מה שלא קורה בדרך אחת, יקרה בדרך אחרת:

אומרים ש"כל עכבה לטובה" וזה נכון. כי עכבה נותנת לנו הזדמנות לבחון מחדש את דרכינו. אבל בניגוד למקובל לחשוב, עיכוב לא מהווה אות משמיים, שלא להמשיך בדרך שלנו, אלא מסר הרבה יותר עמוק ומשמעותי: לשנות את האופן בו אנו פוסעים על הדרך שלנו, כך שיהיה לנו יותר קל להגיע למקום בו אנו שואפות להיות. בקיצור, תשכחו מהגישה השגויה שעל פיה "מה שלא קורה כנראה לא צריך לקרות" וקבלו גישה חדשה, שפותחת דלת לאין סוף אפשרויות נפלאות: "אם זה לא קורה בדרך אחת זה יקרה בדרך אחרת".

אם מה שאתם רוצים לא קורה, אם צצים אתגרים ו/או פיתויים בדרך להגשמת היעד שלכם או הגעה איליו, הקשיים הללו אינם בהכרח סימנים משמיים, כי עליכם לוותר על היעד המקורי, אשר אותו אתם מבקשים להשיג, אלא סימנים מהבורא, כי עליכם לבחון את יעדיכם בצורה מעמיקה, מקיפה ומדוייקת.

זאת, על מנת לברר מדוע באמת הוא לא מתגשם. עריכת ברור פנימי וכנה זה יהווה מחקר אמיץ, אשר עשוי להוביל למסקנות מרעננות בנדון ובעקבותיהם, לדרך טיפול מהירה, יעילה וחכמה יותר בהגשמת יעדכם. כלומר, לפריצת דרך.

אילו הייתה נכונה האמונה ש "אם זה לא קורה, זה לא אמור לקרות", אזי, הרבה דברים נפלאים בחיים שלנו לא היו מתרחשים, בגלל האתגרים, שבדרך כגון: הצלת חיי אדם, ריפוי ממחלות, כניסה להריון, שיגשוגם של עסקים שנקלעו לקשיים, שיקומו של נוער בסיכון, הקמתה של מדינת ישראל וכדומה.

בכל רגע אנחנו יכולים להעניק לעצמנו את הרשות לעצור את המהלכים שלנו ולנוח לזמן מה מעשייה, כדי לבחון אותה מחדש, מתוך מטרה לשנות את הדרך בה אנו מתנהלים (במידה שהדרך בה הלכנו בעבר ועד כה ו/או בשבוע החולף, איננה מביאה אותנו אל היעד המבוקש) וכך למצוא דרך אחרת לממשו. דרך אחרת זה אומר, גישה אחרת לקידום אותה השאיפה. כלומר, התנהלות שונה משנהגנו בה בעבר ועד כה,  כגון: דיוק בהגדרת היעד, שימוש בכלים בהם נעזרנו לשם הגשמת היעד, אך מזוית עדכנית וכד'.

אני מזמינה אתכם לוותר על האמונה הפשטנית ש… "אם זה לא קורה, זה לא אמור לקרות" ובמקומה, מעתה ואילך להשתעשע באפשרות שאם זה לא קורה בדרך אחת, יתכן שזה יקרה בדרך אחרת. אל תצמדו לדרך הישנה, אלא שחררו את הנטייה להפוך כלים לחוקים וזכרו – דרך היא אמצעי להגיע אל היעד ולא היעד בכבודות ובעצמו. לכן, אם האמצעי לא עובד, בדקו בכנות למה הוא לא עובד ומה צריך להשתנות בו כדי שהוא יוכל להביא אותנו אל היעד המבוקש.

בנינו, האם באמת משנה לנו איך יקראו לרכב בו אנו נוסעים לעבודה – טויוטה, שרוקי, סוברו או משה לוי? רכב זה רכב – ארבעה גלגלים וכד'… העיקר שיסע ויביא אותנו למחוז חפצינו.

אל תוותרו על החלומות שלכם, אלא השקיעו במציאת הדרך הייחודית שלכם להגשים אותם.

מסוקרנת לשמוע את מה הפקתם מהמאמר בתגובה מתחתיו ואשמח להתייחס ולהשיב לכל שאלה בנושא.

באהבה,

רונית

10 תגובות

10 תגובות לפוסט “מה שלא קורה בדרך אחת, יקרה בדרך אחרת:”

  1. ענבלבתאריך 27 אפר 2012 בשעה 10:49 am

    אני כן מצליחה לפתוח את הקישור לליווי האישי, ולא מצליחה לפתוח את הקישור למאמר לממש מבלי להתבייש..

  2. רונית שפי וולפיןבתאריך 27 אפר 2012 בשעה 10:57 am

    הי ענבל,

    תודה על הודעתך,

    הינה שוב הלינק למאמר: http://www.the3i.co.il/?p=1443

    קריאה מהנה ושבת שלום

    רונית

  3. עינת גבע, מכון אדלרבתאריך 27 אפר 2012 בשעה 1:19 pm

    רונית, מסכימה שגם סופ"ש זו הזדמנות לדין וחשבון קטן. מסכימה שרצון, רצון לשינוי, רצון להבין, רצון כן רצון אמיתי. בקיצור רצון הוא הוא המפתח לשינוי. ובכלל כדי להגיע להינות, להסתפק, להיות שבעי רצון, להתפתח, לאהוב את מה שיש עלינו בראש ובראשונה להתחבר לרצון שלנו, האמיתי, הפנימי – שלנו! ומכאן השמיים הם לא הגבול. עם זיהוי הרצון האישי נוכל למצוא את הדרך לכבוש אותו. מה שמכשיל אותנו לעיתים קרובות הוא שאנחנו מגדירים יעד שהוא בעצם " חומת הברזל" שלנו – הוא מבוסס (באפן לא מודע) מהציפייה של החברה מאיתנו, הרצון שלנו לרצות את ההורים, את האחרים, הצורך שלנו להיות בסדר, לזכות באהבה, בהערכה, בקבלה … … כל אלה עומדים כ"תרוצים" (שוב לא מודעים) ביננו לבין הגרעין הנקי הפנימי של הרצון שלי ומחבלים בהגשמה עצמית. מברכת את כולנו לזהות ולהגדיר את הרצון ובכך לוותר על אישורים חיצוניים וכך לזכות בגאולה פנימית . עינת גבע, מכון אדלר.

  4. פזית ליזרוביץבתאריך 27 אפר 2012 בשעה 2:25 pm

    שלום לך רונית יקירה
    תודה לך על המסרים הנפלאים לשינוי
    שבת מבורכת שתהיה לך
    מפזית ליזרוביץ

  5. רוןבתאריך 27 אפר 2012 בשעה 3:15 pm

    עינת –
    האם אמנם יש רצון שהוא מעבר לציפיות החברה מאיתנו? … החברה לא באמת מצפה מאיתנו לדברים, לדעתי, זה רק שאנחנו מחליטים, מתוך חיים בתוך החברה (בתוך העולם) מהם הדברים שנכון לנו לעשות. החלטה זו מתקבלת משקלול של מגוון שיקולים בתוכם – בניית הערך העצמי שלנו בעינינו ובעיני הזולת, מה הקב"ה רוצה מאיתנו, מה ייתן לי יותר רווח, מה ייתן לי הרגשה טובה יותר, את מי אני אוהב … נראה לי שאם אנו פוסלים=מנתקים באופן חד= את האינטאקציה המחשבתית עם מערכת השיקולים הזו אנחנו נשארים בריק קיומי …. בחוסר יכולת להניע את עצמנו …. אולי זה המצב הרוחני האולטימטיבי … אבל חוסר התנועתיות שנוצר כמוהו כמוות בעודנו בחיים.
    אני חושב שצריך לדעת לבצע בחירה נכונה של יעדים ולנוע איתם במרחבי הקיום הפנימי והחיצוני שלנו תוך ניהול אינטראקציה מתמדת עם החברה והעולם סביבנו ותוך מודעות להשפעה שיש לבחירה שלנו עלינו ועל סביבתנו …. יש מקום לתת משקל חיובי (אם כי לא מוחלט) למשוב של הסביבה לגבי התנהלותנו.
    רונית –
    יש אנשים, אני אחד מהם, שנמצאים בשלב בו הם לא יכולים לענות על השאלות:
    1. מה אני באמת (באמת, באמת, באמת) רוצה ו/או מבקש?
    2. איך אני מבקש/ת שזה יקרה (מה היא הדרך שלי)?
    3. למה אני רוצה את זה?
    4. מי אני בוחר/ת להיות כדי שזה יקרה?
    אחת הסיבות המרכזיות לכך, שאני מאתר בעצמי ושנובעת מחוויות כמעט מיסטיות שחוויתי, היא שאין לי שום אמון ביכולת שלי להחליט לגבי עצמי, אני כל הזמן נלחם בעצמי, במה שנתפס אצלי כיצר הרע שלי, שהולך ומחכים ונמצא בכל נימי המחשבה, יחד עם היצר הטוב שנמצא שם גם כן, ואני נמצא בחוסר יכולת להכריע בינהם …. זה כמו להחליט בין מה שאני רוצה לעצמי לבין מה שאני רוצה למען האמת והטוב הכללי…. ואני לא מוכן לקחת את העוגה לעצמי…. זה נתפס אצלי נמוך ולא נכון ….

  6. רונית שפי וולפיןבתאריך 27 אפר 2012 בשעה 3:54 pm

    עינת ורון יקרים,

    תודה על השיחה המבורכת לקראת כניסת השבת

    אחת הסיבות העיקריות לעכבות בתהליך מימושינו העצמי נובע מניסיון לממש רצון שאיננו הרצון האמיתי שלנו ו/או ניסיון לממשו באופן שאינו נכון לנו.

    חשוב להבחין קיומן של שני סוגים של רצונות:

    1. הרצון האמיתי שלנו – אשר מימושו משרת מן הסתם את הטובה העליונה (את הטובה שלנו באופן אישי ושל הבריאה כולה במקביל), בין אנו מבחינם בה ומזהים אותה ובין אם לא.

    2. הרצון המדומה שלנו – הרצון המדומה מגיע משני מקורות:

    א. מרצון שהיה לנו בעבר, אך כבר איננו רלוונטי לנו בזמן הווה. למשל, רצון של ילד להיות כבאי, שנכון לו בגיל 4, לעומת רצונו להיות זמר בגיל 14 או 40.

    ב. מרצון שאימצנו אלינו מאחרים, בגלל שהיה נדמה לנו שרצונם עבורינו טוב או נכון מרצוננו עבורינו מסיבה זאת אות אחרת. למשל, אדם שלמד רפואה כי ההורים שכנעו אותו שזה הדבר הטוב ביותר עבורו, למרות שהוא רצה ללמוד ריקוד.

    מימוש הרצון המדומה טובע מחיר כבד מהאדם בצורות רבול של סבל כגון: חוסר סיפוק, בלבול, תקלות וכד'

    הבורא שולח לנו את השיבושים הללו כדי לדייק את דרכינו.

    לרוב בני האדם קשה מאוד להבין את הסימנים שהבורא שולח ולכן יש להם נטייה להגיב בצורה קוטבי. כלומר, באחת משתי הצורות הקיצוניות הבאות:

    או לנטוש את היעד בגללל שצץ קושי, מתוך מחשבה מוטעת שאם זה לא קורה אז זה לא צריך לקרות או להתאמץ יתר על המידה ובדרך כלל בכיוון הלא נכול ואז להשיג את היעד המבוקש אך ללא הנאה בדרך וכד'.

    דרך המלך היא האמצע – לעצור ולהתבונן בסימנים. כלומר, לקרוא אותם היטב.

    בשלב זה, כדי להבין את הסימנים ואת המשמעות האמיתית של העכבות בדרכי,

    אני באופן אישי נוהגת להעניק לעצמי קריאת הילות והילינג רב חושיים.

    באמצעים אלה אני גם משתמשת כדי לעזור לאחרים להבין את העכבות בהם הם נתקלים ולשנות את דרכם, על מנת להשיג את יעדיהם בנינוחות, קלות והנאה.

    אני מוצאת שעבורי ועבור לקוחותיי קריאת הילות והילינג רב חושיים הם אמצעים ליצירת שינויים מהירים, יעלים וחכמים במיוחד.

    אבל הם אינם מתאימים לכל אחד.

    למי זה מתאים – ראו לשונית "ליווי אישי", כאן בבלוג שלי.

    אגב, רון,

    כל אחד יכול ללמוד קריאת הילות והילינג רב חושיים,

    וכך לפתח יכול לא רק יכולת לקרוא את עצמו, אלא גם יכולת לסמוך על הקריאה הזאת.

    הביטחון העצמי הוא אחד הדברים שאני עוזרת לאנשים לפתח במהלך הלימודים הללו.

    ממליצה לך בחום להאזין לקורס ההכירות עם קריאת הילות והילינג

    ובקרוב אשחרר גם את הערכה של הקורס המעשי.

    לסיום,

    מתי שהוא מגיע שלב שחשוב להפסיק להתלונן שאנו לא סומכים על עצמינו

    ולגשת לפתח את היכולת הזאת לזהות ולממש את יעדינו בעצמנו

    כלומר, לקרוא את עצמנו, לסייע לעצמנו לערוך את השינוי הרצוי

    ולסמוך על הליווי האישי שאנו מעניקים לעצמנו.

    בעזרת לימוד ותרגול,

    כל אחד יכול רון.

    בהצלחה

    רונית

  7. עיינת אוזברישבתאריך 28 אפר 2012 בשעה 12:28 pm

    שבת ששנתה לי את חיי….28/4/2012 ן' אייר תשע"ב

    אז שאלתי אותה שאלה
    התהיי לידי לעולם אהובה
    ולוחש לה בשקט זהיר
    שימי ידך בליבי
    איך תמיד ברגעי המתנה
    מופיעה נקיה לבנה ויפה
    השבת בחלון עוד מעט
    אין עוד כמוך אין אחת

    האחת שלי
    שתי עיני מבקשות
    שתהיי איתי
    הידיים רוצות
    עוד חיבוק אחד
    להרגיש קצת
    את מביאה אותי
    להיות חזק

    האחת שלי
    אין מילים לתאר
    רעידות גופי
    זה מאושר לאושר
    כמו פרחים
    בתוך מים
    את מחזירה אותי
    לאהוב לאט

    מחסומים לליבי לא יהיו
    כשאדע כשאת פה
    כל פחדי ישתתקו
    ומרגיש את האור הנחשק
    נכנס בריקוד הנה את
    איך תמיד ברגעי המתנה
    מופיעה נקיה לבנה ויפה
    השבת בחלון עוד מעט
    אין עוד כמוך אין אחת

    האחת שלי…

    האחת שלי
    (2011)

    תודה רונית יקרה על המסר שעזר לי להיות אומנית להתבונן דרכה ולהגיעה למלכות שבי…

    חזרתי לחיים …….תודה לך רבנית יקרה 🙂

  8. עיינת אוזברישבתאריך 28 אפר 2012 בשעה 12:31 pm

    היי שכחתי לכתוב שהשיר ,

    האחת שלי
    ישי לוי
    מילים: טל שגב ויעקב למאי
    לחן: טל שגב ויעקב למאי

    שבת מבורכת..

  9. תמר ושמעוןבתאריך 05 מאי 2012 בשעה 6:13 pm

    רונית היקרה, שיהיה לך שבוע נפלא! איזו מתנה ענקית, הענקת לנו פה. למדתי עד כמה האופן או הדרך שאני מבקשת יותר חשובה לפעמים ממה שאני מבקשת.

  10. עדיבתאריך 03 יול 2013 בשעה 6:17 am

    הי רונית
    מסונכרן כרגע לגמרי עם החוויה האישית שאני חווה
    בברור עמוק מהו הרצון האמיתי שלי
    מתוך רצון למצוא את הידע שבתוכי ואיך למצוא את כל זה בי בתוכי באופן הייחודי לי כפי שאת פיתחת חקרת וגילית לעצמך ולאחרים – בזאת ובעוד את משמשת לי כדוגמא אישית ניפלאה
    ראיתי כאן בתגובה לעינת ורון שאת יוצאת עם ערכת לימודית לקורס הילות והילינג – ואני רוצה לברר איתך אם הקורס המוקלט בו אני השתתפתי יהיה הערכה
    בגלל שאני לא מעוניינת בשום פנים ואופן בחשיפה מעבר לפורום הקבוצה בה היינו יחד – ובלי לפגוע – ובלי רצון לצרוב אף אחד – פשוט איך שזה אמיתי מתוכי .
    שוב ושוב – פירגון גדול ממני אלייך ותודה על הכל עד כה
    ובטח נשתמע בהמשך
    באהבה
    עדי

אם אהבתם בבקשה תנו לי לדעת בלחיצה על כפתור הלייק. בנוסף, אשמח לשמוע מה הפקת מתוכן זה ולהתייחס לכל שאלה שיש לך בנושא. את תגובתך בבקשה לרשום עכשיו כאן למטה