web analytics

אודות

לגלות ולממש את שליחותך ולקבל תגמול הולם

שלום לנשמה שהנך!

שמי רונית שפי וולפין – מורה רוחנית מאז 1988, מפתחת "שיטת העין השלישית".

אני עוזרת לאנשים שהם "נשמות עתיקות" (רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש)

לגלות ולהגשים את שליחותם בכל תחומי חייהם בדרכם הייחודית

(שליחות מקצועית, זוגית, משפחתית, בריאותית וכו'),

ולקבל תגמול הולם על כך (כגון: סיפוק, הנאה, הכרה ו…כסף!).

זאת, מתוך דיוק הקשב לעצמם והעמקת החיבור לעצמתם,

בעונג – בשלווה, שמחה וחופש.

לזהות ולממש את הנשמה שהנך על בסיס יומיומי,

כאן ועכשיו – בכל נושא, בכל מצב ובכל מקום,

ולתרגם את רצונותיה האמיתיים

מרעיונות מופשטים (רוח)

לתוצאות גשמיות (חומר)

באמצעות הדרך שנעשה יחד, אוכל לעזור לך

לזהות את שליחותך ולתרגם אותה ממידע לתוצאות גשמיות ויומיומית, הלכה למעשה

בכל תחומי חייך (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות, מודעות וכו').

התהליך שנעשה יתמקד בהפיכת שליחותך זאת

מיעד נשגב זה לאורח חיים מספק ומשביע רצון.

הדרך ליצירת גילוי ומימוש שליחות

וליצירת השינויים שברצונך לחולל

כדי לגלות ולממש את שליחותך בתחומים שברצונך לקדם

ועל מנת ליצור את השינויים שברצונך לחולל

אנו נשתמש ב"שיטת העין השלישית",

פרי מחקר ופיתוח רב שנים שערכתי.

אני מתרגלת אותה באופן אישי על בסיס יומי מאז 1977

ומלווה באמצעותה אנשים רבים ברחבי העולם מאז 1988.

השיטה מהווה מערכת כלים רב חושיים (על חושיים וחושיים) פרקטיים,

פשוטים, קסומים ויעילים המבוססים על עקרונות ומודלים 

ליצירת אורח חיים של צמיחה מתמדת, טבעית וזורמת,

מתוך נינוחות, קלילות והנאה.

באמצעות הכלים הרב חושיים אני עוזרת לאנשים רבים ברחבי העולם להצמיח את הנשמה שהינם

(את המודעות, האיכויות האנושיות, הגישות ודפוסי ההתנהלות)

ולהעניק לצמיחה זאת ביטוי גשמי בכל תחומי חייהם.

 

להיות בצמיחה מתמדת

מעבר לחלומות שאעזור לך להגשים,

בעקבות התהליך שנעשה יחד ישאר אצלך דבר יקר מפז והוא יהיה שלך לעד:

היכולת להיות בצמיחה מתמדת של הנשמה שהנך,

מסוגלות להפוך את רצונות הנשמה שהנך מרוח לחומר

לא כהישג אפיזודי חולף,  או כיבוש יעד סטטי חד פעמי.

אלא כאורח חיים אותו ניתן לתרגל באופן עצמאי,

על בסיס יומי כאן ועכשיו – בכל נושא, בכל מקום ובכל מצב.

כלומר, הרווח המשני הגדול ביותר מהדרך שנעשה יחד הוא לדעת להיות בתהליך מתמיד של גילוי, ריפוי ומימוש עצמי. כי לשם כך הגעת לחיים אלה – כדי ללמוד להיות בצמיחה ספירלית טבעית, רצופה ומתמשכת. ההפסקות בצמיחה הן אלה שמסבות כאב, גורמות לבעיות ויוצרות תקיעויות. כשאנו בצמיחה מתמדת "הכל בסדר" ואף יותר (אל אדם לפי היעדים שלו). במקום הזה של צמיחה מתמדת אנו מנהלים אורח חיים של הגשמת חלומות כל הזמן ולא רק מעת לעת. חלומות קטנים וחלומות גדולים.

תרגול שיטת עין השלישית מאפשר לפתח ולטפח התנהלות מתוך הרמוניה. כלומר, בלי לוותר על תחום אחד למען האחר ולהשתתף במעשה הבריאה מתוך הטובה העליונה –   שלך ושל הזולת בו זמנית, וכך לחוות שפע הוגן שמבוסס על נתינה וקבלה זורמת ומתחשבת בכל – בחי, צומח ובדומם.

חשוב לי להדגיש כי מטרת שיטת העין השלישית איננה לעזור לך להשיג תוצאות בחומר, אלא להיות בצמיחה מתמדת של הנשמה שהינך, כאשר התוצאות שאעזור לך ליצור בחומר יהוו סימן ומדד לכך שהצלחת להיות על הדרך שלך.

לכן, שיטת העין השלישית איננה מתאימה לאנשים שכל מה שמעניין אותם זה לצבור עוד ועוד חומר (נכסים, כסף, מעמד וכד'),
אלא לאנשים שרוצים לגלות ולממש את הנשמה הייחודית שהנם ולתת לה ביטוי גשמי מדויק בעולם החומר בכל תחומי החיים
(פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות, מודעות וכד'), כדי לשרת את הטובה העליונה – שלהם ושל הזולת בו זמנית

השירותים שאני מעניקה

  • ליווי אישי ועסקי (אחד על אחד ו/או בקבוצה) – ליווי מדויק, מקיף ומעמיק, באמצעות קריאת הילה והילינג רב חושיים (על חושיים וחושיים), הכולל אבחון, ייעוץ, טיפול ואימון.
  • הנחיית קבוצות – במסגרת זאת אני חושפת את העקרונות, המודלים והכלים רב חושיים (על חושיים וחושיים) של שיטת העין השלישית שפיתחתי לצורך שימוש עצמאי ולעזרה לזולת. זאת, במסגרת קורסים וסדנאות, הרצאות, כנסים, סמנרים וימי עיון:א. במפגש פיסי ברחבי העולם
    ב. באקדמיית העין השלישית און ליין
    (לצמיחה בקצב שלך בנוחיות ביתך ומהמחשב והטלפון הסלולארי שלך).
    ג. באירגונים וחברות

השימוש בשיטה מאפשר לך ליצור שינויים מהותיים ביומיום, כאן ועכשיו – בכל נושא, בכל מצב ובכל מקום, מתוך קשב לעצמך וחיבור לעוצמתך. התרגול שלה נועד לעזור לך להפוך את הרגישויות שלך מחולשות לעוצמות, לתעל את האכפתיות שלך מקללה לברכה ולהמיר את החופש שלך מתכונה שמקשה להשתתף במעשה הבריאה לתכונה המייצרת משמעת פנימית טבעית.

תהליך הלימודי הזה מתמקד  בפיתוח וטיפוח היכולות הרב חושיות (על חושיות וחושיות ) ותיעולן ליצירת שינויים מהותיים בחייכם מתוך הטובה העליונה – שלכם ושל הבריאה כולה.

לבחירתך המסלולים בהם אפשר לקבל ממני ליווי ו/או הנחיה:

  • מסלול לצמיחה עסקית – הגשמת חלומות לבעלי עסקים (קטנים, בינוניים וגדולים), לאנשים שרוצים להקים עסקים ואנשים שרוצים לגלות ולממש את שליחותם המקצועית.
  • מסלול להתפתחות אישית – הגשמת חלומות בתחום הפרנסה, תקשורת, מערכות יחסים, בריאות וכד'.
  • מסלול להכשרה מקצועית – לאנשים שרוצים ללמוד את שיטת העין השלישית ופתח עסק עצמאי לבד או בשיתוף פעולה איתי.

היחסים בינינו  – לא אהיה ה"גורו" שלך,
אלא אעזור לך להיות ה"גורו" של עצמך
וכך למצוא תשובות לשאלותיך ומזור למכאובך
מתוך דיוק הקשב לעצמך והעמקת החיבור לעוצמתך

אני לא מוכנה להיות ה"גורו, שלך, אך אשמח לעזור לך להיות ה"גורו" של עצמך. כי במהותי המקצועית אני לא מגדת עתידות, אלא עוזרת לאנשים ליצור את עתידם בעצמם. לכן, אני משתמשת בכלים הרב חושיים שפיתחתי כגון קריאת הילות רב חושית וכד' לא כדי לגלות לך את העתיד, לא כדי לומר לך מה  לעשות ולא כדי לתת לך כוחות, אלא כדי למצוא את הדרך המדויקת שלי לעזור לך למצוא הדרך המדויקת שלך להפוך את חלומותיך מרוח לחומר בכל תחומים, מתוך קשב וחיבור לעצמך.

אני רואה אותך באמת – באמצעות כלים מופלאים אלה אני מצליחה לראות את אור הנשמה שהנך ולהעניק לך יחס אישי הולם שמותאם אליך ככפפה ליד, בין אם זה באופן פרטני ובין אם זה בקבוצה.

התהליך שנעבור יחד יעסוק בניהול חייך על פי צו נשמתך
ומתוך היכרות עם פרופיל הנשמה האישי שלך, שמספק מענה לשאלות כגון:

  • המצפן  שלך לחיים כגון חזון, תכלית, מהות, ייעוד, שליחות וזכות).
  • הקוד  שלך לחיים (גיל הנשמה שהנך – פעוט,עיר, בוגר או זקן).
  • התדר הייחודי שלך כנשמה רוחנית בגוף פיסי.
  • איכות האנרגיה הייחודית שלך על החלק הנשי וגברי שבה
  • המודעות שלך – אני העליון, התיכון ותחתון.
  • חוזקות וחולשות שלך – מתנות ונקודות חן שלך, "שיעורים" ואתגרים.
  • המורשת שלך.
  • ועוד

קצת עלי – החזיון, החזון, התפקיד והמשימה שלי,
וגם המטרה והדרך להגשמתם

החזיון

במהותי המקצועית אני משמשת כמורה רוחנית. את המסעי הרוחני התחלתי בשנת 1977 בהיותי בת 12, בעקבות חזיון רב חושי שחוויתי. הוא נתן מענה לשורה של קשיים שחוויתי עד אז  במישור הגופני, רגשי וחברתי, אך לא מצאתי להם מזור. החיזיון היווה נקודת מפנה בחיי ופתח בפני דרך של מחקר וגילוי מתמשך (עד עצם היום הזה), של עקרונות, מודלים וכלים לגילוי, ריפוי ומימוש עצמי, כנשמה עתיקה – אדם רגיש, אכפתי ושוחר חופש.

בעקבות גל של מתעניינים בשינויים שערכתי בחיי ובקשות מאנשים רבים שפנו אלי כדי שאעזור להם לעשות שינוי גם בחייהם מצאתי את עצמי פותחת קליניקה 1988 בהיותי בת  22 שבה הענקתי אבחון, ייעוץ, טיפול ואימון. מאוחר יותר, בשנת 1992 התחלתי להנחות קבוצות. את הידע, העקרונות, המודלים והכלים שאני מפתחת במשך השנים אני מכנה היום "שיטת העין השלישית".

החזון

החזון המקצועי שלי הוא לעזור לכמה שיותר אנשים בעולם  ללא הבדל של לאום, מין וגזע להשתתף במעשה הבריאה, כדי חוות בחיים האישיים והקולקטיביים שלהם שפע טבעי – הוגן, טהור וזורם.
אך לא כיעד סטטי וחד פעמי, אלא כמצב תמידי ונצחי. זאת, באמצעות השכנת יחסים של שיתוף פעולה בריא והוגן בין הבריות שיצור תרבות שפע,  אשר בה כל פרט ממלא את שליחותו  הענווה בכל תחומי חייו.

זאת אומרת שכל פרט יתן ויקבל את מנת הענווה לעולם ומהעולם, בחופשיות – בדרכו הייחודית  (באמצעות דיוק הקשב לעצמו והעמקת החיבור לעצמתו), ומתוך כוונה לטובה העליונה – הטובה שתשרת את הפרט והכלל בו זמנית ותאשר את היחיד והאחד במקביל, כל אחד על מקומו הייחודי בעולם. אני מאמינה שתרבות כזאת תעלה את רמת השלום, האהבה והבריאות ביקום ותאפשר ליותר ויותר ברואים לקבל את הניצוץ האלוהי שהינם ולכבד את הניצוץ האלוהי שבזולת בשמחה, אהבה ובשלום. מבלי צורך להיאבק על מקומם בעולם.

התפקיד

התפקיד המקצועי שלי הוא לעודד את הורי המין האנושי – הנשמות העתיקות לקחת מנהיגות על עצמם ולהוביל בתחום בכל תחומי החברה: חינוך, כלכלה, בריאות, עסקים, אומנות, פוליטיקה, מדע, אקדמיה, ביטחון, רוחניות, דת וכד'.

המשימה

המשימה המקצועית שלי היא לקרוא להם לצעוד אל לקדמת הבמה של האנושות לסייע להם לצאת לאור במלוא הדרם, למענם ולמען הבריאה כולה.

המטרה – לחוות שפע טבעי

מטרתי היא לעזור לך לחוות יחסי גומלין בריאים ומאוזנים בין נתינה וקבלה המתקיימים באופן טבעי, זורם ושוטף, כדי לאפשר לך חוות שפע בעולמך האישי ובעולם סביבך שנובע מתוך הטובה העליונה – שלך ושל הבריאה כולה. אני מכנה אותו – שפע טבעי.

הדרך ליצירת שפע טבעי

את המטרה הזאת (יצירת שפע טבעי) אעזור לך להשיג באמצעות השקעה בהיכרות עם הנשמה הייחודית שהנך, זיהוי חלומותיה האמיתיים ותרגום שלהם מרוח לחומר בקצב הייחודי שלך ובאופן שמאפשר לך  לתת ביטוי גשמי לעצמך בכל תחומי החיים בו זמנית (פרנסה, קריירה, זוגיות, הורות, בריאות, מודעות וכו') בעונג. כלומר, בנינוחות, קלות והנאה, ומתוך יצירת הרמוניה בין כל תחומי חייך, וללא צורך לוותר על תחום אחד למען קידום האחר. זאת, במטרה שלאפשר לך לקחת מנהיגות על עצמך ובתחומך ולמלא את תפקידך בעולם בבהירות, התלהבות וביטחון.

 

מה זה "נשמות עתיקות" והאם אתם כאלה?

אם אתם אנשים רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש, המאמינים בקיומו של בורא עולם, יתכן שאתם נשמות עתיקות. בשורות הבאות תוכלו ללמוד לא רק אודותיי, אלא גם אודות עצמכם – לברר האם אתם אכן כאלה ולגלות את הדרך הייחודית שבה, אתם יכולים לזהות ולממש את חלומותכם האמתיים בכל תחומי החיים (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות ועוד)  בדרככם הייחודית. כי הדרך היחידה שעובדת עבורנו היא הדרך שלנו.

ליצירת קשר איתי לחצו כאן עכשיו

נשמות עתיקות הם מטפלים (הילרים) בנשמתם

נשמות עתיקות הן למעשה "הילרים בנשמתם", אנשים שאוהבים לתת, לתרום ולעורר שינוי וצמיחה. ניתן למצוא אותם במגוון עיסוקים: מטפלים, מורים, אומנים, אנשי רוח ותרבות, אקדמאים, ספורטאים, חוקרים, פוליטיקאים, בעלי עסקים, כלכלנים, אנשי ביטחון ועוד. להפוך מאנשים שמעניקים לזולת לאנשים, שמעניקים לעצמם ולזולת במקביל, וממלאים את שליחותכם מבלי להתרוקן…

לסגור את הפער בין הרצוי למצוי

עבודתי אתכם מתמקדת בסגירת הפער בין הרצוי למצוי בחייכם, ויצירת התאמה בין מי שהנכם באמת לבין הערכתכם העצמית בפועל, בהתעוררות מהתרדמת ו/או מהשכחה בה אתם נתונים, אל תפקידכם האמתי בעולם, כשליחים בתחומכם – בחברה, כל אדם במידתו וכרצונו.

בין אם אתם יודעים זאת או לא, אתם המנהיגים הענווים של המין האנושי וייעודי המקצועי הוא ללמדם אתכם לתת ולקבל את מנת חלקכם בעולם, בענווה, נדיבות ושמחה, ובאופן שישרת את הטובה העליונה – שלהם ושל הבריאה כולה בו זמנית. כלומר, לא רק לתת, אלא גם לקבל, על מנת שיסופקו צורכיכם ורצונותיהם ויתגשמו חלומתכם האמיתיים.

לתת ולקבל באופן בריא, כי הסנדלר לא חייב ללכת יחף

כמטפלים בנשמתכם התברכתם בכישורים, כישרונות, ידע ויכולות אדירות, שאותם קל לכם לרתום לצורך הענקה וסיוע לאחרים, אך פעמים רבות קשה לכם להעניק ולסייע לעצמכם ו/או לקבל מאחרים. זאת, מכיוון שמטפלים בנשמתם נוטים לסבול מסינדרום "הסנדלר הולך יחף". הדבר בא לידי ביטוי במגוון צורות. ביניהן:

פער תמוה בין הרצוי למצוי – תחושת תסכול הנובעת מהפער המוזר בין הרצוי למצוי בחייהם, לאור ההבנה שבתוכם מצויים כל הידע, היכולות והמשאבים הדרושים כדי לחולל את השינוי הרצוי. למרות שהם מצוידים היטב בכל הדרוש כדי להשיג את מבוקשם זה לא מתקיים בפועל. כך קורה פעמים רבות שמטפלים בנשמתם משגשגים באחד מהתחומים וסובלים באחרים כגון: הצלחה בקריירה אך חוסר מימוש של זוגיות וכד'.

חוסר יציבות – מטפלים בנשמתם נוטים לסבול מחוסר יציבות באחד או יותר מהתחומים הבאים: במצב הרוח וברמת ההתלהבות והמחויבות לדרכם, בבריאות הפיסית, ברמת האנרגיה, במצב הכלכלי ועוד. מטפלים בנשמתם נוטים להיות קוטביים – יום אחד הם חדורי התלהבות, מוטיבציה ומוכנות לעשות וליצור וביום אחר זה מתרסק ונעלם כלא היה, והם עלולים לחוות חוסר ביטחון, ביטול עצמי, ייאוש ואפסיות.

חוסר התמדה – מטפלים בנשמתם נוטים לחוות חוסר התמדה בדרכם בעקבות ספק עצמי, אובדן אמונה בעצמם, בבני בריתם ובבורא עולם. חוסר ההתמדה נובע מחוסר מרחב פנימי מקורקע, יציב ומציאותי.

הערכה לקויה – מטפלים בנשמתם נוטים לחוות הערכה עצמית נמוכה מידי ביחס לגודלם האמתי כנשמה והערכה לא מדויקת של הזולת, הסביבה, מצבים והזדמנויות. הם ניחנו ביכולת מופלאה לראות את האור והטוב באחרים, לחמול אותם ולסלוח להם, אך ביכולת מצומצמת להיות טובים ומתוקים באופן זה כלפי עצמם.

פיזור וחוסר מיקוד – צחוק הגורל הוא שמטפלים בנשמתם הם אנשים עשירים במהותם, אך פעמים רבות הם לא מבינים את זה או בטעות רואים בעושר זה המצפה מטרידה, חיסרון ולא מתנה ויתרון.

זאת, מכיוון שהם אינם יודעים איך להפוך עושר זה לאורח חיים שמשפיע מטובו גם עליהם. כאמור, הם עשירים בידע, יכולות כישרונות ורגישויות וגם ביכולות רב חושית (על חושיות וחושיות) מפותחות. כלומר, החושים הפיסיים ומטאפיסיים שלהם מעודנים ומפותחים מהממוצע. עושר זה הופך אותם ליצירתיים ורב תחומיים מעבר לממוצע ופורס בפניהם מגוון רחב יותר של אפשרויות. דבר זה דורש מהם לפתח כושר החלטה, בחירה ומיקוד גדולים מהממוצע, בהתאם.

אנשים שאינם מטפלים בנשמתם, הם בעלי יכולות מצומצמות יותר ולכן הם עומדים בפני מבחר אפשרויות מצומצם יותר. זאת הסיבה שכביכול קל להם יותר להחליט, לבחור ולהתמקד. אחת הטעויות הנפוצות שעושים מטפלים בנשמתם, כאשר הם מבקשים להתמקד היא שהם פונים למטפלים מוגבלים מהם ביכולותיהם במקום למטפלים בנשמה שניחנו ביכולות רב חושיות מפותחות משלהם. זאת גם אחת הסיבות שמטפלים בנשמתם יכולים לפנות לכל הטיפולים, המטפלים והשיטות שקיימות, להיעזר בהם באופן חלקי, אך עדין להישאר תקועים.

הסיבה השנייה לכך היא שפעם שהם מצאו מטפל בנשמתו בעל ניסיון ויכולות רבות מהם הם עלולים לחוש פחד להיות תלויים בו או חשש שהוא אנושי מידי ולפרוש באמצע תהליך במקום להתמיד בו. לא אחת קרה שאנשים ערכו פריצת דרך מדהימה כתוצאה מהליווי איתי אבל אז, דקה לפני שהגיעו לפסגת מבוקשם הם הפסיקו את התהליך. דקה לפני האורגזמה. מאז למדתי לבקש מאנשים להתחייב לתהליך עד תומו או לא להתחיל אותו איתי בכלל, שהרי ההנאה שלי היא לראותם אותם נהנים מאוויר ונוף פסגות…

בדידות – מטפלים בנשמתם נוטים להאמין שהם יסתדרו יפה לבד ושהם אינם זקוקים לעזרה, כי הרי הם כל כך כישרוניים ומסוגלים, אך האמת היא שאחד התיקונים הגדולים שלהם הוא דווקא בדיוק ההיפך – להעז להודות בעובדה שהם אמנם ניצוץ אלוהי בגוף אדם אבל לא האלוהים בעצמו, שהם יצורים חברתיים ושעל מנת לצמוח הם חייבים לדעת לקבל תמיכה, עידוד ועזרה מאחרים ולא להתמודד עם הכל לבדם. עצם הבחירה של מטפלים בנשמתם להיות בעצמם מטופלים, מאובחנים, נועצים, מתאמנים ותלמידים כשלעצמה מהווה 90% מהדרך שלהם להחלמה מסינדרום הסנדלר הולך יחף. במילים אחרות – למטפלים בנשמתם חשוב להיות בזוגיות ובקהילה וחשוב להם לקבל ליווי אישי וקבוצתי בקהילות.

ליצירת קשר איתי לחצו כאן עכשיו

לקבל ליווי ממטפלת בנשמתה, בעלת יכולות רב חושיות מפותחות במיוחד

השיעורים הפרטיים והקבוצתיים שאני מנחה עוסקים בגילוי, הריפוי ומימוש הייעוד והיעדים שלכם באמצעות תהליכי אבחון, ייעוץ, טיפול ואימון רב חושי (על חושי וחושים).

ההדרכה נערכת באמצעות קריאת הילות והילינג רב חושיים (על חושיים וחושיים). כלים אלו מסייעים לאדם לצור חיבור, שלום ושיתוף פעלה בין חלקיו השונים (גוף, נשמה וכד'), בין האדם לכל תחומי חייו (אישי, רוחני ומקצועי) ובין האדם לשאר יושבי תבל, הבריאה והבורא.

מטרת התהליך היא לעורר הכרה, הערכה ואישור – של עצמכם וזולתכם. מצב תודעתי זה מאפשר להם לחיות בשלום, שלמות ושיתוף פעולה (במקום מאבק ומלחמה) עם עצמם והעולם.

תכני השיעורים איתי לא מבוססים על תורות, תיאוריות, פילוסופיות או מסורות. אלא נובעים מהחיים עצמם – שלי, של תלמידי ושל הסביבה בה אני חיה – כדור הארץ והיקום ומההתבוננות שלי בכל אלה מהעיניים הרוחניות שלי, באמצעות קריאת הילות והילינג רב חושיים.

ליצירת קשר איתי לחצו כאן עכשיו

קריאת ההילות וההילינג הרב חושיים (על חושיים וחושיים) – פרי חזיון שחוויתי

קריאת ההילות וההילינג הרב חושיים (על חושיים וחושיים) הם פרי מחקר ופיתוח רב שנים שערכתי (ועדין עורכת) בנושא, המבוסס על מידע איליו נחשפתי במהלך חזיון שחוויתי ב- 1977, בהיותי בת 12 ואשר אני חוקרת ומפתחת מאז.

נולדתי ב- 1965, במושב כפר קיש שבגליל התחתון. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה רגישה, מופנמת וסקרנית וחוויתי את העולם באופן רב חושי (על חושי וחושי), תוך כדי שאני מודעת לא רק לחיים המתגלים דרך חמשת החושים, אלא גם לחיים שמעבר להם – לעולם העל חושי. הייתי מודעת לאנרגיות – חשתי, ראיתי וקראתי אותם, הייתי ערה לנשמה בכל דבר ביקום – בחי, בצומח ובדומם, ניהלתי מערכות יחסים עמוקות ותקשורת חופשית עם מלאכים ופיות, צמחים, בעלי חיים אבנים, וכדומה, וכמובן עם אלוהים.

לצד האור הרב שנחשפתי איליו בעולם הייתי ערה מאוד לחושך שבו – לכאב , לסבל ולקושי. חוויתי את העולם באופן רב עצמה כאשר כאבו היה כאבי ושמחתו היית שמחתי. דאגתי. דאגתי לעתיד המין האנושי שנראה היה במצוקה גדולה. אחד הדברים שהכאיבו לי במיוחד היה הפער שקיים בחייהם של אנשים – בין המצוי לרצוי, בין האמת הפנימית לחיצונית ובין הכוונה שבלב, המילה והמעשה והעסיקה אותי השאלה – איך סוגרים את הפער הזה וחיים מתוך יושרה פנימית ולפי צו הנשמה ורחשי הלב.

את הליווי הראשון באמצעות קריאת ההילות והילינג ערכתי ב1970, בהיותי בת 5. זה קרה בסלון של בית הוריי לאישה שבאה להתייעץ עם אבא שלי, אלימלך שפי ז"ל. הוא היה איש קסום – חכם, תכליתי ועניו, שהיווה מוקד עליה לרגל לאנשים מכל רחבי הארץ, אשר הגיעו איליו כדי לקבל ממנו ייעוץ והכוונה, ולא בגלל השכלתו (כי הוא בקושי סיים תיכון אם בכלל?!), אלא בגלל אופיו. נהגתי להסתובב אתו כמו שוליית הקוסם.

האישה הראשונה שליוויתי הגיעה באותו יום להתייעץ עם אבא, אך הוא הצביע לעברי וביקש ממני ש "אדבר" אתה. "תגידי לה מה שאת רואה" היה ההנחיה היחידה שקבלתי ממנו בנדון. שנינו לא ידענו אז שקוראים לזה "קריאת הילות והילינג".

למרות שאבא נהג לשתף אותי בייעוץ שערך ולשאול לדעתי, באותם ימים, מלבדו ומלבד אימא לא הכרתי מבוגרים שדברו על נושאים הללו וגם לא היו ילדים שאיתם יכולתי לשתף בשאלותיי, חוויותיי ובתפיסתי את החיים.

כשהבטתי בעיני המביטים בי לא אחת ראיתי שהם רואים בי מוזרה ותימהונית, דבר שלא עורר בי חשק רב להתרועע איתם, במיוחד מאחר שזכיתי לגינוי, לעג וחרם מהם, לא פעם. כך מצאתי את עצמי בודדה, כאשר את רוב זמני ביליתי עם קומץ חברים מצומצם ביותר בגילי. מרבית חבריי היו אנשים מבוגרים ממני בהרבה ועם יצורים מעולמות אחרים (מלאכים, פיות, בעלי חיים, צמחים וכדומה). בנוסף, כל ניסיון שלי להתאים את עצמי לסטנדרטים המקובלים כדי לזכות בחברים נחל כישלון, עד כדי כך שהתחלתי להאמין שאני "לא מוצלחת" – לא בלימודים ולא בחברה. הדבר הסב לי סבל רב ולימים השפיע לרעה על מצבי הרגשי והבריאותי.

ליצירת קשר איתי לחצו כאן עכשיו

בעלי בריתי – אי אפשר בלעדיהם

דרכי האישית, הרוחנית והמקצועית מושפעת מהתבוננות על החיים דרך עיני שלי, מחוויות שאני צוברת במהלכם, מההתמודדות האישית, הרוחנית והמקצועית שלי עם אתגרי החיים, מהסקרנות למצוא את דרך ההתמודדות המבורכת ביותר איתם, מהתקשורת ומהיחסים עם בני בריתי מכל העולמות (משפחה, חברים, שותפים, מורים ותלמידים, בורא עולם, מלאכים, בעלי חיים ויצורי פלא אחרים).

דרכי גם מושפעת מלימודים והסמכה שרכשתי מבני בריתי בתחום, בארץ ובחו"ל, במגוון רחב של כלים רב תחומיים מעולם החושים, התנועה, המגע, הטבע והרוח. לכל מוריי הייתה השפעה רבה על דרכי ועל כך אני מודה לכולם. בין האנשים המשפיעים ביותר על דרכים נמנים יפרח חביב, ד"ר פינגר ולואיס אס בסטוויק.

תודה ליפרח חביב (1977) – המורה והמחנך שלי מימי חטיבת הביניים, על שהיותי ילדה תימהונית וחסרת בטחון, נכנס לכיתה ז' בבית הספר כדורי, ראה את אור שבי כפי שראה אותו בשאר תלמידי כיתתי וכך הפך אותנו מכיתה נכשלת ובעייתית לתלמידים מצליחים וחדורי שמחת למידה, על שבאהבתו ללמד את הילד את דרכו הוציא ממני צוף שלא ידעתי שקיים בי, על שבזכותו התחלתי לכתוב שירים, כשהדיסלקציה שהייתה לי אז כבר לא הייוותה בעיה, על שהעיז לשאול אותי בשיעורי ספרות ותנ"ך איך אני מפרשת את דברי המחברים, במקום לדכא את החופש שלי להבין את העולם דרך עיני. על שהיה אחד האנשים הראשונים בחיי שנתן לי להבין שלחושים שלי ולהקשבה שלהם יש באמת תפקיד משמעותי בחיי, כפי שנאמר לי בחזיון שחוויתי – להוביל אותי צעד אחר צעד על דרכי הייחודית ולעזור לי להביע את עצמי בדרכי שלי.

תודה לד"ר פינגר (1981) יהודיה משיחית ומייסדת מכון פניאל לריפוי בשיטת מאייר, שכולל צום וכדומה, אשר אותה פגשתי ב1981, בהיותי בת 16 ואשר לקחה אותי תחת חסותה בחופשת הקיץ של אותה שנה, הכניסה אותי אל ביתה, חשפה בפניה את אורח חייה המופלא שמבוסס על חיבור ישיר, אישי ויומי עם הבורא ועם שליחותה בעולם, על שהאמינה בי ונתנה לי לעזור לה לטפל בפאציינטים לה באמצעות היכולת שלי להעניק הילינג על ידי שיתוף פעולה עם ישוע (ישו) ופמלייתו (האם מרים, מריה מגדלנה וסנט ניקולס, הידוע כסנטה קלאוס), על שאתגרה אותי בתפילות שבקשה שאשא עבור חוליה, על השער שפתחה לי אל אומנות ניקוי וטהור הגוף באמצעות צום והתבודדות ועל הדוגמה האישית והמופת ששמה עבורי כאם רוחנית רחומה, נחושה ומלאת הומור ואמונה באדם. בקיץ הזה הפכתי לביתה הרוחנית ולמדתי שאני יודעת לרפא. משם הדרך ללימודי רפלקסולוגיה וקריאת רגל אצל אבי גרינברג הייתה טבעית ומתבקשת.

תודה למורים רבים אחרים שהרשו לי לשבת בשיעורים שלהם במהלך השנים (1988 – 1991), לשאול אותם, להתווכח איתם ולהביע את עמדתי השונה, על שהסכימו להניח לי ללמוד בדרכי ולא בדרכם, על שהרשו לי להקשיב להם דרך אוזניי שלי ולא דרך אוזניהם וכך ואפשרו לי מרחב בטוח לחשוף את התכנים שלי, בזמן שהם מלמדים את התכנים שלהם. על שהבינו שאני לומדת את עצמי בנוכחותם, למרות שאינני משננת אותם. לפעמים לא קל לסבול תלמידה כזאת חריגה ואוטודידקטית, כמוני, בכיתה. על הסבלנות הזאת אני מודה. על כך שבעזרתם האדיבה, במהלך שיעורי קריאת כף רגל ורפלקסולוגיה של אבי גרינברג, במקום לחפש את הסימנים הפיסיים ברגל הסתכלתי על ההילה שלה, במהלך סדנאות ריברסינג של רון ומירי גלעד במקום להתמקד בנשימה התמקדתי בנשמה, במהלך שיעורי תנועה במקום להתמקד בתזוזה מתוך כוח השריר, רקדתי מכוח המחשבה ועוד. היכולת שלכם להבין שאני "שונה" ואי אפשר לתרבת אותי, המוכנות שלכם לחמול אותי על כך ועדין לקבל אותי לחיקכם, למרות שהיו לכם עוד כבשים לרעות, אפשרה לי למצוא את מקומי בעולם ולהכיר את הייחוד שלי בתוך העדר.

תודה ללואיס, אס, בוסוויק – ב- 1991 למדתי בבית הספר לעל חושיות בברקלי קליפורניה בראשותו של מורה רוחני נדיר בשם לואיס בוסוויק ז"ל, אשר היה לאחד מבני הברית המשמעותיים ביותר שפגשתי בחיי. מחויבותו לאמת אישרה לי שאני לא משוגעת כשאני מתעקשת עליה. על כל השיעורים שלימד אותי מנשמה לנשמה, וכך עבר את מחסום אי בקיאותי באנגלית. וכמובן על השיעור האחרון שנתן באופן פרטי: בליל עזיבתו את גופו הגיע אליי בחלום להיפרד ולמסור שזה השיעור האחרון ואחר כך הוא עוזב. בחלום הוא הזמין אותי לשאול שאלה אחרונה ואני שאלתי אותו: מה סוד הגדולה שלך? ווהוא השיב: סוד הגדולה שלי היא השליחות שלך – לאשר את עצמך ואחרים על מי שהינם, ולהפריד בין מי שהם כן, למי שהם לא.

לואיס נפטר ב- 1995 והשאיר אחריו מורשת להמשיך ולפתח.  הוא הביא לעולם את הכלים העל חושיים. כחלק מאותה מורשת על חושית כלל עולמית אני הבאתי לעולם את הכלים הרב חושיים (על חושיים וחושיים). תחת גג בית סיפרו נחשפתי למורים אחרים שהכשיר, אשר גם הם היוו עבורי השראה רבה, כל אחד בדרכו הייחודית וגם להם אני מודה. לאחר מותו כל אחד מאתנו פנה לדרכו.

ב- 1996 הקמתי (בלוס אנג'לס) את העין השלישית – בית ספר לגילוי, ריפוי ומימוש עצמי באמצעות קריאת הילות והילינג רב חושיים (על חושיים וחושיים). חלק מהכלים אותם פתחתי מבוססים על כלים שלמדתי אצל לואיס.

ב- 1997 שבתי משבע שנות לימודי ועבודתי בארה"ב והבאתי איתי לישראל את העין השלישית. אני ממשיכה לחקור, לפתח, להתנסות, לשתף, להשתתף וללמוד עם בני בריתי מכל העולמות– משפחה, חברים, תלמידים, קולגות מלאכים, פיות, צמחים, חיות ודוממים, ומזמינה אותך גם להכיר את בני בריתך ולהתפתח יחד איתם. בעזרת לימוד ותרגול כל אחד יכול.

אני מזמינה אותך לקבל ממני ליווי אישי ו/או קבוצתי ולהשתתף בקורסים ובסדנאות שאני מנחה. הנה הפרטים.

אני מעניקה ליווי אישי ועסקי ליחידים ולקבוצות ברחבי בישראל ובחו"ל ומנחה קורסים וסדנאות בשלושה מסלולים:

  • מסלול להתפתחות אישית – הגשמת חלומות בתחום הפרנסה, תקשורת, מערכות יחסים, בריאות וכד'
  • מסלול לצמיחה עסקית – הגשמת חלומות לבעלי עסקים (קטנים, בינוניים וגדולים), לאנשים שרוצים להקים עסקים ואנשים שרוצים לגלות ולממש את שליחותם המקצועית.
  • מסלול להכשרה מקצועית – לאנשים שרוצים ללמוד את שיטת העין השלישית ולפתח עסק עצמאי לבד או בשיתוף פעולה איתי.

הליווי נערך באמצעות שיטת העין השלישית, עקרונות, מודלים וכלים שהיא מציעה.

אני מזמינה אותך להשתתף במיזמים קהילתיים, שאני מובילה:

מיזם "לזכור ולצמוח"- (משנת 2003) – טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה שמטרתו לעבור מתודעת לזכור ולא לשכוח לתודעת לזכור ולצמוח.מיזם "שלום בלב" (משנת 2003) – טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל וקורבנות האלימות שמטרתו היא להרחיב את השלום בתוכנו וסביבנו כיחידים וכחברה.

מיזם "פאזל" (משנת 1991) – מעורבות בעולם תוך נתינה וקבלת של מנת חלקינו בו בענווה במסגרת מיזם זה נערכים מפגשי קריאת הילות והילינג פלנטריים לנושאים בוערים על סדר היום הארצי והעולמי כגון אסונות, משברים ודילמות ממלחמת לבנון, שחרורו של גלעד שליט, השריפה הנוראה ביערות הכרמל, ריפוי אימא אדמה, ועד למחאה הכלל עולמית למען צדק חברתי.

להיות אנושיים ואלוהיים בו זמנית – בנימה אישית

אני נשואה מ1991 לאלישע וולפין, המשמש כרב (קונסרבטיבי) נדיר בחכמתו, ואם ליהונתן המופלא. מגדלת באהבה שלושה חתולים מתוקים (עדין, שמוליק ולילה) ואת חומד, כלבה מהממת. גרה בחיק הטבע ומחלקת את חיי בהרמוניה בין הענקה לעצמי דרך השקעה בצמיחה רוחנית, בבריאות ובתחביבים שלי לבין טיפוח בית, משפחה וזוגיות, גידול בני המדהים, חברים ותחביבים, לצד מעורבות חברתית וטיפוח קריירה מרתקת, אהובה ומספקת. אני מרגישה ברת זכות להיות בחיים, לצמוח דרך האתגרים שבדרך, לשתף ולהשתתף עם שאר בריאות את מלאכת הבריאה.

החזון שלי לחיים הוא להיות ניצוץ אלוהי תם וטהור בגוף פיסי אנושי. אין לי שאיפות להיות "גורו" – מוארת, מושלמת ויותר מאחרים, אלא בדיוק ההפך – אני שואפת לקבל את אנושיותי בשמחה, התלהבות והוכרת תודה ולהתייחס אליה בחמלה, קלילות ושעשוע.

אני בוחרת להיות אדם פתוח, אמתי ואוהב את עצמי והבריות. זאת, למרות ובגלל שיש לי צרכים ורצונות אנושיים כמו לכל אדם אחר – גם אני לא משלמת במכולת עם חיבוקים, אור ואהבה, אלא בכסף.אני לא רוצה לקבץ נדבות, אלא להרוויח את לחם יומי ביושר ובעבור תרומתי לברואים, לבורא ולבריאה, ברמה האישית, הרוחנית והמקצועית במקביל. זאת המחויבות שלי לעצמי ולבורא. כל יום אני לומדת על כך יותר. אני בדרך, בדיוק כמוכם.

זה מה שיש לי להציע לכם – ללמוד להיות אנושיים ואלוהיים בו זמנית. כי זה אנושי להיות אלוהי ואלוהי להיות אנושי.

ליצירת קשר איתי לחצו כאן עכשיו

 

15 תגובות

15 תגובות לפוסט “אודות”

  1. יעקב לינדנפלד-שפיבתאריך 31 ינו 2012 בשעה 3:10 am

    רונית בקר טוב,

    השעה היא לפנות בקר,כרגיל ההשקמה שלי היא לפני שהתרנגולות קוראות לנו.הבקר הזה אחרי שפניתי אליך אתמול , בsms ;והשארתי לך הודעה ,
    חזרת אלי ושוחחנו ארוכות ,היה לי הרבה חומר למחשבה,
    התעוררתי כרגיל מוקדם ,אבל לא כהרגלי,אחרי השקמה אני
    מעביר ציחצוח ושטיפה, התישבתי לעין בבלוג שלך ולקרא בו, ולמרות שחשבתי שאני מכיר אותך די גילתי המון דברים מענינים וחדשים לי. אני
    מודה שעשית לי משהו לחיזוק, למרות שאני אדם מאמין ומשתדל למצוות,ובבקר אחריהתארגנות אני קורא פרק תהילים, ואת התיקון הכללי.והנכת תפילן,הבקר פניתי ישר לבלוג שלך.

    תודה ,תודה,חיבוקים,ונשיקות הרבה אהבה.

    ממני יעקב לינדנפלד-שפי

    [Reply]

  2. יעקב לינדנפלד-שפיבתאריך 31 ינו 2012 בשעה 3:10 am

    רונית בקר טוב,

    השעה היא לפנות בקר,כרגיל ההשקמה שלי היא לפני שהתרנגולות קוראות לנו.הבקר הזה אחרי שפניתי אליך אתמול , בsms ;והשארתי לך הודעה ,
    חזרת אלי ושוחחנו ארוכות ,היה לי הרבה חומר למחשבה,
    התעוררתי כרגיל מוקדם ,אבל לא כהרגלי,אחרי השקמה אני
    מעביר ציחצוח ושטיפה, התישבתי לעין בבלוג שלך ולקרא בו, ולמרות שחשבתי שאני מכיר אותך די גילתי המון דברים מענינים וחדשים לי. אני
    מודה שעשית לי משהו לחיזוק, למרות שאני אדם מאמין ומשתדל למצוות,ובבקר אחריהתארגנות אני קורא פרק תהילים, ואת התיקון הכללי.והנכת תפילן,הבקר פניתי ישר לבלוג שלך.

    תודה ,תודה,חיבוקים,ונשיקות הרבה אהבה.

    ממני יעקב לינדנפלד-שפי

    [Reply]

    רונית שפי וולפין Reply:

    יעקב, דודי היקר והאהוב,

    "אין נביא בעירו" נכון רק כאשר תושבי העיר מסרבים לראות בו נביא, המביא להם מכל טוב – לפי שליחותו.

    הנביא תמיד נמצא שם, עבור בני עירו, עד שהם מכירים בו כנביא.

    אתה הרי יודע, שאחיך (אבא שלי, אלימלך שפי ז"ל) היה נביא בעירו – בדרכו שלו,

    ואני, ממשיכת דרכו, נביאה בדרכי שלי.

    אני מודה לך על כך שאתה רואה אותי

    מכיר ומוקיר אותי על מי שהינני

    נביאה בעירך

    חשוב לי שתדע שאני תמיד כאן אתך ובשבילך,

    כשתרצה.

    מחבקת אותך בדמעות של התרגשות

    ומאחלת לך שבת שלום

    זכיתי

    באהבה

    רונית

    [Reply]

  3. רותבתאריך 24 ינו 2013 בשעה 9:29 pm

    היי רונית, ערב טוב.

    לאחר לבטים רבים ולאחר ימים רבים שאני קוראת אותך ושומעת אותך, ומתחברת כמעט לכול מילה,כוונה, משמעות וכו.

    עם כול הקושי שלי להודות בפנייך ובעיקר בפני עצמי (דימוי עצמי,חוסר ביטחון), אני משוכנעת שאני נשמה עתיקה ואם היה לי ספק המאמר האחרון נעץ את המסמר האחרון.

    אז ברור לי שמשהו חסר לי,בתוכי, או אולי טרם מצאתי, ואני חייבת לציין שכבר שנים רבות בחיים אלו אני בחיפוש , לומדת דברים, מטמיעה,מנסה ,צומחת גדלה,ועדיין משהו חסר….

    אז מדגדג לי מאוד ליצור איתך קשר אישי ואפילו לנסות ייעוץ/לימוד, ואז אני מגלה לצערי שאני מרגישה שכבר אין לי כוחות מנטליים ,פיזיים, כלכליים ,שוב ושוב לבוא לייעוץ ללמוד וכול היוצא מכך.

    מעבר לנאמר קודם, לא איבדתי את האמונה בבורא עולם, לא איבדתי את הידיעה ,לא איבדתי את הרצון, ועל מנת להרגיע את עצמי אני תמיד אומרת , "אם מחר אמות וזה מה שהשגתי הספקתי אז דיינו ,משום שגם השגים אלו לעומת נקודת ההתחלה שלי מדהימים.

    יחד עם זה בחלום שלי בחזון שלי אני כבר אמורה להיות במקום אחר ואז שוב מוצאת את עצמי עדיין מחפשת עדיין לומדת ואני כבר מותשת.

    אני יודעת שאין דבר כזה סוף ללימוד ולהתפתחות אבל עדיין משהו חסר לי….והמשהו הזה מציק לי ,מדיר שינה, ומערבב את הבטן והכי כואב מה זה המשהו הזה?…?..

    והאמת לא ממש ברור לי לאן מוביל מה שכתבתי לך, ולמה כתבתי לך? רק חשבתי אולי כנשמה עתיקה שמצאה את מקומה לנשמה עתיקה אחרת שקצת הלכה לאיבוד!!!!!!!!!

    [Reply]

    רונית שפי וולפין Reply:

    שלום רות,

    הצעד הראשון ביצאה מהתקיעות שאת חווה

    היא להבין את העקרון הבא:

    נשמות צעירות כובשות ידע (שהובא על ידי העתיקות), משתמשות בו וממחזרות אותו.

    לעומתן, נשמות עתיקות מייבאות ידע, חוקרות ומפתחות אותו, משתמשות בו, חולקות אותו עם העולם (זו עם זו ועם צעירות מהן),

    מניחות לו וממשיכות לייבא ידע רלוונטי ועדכי נוסף,

    וכך הלאה והלאה והלאה, ללא הפסקה,

    כל ימי חייהן.

    אחרת הן עוזרות את מעגל השפע והזרימה

    ו… נתקעות.

    אני אומרת שלום לנשמה העתיקה שהינך,

    ומתבוננת בשאלה שלך באמצעות קריאת הילות

    ורואה שנתקעת מכיוון שבטעות נהגת כנשמה צעירה ולא כעתיקה.

    בשלב מסויים הפסקת לייבא ידע והתחלת למחזר.

    לכן, אני מזמינה אותך ללמוד להתנהל כנשמה עתיקה

    כלומר, ללמוד לייבא, לחקור, לפתח והשתמש בידע שלך בזמן הווה

    ולחלוק אותו בחופשיות עם העולם.

    עוד על כך בשיעור הפתוח שערכתי לאחרונה בנושא.

    הינה הקישור: http://www.the3ischool.com/dreams-2013-edition-the-movie

    בבקשה כתבי לי בתחתית הסרט מה דעתך עליו

    תודה והאזנה נעימה

    רונית

    [Reply]

  4. רותבתאריך 29 ינו 2013 בשעה 11:25 am

    היי רונית

    במסגרת ההתבלבלות שלי פיתאום אני מגלה שהקורס התחיל ואני מאוד מאוד מעוניינת להצטרף, אני מקווה שעדיין יש אופציה כזו.

    וזה מחבר אותי לסרט, בקלות יכולת לדבר עלי בסרט בגוף ראשון כולל שמי משום שאני מרגישה ורואה שזה אחד לאחד מה שקורה לי, ולכן אני מעונינת לעשות לזה סוף, ולקחת שליטה על האנרגיה שלי, על חיי, על ייעודי.

    מקווה שתאפשרי לי לעזור לעצמי ולהצטרף.
    מחכה לתשובתך.

    [Reply]

  5. גדעוןבתאריך 03 מרץ 2013 בשעה 1:34 pm

    כולכם ילדי האור

    רק אור ואהבה

    בלב ובנשמה

    [Reply]

  6. מוטי לקסמןבתאריך 08 אפר 2013 בשעה 8:40 am

    שלום רב,
    יום השואה והגבורה מעלה רגשות והרהורים קשים על האדם.
    בדרך כלל, מדברים, מספרים ומשדרים על הסבל בגטאות, על ההשמדה במחנות ההשמדה, על הרג אנשים וילדים ביריות, ברעב ובתליות.
    גם על פרטיזנים.
    על קורבנות ועל גיבורים.
    יש לא מעטים, שלא היו במחנות השמדה, גם לא בגטאות, גם לא בפרטיזנים.
    הם ברחו, בזמן.
    חלק מהם, למרות הבריחה, סבלו מאוד.
    סבלם היה תוצאה ישירה ועקיפה לגייסות היטלר.
    הם לא היו גיבורי קרב, סתם אנשים פשוטים
    שרצו רק לחיות כבני אדם.
    משפחתי היא אחת מאלה.
    בקובץ המצורף אני מעלה את הסיפור שלהם.
    גם לזכר כל אלה שלא "זכו" לאזכרות לסבלם.
    בתקווה שאולי האנושות תלמד משהו מכך…
    מוטי
    ><
    אנשים פשוטים שרצו לחיות או צוריק גאייעט אקוזע / מוטי לקסמן, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשע"ג.

    "צוריק גאייעט אקוזע", לאחור הולכת עז, באידיש.
    איני יודע מי מכם ראה עז ממשית ולא רק בצלחת.
    בכל אופן, בילדותי ראיתי גם רעיתי עזים וגדיים ואף פעם לא נתקלתי בעז, לא בגדי גם לא בתיש שהולכים או מקפצים אחר הזנב ולא אחר הראש…
    ובכל זאת, אמי אמרה לי יותר מפעם אחת, "צוריק גאייעט אקוזע"!
    אני מניח שגם היא לא סברה, שתנועת העזים היא אחר הזנב.
    אבל, חובה עלי לדייק, "צוריק גאייעט אקוזע", היה רק חלקה הראשון של האמירה של אמי.
    האמירה הזו, בוטאה לא במטרה לחולל שינוי בתנועות בראשית, אלא כדי להבליט את החלק השני של האמירה, "בן אדם הולך קדימה".
    אמי חזרה גם הדגישה בעיקר את החלק השני.
    מה עורר אותה לאמץ ביטוי לשוני זה?

    הכל התחיל בעשור הראשון של המאה העשרים.

    אמי שיינדל
    הייתה בת לכורך ספרים, אבי שמואל היה סטעפער, מעבד עורות של בעלי חיים לתפירה ולתיקון נעליים, לעטיפות ספרים ועוד.
    שניהם נולדו וגדלו בשתי עיירות קטנות בדרום פולין, אבא Wojslawice ואמא Grabowiec.
    עיירות בדרום מזרח פולין בערך 200 ק"מ דרומית לוורשה וללודג'
    בין לובלין לבין חלם.
    היו אלה עיירות כפריות קטנות, עיירות שתוארו על ידי שלום עליכם גם על ידי מנדלי מוכר ספרים.
    כפרים חקלאיים, עם אנשים פשוטים.
    לא היו שם גדולים בתורה, למרות העיר לובלין הקרובה על הישיבות שבה.
    הם גם לא הפגינו שם חכמה מיוחדת למרות קרבתם לעיר החכמים, חלם.
    למרות זאת, אמא שיינדעל הצטרפה לתנועת "פועלי ציון", תנועה ציונית סוציאליסטית.
    אולי בהשפעת האח הצעיר, יאנקעל, שכבר עלה לפלשתינה והיה בין מקימי קיבוץ גבעת השלושה.
    אמא שיינדעל, השתתפה בפעילות התנועה, גם בערב ריקודים.

    האמא שלה, סבתי פערעל-דבורה, כעסה מאוד, ופעם משכה את אמי בשערותיה הביתה.
    זה היה, כנראה, הקש ששבר את גב הגמל.
    אמי החליטה לעזוב את העיירה ולעבור ללודז', העיר הגדולה, שם כבר גרה אחותה הבכורה פריידעל.
    היא וחברה שלה, שכרו חדר קטן, ועבדו בתפירה.

    פחות או יותר באותו זמן, עזב אבא שמואל, את אורח החיים הישן, גם את נוהגי ומצוות הדת.
    גזז פאות, הסיר כובע, ואף התלבש כאיש מן היישוב.

    הוא נסע ללודז', לבקר את אחותו הגדולה צ'רנע שם התקיימה מסיבה ברכת הדרך לאחיו עזריאל שנסע לפלשתינה.

    באותה הזדמנות הציע קרוב של משפחת אבא, לשני הצעירים, שנטשו עיירות, להיפגש.
    הם נפגשו, אבא שמואל הסטעפער ואמא שיינדעל התופרת.

    האם הייתה זו אהבה ממבט ראשון?
    אי אפשר לדעת.
    הם נישאו, ולמדו לאהוב זה את זו וזו את זה עם השנים, אהבה אמיתית.
    לא היה להם כסף להביא לחתונה גם את ההורים שלהם, אבל היה שמח, ולפי המסופר, הם והאורחים רקדו כל הלילה.

    משפחה חדשה.

    אמא שיינדעל המשיכה בעבודות תפירה, גוזרת על פי תמונות מג'ורנלים ותופרת.
    אבא שמואל עבד בחנות לסיפוק עורות לנעליים.
    אבא היה עובד מקצועי ומאוד מהימן.
    הסנדלים והסוחרים החלו להכירו, עודדו אותו לפתוח חנות משלו.
    כך הוא עשה.
    חדר אחד היה חדר משפחה, השני היה חנות.
    ויהי היום, סנדלר פולני קנה עורות שילם והלך.
    אבא שמואל גילה מהר שהסנדלר שילם יותר מידי.
    אבא לא היסס, לקח את תשלום היתר ורץ לחפש את הסנדלר.
    הוא מצא אותו באחד הרחובות.
    הסנדלר הופתע, "שילמתי לך מעט מידי?"
    "להיפך, שילמת יותר מידי, הנה ההפרש", ענה אבא שמואל.
    הסנדלר לא האמין למשמע אוזניו.
    אבל, ללא פייסבוק, גם ללא טויטר, המעשה התפרסם מהר בין הסנדלרים, גם בין צרכני העור.
    ידעו, שמואל לקסמן הוא סוחר ישר והגון.
    המסחר בחנות גבר, הפדיון עלה.
    אבא רצה ילדים.
    נולד הבן הבכור, פנחס שמו, על שם הסב, האבא של אמא שיינדעל.
    פנחס נולד במשקל של 3.55 ק"ג, עם פלומה של שיער בלונדיני. עיניים כחולות פקוחות לרווחה אל העולם החדש שפתאום נתגלה, לאחר היציאה מחשכת הרחם. וגם חיוך מתוק מלוא השפתיים.
    שלוש נשים פנקו אותו, שתי אחיות של אמא שיינדעל ואחות של אבא שמואל.
    פנחס לא רצה לאכול, סחבו אותו בידיים. חיפשו לו בננה, הוא מקבל בננה, פרי נדיר.
    אכן, פנחס היה מפונק, אבל התפתח יפה.
    בינתיים הפדיון בחנות העורות עלה.
    מישהו ייעץ למכור חומרים לתיקון נעליים בסביבה של פולנים.
    כך עשו.
    ברח' ז'בושה פתחו חנות.
    סוחרים גדולים האמינו באבא.

    פנחס הבכור גדל והתפתח יפה.
    אבא שמואל אהב מאוד לטייל עם הבן הבכור, פנחס, ברחובות לודג'.

    שנתיים חלפו מהר, ובטנה של אמא שיינדעל התחילה שוב מתכדרת.
    בבוא הזמן, היא ילדה במזל-טוב בן נוסף, הערשעלע, גם על ראשו נראתה פלומה של שיער בלונדיני רך.

    הוא נקרא, הערשעלע, על שם הסבא של אמא שיינדעל.
    בין שני האחים התפתחה אהבה רגישה, למרות השוני באופים. בעוד שפנחעס היה מאוד מפונק, הרי הערשעלע התפתח כילד נעים שאין לו דרישות מיוחדות, אבל הוא היה מלא שמחת-חיים.
    בניגוד למקובל, דווקא האח הצעיר השפיע על הבוגר יותר, והם התפתחו לשני ילדים מקסימים.

    כעת שני ילדים חמודים, נפלאים.
    גדלו, התפתחו ואהבו זה את זה.

    נראה שהחיים מביאים רק טוב.

    לאחר חג פסח אחד, אמר אבא שמואל: "שיינדעלע שלי, יש לי רעיון, כעת לאחר שחג הפסח עבר כדת וכדין, אני מציע שתסעי לשבוע הבראה ונופש. מגיע לך לנוח קצת".

    אמא שיינדעלע הופתעה, זה לא היה דבר כל-כך שגרתי לנסוע לבית הבראה.
    "תודה שמואל, אני אנוח בבית, וחוץ מזה מי ידאג לך ולילדים?"
    "שיינדעלע, שבוע אני לא אתמוטט. חוץ מזה אחיותיך ואחותי בין כך וכך מטפלות בבנים שלנו. ואני וודאי שלא ארעב. והעיקר, את באמת צריכה לנוח לאחר חג הפסח" השיב באופן נחרץ אבא שמואל.
    ואכן, שיינדעלע יצאה להבראה ולנופש לאחר חג הפסח.
    היא הספיקה לנפוש רק פעם אחת.

    אכן, החיים יפים, הכל, כמו שאומרים, הכל טוב.

    מה עוד אפשר לבקש?
    צעיר וצעירה, אנשים פשוטים, לא גיבורים, עוזבים עיירות קטנות, מגיעים לעיר הגדולה.
    שם נפגשים, נישאים ובעבודת ידיים מקימים בית חם, עם שני ילדים מקסימים.
    גם כלכלית המצב נראה טוב, אבא שמואל ואמא שיינדעל הצליחו אפילו לחסוך דולרים.

    נראה שהחיים מביאים רק טוב.

    רק טוב, מביאים החיים?

    מחוגי שעון ההיסטוריה לא חדלו לנוע ולתקתק.

    1 בספטמבר 1939.

    גייסות היטלר פולשים לפולין.

    לא היה זמן רב לשיקול דעת.
    ברחוב, התרוצצו אנשים, חבילות בידי חלקם, מזוודות בידי אחרים. רצו לרכבת, גם לעגלות.
    הכל היה לוט בערפל, דבר לא היה ברור, רק "צריך לברוח, צריך לברוח מהר".
    "קודם-כל הילדים. נשלח את אחותי עם הילדים, הם ייסעו ברכבת מהר לעיירה שלי, לעיירה Wojslawice,שם זה אולי בטוח יותר. ובהמשך נראה", אמר אבא שמואל.
    אמא שיינדעל הייתה המומה.
    השעון תקתק במהירות רבה.
    הילדים הוערו מוקדם, קצת בכו, אבל הולבשו. אכלו משהו. אחותו של אבא שמואל, דודה פולה, התארגנה מהר וארזה גם מזוודה.
    אבא שמואל יצא, מצא עדיין עגלון עם עגלה, "בוא הנה, קח אותם מיד לרכבת, הנה קבל יפה" אבא שמואל תחב לידו שני שטרות של כסף.
    הילדים היו מבולבלים, בכו אבל לא הייתה להם ברירה.
    דודה פולה, שני הילדים והמזוודה היו בעגלה, העגלה נסעה לכוון הרכבת.
    אבא שמואל ואמא שיינדעל נותרו עדיין בלודג'.
    המצב היה קשה מסוכן, הגרמנים התקדמו מהר בפולין, ובכל מקום החלו "לצוד" יהודים.
    "שמואל, תברח גם אתה. הם פוגעים קודם כל בגברים, אני אתארגן ואבוא אחריך" אמרה אמא שיינדעל, למרות שלא היה ברור לה כלל מה זה "אתארגן".
    אבא שמואל לא התווכח, לא ניסה להתעכב, כעבור מספר שעות, לקח את המזוודה, שם על גופו שטרות של כסף גם דולרים ויצא בערב. כבר היה קשה למצוא עגלה זמינה. הוא הלך, רץ לרכבת ברגל.
    כעת לא היה זמן לחשוב.
    הוא נסע.
    נמלט.
    אמא שיינדעל, נשארה זמן קצר בלודג' לבד.
    אולי להציל משהו מהרכוש.
    לא הצליחה להציל הרבה, ויצאה בכיוון ל Wojslawice למצוא את שני הילדים.

    באור ראשון עם מזוודה לא גדולה, עם שטרות אחדים של כסף, היא מצאה עגלה שהסיעה אותה לרכבת.
    עמדו שם אנשים רבים, יהודים, כמעט כולם.
    כשהרכבת הגיעה, היא נדחקה והצליחה להיכנס.
    שעות הנסיעה עברו מהר. היא הגיעה לתחנה הקרובה לעיירה Wojslawice.
    ירדה.

    כאשר היא הגיעה ל Wojslawice הם כבר לא היו שם, דודה פולה והילדים המשיכו מזרחה.

    שאלה פה, שאלה שם, ענו לה, "כולם רצים, כולם בורחים מזרחה אל הרוסים באיזור הרי אורל".
    איך? בכל דרך, ברגל, בעגלה, ברכבת, לעיתים גם במשאית.
    זה היה מסע מטורף, ללא הפסקה.
    היא בודדה בתוך ערב רב של יהודים שבורחים, מזרחה אל הסובייטים.
    לאיזור בהרי אורל.
    הסובייטים קבלו את הפליטים היהודיים, חלקם הגדול רוכז במעין מחנה מעבר.
    הסובייטים נתנו גם מעט אוכל ומים.
    אמא שיינדעל הגיעה למחנה המעבר, הייתה שם המולה רבה. גברים נשים וילדים עם מזוודות, תיקים ושמיכות קשורות.
    פני כולם הביעו חרדה.
    את בני משפחתה היא לא ראתה, בינתיים.
    אמא שיינדעל, לא נחה. היא התחילה לשאול, לברר, לחקור.
    שלחו אותה ימינה, שלחו אותה שמאלה הפנו אותה קדימה, גם אחורה.
    היא הפסיקה לשאול.
    אמא שיינדעל התחילה ללכת בכוחות אחרונים, גוררת רגליים מותשות, ללא כוון אבל עם מטרה ברורה, היא תמצא.
    לב אם אינו מוליך שולל.
    הרגליים הלכו על-פי הלב.
    בסוף, באפיסת כוחות מוחלטת, לא ברור איך, כמעט במקרה, היא הגיעה ונפלה לידיו של אבא שמואל.
    היא ישנה כמעט 24 שעות.
    לאבא שמואל היה ברור, מעתה הם ינועו רק יחד, כולם יחד.
    הילדים לא משו מאמא שיינדעל, הם ממש שמרו עליה ונרדמו כשראשיהם על בטנה.

    כעת, אפשר היה לעצור מעט. הסובייטים דאגו למעט אוכל גם למים לשתייה.
    אבל, כעבור ימים אחדים הודיעו הרוסים שהם מעבירים את כולם עוד יותר מזרחה, גם כאן מתחיל להיות מסוכן.
    זו לא הייתה שאלה, גם לא בקשה, זו הייתה הוראה.
    הגיעו משאיות גדולות וכבדות. הפליטים, יחד עם המזוודות והחבילות הועלו והתחילו לנסוע.
    לאן?
    בעיקר מזרחה, חלק גדול מהפליטים הועבר לאיזור אוזבקיסטאן, ופוזר בין קולחוזים שונים.
    כך הגיעו גם אמא שיינדעל ואבא שמואל לקולחוז.
    גם שלוש אחיות של אמא שיינדעל הגיעו לשם. שתי אחיות של אבא שמואל היו בקולחוז שכן.
    התחילו חיים חדשים?
    קמטים החלו להופיע בפניה של אמא שיינדעל.

    האוזבקים בקולחוז לא ייצאו מכליהם, לקראת ה"ז'ידים" החדשים. אבל גם הם צייתו לפקודה.
    כך החל, אולי,
    מחזור חיים חדש.
    הכסף שהביאו החל להצטמצם. אבא שמואל חיפש ולבסוף מצא עבודה אצל אחד האיכרים האוזבקים, בשדה הכותנה שלו.
    לא היה קל, אבל לא היה, בשלב זה, מקור אחר להכנסה.
    אמא שיינדעל, התאמצה להציע שרותי תפירה. היא בעיקר תקנה, בחוט ובמחט, גרביים וקרעים בבגדים. מעט פנו אליה.

    אבא שמואל המשיך לעבוד קשה בשדה הכותנה של הקוזקים. קיווה מאוד לבנות הכל מחדש.
    והיו סימנים להתחלה חדשה.
    פנחעס התחיל ללמוד בכיתה א, בבית ספר שהיה בעיר קגן, הסמוכה לקולחוז.
    הערשאלע היה בבית.

    הייתה הרגשה שבקולחוז נראה מתחילים להתבסס מעט, רק מעט.
    האם, מעבר לאופק, האור יזרח שוב?

    בינתיים אור לא זרח על העולם, גם לא על הקולחוז.
    השנה 1940, המלחמה הארורה נמשכת. אמנם בקולחוז לא שמעו הדי קרב, אבל ידעו וגם הרגישו שהם עדיין במצב של שאלה, לא של ביסוס.
    והאור לא זרח.
    ואז.
    יום אחד חזר פנחעס עם חום מבית הספר. הוא קדח.
    הפעלטשער אבחן שזו דיזנטריה קשה וצריך להעביר אותו מהר לבית חולים בעיר קגן.
    הילד הועבר לשם.
    אבא שמואל לא מש ממנו, אבל תוך יומיים עלתה נשמת פנחס הקטן השמימה.
    אבא שמואל רעד. צוות בית החולים הוציא אותו, הם אמרו שהם מטפלים בקבורה.
    לא היה לו כוח להגיב.
    הקבר היה קבר אחים.
    אבא שמואל חזר לקולחוז, מותש.
    כולם בכו, מאוד בכו, גם הערשאלע.
    חג חנוכה הגיע.
    שמחה רבה לא הייתה, גם חומו של הערשאלע התחיל לנסוק מעלה.
    הוא ביקש, בקול רפה: "תדליקו הרבה נרות, שיהיה אור. הרבה נרות… ה-ר-ב-ה נ-ר-ו-ת…"
    הנרות דלקו, הערשאלע כבר לא ראה אותם, למרות שעיניו נותרו פקוחות, פקוחות ללא ניע…
    לא היו צעקות.
    למרות הנרות הכל היה חשוך.
    בהיוודע מותו של הערשאלע הגיעו מיד אח אחות מבית החולים: "זה מסוכן, הדיזנטריה עלולה להתפשט יותר".
    עטפו את הגופה בסדין קטן.
    אבא שמואל ואמא שיינדעל היו חדלי כוח לחלוטין, נפשותיהם לא יכלו לבטא משהו.
    נגמר.

    שער זקנו של אבא שמואל צמח פרא, גם מחלפות ראשו הלכו וגדלו והסתבכו זה בזה.
    ראשו היה עטור שער מכל כוון…

    שקַט, שתק.
    מי יודע, אולי כמו אהרון ששני בניו נָדָב וַאֲבִיהוּא שנאכלו על ידי "אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'", "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"
    וַיִּדֹּם שמואל

    "שמואל שלי, יקר שלי נצליח להמשיך?" שאלה אמא שיינדעל באחד הערבים.
    אבא שמואל, שבלודג' היה מלא מרץ, פעילות ותקווה השיב: "מה אני יכול להגיד? אני לא יודע."
    "אבל, תמיד ידעת, תמיד פעלת והצלחת, והצלחנו…"
    "תמיד? זה היה כנראה בעולם אחר. עכשיו אני לא יודע"
    "אין לנו תקווה, שמואל שלי?"
    אבא שמואל לא ענה. עיניו הביעו צער, כאב, אולי גם ייאוש.

    ובכל זאת תקווה חדשה עולה, בטנה של אמא שיינדעל התחילה שוב להתעגל.

    הגיע הזמן ואני, מאטעלע פרצתי לעולם.
    באמא שיינדעל נבטה אמונה שיש תקווה.
    הלידה הייתה בבית החולים בקגן.
    אבל, כיון שלא היה מקום ולא כוח אדם, שמו אותי בתוך תיבה קטנה על אדן החלון של בית-ספר סמוך.
    אבל ברית מילה קיימו.
    זה כבר היה בקולחוז.
    את הברית ערך שוחט, לא היה מוהל בסביבה. כיבוד לא היה, גם לא מוזמנים. רק ציון שייכות כואב לעם היהודי.
    ינקתי, ינקתי וינקתי, התפתחתי יפה.

    אבא שמואל המשיך לעבוד אבל הסתובב ונע כאילו הוא צל.
    הוא דאג מאוד לאמא שיינדעל ולי מאטעלע.
    לא היה הרבה אוכל, ואני ינקתי וינקתי.
    אבא שמואל הבין שאמא שיינדעל צריכה לאכול טוב, גם אוכל בריא, אוכל מזין.
    הוא דאג שלא יחסר לה, ולי, מאטעלע הקט יונק, ובוחן את העולם בעיני הגדולות.
    מרוב טרדה אמא שיינדעל לא שמה לב, אבל פתאום היא נזכרה: "שמואל, אני כבר ימים רבים לא רואה אותך אוכל. אתה אוכל משהו?"
    "משהו"
    "מתי? איפה?"
    "בעבודה בשדה הכותנה, הזרעים של הכותנה, הם מלאים שמן"
    אמא שיינדעל כמעט נפלה מהכסא: "מה השתגעת? אתה לא יודע שיש בזה רעל?"
    "נו, את רואה, אצלי הכל בסדר. אני אוכל, עובד, ועובד טוב"
    "שמואל יקר שלי, אתה תרעיל את עצמך, תפסיק"
    "להרעיל? מסוכן? על מה את מדברת? יש בזה הרבה שומן. אמרתי לך, אני בסדר. העיקר שיהיה לך חלב בריא לבן הקטן."
    והתינוק גדל.
    "תסתכל, איזה ילד יפה יש לנו, איזה חיוך יש לו, תראה את העיניים הגדולות שלו" אמרה אמא שיינדעל.
    אבא שמואל בהה באויר: "נכון, ילד יפה, אני רואה" ולעצמו מילמל: "אני רואה גם אותם, גם להם יש עיניים גדולות. עיניים יפות".
    אבא שמואל כמעט ולא נגע בי "אני פוחד לפגוע בו. הרסתי מספיק".

    אבא שמואל המשיך להיות ניזון מגרגרי הכותנה.
    הוא המשיך לעבוד בשדה הכותנה.
    שישה חודשים מלאו לי.
    ואז אבא שמואל התחיל לחוש כאבי תופת בבטן, החום עלה במהירות, הוא בער. מיד הועבר לבית החולים המוכר לו כל כך.
    הוא שכב שם.
    כעבור ימים אחדים, נשמתו עלתה השמימה.

    אמא שיינדעל נשארה לבד בעולם, לבד עם תינוק בן חצי שנה.

    עכשיו הכל רק בידיה.
    היא לא תיכנע, היא לא תתכופף.
    היא נעמדה זקופה מול העולם.
    עלה בה הכוח, פעמה בה האמונה החזקה, צוריק גאייעט אקוזע.
    וכך בציפורניה התחילה אמא לגרד מהעולם שיירים של מציאות, גידלה אותי והמשיכה לצעוד אתי.
    כתבה פסיכואנליטיקאית,
    "החיים הם זרם אינסופי, וכל אדם נעגן בזרם שאליו הוא משתייך. אין הוא יכול להינתק, לא מאבות אבותיו, לא ממי שהולידו אותו ואף לא מצאצאיו שיבטיחו את המשכיותו. […] משמעו לחוש את נוכחותם של הוריך, של סבֶיך, ולחוש שגופך עצמך חי בגופם של ילדיך".

    מאמע שיינדעל, טאטע שמואל, פנחס הערשעלע, אנשים רגילים, פשוטים לא גיבורים, רציתם רק לחיות יחד.
    אתם חיים יחד, בנשמתי, בגופי, ברוחי יומיום.
    גם אני מאמין, בכל לבי, צוריק גאייעט אקוזע.

    [Reply]

    רונית שפי וולפין Reply:

    מוטי יקרה,

    תודה על השיתוף

    ועל התזכורת על הסבל

    שראוי להעיר אותנו

    לחמלה גדולה

    תודה

    רונית

    [Reply]

  7. אוריתבתאריך 11 ספט 2013 בשעה 8:49 am

    רונית בוקר טוב,
    "אני מכירה אותך" כבר שנים אנחנו חברות בקפה. ונעלמת לי מהשטח. למרות שלא התעמקתי בדברים שכתבת רציתי אבל נרתעתי כנראה לא הייתי מוכנה לשמוע את הבשורה.
    היום משום מה החלטתי להיכנס לקפה, לדף שלך ומצאתי את עקבותייך לאתר. והתחלתי לקרוא. המאמר על הנשמות העתיקות ריתק אותי ואז עברתי לכאן למאמר על אודותייך שאת חלקו אני מכירה מהקפה.
    במהלך הקריאה עלו דמעות בעיני אך לא נזלו עכשיו שאני כותבת לך הן מתחילות לצאת החוצה. התיאור שלך על הנשמות העתיקות זה כאילו קראתי על עצמי ושאלתי מאיפה היא מכירה אותי כך? ההתרגשות התגברה עם קריאת כל שורה במאמר. הדברים התאימו לי כמו כפפה זה לא שמצאתי דבר אחד או שניים שתואמים אלא התאמה מלאה אחד לאחד.
    אז קודם כל אני רוצה להודות לך על עצם קיומך ועל הפתיחות והנכונות לחלוק את הדברים עם העולם.
    כנראה שהייתי צריכה לעבור תהליך עם עצמי על-מנת להיפתח ולקבל אותך ואת תורתך. בשנתיים האחרונות אני עוברת תהליך ריפוי פיזי, רגשי ורוחני. עדיין לא סיימתי אותו, אינני יודעת אם יש לו סוף בכלל. ככל שאני מתפתחת ומתקדמת אני מוצאת עוד כלים ללמוד, עוד חוויות לעבור, עוד קורסים ללמוד. אני דהומה מהתהליך, שמחה, מרוגשת ושלמה איתו. כנראה שעכשיו אני מוכנה לשלב הבא של ההתפתחות שלי בריפוי ואלוהים שלח אותי אלייך או ההפך. נרשמתי לשלושת המתנות שאת מחלקת כך שעוד נדבר. כולי תקווה שגם ניפגש פיזית בהמשך.

    שתהא לך שנה טובה,
    שתגשימי את משאלותיך
    אורית

    [Reply]

    רונית שפי וולפין Reply:

    אורית יקרה,

    שמחה לשמוע על התהליך שאת עוברת
    אשר לו אני קוראת: חיים בצמיחה מתמדת
    ואשר לו יש סוף רק כאשר אנחנו מחליטים להפסיק לצמוח…
    כולם קיימים אבל לא כולם חיים
    ואת בחרת לחיות
    וזה אמיץ,
    מרגש
    ומעורר פלאה
    מבחינתי.
    מאחלת לך שנה נפלאה
    של צמיחה מענגת
    ולהתראות בקרוב
    באהבה
    רונית

    [Reply]

כתובת טרקבק |

אשמח לשמוע מה הפקת מתוכן זה ולהתייחס לכל שאלה שיש לך בנושא.
את תגובתך בבקשה לרשום כאן עכשיו.