לממש מבלי להתבייש – להשיג את מבוקשך בנחישות וללא בושה:
מבלי כוח להוציא לפועל, שום יעד שלנו לא באמת יכול להתממש, גם אם נשב לאלף שעות מדיטציה וגם אם נפעיל את כל הקסמים והטריקים הרוחניים שלנו. החלק בנו שאחראי על הוצאתם לפועל של יעדינו נקרא, לפי מודל פרופיל הנשמה שפתחתי – "הלוחם". לצורך השיחה בנדון אכנה אותו כאן בלשון זכר, אך אני מתכוונת גם לנקבה – "הלוחמת".
קטע זה לקוח מתוך ספרי "מימוש עצמי לפי פרופיל הנשמה שלך" (כל הזכויות שמורות)
הלוחם שהננו אחראי על הוצאת חלומותינו מהכוח אל הפועל. זה הוא החלק המגשים – המניע, העושה והיוצר שבנו. כשהלוחם שבנו בריא ומאוזן נהייה מגובשים, נחושים וממוקדי מטרה לגבי הרצונות האמיתיים שלנו. במצב זה שום דבר לא יוכל לעצור אותנו מלקבל את מבוקשינו (כל עוד שזה לטובתינו ולטובת הבריאה כולה בו זמנית). כי בעיני הלוחם הקשיים, החסימות והמהמורות הם פיצוחים, שאותם הוא אוכל כחטיף על הדרך, בלי מלח. הלוחם הוא החלק החייתי שבנו – הנמר הרעב שיוצא לציד במטרה ברורה להשיג את טרפו לשבוע ולשרוד בכבוד, כי עבורו יש רק אפשרות אחת – לנצח. הלוחם, בדומה לנמר, הוא חזק וגמיש, ער וזריז, רב חושי ומודע לסביבתו, לתנאי השטח ולנפשות הפועלות בו וליחסי הכוחות ביניהן.
ללוחם שתי אפשרויות – כן, כן, או כן, כן …
הנמר יוצא להיאבק על שלו מתוך הנחה בסיסית שהוא יזכה. בעיניו זאת האפשרות היחידה. הלוחם מתואר יפה במשפט המפורסם של יגאל הנאצי, העבריין האימתני מהסדרה הישראלית בכיכובו של משה איבגי "הבורר": "אני נותן לך שתי אפשרויות: 'כן, כן, או…כן, כן'". לעומת הלוחם, הכוהן שבנו הוא איש האלוהים, איש החזון והחלום שתפקידו הוא לזהות את האמת שלנו. הוא זה היודע להבחין בצורה צלולה ומדויקת מה אנו באמת רוצים ולענות בבהירות שקטה לשאלה: מה היא אהבתי האמתית בכל אחד מתחומי חיי, ובכל נושא ומצב במהלך שגרת יומי ואיך זה יכול לשרת אותי ואת הבריאה כולה בו זמנית. הכהן שבנו הוא זה שיודע לבקש את מבוקשנו בשפה גבוהה, עדינה ונימוסית.
עדין תקועים?! תכופפו לאלוהים את היד – לפעמים בורא עולם הוא לא אלוהים
"תכופפי לבורא עולם את היד ותסובבי לו אותה מאחורי הגב, עד שהוא ייתן לך מה שאת מבקשת ממנו". את הטיפ הזה נתתי לאחת מתלמידותיי הביישניות שהתקשתה במימוש יעדיה. וזה כמובן עבד.
לא די בכהן שבנו כדי לממש את מאווי ליבנו (אהבותינו האמתיות). אנו זקוקים גם ללוחם שבנו, זה שיודע באיזה שלב לא די בנימוס כדי להשיג את המטרה הרצויה, ומתי הגיע הזמן להפסיק להתבייש מאדון עולם. מתי יש להפסיק להתייחס אליו כאילו הוא "אלוהים", ומתי לחדול לומר "אמן" לתוכניותיו המקוריות עבורנו, אלא לעשות דווקא בדיוק ההיפך – להעז לכופף לבורא את היד ולסובב לו אותה מאחורי גבו, עד שימלא את בקשתנו. אל דאגה, לבורא זה לא כואב אבל מאתנו זה מוציא את ייצר הלחימה הבריא, בעד עצמינו – ייצר הנמרות, שחיוני והכרחי כל כך להשגת מה שאנחנו באמת, באמת, באמת רוצים ואוהבים. רוצים הסבר מורחב והמחשה? צפו בסרט "נגד כל הסיכויים" עם מאט דיימון (עכשיו בVOD)
הצד המואר והאפל של הלוחם
זהירות! ללוחם שני צדדים – הצד המואר והצד האפל. בצד המואר שלו הלוחם הוא ענייני, פשוט ועוזר לנו להיות יוזמתיים – לבצע הלכה למעשה את כל הצעדים הנחוצים בכדי לממש את יעדינו. בצד האפל הלוחם עלול להיות תוקפני, אלים והרסני כלפי עצמנו ו/או הזולת. זה מה שנקרא: "ייצר הרס עצמי".
אנשים שהם נשמות עתיקות (רגישים, אכפתיים, מאמינים ושוחרי החופש) לרוב מתביישים בצד האפל של הלוחם שהינם. לכן הם מסתירים אותו מזולתם ומעצמם. אך המחיר שהם משלמים על כך הוא כבד. כי אדם לא יכול לאכול את מזונו עם שפה אחת בלבד. הוא זקוק לשתי שפתותיו – העליונה והתחתונה. וניסיון לאכול עם השפה העליונה בלבד הוא כניסיון לצוד עם הצד המואר שלך בלבד תוך כדי התעלמות מהאפל.
הסתרת הצד האפל של הלוחם באה לידי ביטוי במספר צורות:
1. הסתייגות מהלוחם באופן גורף (גם מהצד המואר), התכחשות כלפיו והתנתקות ממנו.
2. פנייה לעולם הרוחני כמפלט מהעולם גשמי. זאת, במקום פנייה לעולם הרוחני כאמצעי לזיהוי ומימוש חלומותנו בעולם הגשמי.
3. גינוי והתנתקות מעולם החומר וכל מה שהוא מייצג, כגון: גוף והנאות הגוף (מאוכל ועד סקס), נכסים, חיי רווחה, תכליתיות, עשייה, ביטוי, נקיטת עמדה וכד'.
המילה "רוח", פירושה מהות והמושג "רוחניות" מתאר את השלב הראשון שיעדנו צריכים לעבור כדי להתממש: להגדירם ברמה המהותית. הלוחם לוקח את המהות המופשטת (רוחנית) שהגדיר הכהן ומתמיר אותה למצב גשמי (חומרי). כך שבלי חיבור אל הלוחם שבתוכנו אי אפשר להפוך חלומות למציאות ואי אפשר לממש את אהבותינו האמתיות, בכל תחומי החיים, בו זמנית, בנינוחות והנאה. אך כדי להתחבר לצד המואר של הלוחם שבנו יש להכיר בצד האפל שבנו בתהליך מכיל, עדין ואוהב. ואת זה אנו עושים על ידי חיבור לכהן שבנו ולשאר חבריו בפרופיל הנשמה: המלך, המשרת, החכם, המשכיל, האמן, העד והמשקיף, שעליהם ארחיב בפרק אחר.
זמן הנמר – עכשיו זה הזמן לרפא את הלוחם שבנו
הגיע הזמן שלנו כיחידים וכחברה להתחבר ללוחם שבנו ולהפסיק להתבייש בצרכים וברצונות האמיתיים שלנו, אותם אני מכנה "אהבותינו האמיתיות". הגיע הזמן לא רק שנשאג לרווחה כלכלית רבתי, אלא גם לשלום כולל. די לבקש את בקשותינו אלה בקול רפה ומבויש, בפנים מנומסות וגישה מתחנחנת ובמבט רוחני מצועף מידי. עכשיו זה זמן הנמר. או במילים אחרות – הזמן לגלות ולממש את השליחות שלנו לחיים,
חוות דעתך על הקטע המצורף בזאת חשובה לי, ואשמח להתייחס להערותייך (שאלות, בקשות, הצעות) במלוא תשומת הלב.
את המשוב שלך בבקשה להעלות כאן באמצעות כפתור "תגובה" הנמצא כאן למטה.
תודה
רונית שפי ווולפין – מורה רוחנית
61 תגובות לפוסט “לממש מבלי להתבייש – להשיג את מבוקשך בנחישות וללא בושה:”
בוקר טוב רונית! (אצלי בארה"ב בוקר עכשיו), קודם כל מאד כיף לקבל על הבוקר מסר חדש ממך של השראה, משהו שאני לא מכירה ולא קראתי כגלם, פשוט תענוג. שנית, בדיוק בימים האחרונים זיהיתי במדיטציה שהלוחמת שבי מתפתחת כאן כרגע – בישראל קצב החיים מאד סוחף, בייחוד במרכז תל אביב, כל הזמן קורים דברים וחברים באים ומושכים לפה ולשם וכדי להיות אני התנהלתי בעיקר בסינון, בבחירה מתוך החכמה בי מה כן ומה לא להיענות. כאן בעיר הקטנה שאני נמצאת בה לא קורה כמעט כלום. אני יכולה לקום בבוקר ולהעביר יום בבית מול הטלויזיה מבלי להתקל ביצור חי. והבנתי שכאן עלי ליזום כדי ליצור את סדר היום שלי. ליזום להכין ארוחת ערב לחבר היחיד שלי בעיר כרגע, ליזום לנסוע לפארק עם אגם ליד העיר בסופ"ש, זיהיתי שאני מפתחת עכשיו את הצד הזה, הצד המואר של הלוחמת לפי המאמר שלך, לצאת ולצוד עבורי על פי החזון שהכהנת התוותה לשהות כאן. זה מרגיש גם מאד מאד חופשי, הכח הזה ליצור את המציאות שלי בעזרת הלוחם מרגיש מאד ממשי כאן בגוף כשאין עדיין שום דבר שתובע ממני לצאת החוצה, כמו בבית. תודה!
הלוחם הוא שמוציא את הלחם מהחולם אל המציאות ועל כך הברכה מוציא לחם מן הארץ. היופי של השפה העברית שהיא משקפת ומשקיפה ומשלימה את המשמעויות שנובעות מן האמת.
במילה אחת – הבטחה גדולה.
הגעתי סקפטי, כי מה אפשר כבר לצפות ממאמר אחד, שהוא חלק מספר שלם,
שמכיל מגירת תרופות לחיים שלמים.
קראתי בעיון….
הקטע כתוב טוב, ההסברים פשוטים וברורים, פרופילי הנשמה חיים.
אני חושב שיותר דוגמאות מהחיים היו עושות את פעולת הלוחם ברורה יותר,
אני מתכון לחיבור של הבנת הקריאה עם התנהלויות החיים.
אני מחכה לקנות את הספר
מנחם
מטפורות יפות על החיים,הלוחם והנמר והכוהן. כדי שאדם ישיג את מה שהוא רוצה להשיג בחייו,עליו להאמין שזה מגיע לו,ואחרי כן לדרוש זאת באופן אסרטיבי,מבלי להתבייש,וגם לפנות לבורא עולם ולבקש זאת ממנו. על מנת להגיע לרווחה כלכלית,וגם לשלום אמיתי,ראשית כל להתאחד כל אחד עם עצמו, ואחרי כן עם הלוחם והנמר וכל יתר הדמויות השונות בחברתנו.
רונית, קראתי את הפוסט החדש שלך בסקרנות ובעניין כתמיד. אהבתי את מטפורת ה"לוחם" (זכור לי שדר' קלייר רבין השתמשה בה באחד ממאמריה- אוכל לאתר אותה עבורך). על כל פנים, אני נוהגת לומר ש"כל תכונה היא כמו ירח, יש לה צד אפל וצד זורח" (עינת גבע). ואכן, ל"לוחם" שעל פניו יש לו קונוטציה שלילית של מלחמה. גם לו יש סגולות. יש חשיבות רבה, לגלות ולהכיר את השלם, לקבל להשלים ולהינות ממנו. ובעיקר, כפי שאת כותבת להשתמש בו, להרוויח בזכותו. גם בזכות צידו ה"אפל". שמתגלה כמאיר דרך ומבטיח. את החלק האחרון הייתי מרחיבה, כשהדגש הוא כשאני ער לעצמי אני ער גם לאחר. בו בעת כשאני דואג לצרכיי, להגשמת רצונותיי להתפתחותי אני דואג גם לאחרים. כי כולנו בסופו של יום רקמה אנושית אחת.
היחיד ירוויח הגשמה אישית ותחושת שייכות החברה תרוויח שגשוג והתפתחות. (מצב מבורך של WIN WIN), מקווה שיצאתי מובנת על כל פנים, תודה לך על השראה. עינת גבע, מורה במסלול להכשרת מנחי קבוצות במכון אדלר.
בס'ד
שלום לך רונית
הכוונה טובה. ציבור גדול ימצא עניין בנושאים שאת מעלה.
ישנה בעיה בהתייחסותך לאלוהים.
אם תרצי להגיע לציבור רחב יותר, כדאי שתעדני את דו-השיח שאת מנהלת בינך לבין הבורא, ובין הקורא לבין בוראו.
כיום ישנה מודעות גדולה והתעוררות בקרב הציבור הדתי, הלאומי,
ו ה ח ר ד י לנושאים שאת עוסקת בהם.
לא כדאי שידע כמו שלך יחסם בפני ציבור זה, אך ורק בגלל ניסוחים לא מתאימים לציבור זה.
כדאי ללמוד את השפה של ציבור זה. היא איננה שונה בהרבה מהשפה שאת מכירה.
הרבה הצלחה.
אור.
שלום לך רונית
ראשית אני מאוד אוהבת את השם רונית.
לעיתים בילדותי הייתי מציגה את עצמי כרונית.
אני חייבת להגיד לך שקראתי את מה שכתבת בשקיקה, הרגשתי מחוברת לכל מה שכתבת.
את מסבירה ברור מאוד את מה שאת רוצה להעביר. הרגשתי את ההתלהבות וההתלהמות שלך בנושא חשוב זה.
אהבתי מאוד את כל ההסבר שלך דרך "הלוחם"
הרגשתי שאת רוצה שכולם יחוו את ההרגשה הזאת של להיות לוחם ולהגיע לזמן הנמר.
אני חייבת להתוודות , שאני מרגישה שלי באופן אישי יש עדיין דרך ארוכה לעבור לפני שאוכל לבצע את המהלכים שאת מדברת עליהם כל כך בטבעיות.
הייתי שמחה מאוד להיות כבר במקום הזה,
אם הייתי מגיעה למקום הזה, הקטע שלך היה עכשיו המקפצה הנוספת להמשך הדרך
אלא שאני עדיין משחררת את הדפוסים הישנים והעמוקים שבתוכי ואני מאמינה שבמהלך עבודתי להגיע אל "מימוש עצמי לפי פרופיל הנשמה שלי" אתחבר אליך בהמשך הדרך.
תודה רבה לך
ובהצלחה.
לאחר שכתבתי כל זאת – חשבתי לעצמי שאולי יש מצב שתוסיפי פרק על האנשים שבאמצע הדרך ושכל אחד יכול להתחבר ללוחם שבו, בזמן שמתאים לו ובדרך המתאימה לו.
וכל אחד במקום שהוא נמצא זה המקום הנכון לו עכשיו – אבל תמיד הוא יכול לזוז ממנו אם כמובן יצליח להשתחרר מהמקומות שעוצרים אותו. ואם הוא צריך עזרה לעשות זאת. העולם מלא שליחים.
שוב תודה
אני מוכנה להגיב לזה בדיאלוג הדדי-
של תפיסת עולמי בעינין המימוש
ותפיסת עולמך בנושא.
בברכה
גליה שכטר
פשוט מקסים , אמיתי לגמרי, רגע , אני צריך לקרוא שוב
מתי הספר ?
רונית.
הקטע מעניין ביותר וכתוב היטב.
הוא נותן ראייה שונה וחיבור מעניין בין הגשמי לרוחני – בצורה פשוטה וברורה.
יש פסקה אחת שכתובה בכבדות ואינה ברורה מספיק לטעמי. זו במתחילה במילים – המילה רוח פירושה מהות וכו וכו.
אשמח לקרוא עוד תכנים שלך.
תודה, נעה
רונית יקירה
הספר שלך יהיה מדריך מ ע ו ל ה לכל אחת ואחד.
המאמר שלך הזכיר לי שהנמרה שלי ממש ממש בפוזה של קפיצה מתוך הכלוב (שהיה שרוי בו יותר מדי זמן), והתזכורת הזאת עושה שהנמר שלי לא יירדם לי שוב בפוזה הזו…
אני בדיוק עכשיו בקטע של לסובב לאלוהים את היד מאחורי הגב…
מעצימה את האומץ של הלוחמת שלי…
אינשאללה
תודה לך.
שלום רונית,
אכן קטע מעניין, כתוב יפה עם הסברים רעננים [ביחס לאינפלציה בתחום]
משמח אותי שהדברים מיד עוררו אותי למחשבה על פעולה ועל כך תודה,
אשמח מאוד לקרוא את הספר השלם.
** ישנו קטע אחד שהקשה עלי את הקריאה ואפילו לקח לי לרגע את העניין, לשמחתי ההמשך תיקן ויכולתי להתרכז שוב. אני מדברת על הקטע שבו את מדברת על "לכופף לאלוהים את היד".. ושאלוהים הוא כזה ולא כזה… יש שם משהו שבעיניי חרג מן הטעם הטוב ועלול לפגוע ברגשות של אנשים שונים [כמובן זו תחושתי ודעתי בלבד]. לעניות דעתי, יש מקום לעדן את הדברים שם כך שגם נבין את המסר אך שזה לא יבוא על חשבון רגשות, אמונות…
תודה רבה ובהצלחה
מוניק
הי רונית – יפה-יפה הארת-הערת אותי – תודה-לך !
לשימחתי דפי הספר כבר בחלוני תודה על הגמישות להרים את הכפפה.
הלוחמת\חולמת \מגשימה\ מעוררת את הסקרנות ……..
ספר לדשא, ספר לים ,ספר לסרט , .
ספר למיטה , או עם קפה בבוקר…..
בהצלחה!!!
איזו שמחה!!!!
שלום רונית תודה כל ההסבר המפורט ומצד שני העניני והברור כל כך ממתינה כבר לספר
החיית אותי מחדש והזכרת לי מי אני ..באמת לוחמת אמיתי שוחרת שלום ןצדק ואני נשמה גבוהה מאוד ככה שהמון תודה
שלום רונית!
מעניין ומדויק העיתוי שבו בחרת לחשוף את הקטע הזה, כל-כך מתאים לכל שקורה אצלנו בארץ ובכלל לאחרונה.
שיתוף הפעולה בין הצד האפל והמואר = איזון הכרחי.
תמיד אמרתי שאי אפשר לחצות את כביש החוף ללא אגו ולהיוותר בחיים.
נחיצות האגו = הלוחם בפעולה.
אנשים הפונים לנתיבים רוחניים טועים לחשוב שיש צורך להתכחש לאגו, במקום לרתום אותו במינון המדויק להשגת היעדים….
כתיבתך ברורה, אנשים ברמות שונות יכולים להתחבר לדברים.
חן חן
מיכל
רונית יקרה כמו תמיד אני מרותקת ומסוקרנת מכתיבתך.
בעיני רוחי ראיתי קשר בין דמות הלוחם לצד הגברי שבנו
האם לכך התכוונת? אשמח לשמוע את תגובתך. ומחכה בקוצר רוח
ליצירה שתצא לאור
מירב
שלום רונית
קראתי בעניין רב את מה שכתבת. הוא כתוב מעניין ועושה חשק לקרוא עוד וללמוד מחכמתך.
קצת לא ברור לי למה את מתכוונת ב"לכופף לאלוהים את היד מאחרויט הגב". הייתי שמחה לדוגמאות מהחיים.
מצפה לעוד קטעים.
תודה תודה טלי
סיון יקרה,
הזיכרון שלך כי את שוחרת שלום ולוחמת צדק מהווה השראה לשחרר תפיסות שליליות לגבי הצד הלוחמני שבנו, על מנת לרפא ולאזן אותו.
כל אדם בריא וכל חברה בריאה זקוקה לצד לוחמני מפותח, בריא ומאוזן על מנת לחיות חיי שלום, שפע ושפיות.
תהליך הבראת הלוחם שבנו כיחידים וכחברה החל כבר בשנות ה30 של המאה הקודמת (ואף לפני זה), כאשר גלי האנטישמיות שהיגיעו לשיאם בשואה, הכריחו אותנו להבין שכדי להמשיך ולתממש (להתקיים) לא די להאחז ברוח (בספר הקודש, ביהדות, במורשת ובתרבות), אלא יש צורך גם בחיבור לאדמה – לעולם החומר ולגוף הפיסי .
האנטישמיות בכלל והשואה בפרט אילצו אותנו לעבור תהליך של חיבור מחדש ללוחם שבנו ולהבין שהקמת מדינה משלנו על פני האדמה היא הכרחית לקיומינו. זאת כבר לא הייתה שאלה פילוסופית – רוחנית, אלא שאלה קיומית מציאותית והמציאות דיברה בעד עצמה. בשלב זה גם נאלצנו לקחת צעד נוסף עם הלוחם שבנו וממש לקום ולהלחם על האדמה הזאת, בלי להתבייש.
אבל עכשיו די. די להלחם, די לשפיכות דמים. כי כבר התחברנו מספיק ללוחם האפל שבנו, כי הבנו שמסוכן להתבייש בו ולהתכחש לו. יש לנו צבא ויש לנו כוח. אנחנו כבר לא חברה של יפיי נפש בלבד, אלא חברה חזקה. אנחנו צברים – רכים מבפנים ומחוספסים מבחוץ. אנחנו מספיק מחוברים ללוחם האפל שבנו – יודעים להתחם, לכבוש ולהגן ויש לנו כבר אדמה לחיות עליה.
עכשיו הגיע הזמן לשלב הבא בריפוי הלוחם שבנו – להכיר את הצד המואר שבלוחם. זה שלא זקוק להשתמש באלימות ושפיכות דמים על מנת לשרוד, אלא רק בשאגה נחושה, שדורשת ומקבלת את מבוקשה.
זה השלב הבא ביצירת חיים של שלום, שפע ושפיות לעצמינו כיחידים וכחברה.
רונית שלום
היוזמה ברוכה והדימויים על החלקים השונים שבתוכינו מוסברים יפה. לי קשה עם החלק של "לכופף לבורא העולם את היד" , כיוון שזה מחזיר אותי למודעות של חוה בגן עדן בזמן החטא. ה"קול" שמשכנע אותך שאת יודעת יותר טוב מהבורא מה טוב עבורך.
התיקון שלנו כפי שאני רואה זאת הוא למצוא מחדש את הידיעה שהרצון שלנו ורצון השם עבורינו-אחד.
כדי להגיע למקום הזה יש את תהליך השחרור מכל מה שצברנו שהסיט את הרצון שלנו, או חוסר הרצון שלנו, מהאמת. כמו גם את גורלנו המשתנה.
לסיכום: לכופף לבורא את היד זה אפשרי , וקרוב לודאי שגם נקבל את מה שנרצה , השאלה האם כשנקבל מה שנרצה האם זה בהכרח מה שטוב עבורינו?
דוריה יקרה,
אני מודה על תגובתך החשובה ושמחה להתייחס אליה:
המשמעות של "לכופף לבורא את היד" איננה חלילה להתחרות בבורא, או לנצח אותו, או לנשל אותו משליטתו בעולם על מנת להעבירה בכוח לידינו. כי תחרות עם הבורא היא דרכו של המלאך לוציפר – השטן, אשר יצא כנגד הבורא, מחה על תפקידו ככמנהיג העולם וביקש לנשל אותו מתפקידו ולהעבירו לידיו שלו (של השטן).
"לכופף לבורא את היד" אומר בדיוק ההיפך ממעשה השטן.
לכופף לבורא את היד משמעו להתקרב לבורא, להסתכל לו בעיניים ולומר לו:
אבי, יוצרי, בוראי ומולידי האהוב, אני מכבדת אותך כשליט העליון בבית הזה שנקרא הבריאה ואני מקבלת את מעמדך כיוצר והמנהל העינינים כאן בעולם, כשישות והסמכות העליונה. ולכן, מתוך הכבוד, הערכה וההוקרה כלפייך, אני כביתך מבקשת לשאת ולתת איתך בגובה העיניים, ואני מצפה ממך שתעשה כמצופה מכל שליט נאור: תקשיב לי כנתינתך, תילמד ממני מה אני באמת רוצה וצריכה ותקח בחשבון את בקשותיי, רעיונותיי ותלונותיי, כאשר שאתה ניגש לקבל החלטה שהיא לטובה העליונה שלי הבריאה כולה.
דוריה יקרה,
את הטיפ הזה של "לכופף לבורא את היד" לימד אותי לא אחר מאשר בורא עולם בכבודו ובעצמו.
וכמוך דורי, גם אני הופתעתי לחלוטין מהמשפט הזה וחששתי שלא שמעתי טוב. אך הבורא הסביר לי את הרעיון הזה בדבריו הבאים:
עבור אנשים כמוני, שסבלו עד אותה שיחה מעודף רוחניות ואשר התנהגו ביפות נפש, עדינות ונימוס מופרזים, ואשר שלמו על כך מחיר יקר של ניתוק מעולם החומר (הגוף, הבית, המיניות, האוכל, הבריאות, וכד'), המושג "לכופף לבור את היד", נועד להיות להיות משחרר, מאשר ומזמין להתקרב אליו (אל הבורא) ולא להתרחק ממנו או לההתחרות בו. אך עבור אלה שעדין לא בשלים או מוכנים לעשות את הצעד הזה של התקרבות אל הבורא הביטוי הזה עלול להיות מקומם – מפחיד, דוחה ומציק. ואז הבורא העמיד בפני שתי אפשרויות:
1. להמשיך להיות רק ייפת נפש, עדינה ונימוסית מידי ולדון איתו רק במילים גבוהות ונשגבות אבל להשאר מרחפת ומנותקת מהקרקע ומהצרכים והרצונות האמיתיים שלי
2. לוותר על הפוזה הרוחנית הקדושה והטהורה שלי, על מנת לרדת אל העם ולהיות קצת יותר בשר ודם וללא בושה לבקש ולקבל את מה שאני באמת אוהבת, רוצה וצריכה בכל תחומי חיי, כל עוד זה לטובה העליונה שלי ושל הבריאה כולה.
אני כמובן בחרתי באפשרות השנייה וכך אני מתנהלת כבר שנים רבות, מאז אותה שיחה עם הבורא.
השיחה הזאת עם הבורא טלטלה אותי לחלוטין והעמידה אותי במקומי. מאותו יום הבנתי שאבי שבשמים (ובכל הארץ) רוצה ומוכן לשמוע ממני הכל – את הטוב ואת הרע שיש לי לומר כולל תלונות עליו ועל העולם שהוא ברא. הבנתי שהבורא רוצה וצריך אותי כשותפה מלאה במעשה הבריאה שלו ושלמעשה הוא בודד ולא יכול בלעדיי ובלעדי שאר בני ובנות המין האנושי. הבנתי שהבורא הוא אכן אל רחום וחנון ולכן הוא רוצה שאוציא עליו את העצבים שלי, הוא רוצה שאתגושש איתו, הוא רוצה שאתווכח איתו, שאתלונן אצלו ועליו, שאבקר אותו, שאערער על החלטותיו, שאצא במחאות נגדו, שאבוא איליו בבקשות, רעיונות והצעות. בקיצור, הוא רוצה שניהיה בדיאלוג – הוא ואני ושאר והמין האנושי. הוא רוצה שאהיה יוזמנת ופעילה בבית שלו. הבורא מזמין אותי לריב איתו ולכופף לו את היד ממש כמו שעשו אברהם אבינו, בסיפור סדום ועמורה (ספר בראשית פרק יח פסוק יז פרשת וירא), ואיוב (ספר איוב, פרק כ"ט פסוק כ"ז). הבורא רוצה את ממני את כל זה כי הוא עצמו איננו יישות סטטית, אלא ישות הנמצאת גם היא בצמיחה והתפתחות מתמדת שניזונה מיחסיה עם נתינה – איתך ואיתי ועם כל שאר בני ובנות המין האנושי. וזהו כל היופי והעוצמה של הבורא – הוא לא משתמש בכוח האבסולוטי שלו כדי לגזור את גורלינו מלמעלה, אלא ההיפך – הוא מזמין אותנו לקבוע את גורלינו על ידי יחסים ודיאלוג איתו. ההזמנה שהבורא נתן לי לכופף לו את היד ולגלות את טריק הזה וכך להעביר את ההזמנה הזאת הלאה …היא הזמנה מתוקה ונדיבה מצידו שמעוררת בי התרגשות עד דמעות. ואת ההזמנה הזאת יכול שליט ו/או גורם שיודע להשתמש בכוחו בתבונה מול עצמו ונתיניו. כי הרי ברור לו ולנו שבסופו של דבר, כשליט, הוא הקובע. אבל גם ברור לו שלנו, שכחלק ממנו יש אוטונומיה משל עצמינו, אותה הוא עצמו העניק לנו עם בראתו אותנו. ומתוקף האוטונומיה הזאת יש לנו זכות בחירה. אנו יכולים להחליט מה לבקש מהבורא ואף לשאת ולתת איתו על כך.
זאת ועוד: מיחסי עם הבורא למדתי שהוא מעדיף שאריב איתו מאשר שאתעלם ממנו.
אני לומדת המון מהבורא על איך לממש את האימהות שלי ואת עצמי כמורה רוחנית – להקשיב לבני ולתלמידיי ואף להזמין אותם לוויכוח ולהתגוששות בריאה ומקרבת. הרי בסופו של דבר אני אחליט מה קורה בבית ולא הבן שלי וכנ"ל לגבי מה קורה בכיתה שלי ומה יכנס לספר שלי. אבל אני לא רוצה להיות דיקטטורית. אני רוצה ללמד את בני ואת תלמידי ואת קוראי הספר שלי להיות ביחסים איתי שבהם הם ואני מגלים כל אחד את עצמו וזה את זה – כל אחד מתוך תפקידו.
אני לא רוצה בן צייתן ולא רוצה תלמידים צייתנים ולא רוצה קוראים צייתנים.
אלא לעודד את האנשים מסביבי לחשוב באופן עצמאי, ליזום וליצור בעצמם.
ולכן דוריה, אני שמחה על שיצאת חוצץ נגד דבריי כאן.
זה עלול מסוכן היה להיות בעייתי אילו אף אחד לא היה שואל על מושג כל כך לא מקובל – לכופף לבורא את היד
יחד אם זאת, אני מאוד אוהבת את המושג הזה ואחת הסיבות היא כי הוא מעורר שיחה נוקבת כמו זאת
אז תודה לך, לי, לכולם ולבורא עולם
באהבה
רונית
נ.ב: ממליצה לך לראות את הסרט: נגד כל הסיכויים
הי טלי,
את יכולה לקבל דוגמה יפה לטיפ "לכופף לבורא את היד" בסרט: "נגד כל הסיכויים" עם מאט דיימון, שמופיע עכשיו בVOD
בינתיים אתן לך דוגמה קטנה מחיי לשימוש בטיפ הזה:
ביום שישי האחרון חתכתי בטעות את את האצבע שלי תוך כדי הכנת סלט לארוחת שבת.
הסכין היתה חדה במיוחד והחתך היה אכזרי מאוד – הוא הוריד לי גם חתיכה מהבשר של האצבע וגם מהציפור.
שלא כמו כל חתך רגיל שחוויתי בחיי (לצערי כבר נכתחתי בעבר, תוך כדי עבודות מטבח…)
החתך הזה כאב במיוחד והיה מפחיד נורא עבורי.
ברגע הראשון שזה קרה הרגשתי כאילו הורידו לי את כל האצבע, הרגשתי סחרחורת ועמדתי על סף עילפון.
הייתי בפאניקה ממש
לאחר שהצלחתי להרגיע את עצמי טיפונת התחלתי פניתי אל הבורא ואמרתי לו כך:
תראה, בוריקו יקר, זה יום שישי היום, ארוחת השבת כבר מוכנה, יהונתן, בני הקטן כבר מקולח, הבית נקי ומסודר, בן זוגי עוד מעט חוזר מבית הכנסת, השולחן ערוך יפה יפה והנרות דולקים. הכל כל כך מושלם. רק הסלט עוד לא מוכן ואם לא אוכל לסיים אותו אז לא יהיה סלט וישאר בלגן במטבח שיפר את כל האוירה הרגועה והחגיגית שנוצרה. ועבורי זה יהיה ממש יצר הרס עצמי – להרוס לעצמי ערב מושלם. אז אני מבקשת ממך בורא עולם כמה דברים:
תסביר לי בצורה קצרה מהירה ועניינית למה הייתי צריכה את הפצע, הכאב והשיבוש הזה כרגע? מה אתה מנסה לומר לי? כי אני מבינה שניסית לומר לי משו חשוב בדרכים מעודנות יותר, אך כנראה לא שמעתי אותך, ואז היית חייב לחתוך לי טיפונת את האצבע כדי שאעצור ואקשיב. אז עצרתי ואני מקשיבה. בבקשה דבר ישר ולעניין ולא סחור סחור כי אין לי כרגע זמן וסבלות לשיחות נפש כרגע. יום שישי היום…
הבורא הבין את מצב רוח שלי הלחוץ והקרבי שלי וניגש ישר לעניין.
הוא נתן לי תידרוך קצר, פשוט וברור ולגבי המשך הקריירה שלי.
הבקשות שלו ממני בנדון היו גם כן נוקבות וטובעניות, הגיוניות ומעוררות השראה ותקווה
ולכן הסכמתי להן ולחצנו ידיים (עד כמה שיכולתי עם האצבע הפצועה והמדממת שלי באותו רגע).
אבל לא לפני שטבעתי ממנו שירפא לי את הפצע הזה ומיד.
בתמורה למילוי דרושותיו ממני בשיחתנו הסברתי לבורא שאני לא מוכנה להסתובב עכשיו שבועיים עם פצע פתוח שכל דבר קטן שאגע בו יכאיב לי, שלא אוכל להתקלח ולהתלבש בקלות ולטפל בבן שלי ובבית בקלות ושלא אוכל ללכת לים בגלל זה. אמרתי לו: אני אעשה את מה שבקשת ממני ברמה המקצועית אבל אתה, תכופף לטבע שלך את היד ותרפה לי את הפצע הזה תום יום יומיים גג, לא יותר ותחזיר אותי לתפקוד מידי. ולא אכפת לי אם אין לך תקדימים בנדון (אני יודעת שלפצע כזה לוקח יותר זמן להחלים), שמעת?! אני רוצה מיד!
מקובל עליך?
הבורא הסכים לתביעותיי ממנו ושני דברים נפלאים קרו מאז:
1. הפצע נירפא בקצב מסחחר, אפשר לומר אפילו "בלתי טבעי". אני רואה נס רפואי מול העיניים וזה מפעים
2. התחברתי מחדש לאומץ המקצועי שלי וחזרתי בהתלהבות רבה לכתוב ולפרסם את פרי עטי שאותו גנזתי במגירה
ואף פרסמתי ללא בושה תכנים שעשויים לעורר מחלוקת, דברים לא שלמים ולא ערוכים כמו הקטע הזה שעליו אנו דנות כרגע
תודה על השאלה ותודה לבורא עולם
תודה לאה. נכון, כשאנו מאמינים שמגיע לנו אנ ו מעזים לשאוג כנמר – ללא בושה.
הי אלכסנדר, תודה על דברייך החיים כנמר. הספר בתהוות. אני מתפללת שיצא לקראת ראש השנה הבא או לפני – מה שיהיה לטובה העליונה.
הי נועה,
תודה על תגובתך. מסכימה איתך – הקטע הכבד הוא אכן כבד – עוד לא הספקתי לטפל בו ולפתח אותו ואני מבינה שזה ניכר. תודה רבה על תשומת ליבך.
כל הכבוד אביטל, אני מדמיינת אותך על ארבע שואגת, שזה תרגיל מצויין כדי לעורר את הנמר… אמנם בהתחלה הוא קצת מביך אבל כבר אמרנו – בלי בושה… בהצלחה
תודה מוניק,
אני מודעות לכך שלכופף לבורא את היד יכול להיות מוגש שנוי במחלוקת וולכן הרחבתי על כוונתי בשימוש בו מתחת לתגובה של דוריה אשר כמוך, גם היא הרימה גבה לגביו. את מ זמנת לקרוא את ההסבר הנרחב שנתתי לה ולהגיב עליו. תודה על הערתיך.
דורי יקר, תודה זאת מילה קטנה ליד ההוקרה שאני חשה כלפי העידוד שלך שאכתוב ואפרסם
הי מיכל, אני כל כך שמחה שהמסר הזה עובר כפי שקבלת אותו – משמח עוד יותר שיש למי למסור אותו. רגשת אותי בנמרות שלך
תמר ושמעון יקרים, ממשיכה את דבריכם: את הלוחם אפשר לתאר במילים הבאות: המוריד את חלום מן השמים כגשם ומעלה מן ארץ כנבט.
שלום אור,
את המושג " לכופף לבורא את היד" קבלתי ישירות מהבורא, בכבודו ובעצמו, באחת משיחותיי איתו (כן אני עושה את זה הרבה – מדברת עם הבורא). ההסבר המפורט שהבורא נתן לי על המושג ועל הכלי הזה אפשר למצוא בהתייחסותי לתגובה של דוריה למאמרי זה – גם לה הייתה ביקורת על השימוש במושג הזה.
אני מודה לך על תגובתך על הקטע שהעליתי כאן ובוחנת אותה לעומק.
עדין אין לי עמדה סופית בנדון ועל כך אערוך דיון מעמיק עם הבורא, יותר מאוחר.
בינתיים, חשוב לי לציין כי אין בדבריי אלה ואחרים כדי להעליב, להטיף או להתנגד לאף אדם או גישה שונה משלי, אלא לשתף באמונתי, בגישותיי ובכלים שפתחתי, את כל המעוניין בכך, מתוך תפיסה ש"איש באמונתו יחייה".
כמו כן, חשוב לי לציין שהחיבור שלי לבורא עולם, ולעבודת הבורא מעולם לא היתה עבורי עניין דתי, אלא חופשי, אישי וכלל אנושי אשר שכן בקרבי באופן מולד וטבעי משחר ילדותי.
במהלך החיים והקריירה שלי פגשתי הן אנשים דתיים וחרדיים מאוד שהיה להם אלוהים והן כאלה שלא היה להם אלוהים,
וכמו כן ופגשתי אנשים חילוניים, שהיו מנותקים מבורא עולם לעומת אנשים חילוניים שהיו מחוברים בהדיקות לבורא עולם.
כך למדתי שהחיבור לבורא עולם אינו תלוי בשאלה אם אדם הוא דתי או חילוני, אלא אם הוא מחובר או לא, מאמין או לא.
זאת ועוד, לפני שנים, מספר רבנים גדולים בישראל, מהמגזר החרדי, ישבו אצלי בקליניקה בירושלים להתייעצות בעניני מחלוקות וסכסוכים בקהילות שלהם ולכולם מצאתי את עצמי אומרת דבר אחד משותף: עזבו את המריבות הפוליטיות בעניין מי ינהל את החצר הזאת או האחרת, מצאו לעצמכם רב וחזרו למלא את שליחותכם – ללמוד תורה. האמת, הייתי די מזועזעת לגלות שזה מה שהעסיק אותם, ושהם באים אליי, "חילונית" לטעמם, להתייעצות. מעולם לא בקשתי מהם להסיר את הכובע ולגזור את הפיאות כשאו אלי, וגם לא דרשתי מעצמי לכסות את הכתפיים שלי לכבודם. היה בנינו כבוד וקבלה הדדית מוחלטת. עד היום אני משועשעת מהקטע הזה שאדם "חלוני" כמוני צריך להשיב רב דתי כמוהם אל דתו…
בכל מיקרה, אני לא אישה דתייה, אבל אני אישה רוחנית. אני לא נגד הדת, נהפוך הוא, אני מכבדת אותה ונשואה בעצמי לרב בישראל – הרב אלישע וולפין, רבה של קהילת "ואהבת" בזכרון יעקב (קהילה קונסרבטיבית).
הגישה שלי לעבודה רוחנית, לעבודת הבורא ולתורה היא ישירה, פתוחה, חופשית, אנושית, בגובה העיניים וחפה מכל מתווך.
אני ערה לכך שגישתם של האנשים דתיים מסוימים עשויה להיות שונה והפוכה משלי ואין לי כל בעיה עם זה
כאמור – איש באמונתו יחייה. אין לי כוונה להניע אותם מעמדתם ואין לי כוונה לנוע מעמדתי.
אני רק רוצה שלום בין השונים.
אומרים שיש שבעים פנים לתורה, ואני אומרת שאין סוף פנים לתורה ולבורא, וכי מספר הפנים הוא כמספר הפנים המתבוננות בבורא ובתורה
מצד שני, כפי שציינת, גישתי לבורא עולם ולתורה יכולה לעורר "בעיה" עבור אנשים מסוימים, במיוחד במגזר הדתי,
אבל חשוב להבין – זאת הבעיה שלהם עם עצמם בקשר לגישתי ולא בעיה של הגישה שלי או שלי עם עצמי או שלי איתם
הרי מי זה שהפך את גישתי לבעייתית? האדם הדתי שלו יש בעיה עם גישתי!
וזאת ממש הבעיה שלו עם עצמו ולא שלי.
כאדם וכמורה רוחנית אין בכוונתי לפתור לאנשים את הבעיות שלהם,
אלא רק ללמד כלים שבאמצעותם יפתרו את בעיותיהם בעצמם.
ודי להפוך אדם או גישה לבעייתיים, רק בגלל שאינך מסכים/ה איתם.
הגיע הזמן להודות באמת – אם יש לאדם בעיה עם אדם אחר, זאת הבעיה שלו ולא הבעיה של האחר.
אני לא כותבת לדתיים או חילוניים
אני כותבת לאנשים
לסיום,
כאמור, אברר עם הבורא איך להציג את המושג הזה שהוא עצמו תבע "לכופף לבורא את היד" ואולי בסוף אכופף לו את היד בנדון
נראה…
תודה על האומץ לומר את דברייך ולהיות איתי בדיאלוג
ישר כוחך
רונית
רונית יקרה. קראתי בשקיקה כל מילה. ראשית ברכה גדולה על הצעד הראשון בפרסום הספר, בהצלחה. אני מאחלת לך ולנו שהספר ייצא לאור במהירות האפשרית..
זמן הנמר -אני אוהבת את המושג הזה והוא כל כך נכון לתקופה ולאקלים החברתי – בטחוני בו אנו שרויים. זכור לי כי באחת הפעמים בהם הייתי אצלך בפגישה אישית הנחית אותי להתחבר ללוחמת המוארת שבתוכי. כתוצאה משאגתי הרמה השתנו דברים מאד מאד משמעותיים בחיי, בצורה מעוררת השתאות ופליאה-תודה.ההסבר שלך לדוריה על הדימוי "לכופף לבורא את היד" היה מאד משמעותי בשבילי.הדיאלוג הישיר והכנה עם הבורא מאפשר לנו להתחבר ברבדים מאד עמוקים להקשבה ולבורא שבתוכנו וסביבתנו. אני מתחברת מאד לגישה המכבדת, מעריכה, מוקירה ומודה לאל והמאפשרת לי את חופש הבחירה, האהבה וההחלטה.
רונית היקרה שלום,
אהבתי מאוד את אשר כתבת ולרגע לא היתה לי בעיה עם מה שהתפרש אצל חלק מהאנשים כסגנון "בוטה".
אני רואה באופן הכתיבה שלך נאמנות לדרכך ולעצמך, ואני משוכנעת כי הבורא מסוגל להכיל כל דבר בעיקר כאשר הכוונה טובה והאדם בא ממקום של אותנטיות ונאמנות למי שהינו באמת.
איני חושבת כי עליך לעדן או לרכך את הנוסח על מנת שיתאים אולי לקהל מסוים. איש באמונתו יחיה ולכל אחד הזכות לברור ולבחור מה שמתאים לו ולדרכו.
הייחוד שלך והיופי של מה שכתבת הוא באומץ לשים על השולחן את כל אשר בליבך, את כל התובנות שלך ולא לחסוך אותן מאיתנו בגלל עדינות, התחשבות, נחמדות או השד יודע מה. כי רק בגישה האמיתית והישירה ניתן לפרוץ מחסומים ולעבור מכשולים ולקדם את החלומות שלנו.
הלואי והייתי גם אני יכולה לבטא עצמי במידה כזו של חופש שבא מעומק הנשמה.
יישר כוח.
ליאורה מ.
רונית יקרה,
קראתי בעיון והבתרגשות את דבריך.
גם בשבילי הדברים מגיעים בזמן מדויק.
להיזכר בלוחמת שבי ולהביא אותה לידי ביטוי.
אני יודעת שזכ כרוך בעבודה יומיומית וגם ב-"לכופף לבורא עולם את היד",
אבל אני בהחלט מתכוונת לעשות זאת.
מחכה בקוצר רוח לספר שיצא.
תודה ובהצלחה,
לילי
תודה שגרמת לי לצחוק מכל הלב ,צחוק של שחרור יחד עם חברי הטוב ביותר אלוהי ישראל. אני יודעת כמה הוא אוהב תשובות דרמטיות שכל מה שאנו צריכים ממילא כבר נוצר שם עבורינו כאמת בתוך האותיות. אני באמת מודה לך על השיתוף המרענן כל כך ושובר המחיצות. את בעצם הבאת לנו את הרגע האינטימי ביותר שלך עם הבורא שהיה בו הכל עבורך לאותו רגע קסום של "ארוחת בוקר עם הבורא" ויצר עבורך שינוי דרמטי שבהסכמה קוסמית ונדיבות החלטת לשתף אותנו בו. המציאות של ,שמעתי את קולך בגן ולא פחדתי, כל כך חשובה ולא מספיק מובנת ,כמו אחרי ההסבר המפורט שלך .יש בהחלט מקום לנקודה חשובה זו בפרק האמור.
מחזירה לך אהבה
דוריה.
גליה יקרה,
זה המקום לדיאלוג הדדי בנינו ואודה לך מאוד על שתכתבי את דברייך ותשתפי אותי ואת הציבור בעמדתך בנדון.
אשמח להתייחס.
תודה
רונית
כרמל יקרה,
מתגובתך ניכר מאוד ההבדל בין הלוחם של הישראלי/ת לבין הלוחם/ת של האמריקאי/ת. מאוד מעניין לעקוב אחרי מה שקורא ללוחם/ת הישראלי/ת באמריקה ולהיפך. ומה קורה במפגש בין השניים באמריקה ובישראל.
כן, לכל אדם, עם וקבוצה לוחם ייחודי משלו, שנמצא בהתפתחות מתמדת. עוד על תהליך ההתפתחות של הלוחם שבנו כיחידים וכחברה ראי בהתייחסות שלי לתגובה של סיון, כאן למטה.
הייחודיות של כל לוחם היא תולדה של היחסי הלוחם שהננו עם שאר חלקי הנשמה שהננו:
1. מורשת הנשמה שהננו
2. מצפן הנשמה שהננו (מהותנו, ייעודנו, שליחותנו וזכותנו)
3. פקולטות הנשמה שהיננו – המלך, המשרת, החכם, המשכיל, הכהן, האמן, העד והמשקיף
4. רטט הנשמה שהיננו – מהיר, בינוני, איטי
5. הצל המואר והאפל של הנשמה שהננו
6. הקארמה של הנשמה שהננו
7. הסריטה של הנשמה שהננו
8. האנרגיה הנשית של הנשמה שהננו
9. יחסי הגוף והנשמה שלנו
10. הראש חץ של הנשמה שהננו
מצטטת מדברייך המרתקים: …"הכח הזה ליצור את המציאות שלי בעזרת הלוחם מרגיש מאד ממשי כאן בגוף כשאין עדיין שום דבר שתובע ממני לצאת החוצה, כמו בבית"…
אשמח לשמוע על ההבדלים שאת מצאת בין הלוחמים הישראלים והאמריקאים ומה קורה ללוחמת שבך בארה"ב לעומת בישראל.
מסוקרנת
רונית
תודה מנחם,
המשוב שלך חשוב לי ביותר ואני רצה לחפש דוגמאות מהחיים שלי, של לקוחותיי ומהתבוננות במציאות סביבי.
לילי יקרה,
ניפלא לראות את הלוחמת שבך מדברת כאן מגרונך, בדרכה הייחודית
משמח ליראות שאת לא מפחדת ממנה
וגם לא מהבורא
ושוב אומר לך:
עצרי ותתפעלי מעצמך
ומכל המקומות שאת כבר שם
גם אם נדמה לך שאת עוד לא שם
כי "אם עץ נפל ביער ואיש לא ראה, האם העץ נפל"?
הלוחמת לא רק משיגה את מבוקשה של הכוהנת
אלא גם עוצרת להתפעל מהשיגיה, לאחר שהשיגה את מבוקשה
התפעלות עצמית היא שלב בהתפתחות הרוחנית ובמימוש העצמי
כי כאמור, "אם עץ נפל ביער ואיש לא ראה, האם העץ נפל"?
אדם יכול לבלות בשלב זה לפעמים חיים שלמים
שלב ההתפעלות נקרא בשפתה של הלוחמת:
"גאוות לוחמים"
בחיבוק
רונית
הי עינת,
ראשית, אני מבקשת ממך רשות לצטטת את דברייך בספרי (באיזכור שמך ופועלך כמובן) …"כל תכונה היא כמו ירח, יש לה צד אפל וצד זורח" (עינת גבע).
שנית, טוב שבקשת שארחיב את הנקודה בנוגע לקשר בין היחיד לחברה.
הנקודה הזאת היא למעשה מהעקרונות הבסיסים של כל הכלים שפתחתי:
אחדות – לתרום לעצמך ולעולם בו זמנית
ובדיוק מהסיבה שהעלית כאן – כולנו ריקמה אנושית אחת חיה
הבורא לעולם לא יניח לנו לכופף לו את היד אם הבקשה שלנו איננה לטובה העליונה
(לטובה שלנו, שלו ושל הבריאה כולה בו זמנית)
סיפור סדום ועמורה מדגים את זה יפה
תודה רבה על הדגשת החשיבות להכניס את זה לספר
אולי לך ולי זה נראה מובן מאליו
אבל זה לא מובן מאליו לכל אחד
ישר כוח
רונית
שרון יקרה,
תגובתך מרתקת אותי
ומזכירה לי שפעם התקשר אלי אדם שערב לפני כן השתתף בהרצאת מבוא שערכתי לקראת קורס מדיטציה רב חושית. הוא הסביר לי שלא יוכל להשתתף בקורס מכיוון שבתקופה האחרונה הוא מאוד לחוץ ושהוא מאמין שעל מנת לעשות מדיטציה צריך להיות רגועים.
לא יכולתי להתאפק והתפרצתי בצחוק. הוא שאל לפשר הצחוק הזה והשבתי שזה מזכיר את האנשים האלה שמנקים את הבית שלהם לקראת בואה של העוזרת לנקות להם את הבית…
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח….
מה אני בעצם אומרת?
או שאדם רוצה להתחבר ללוחם שבו או שלא.
אם כן, אז אין צורך לחכות עד ש… ניהיה בשלים וראויים לצעד הזה
ואין צורך לערוך שום עבודת הכנה פנימית לקראת הצעד הזה
גם לא לשחרר דפוסים, חסימות, כאבים מהעבר וכד'
אם רוצים לנקות את הבית אז מנקים
אם רוצים למדות אז מודטים
אם רוצים להתחבר לוחם/ת שבנו אז מתחברים
כמובן שלתהליך ההתחברות יש שלבים
ושעומק ומהירות החיבור יהיו שונים מאדם לאדם
כדי להתחבר ללוחם או לכל דבר אחר שנרצה בנו
אין צורך בהכנה מראש
למעת הבחירה בכך שזה מה שאנו רוצים
אין צורך להתקלח, להסתרק או להתלבש יפה לכבוד האירוע
אלא לבוא איליו כפי שהיננו באותו רגע
עצם הכניסה לתהליך ההתחברות אל הלוחם או לכל דבר אחר בנו
תעשה את השינוי
בקיצור,
שינוי עושים כאן ועכשיו
ולא ביום אחד בעתיד…
האם התייחסתי לתגובתך?
רונית
חנה יקרה,
שמחה מאוד לשמוע שהתעוררת והתאוררת
כשטוב לך
טוב יותר לכולנו
ומשמח יותר עבורי
תודה
רונית
ליאורה יקרה,
מעבר לכל מילה שאכתוב כאן בא לי לחבק ולחבק ולחבק אותך,
כבר מהפעם הראשונה שהכרנו.
וזאת דרכי לומר לך
תודה על שאת רואה אותי
ומרשה לי לראות אותך
את אומרת שהלוואי שגם את יכולת להתבטא בחופשיות כזאת, כמוני
ואני אומרת לך שאת צריכה להיות אחת כדי לזהות אחת (יש פתגם כזה..)
יש לך עולם פנימי עשיר
עכשיו רק יש להאמין
שהוא רוצה וצריך לקבל ביטוי
לטובה שלך ושל הבריאה כולה
את הצעד הזה תעשה עבורך הלוחמת שבך
מדהים שבעבר, עד היום, לא אחת יצא ללוחם שם רע
של בוטה, רע מחרב…
כאשר בעצם כל מה שהלוחם עושה זה לשמש סוס על רוחבת האמת שלנו – של הכוהן/ת שבנו
וזאת מלחמ קודש במובן החיובי של המושג
זמן הלוחם – זמן הנמר
חיבוק גדול
רונית
רונית היקרה,
ריגשת אותי מאוד, זכות גדולה נפלה בחלקי להכיר אותך.
כנראה שאף פעם לא מאוחר מדי. לפני כשלושים ומשהו שנים, חשבתי שאני מבוגרת מדי לערוך שינויים בחיי, והנה כעת בתחילת העשור השביעי לחיי אני בשלה לשינויים.
האם זה בחזקת "late bloomer"?
אני מרגישה בימים אלה נמרצת, יותר תכליתית, פחות ביקורתית, (כמעט) לא בוכה על חלב שנשפך, כל זה לא טריויאלי. אולי בסוף הנמרה תפרוץ?
מחבקת אותך,
ליאורה מ.
תודה מיכלי
רונית שלום
הפרק הזה ענה לי בדיוק על שאלה ששאלתי את עצמי היום, אני רואה שמקשיבים לשאלות שלי
אברהם
רונית יקרה,
תודה על פרק שיש בו הבטחה.בתור מי שכ"כ מחוברת לכוהנת שבי,כל תזכורת לקיומה של הלוחמת נחוץ לי מאוד,אז תודה ענקית.בדרכים רבות אני מנסה להעיר את הלוחמת הזו, שנדמה שקודם שנרדמה התחפרה במעמקים.לפעמים אני מצליחה אבל אני מודה שרוב הזמן הכוהנת זוקפת ראש והלוחמת נכלמת בהכנעה.
גם פאולו קואלו מדבר על הלוחם בספרו"המדריך ללוחם האור":
"האדם שביכולתו להקשיב לצליל הלב,האדם היכול לקבל את כשלונותיו בלי שתחושת התבוסה תמוטט אותו,האדם שידע להזין את התקווה ברגעים של רפיון ושל שפלות רוח"
משמח תמיד להתוודע לאנשים כמוך שמחוברים ללוחם המיודד עם הכוהן, שחיים עם כל הצדדים בשלום כי הינם חלק מהשלם,ומביאים לידי בטוי מימוש מפואר התואם את הוויתם,ואז לחשוב ,זה אפשרי גם בעבורי ".
משך שנים אני חושפת עצמי לתכנים מעוררי השראה המרחיבים דעת ולב ,והייתי שמחה לקבל יידע שיקרב אותי יותר אל הלוחמת שבי בכדי שיהיה לי ודאי שהיא חלק בלתי נפרד ממני.
בתגובתו של מנחם ,הציע שתביאי דוגמאות בספרך הבא עלינו לטובה, בכדי שפעולת הלוחם תהיה ברורה יותר ,ואני זקוקה
,לדרכים מעשיות ופשוטות בהתנהלות החיים שיסייעו בהכרה והשלמה עם הצד האפל בכדי לאפשר לצד המואר לזרוח במלוא הדרו.
ברכה והצלחה רבה
עפרה
רונית, זה מקסים
האופן שבו את תופסת וגם מעבירה הלאה לתלמידייך ולקוראייך, את הדיאלוג שלך עם הבורא, מכונן ומאשר ומאפשר ונותן לגיטימציה לפשט את הדברים שפעם נראו לנו נשגבים ומסוברים ואפילו מאיימים.
זה כך כך כייף שהכול נעשה בהומור ובקלילות.
תודה לך על התזכורת לקלילות.
חיבוק גדול ממני
אביטל
חהחה… זה לא מביך אותי או מבייש כהוא זה….
שכחת שאני בצלילים משתמשת, הכוללים גם שאגות ויללות וזמזומים וכל מיני?
נכון שאת רוב האנשים זה אכן מביך לעתים להשתמש בקולם, וזהו אחד מתפקידיי בחיים אלו לעזור להם להביע את שלל קולותיהם בחופשיות.
תודה לך רונית יקירה על כל מאמרייך המאירים והמעוררים.
אני בעמדת קפיצת הנמר של הלוחמת שלי באשר למימוש מסויים שמתבשל על אש קטנה…
אינשאללה
רונית, איזה מזל שחזרתי לכאן במקרה. ומקרה כמובן אינו מקרה. ראשית אני מברכת אותך לצטט את דבריי בספרך. ו… אגב, הדברים שכתבתי מעוגנים ומדוברים לעמק בתאוריה האדלריאנית. אנחנו מלמדים את הגישה במכון.
מעבירה לך עוד ציטוטים:
כולנו מאוחדים
דרך חיים של חסד אהבה,של חמלה , של השתתפות בשמחה ושל שלוות נפש תיפרש לפנינו מאליה אם נצליח להבין את הקשר שיש לנו עם אנשים אחרים, אם נצליח לתפוש שכולנו , כל היצורים החיים, מאוחדים. נדיבות לב, רגישות לזולת ישפעו מתוכנו אם נראה את האנשים מסביבנו כאילו היו חלק מעצמנו.
…
מושג האני הנפרד מאנשים אחרים הוא אשליה,אולם לא נוכל למצוא את דרכנו אל מחוץ לתפישה מוטעית זו עד שנתעורר. מרגע שנבין את טבעו האמיתי של קיומנו לא נוסיף לסבול מתחושת בידוד,פירוד ובדידות.
עולם המדע , ובייחוד מדע הפיזיקה ,מגיע לא פעם לאותן מסקנות שאליהן היגיע הבודהא לפני 2500 שנה.
מקור: " בודהיזם לאימהות" מאת שרה נפתלי עמוד 206-208.
אלברט איינשטיין, למשל,הסביר את אשליית האני ואת האמת בדבר האחדות:
"היצור האנושי הוא חלק מהמכלול שאני מכנים "היקום" , חלק התחום בחלל ובזמן. היצור האנושי חווה את עצמו, את מחשבותיו ואת רגשותיו כדבר מה נפרד מהשאר- כמין אשליה אופטית של התודעה שלו. אשליה זו היא סוג של כלא המגביל אותנו למאוויים הפרטיים שלנו ולחיבה כלפי מספר מצומצם של אנשים הכי קרובים אלינו. אנו חייבים לשים לנו למטרה לשחרר את עצמנו מהכלא הזה באמצעות הרחבת מעגל ההבנה והחמלה שלנו עד שיכלול את כל היצורים החיים ואת כל הטבע על יופיו הרב."
בתרגום אחר ממקור אחר:
"האדם הוא חלק משלם הקרוי "יקום". הוא חש כי מחשבותיו ותחושותיו נפרדים הם מכל השאר, במעין אשליה אופטית של התודעה. אשליה זו היא בעצם כלא. משימתנו לשחרר את עצמנו מהכלא באמצעות הרחבת מעגל הידע וההבנה שלנו, עד שהוא יכלול את כל היצורים החיים ואת כל הטבע, על כל יפעתו." (אלברט איינשטיין)
לילה טוב ולהשתמע, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
שלומות רונית ,
אכן זמן נמרה .
אני מרגישה שאני שם , המנוע נוהם וממתין שאשחרר את הקלאץ'. הנמר שואג וממתין שהרסן ישוחרר .
הלוחמת שבי רוצה לזנק ולשאוט קדימה .אך לאן ? המטרה עדיין לא ברורה .
האם הכוהנת הגדירה את המטרה בבירור ? קולה של הכוהנת שקט ,יש צורך להטות אוזן ,להשקיט את כל הרעש והזמזום מסביב . הכוהנת שולחת דימויים ורמזים מעודנים .
לכופף לבורא עולם את היד כדי שישלח רמזים עבים וברורים יותר ?
זה המקום בו אני נמצאת כעת .
נראה לי כי הנמרה שבי כבר לא מתביישת להיות אסרטיבית ולתבוע את שלה ,אך עדיין לא יודעת בדיוק הנדרש לאן עליה לזנק . הנמרה שבי כבר "מבושלת" אך הכוהנת מתמהמהת . אז אולי אני "בזמן כוהנת " ?
תודה לך רונית על הדיוק ,הזויות החדשות ,האפשרויות שנפתחות וצומחות מתוך היש שברקע אליו התרגלתי (והפסקתי לראות ולהוקיר). אני צומחת ואני מאושרת מהתהליך שלי. חזרתי הבייתה ועם זאת אני עדיין בדרך הבייתה .
מעריכה ומוקירה ,
אורית
רונית התגובות והדיאלוג הפתוח עם כל האנשים הנפלאים ומלאי האהבה היא תוספת מבורכת ודינאמית לספר שלך, אלו החיים שקורים בזמן שאנחנו מתכננים את התוכניות. האם תכללי בספר את הדיאלוגים הנפלאים הללו? כיצד ההשראה מחלחלת בפועל, ואז הספר שלך הוא הכי דינאמי ומדויק, נכתב בזמן אמת
תודה רונית יקרה .
מפעים,מרגש, מעודד ואוהב.ו..בדיוק בזמן.
יישר כוח ,תודה שהינך,מחכה בשקיקה להמשך שאת .
באהבה-בילהה
מעורר מחשבה ומניע לפעולה,המאמר שלך,
מזכיר לא לשבת ולחכות אלא לצאת החוצה מאזורי הנוחות ולהלחם על מה שחשוב לנו
לפעול ולעשות,
להפוך מצרכן פסיבי ליצרן מציאות,
אהבתי מאוד
תודה
אז מה עם הספר?
היכן ניתן לרכוש/לקרוא/להחכים/להזכיר/לשמוח ולצהול/לשאוג/להגשים עימו?
מקסימה את!!!
זכות גדולה שיצרתי את נוכחותך בחיי 🙂
המאמר – מושלם!
הסיפור על "בוריקו והאצבע החתוכה" – מושלם ומצחיק כאחד! מהדהד…
איזה כיף לצחוק בנושאים רוחניים, לכאורה "רציניים"
תודה שהזכרת לי שאפשר ואף רצוי!
את כזו חמודה שזה משהו!!!
🙂
יופי! כלכ שמחה לשמוע שמשמח אותך
הספר בתהליכי יצירה. ברגע שיצא לאור אעדכן בכיף
זה מזכיר לי שני דברים , פעם היתה לי שיחה עם מישהו ששאל אותי איך זה יכול להיות שפרעה נענש אם כתוב שאלוהים הקשה את ליבו , אז זה הרצון שלו שהוא לא יתן למשה לצאת עם העם , התשובה שלי (שהפתיעה גם אותי ) היתה שאם הוא רצה לתת למשה לצאת ממצרים ולוהים הקשה את ליבו הוא היה צריך לעמוד על שלו ולתת למשה לצאת , כי זה מה שאלוהים באמת רצה . ודבר שני זה מזכיר לי מדרש בקבלה על סיטואציה שאלוהים היה במצב רוח של סגירת חשבונות ובא לכל גדולי העם ,אברהם יעקב וכו ואמר להם "חטאו בניך לפני " וכל מה שניסו לעלות בפני האלוהים עדיין בחשבון הסופי היו יותר חטאים מזכויות לכולם נאלצו להסכים עם הדין "ימותו על קידוש שמך " , חוץ מיצחק (שמייצג את שלמות ספירת הדין ) שהעיז לענות בגובה עייניים , "למה אתה אומר חטאו בניך , כשעשו מעשים טובים קראתה להם בני ועכשיו הם בניך וחוצמיזה חיי ימי אדם 70 שנה עד גיל 13 לא חייב בדין ועד גיל חתונה גם כן דין חלקי , נשאר 50 שנה מזה חצי אדם ישן ובבית השימוש ושם אי אפשר לחטוא , נשאר 25 שנה ,אני לוקח על עצמי חצי מכל מה שחטאו ואתה שנקרא ארך אפים ורב חסד רחום וחנון וכו לא תמחל להם על 12.5 שנים מתוך שבעים.