רונית שפי וולפין – מורה רוחנית | עוזרת לנשים לרקוד את החיים בכל מצב

להרגיש בטוחה ומוגנת בעולם: בשבוע שעבר קבלתי טלפון מפתיעה מאישה שהתבטאה כלפי בנימה אלימה (הן באנרגיה והן בטון הדיבור שלה). סיימתי את השיחה איתה כמה שיותר מהר, נשמתי ונרגעתי.

לאחרונה אלימות (פיזית ולא פיזית) הפכה לתופעה נפוצה יותר בארץ ובעולם. לצערי נאלצתי להתמודד איתה כבר מילדותי.באותם ימים ספגתי מכות מילדים בבית הספר כמעט כל יום.

זה לווה בהתבטאויות מעליבות ומשפילות שריסקו אותי נפשית. ועל מה "ירדו עלי"? על היותי שונה באנרגיה, התנהגות ותפיסת העולם שלי. הייתי ילדה שקטה, מופנמת ורגישה. לא ידעתי איך להתלונן שמציקים לי ולבקש עזרה.

הרגשתי שקופה ובודדה כי אף אדם במערכת החינוך לא הושיט לי יד ולא ועזר לי להתמודד עם המצוקה הזאת, חוץ מילד אחד בן גילי, נשמה טובה שהיה רץ להגן עלי מידי פעם כשתקפו אותי. משה ג' שמו.

לקח לי זמן להחלים מהטראומה הזאת, לפתח תחושה שאני מוגנת ובטוחה על מקומי בעולם ולהמשיך הלאה בחיים מתוך תחושה של חופש להיות מי שאני.

בעקבות תהליך הריפוי הפנימי שעברתי, הכאב שחוויתי והשלכות שלו על חיי התפוגגו, אך הרגישות לנושא נשארה בתוכי ברמה שאכפת לי כאדם בוגר לגעת בנושא, במטרה לעזור לנשים להרגיש יותר מוגנות ובטוחות להיות מי שהן בעולם, על כל הייחודיות והיופי שלהן הפנימי והחיצוני שלהן.

עם השנים פתחתי יכולת לזהות אלימות מרחוק, גם כשהיא רק בשלב האנרגיה והשפה של בן האדם. ולמדתי להתמודד עם אלימות בצורה אסרטיסבית ואפקטיבית, כאישה שהיא "נשמה עתיקה" (רגישה, אכפתית ושוחרת חופש).

נסיוני לימד אותי שהצעד הראשון בהגנה על עצמי הוא להימנע עד כמה שאפשר מתקשורת ויחסים עם אנשים שהם אלימים ברמה הפיזית ו/או ולא פיזית (אנרגטית, רגשית, מנטלית, כלכלי, מינית וכדומה).

ואם נקלעתי לתקשורת כזאת – לסיים אותה כמה שיותר מהר ולא לנסות "לתקן" או "להעמיד על מקומו" את האדם הפוגעני או את המצב הלא נעים. אין טעם. כי אדם אלים הוא אדם אילם. זאת אומרת, שהוא לא מסוגל ליצור תקשורת ויחסים בריאים באותו רגע.

כך שאין מה לנסות לדבר איתו בזמן שהוא נסער. זה פשוט שיח חרשים מסוכן. מחקרים מראים ש כ70% מהאנשים בארץ מודאגים מהאלימות הגואה בחברה.
אפשר לטעון שמה שמעורר את המצב העגום הזה הוא חוסר משילוט, משבר כלכלי, פוליטי ובריאותי (הקורונה) ועוד.

אך יש כאן גורם נוסף, גדול יותר שמשחק פה תפקיד:
"…ככל שכדור הארץ יתחמם גם המזג האנושי יתחמם…". כך טוענות כבר הרבה שנים תחזיות שעוסקות במשבר האקלוגי. הבשורות הטובות הן שלמרות שהמצב מאתגר, מגמת האלימות לא חייבת להמשך ולהסלים. יש לנו אפשרות לשלוט במזג שלנו, בכל מצב. ויש לנו אפשרות לשמור על עצמנו מאנשים שאיבדו את הגבול.

איך עושים את זה? קודם כל, לבחור לצנן הכל. להרגיע כוונות, מחשבות, החלטות, הרגלים, מעשים ותגובות. כדי להצליח לעשות זאת יש להרשות לעצמנו להיות מוצפות (כי זה אנושי), אך לבחור לא לפעול מתוך ההצפה. למשל: אם מישהו דיבר אליך "לא יפה"
ואת מרגישה שבא לך "לחנוק" אותו כמו שאומרים, אז כמובן לא לעשות את זה.

אך גם לא למהר לחבק אותו (כי זה עלול לעורר בו יותר התנגדות), אלא לתת לסערה שאת חווה בתוכך לצוף בך, מבלי להחצין אותה. כלומר, מבלי להתפרץ על האדם שהציף אותך. במילים אחרות – לא להגיב כשאת נסערת.

הגישה זאת מאפשרת לסערה בתוכינו להרגע צעד אחר צעד, ליצור שקט פנימי ולפעול מתוך שיקול דעת. זה כלי פרקטי שדורש תרגול ולכן כדאי להתאמן בו על מצבים אלימים שאנו נתקלות בהם ביומיום. לא חסרים כאלה – אנשים שחתכו אותך בכביש או עקפו אותך בתור, שירות מזלזל שקבלת מבעלי מקצוע ותקשורת בוטה (מילולית ו/או אנרגטית) ומעליבה מזרים או קרובים.

הכלי הזה עובד טוב כשאנחנו בוחרות להיות כנות עם עצמנו ולא להתייפייף. כי גם לנשים "רוחנית" ו"רגישות" כמוני וכמוך צפים לפעמים רגשות קשים. אלא שלנו יש גם מודעות עצמית ויכולת לנהל אותם. ככל נשתמש בה נוכל להרגיש יותר מוגנות ובטוחות בעולם.

על מנת שנעשה את זה בפועל (ולא רק נחשוב שזה רעיון יפה) חשוב להבין מה גורם לאלימות ואיך אפשר למנוע אותה מלכתחילה. אלימות נובעת מאמונה שגויה שהנשמה שאנחנו לא מספיק חזקה כדי להביע את עצמה ולא מסוגלת לבקש ולקבל את מה שהיא רוצה וצריכה. ולכן אין לה בררה, אלא להשתמש בכוח ואלימות כלפי הזולת במטרה ליצור "הבנה" וכדי להשיג את מבוקשה.

אך האמת היא ששימוש בכוח מחליש אותנו, כי הוא גורם לאנרגיית החיים שלנו לזלוג החוצה מהמרחב שלנו (מהגוף, צ'אקרות והילה), על מנת להלחם על מקומנו בעולם ולהגן על עצמנו.

לעומת זאת, מה שמעצים אותנו זה חיבור וקשב לנשמה שאנחנו. זה מאפשר לנו להביע את עצמנו בצורה חופשית, נעימה ומדויקת, לבקש ולקבל את מה שאנחנו רוצות בכל תחומי החיים מתוך נינוחות, קלילות והנאה,
ללא צורך בסבל, הקרבה ומאמץ.

לשם כך עלינו להכיר ולהוקיר את הנשמה הייחודית שאנחנו, ולגלות את הדרך הייחודית שלה להביע את עצמה באופן שיניב שלום, שגשוג ובטחון בתוכנו ומסביבנו.

כאשר אנחנו מצליחות לתת לזה לקרות (לחיבור ולקשב לנשמה שאנחנו), לפעמים נדמה לנו בטעות שיצרנו מה שניקרא "נס" – הצלחה נדירה וחד פעמית. אך האמת היא שהנס הזה הוא ברירת המחדל שלנו. הטבע המקורי שלנו. במילים אחרות – כך נועדנו לחיות מלכתחילה ולא רק מעת לעת.

בחג חנוכה יש לנו הזדמנות לבחור מחדש לחיות מתוך נס תמידי. זאת אומרת – להיות מחוברות לנשמה שאנחנו ולתת לה ביטוי גשמי בכל תחומי החיים שלנו, בכל רגע – בכל נושא, בכל מקום ובכל מצב.

לא כמהלך חד פעמי, אלא כתרגול יומיומי. כאורח חיים מופלא. מה דעתכן? אני מסוקרנת. לשתף אותי בתגובה כאן למטה.

נ.ב: אהבתן את המסר? אשמח שתשתפו בו את החברות שלכן ע"י לחיצה על כפתור "שיתוף". תודה, חג אורים שמח ושבוע נפלא