רונית שפי וולפין – מורה רוחנית | פלא צ`רי – אמנות הצמיחה הטבעית

האם מוכרים לך המצבים בהם אנשים שאכפת להם ממך מזנקים עליך בלי שבקשת מהם לעשות זאת ושופכים עליך של הצעות (פתרונות, רעיונות, המלצות וכד'), שמטרתן היא לעזור לך לנהל את חייך בצורה טובה יותר? איזה תחושה צפה בך כאשר ברור לך, כי הם מלאי כוונות טובות, אך לא תמיד בהכרח יודעים כיצד החיים באמת נראים, מהצד שלך? מה מעוררת בך הגישה שלהם כלפיך כשהם מתנהגים כאילו הם באמת יודעים יותר טוב ממך מה טוב בשבילך? זה יכול להיות קצת לא נעים לא?! האם גם לך (כמוני), הייתה פעם נטייה כזאת – לעזור לכולם ללא גבולות? האם לצד הרצון לעזור, לתרום, להציל, לתקן,  לשדרג, לשפר, לטפל, ללמד ולתת נתקלת לפעמים בתגובות לא הכי אוהדות של אחרים כלפי הנתינה שלך (ולא הבנת למה)? האם כתוצאה מהמתח בינכם סביב הנושא קצת איבדת את עצמך?

אם השבת בחיוב על השאלות כאן למעלה, יתכן כי גם לך יש או הייתה נטייה ל"אכפתיות ללא גבולות", או שיש סביבך אנשים שסובלים מ"אכפתיות ללא גבולות" כגון הורים, החותנת, השכנה, החברה, שקצת חונקים אותך…

אני מכנה את התופעה הזאת: "הילרים (מטפלים/אכפתניקים) חסרי שליטה". כלומר, מצב שבו אנשים טובי לב, שרוצים לעזור לאחרים, לא ממש יודעים איך לנתב את אנרגיית הנתינה שלהם בצורה בריאה גם עבורם וגם עבור אחרים.

לכן, בזמן שהם עוזרים לאחרים אנרגיית ההילינג (הנתינה/אכפתיות) זולגת מהם החוצה לעבר האדם אשר לו הם עוזרים ויוצרת לא אחת תחושה של "חיבוק דוב" אצל הצד השני. במילים אחרות – מעצבנת, מעיקה ומרחיקה במיקרה הטוב ומעליבה, משפילה ופוגענית במקרה הרע.

התנהגות זאת יכולה להתרחש בכל תחומי החיים – בזוגיות, הורות, משפחה, חברים, שכנים, בעלי מקצוע וספקים, ידידים ומכרים, לקוחות, קולגות וגם עוברי אורח לא מוכרים.

לפניך שני סיפורים מהחיים שלי, השזורים זה בזה שדרכם אני מזמינה אותך להכיר את התופעה ולהבין אותה. בנוסף, אני אעניק לך הצצה לצמיחה העצומה שאפשר לחוות כאשר לומדים לתעל את תכונת האכפתיות למקום בריא באמצעות ניהול שיגרה מתוך החזון האישי שלך לחיים, על מנת שתהפוך הילריות ללא שליטה לנתינה וקבלה מאוזנת ובריאה. בתחתית המאמר מחכים לך הצעד הבא ומתנה לתקופה מוגבלת.

"בהמה"

בוקר. אני מתארגנת ליום חדש כשלפתע מפלחת את השקט מסביבי אחת הנשים בשכונה שלי שגוערת בי בפנים אדומות ורועדות מדאגה והיסטריה: "יש חתול במצוקה אצלך"! אני מודעת ליללות מחוץ לביתי, שמשמיע הגור הרך שנולד רק לפני כחודש אצלנו בחצר יחד עם עוד שלושה קטנטנים ומשיבה לה ברוגע: כן, אני יודעת, תודה.

בתגובה היא מטיחה לעברי בזעם "בהמה"!

אני מפרשת את התנהגותה כחוסר הבנה. היא כנראה פרשה בטעות את התייחסותי לדבריה כאילו לא אכפת לי וכי אין בכוונתי לעשות דבר למען האומלל הקטן. בעבר יכולתי בקלות רבה להיכנס להלם מהתנפלות עלי, במיוחד על רקע של חוסר הבנה של הצד השני כלפיי. אירוע שכזה יכול היה לזעזע אותי במשך שעות ולהביא אותי ליד חיטוט ממושך בנבכי נשמתי במטרה להבין למה משכתי את זה לעצמי…מה השיעור שלי…וכדומה.

אבל הפעם אני בהלם חיובי מהתגובה שלי: נשארת רגועה ומחייכת בשקט. לא נעלבת, לא נסערת, לא שופטת. מהרהרת. משתמשת בכלים הרב חושיים (על חושיים וחושיים)  שפיתחתי, כדי ליצור עימה תקשורת מרחוק מנשמה לנשמה, מבינה שהצעד הבא שלי הוא לדחות את התכניות שלי במספר דקות כדי לגשת אליה ולדבר איתה. לפני שאני יוצאת אליה אני מרפרפת קלות על החזון שלי לחיים ובוחרת לפעול על פיו. אני מטפסת על מדרגות ביתה ומוצאת שרק דלת רשת דקה מפרידה בינה וביני. אני קוראת בשמה והיא יוצאת אלי.

אני אומרת לה שלום ומסבירה שרק רציתי לעדכן אותה שהחתלתול המיילל בסדר גמור, הוא פשוט עלה על הגדר ופחד לרדת לבד כי היא גבוהה. מסבירה לה שדיברתי איתו (מנשמה לנשמה), שהוא נרגע, ירד והכל בסדר. אני מוסיפה, שיש אצלנו בחצר שתי חתולות עם גורים שמרבים ליילל בגלל מגוון אתגרים שהם נקלעים אליהם. אני מודעת להם ומטפלת בהם והכל בסדר.

בעיניים אדומות מדמעות היא מתנצלת, מגלה לי שהיא מתביישת בהתנהגות שלה  ומסבירה שקשה לה לשלוט בעצמה מול מצוקת האחר. היא מציינת שהיא שונאת אנשים שיותר אוהבים בעלי חיים מאשר אנשים וכך בעצמה רומזת לי כמה היא שונאת את עצמה על התנהגותה זאת.

אני אומרת לה שאני מבינה אותה, כי היא "נשמה עתיקה" וכאדם כזה היא מאוד אכפתית ורגישה כלפי הזולת. אני משתפת אותה שגם לי יש אינסטינקט כזה להיות רגישה מאוד לסביבה שלי ולחוש מוצפת מכאבם של אחרים, לכן ניגשתי לדבר איתה ולא השארתי את הדברים ככה… היא ממשיכה לבכות ומבקשת ממני סליחה. אני אומרת לה שהכל בסדר, שאני מבינה אותה, שזה לא נובע מרוע אלא מרגישות ואני מחבקת אותה מבלי לשאול את רשותה.

היא מתרפקת עלי בבכי הולך וגואה. אני מבינה שנגעתי כאן בעצב חשוף ורואה כמה כואב לה כשהיא מאבדת את השליטה העצמית ומתפרצת על אחרים. היא מודה לי שאני סולחת לה,
חוזרת ומודה לי על כך שאני מבינה אותה ושואלת: "הייתי רוצה להיות רגועה כמוך, איך את עושה את זה"?!

אני מבררת איתה האם היא באמת רוצה לדעת את הסוד שלי (או שסתם נפלטה לה שאלה כזאת כבדרך אגב). היא משיבה בחיוב ואני מגלה לה שגם אני חווה קושי לנוכח מה שנראה לי
הכאב של האחר – הכלב המיילל של השכנים, הילד הבוכה ברכב שחונה לידי, האישה שצורחת בבית ממול, העצבות של הסבתא על הספסל, האתגרים של לקוחות שלי וכד'.

אני מסבירה לה שלפני שאני מסתערת עליהם כדי לעזור להם או לפני שאני ממהרת להאשים אחרים על מעשיהם, אני משתדלת להשקיע בברור פרטי המקרה עד לאשורו, לפני שאני מנסה לשנות אותו. היא ממשיכה לבכות, ואני שואלת האם היא רוצה לשמוע כדוגמה סיפור אמיתי מהחיים בנושא. היא משיבה בחיוב, אני משתכנעת שזה אמיתי ומספרת לה שלפני מספר שנים, כשסבתו של בן זוגי היתה עוד בחיים היא גילתה יום אחד שבפארק הניצב מול ביתה מתרחשת תופעה מעניינת: אנשים עוברים ליד סלע גדול שנמצא במרכז הדשא, נעצרים לידו למשך שניות ספורות, משתחווים לו וממשיכים הלאה.

ההתנהגות הזאת עוררה בה סקרנות ולכן היא ביקשה מהבן שלה שייגש לשם ויברר מדוע הם מתנהגים כך. היא תהתה מה כל כך מיוחד בסלע הזה שכך מתייחסים אליו. לאחר ברור חזר הבן ובישר לה כי מסתבר שבצד השני של הסלע, שאותו היא איננה יכולה לראות מחלון ביתה, יש ברז מים ואנשים פשוט מתכופפים לשתות! מזווית ההתבוננות שלה זה נראה כמו השתחוות…סבתא ליני השקיעה בבדיקה וברור לפני שנחפזה למסקנות.

למשמע הסיפור השכנה ממשיכה לבכות ולבקש סליחה. אני מחבקת אותה שוב, מלטפת את כתפיה והיא מאמצת אותי אליה חזק ושוב מתנצלת.

אני מבקשת ממנה שתסלח לעצמה  כי אני מזמן סלחתי ומציעה שמעתה ואילך תספור עד 10 לפני שהיא מגיבה, על מנת שתוכל לברר מה באמת קורה ולא להסתמך על מה שנדמה למה שקורה. כי השילוב בין חוסר מידע מדויק ודמיון מייצר מציאות מוטעית – או יותר טובה ממה שבאמת קורה או יותר גרועה ממה שבאמת קורה.

היא מהנהנת בשקט לאות הסכמה ונרגעת. אנו נפרדות ובדרך הביתה אני נזכרת שתכננתי לכתוב על מיתוסים מוטעים לגבי מה זה באמת "נשמה עתיקה" ושזימנתי לעצמי סיפור השראה בעניין. עכשיו יש לי שניים! אני חושבת לעצמי שאילו הייתי אומרת את מה שאני הולכת לומר עכשיו בשורות הבאות על נשמות עתיקות אולי זה היה נשמע מופרך, אבל עכשיו יש לי דוגמה מהחיים שתעזור לי לנפץ מיתוס חשוב לגבי נשמות עתיקות.

ובכן, העובדה שאנשים שהם "נשמות עתיקות" הם טיפוסים אכפתיים במיוחד לא עושה אותם יותר נחמדים, יותר מתחשבים, יותר מודעים, יותר נאורים ועם פחות חסימות לשחרר.
האמת היא שהרבה פעמים בדיוק ההיפך הוא הנכון. רבים מהאנשים שהם נשמות עתיקות סובלים מחוסר איזון רגשי, שהופך את הרגישות, אכפתיות ושאיפה לחופש המאפיינות אותם,
לאנשים דרמטיים יתר על המידה, היסטריים, מודאגים, מטרידים, חסרי טאקט וחסרי שליטה.

זה כמובן לא נובע מרוע, אלא מקושי לנהל את העולם הפנימי הכל כך ער שלהם ואת העובדה שהוא מוצף בקלות רבה כל כך מהמתרחש בחוץ, מסביבם. אני הייתי פעם כזאת.
פשוט לא ידעתי שקט, כי כל דבר בחוץ הדאיג אותי. עם השנים, על ידי תרגול רב ויומיומי של הכלים הרב חושיים שפיתחתי, למדתי לנהל את המתנות שלי כך שיהפכו מ"קללה" לברכה.

בדקו את עצמכם:

האם האכפתיות שלכם גואה בכם לפעמים עד כדי כך שאינכם יודעים מה לעשות איתה ותוהים איך אפשר להפוך אותה מדאגה לברכה?

האם אתם לפעמים מגיבים למצבים סביבכם בצורה מוגזמת שמונעת מתחושת לחץ, דאגה וחרדה?

האם אתם שוכחים לפעמים לבדוק את העובדות בצורה יסודית לפני שאתם מגיבים?

האם אתם חיים בסביבה שבה אנשים סביבכם נוטים להתנהגות קיצונית שמתאפיינת באחד מההתנהגויות הללו?

האם אתם מוכנים לפתח חמלה (הבנה) כלפי עצמכם וסביבתכם?

הצעד הבא שלכם
כדי להתייחס למצבים בצורה חומלת, מדויקת ועניינית ועל מנת לעשות מהלכים נבונים ומצמיחים במצבי החיים השונים , כגון קריירה, יחסים, בריאות, מודעות וכד' על אנשים שהם נשמות העתיקות (רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש) לחיות לאור החזון האמיתי שלהם לחיים על בסיס יומי. כי החזון האמיתי שלנו לחיים מוביל אותנו בדרך הנכונה לנו ומאפשר לנו לפעול מתוך אכפתיות שמשרתת את הטובה העליונה – שלנו ושל האחרים בו זמנית.

איך אפשר לגלות מה החזון שלכם לחיים?
החזון האמיתי לחיים הוא אחד הדברים המרכזיים שאני עוזרת לאנשים שהם נשמות עתיקות (רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש) לגלות במהלך תכנית הליווי איתי שאפתח בתחילת יוני 2017.
זאת, במטרה לסייע להם לחיות לאורו מתוך האמת שלהם בכל תחומי החיים – קריירה, יחסים, בריאות, מודעות וכד'.

בימים אלה אני מסיימת את ההכנות לקראת פתיחת התכנית. מכיוון שהמקומות מוגבלים, במהלך יוני אקבל לתכנית  12 אנשים בלבד! התכנית לא מתאימה לכל אחד. על מנת לדעת האם היא יכולה לסייע לך יש לקבל ייעוץ חינמי באמצעות קריאת הילה מהיועצת הראשית של שיטת העין השלישית.  למרות שעדיין לא פתחתי באופן רשמי את תהליך הקבלה לתכנית, אני מאפשרת לאנשים זריזים ונלהבים לקבל קריאת הילה עוד לפני הפתיחה, במטרה להבטיח את מקומם.

הזמנה לקבל מתנה בשווי של מאות שקלים – ייעוץ באמצעות קריאת הילה

אני שמחה להזמין אותך לקבל ייעוץ חינמי באמצעות קריאת הילה מהיועצת הראשית של שיטת העין השלישית שפיתחתי. ייעוץ זה נועד רק לאנשים ששוקלים ברצינות הצטרפות לתכנית הליווי איתי ולא לאנשים שרוצים זאת רק מתוך סקרנות או התנסות חד פעמית. מטרת ייעוץ זה היא לעזור לך לזהות מה הרצון האמיתי שלך בנושאים שברצונך לחולל בהם שינוי מהותי, לעזור לך לחשוף את הגורמים שבאמת חוסמים אותך מלחולל את השינוי הזה ולהבין מה הצעד הבא שמדויק לך לעשות כדי לקבל את התוצאה שברצונך להשיג, כך שבסוף הייעוץ תהיה לך מפת דרכים פרקטית ביד, אל האוצר שלך!

אם נגלה ביחד שיש לך רצון וצורך לערוך תהליך מסודר בכדי ליצור את שנוי המיוחל, נשמח לברר איתך מהו התהליך המתאים ובאיזה מהתכניות שפיתחתי נוכל לתרום לך (כגון, סדנה/ קורס/ ליווי קבוצתי/ ליווי אישי וכד').

שיטת העין השלישית שפיתחתי לא מתאימה לכל אחד. לכן, אם נמצא שהתהליכים שיש לנו להציע לא מתאימים לך נשמח להמליץ לך על תהליך אחר.

לפרטים והרשמה לקריאת הילה – בבקשה ללחוץ כאן עכשיו

מה הפקת מהמאמר? אשמח לעיין בשיתוף שלך בתגובה כאן למטה.
ואם אהבת, אני מזמינה אותך לפתוח את ליבך ולשתף את המאמר עם יקיריך בלחיצה על כפתור הפייסבוק
או משלוח הקישור למאמר ישירות אליהם למייל.

כל הזכויות שמורות למחברת – רונית שפי וולפין
מורה רוחנית, מפתחת שיטת העין השלישית
לגילוי ומימוש השליחות בכל התחומים
(קריירה, יחסים, בריאות, מודעות ועוד)
לאנשים שהם נשמות עתיקות
(רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש)
ליווי מדויק, שלם מעמיק.

תגיות: אנשים רגישים, חזון, נשמה עתיקה, רגישות, שליחות