למה אנחנו מפחדים לגלות את השליחות שלנו לחיים?

מאת: בשעה 10:26 am נושאים: מאמרים

"אני רוצה, אבל מפחד/ת לגלות את השליחות שלי". את המשפט הזה אני שומעת מהרבה אנשים שפונים אלי בבקשה שאעזור להם לגלות ולממש את השליחות שלהם לחיים. לכן החלטתי לחקור אותו לעומק באמצעות קריאת הילה ולשתף אותך בתשובה המדהימה שגיליתי.

אני מביטה ברגשות המעורבים הללו (רצון לגלות את השליחות לצד פחד לעשות את הצעד בנושא) ורואה אנרגיה בצבע ירוק בקבוק עמוק. היא מופיעה כאלומת אור חזקה בסביבה חשוכה. מתוכה צפים ומתגלים שני דימויים שמתמזגים זה בזה. האחד הוא ים סוף שנבקע לשניים ונותן לעבריים להמלט מפני המצרים והשני הוא אדם שעומד במרכז של במה חשוכה וזרקור מאיר עליו.

אלומת האור הירוקה הזאת עטופה באנרגיה חזקה בצבע צהוב בננה. היא משמשת כהגנה על האזור הבטוח שנפתח בפני האדם שעומד במרכז הבמה או נמלט מהמצרים (עבדות) לארץ המובטחת (החופש).

אני ממשיכה לחקור את המראה המרתק הזה ומבינה שבתת מודע הקולקטיבי שלנו כולנו יודעים שחלק מהתפקיד של השליחות שלנו לחיים הוא לפלס את דרכנו באפלה, כמו כוכב שעומד לבד על במה חשוכה או כמו מטה שפותח לשניים כל ים סוף שאנו אמורים לעבור בחיים – כל אתגר, חלום או יעד.

איך השליחות שלנו עושה את זה עבורינו?
היא יוצרת הפרדה בינינו לבין כל מה שלא רלוונטי לצמיחה ולהתקדמות שלנו ועוטפת אותנו ברצועת הגנה שמרחיקה מאיתנו כל מה שנתפס בעינו רוחינו כ-"חשוך". כלומר, מזיק, לא נכון, לא מדויק ולא טוב עבורנו. זאת אחת הסיבות שכל כך הרבה אנשים נמשכים לגלות ולממש את השליחות שלהם לחיים. השליחות מגנה ומדייקת את דרכנו בעולם בכל תחומי החיים (פרנסה, קריירה, זוגיות, בריאות, מודעות וכד'). אז למה, למרות שהשליחות שלנו נועדה לנתב את דרכינו באפלה ולהגן עלינו מפניה, עדיין כל כך הרבה אנשים מפחדים לגלות ולממש את השליחות שלהם לחיים?

התשובה היא, שכשאנחנו עומדים באור, החשכה שמסביבנו יותר בולטת. כשאנו חוצים את ים סוף על השביל היבש שנפתח בפנינו, אנו יותר ערים לים שמסביב! וזה מחזה עוצמתי ביותר של ניגודים: אור מול חושך, יבשה מול ים.
פתאום הכל יותר חד וברור לנו ואי אפשר יותר להתבלבל בין טוב לרע, נכון ולא נכון. כי ברור איפה בדיוק האור נגמר והחושך מתחיל, איפה היבשה נגמרת והמים מתחילים. במקרה זה החושך והמים מסמלים את כל מה שלא נכון לנו ואילו האור והיבשה מסמלים את מה שנכון לנו מעצם הליכתנו בדרך הייחודית שלנו.

אז מה כל כך מפחיד בזה? הידיעה שהדרך שלנו היא אחת ויחידה וההבנה שאי אפשר גם ללכת בדרך שלנו וגם לסטות ממנה בו זמנית! זה או שאנחנו על הדרך שלנו או שאנחנו לא. כדי להיות עליה צריך להסכים לראות את הפיתויים שנמצאים כל הזמן מסביב (החושך והים) ולבחור להשאר על הדרך שלנו בכל זאת. זאת אומרת שצריך לומר "לא" להרבה דברים שאינם רלוונטיים לנו, בכדי לומר "כן" למה שבאמת רלוונטי לנו. למשל:

* בפרנסה – יש לומר "לא" למקורות ההכנסה הכלכלית שאינם נכונים לנו בכדי לומר "כן" למקורות הפרנסה שנובעים משליחותנו לחיים.
* בקריירה – יש לומר "לא" לעיסוקים שאינם נכונים לנו על מנת לומר "כן" לעבודה שנובעת מהשליחות שלנו לחיים.
* בזוגיות – יש לומר "לא" לכל ההזדמנויות הרומנטיות שאינן נכונות לנו, כדי לומר "כן"למערכת יחסים אוהבת שנובעת מהשליחות שלנו לחיים. וכך גם לגבי הורות, בריאות, מודעות וכדומה.

נו, אז מה כל כך מפחיד בזה? הרי כולם אומרים שהם רוצים להיות במקום שמדויק להם בכל תחומי החיים, אז למה כשמגיע הזמן לעשות את הצעד בנדון צף לרבים פחד לעשות אותו?

הפחד הזה נובע מאמונה שגויה שאומרת שאם נבחר בדבר האחד שמתאים ונכון לנו נפספס את כל שאר ההזדמנויות. אבל זה שקר מאוד גדול, שנובע מתפיסת שפע שגויה. כי "שפע" איננה מילה נרדפת ל"הרבה", אלא ל"מדויק".
שפע מושג על ידי גילוי ומימוש הרצון והצורך האמיתי שלנו. כל השאר זה רק צבירה של דברים לא רלוונטיים, שמרחיקים אותנו מהאפשרות לחיות חיים טובים.

נו, אז מה האמת כאן? האמת היא שאף אחד לא באמת צריך לנהל אין סוף מערכות יחסים זוגיות כדי לחוות אהבה וספוק מיני, גם לא מי שמאמין בפוליאמורה. נגיד שתהיו עם בני זוג שונים בכל שניה במהלך החיים שלכם. גם אז עדיין לא תגיעו לכל בני הזוג האפשריים בעולם בגלגול חיים אחד! באותה מידה אף אחד לא באמת יכול לנהל אין סוף קריירות, ליצור אין סוף מקורות הכנסה, לאכול את כל הויטמינים שבעולם כדי לשמור על בריאות וכו'.

מה כן אפשר? אפשר ליצור את הדבר המדויק לנו. כי כמו שאומר השיר של חווה אלברשטיין: …"לא תוכל לשתות את כל היין שבעולם וזה בגלל שתשביע"… זאת אומרת שהגענו לחיים האלה עם יכולת קיבול מוגבלת, ולכן אנו יכולים להכיל רק דברים מסויימים. והדברים האלה הם כל מה שנובע מהשליחות שלנו לחיים.על כל השאר נצטרך לוותר בכדי לחיות חיים מספקים. כי רק מה שנכון וטוב לנו יסב לנו "עושר ואושר" בכל המובנים. כל השאר יהיה "חטא" מבחינתנו. כלומר, פיספוס, החמצה או חוסר דיוק.

אז למה אנחנו לא עולים על דרך השליחות שלנו באופן טבעי וספונטני? כי נולדנו לחברה שחינכה אותנו להאמין, שככל שניצבור יותר דברים יהיה לנו יותר טוב בחיים. יותר חברים, יותר לקוחות, יותר נכסים, יותר הזדמנויות, יותר בילויים, יותר ידע, יותר פרסום וכד'. אבל זה לא נכון, המקור לחיים יותר טובים נמצא בחיים יותר אמיתיים. ביצירה של מה שמדויק לנו בלבד. זה שפע אמיתי. כי רק מה שנכון לנו באמת יעשה לנו טוב. כל השאר תמיד ישאיר אותנו "ליד" הדבר האמיתי ויסב לנו תחושת תיסכול.

למה נרגיש כך? כי מצד אחד נדע שיש משהו אחר שאנו אמורים לעשות, או מישהו אחר שאיתו אנו אמורים להיות או דרך אחרת שבה אנו אמורים להגשים את החלומות שלנו, אבל מצד שני, אם לא נעיז לוותר על אין סוף אפשרויות,
שהן שיקריות עבורינו, למען האמת האחת שלנו לא נעלה על דרך השליחות שלנו. השקר הגדול ביותר בנושא הזה הוא האמונה שאם נשאיר את כל האופציות פתוחות יש לנו סיכוי לחיים טובים. ושם נמצא מקור הפחד – לאבד את האופציות שלנו!

אך האמת היא שכשנבחר באופציה היחידה שנועדה לנו, שהיא השליחות שלנו לחיים, עולם ומלואו יפתח בפנינו ובתוכו יחכו לנו כל הדברים שאי פעם באמת רצינו ושלמענם בכלל טרחנו להגיע לחיים האלה. אז עכשיו, אחרי שהבנת את הדברים הללו, האם יש לך מספיק מוטיבציה לוותר על הדרכים שאינן שלך בשביל לבחור בדרך האחת והיחידה שהיא כן שלך?

הערה חשובה:
יתכן שלמרות כל דברי אלה עדיין יצופו לך "רגשות מעורבים" כשמצד אחד תעלה לך כמיהה לגלות ולממש את השליחות שלך לחיים, ומצד שני יעלה לך פחד לעשות את הצעד הבא שלך בנושא. חשוב לי לומר לך שזה טבעי. מנסיון אישי של 40 שנה ומנסיון מקצועי של ליווי אנשים למעלה מ29 שנים גיליתי שהפחד הזה נעלם מהחיים שלנו יותר ויותר ככל שאנו יוצרים תוצאות משביעות רצון בנושאים שחשוב לנו לקדם, אשר נובעות מצעידה בדרך השליחות שלנו לחיים. כי התוצאות בפועל הן אלה ש"ישכנעו" את השכל שלנו להאמין שזה באמת נכון – שהשליחות שלנו היא מקור האור שלנו בחיים והירידה מדרך השליחות היא מקור החושך.

אז מה עושים עכשיו עם הפחד? נותנים לו למלא את השליחות שלו עבורנו, שהיא לתבוע מאיתנו ליצור תוצאות חיוביות בשטח, כתוצאה מעליה על דרך השליחות שלנו וצעידה עליה. תכל'ס, מה הצעד הבא אם כך? לכבד את הפחד, להודות לו ולהביא אותו אתך לתהליך של גילוי ומימוש השליחות שלך לחיים. כשהוא יסיים את תפקידו הוא יעלם. בקיצור, הולכים עם הפחד במקום לנסות להעלים אותו ובמקום לתת לו לשתק אותנו. אם דברי אלו נוגעים בך ובמידה וחשוב לך לקחת את הצעד הבא בתהליך גילוי ומימוש השליחות שלך לחיים, חשוב לי לעדכן אותך שהולכים ונתפסים המקומות בסדנת "לחיות מתוך שליחות" – שבעה מפגשים פרקטיים בהנחייתי האישית, שאנחה אחרי החגים.

במהלך הסדנה אעזור לך לגלות את השליחות שלך לחיים ואסייע לך לתת לה לשמש כ"מצפן" למימוש עצמי מלא, בכל תחומי החיים בו זמנית (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות, מודעות וכד'), על בסיס יומי.

ביום חמישי 28/9/17 נסגרת ההרשמה במחיר המוזל ביותר, שלא ישוב עוד לעולם של 50% הנחה + חבילת בונוסים יקרי ערך.

תנאים מיוחדים אלה פתוחים עד יום ה' 28/9/17 בשעה 16:00! כדי ליהנות מההזדמנות החד פעמית הזאת ולא לפספס אותה חשוב להזדרז ולהירשם כבר עכשיו.

לפרטים נוספים והרשמה לסדנה – בבקשה ללחוץ כאן עכשיו

יש לך שאלות או התלבטויות בנושא? אשמח לשוחח איתך על כך באופן אישי בטלפון. לשם כך אני רוצה לבקש ממך לעשות את אחד או יותר מהצעדים הבאים:

1. לכתוב לי במייל חוזר את מס' הטלפון הנייד שלך ואם בא לך אז לפרט במספר מילים את השאלה ו/או ההתלבטות שלך.

2. להירשם בטופס ההרשמה שנמצא בדף המידע אודות הסדנה, ולמלא את שאלון ההשתתפות, שיופיע בפניך מיד לאחר ההרשמה. העיון בו יסייע לי להתכונן לשיחתנו בצורה יותר ממוקדת.

אגב, מילוי השאלון עשוי לעזור לך לעשות לך סדר בראש וליצור עבורך בהירות לגבי הרצון האמיתי שלך בנושאים שברצונך לקדם.

לפרטים נוספים והרשמה לסדנה – בבקשה ללחוץ כאן עכשיו

נ.ב:

* אני מסוקרנת לשמוע מה הפקת מהאמר – בבקשה לכתוב לי על כך בתגובה כאן למטה ואשמח להתייחס.

* מצאת ערך במאמר זה?

א. אשמח לדעת על כך על ידי לחיצה על כפתור "לייק" /או בתגובה כאן.

ב. אודה לך על שיתוף המאמר עם יקיריך על ידי לחיצה על כפתור "שיתוף" כאן למטה.

ג. צפו לך שאלות ו/או התלבטויות בנושא? אודה לך על כתיבתן כאן ואשמח להתייחס.

תודה רבה,

באהבה,

רונית

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “למה אנחנו מפחדים לגלות את השליחות שלנו לחיים?”

  1. אלישבעבתאריך 26 ספט 2017 בשעה 1:17 pm

    תודה רונית,
    ענית לשאלתי. הבהרת דברים. את עצותיך אני כבר עושה. אבל עדיין בודקת את ההצטרפות לשבעת המפגשים מיד אחרי החגים.
    מצאתי את דרכי בדרכי שלי, כבר לפני יותר מ40 שנה. נראה לי שגם מצאתי את שליחותי בדרכי שלי. אינני מרגישה שאת האסונות שבאו אל חיי אני זימנתי לעצמי בגלל דרך שגויה.
    לא תאונת דרכים קשה מאוד שהייתי בה נוסעת פאסיבית, ולא את המחלה שגזלה ממני את שותפי לחיים שאהבתי לחיות אותם אתו בדרכנו הייחודית המשותפת.
    לא הדרך שלי הובילה אל המציאות שבה אני חיה כעת. המציאות הזו גם לא סותרת את הדרך שלי. אבל לחיות אותה בקלילות והנאה כשיש בי עצב רב ואבל על שינויים משמעותיים בחיי ואבדנים גדולים, זה גם לא מובן מאליו.
    וזה מעלה רגישויות ותהיות לגבי דרך ההמשך ממקום חדש.
    כשמשתמשים במילים פתאום הכל נשמע אותו דבר: כל יום חדש, כל יום שונה, סיטואציות ואנשים חדשים משנים…ובכל זאת זה לא אותו דבר. הרבה מהדברים שאת מדברת עליהם: קריירה, זוגיות, משפחה, נתינה, התגשמות של שאיפות – כבר מאחרי. גם מן הסתם למעלה ממחצית חיי כבר מאחורי.
    אני מחפשת את הדרך הייחודית שלי עם ההקשבה פנימה להמיות לבי, לחיות את השנים שעוד נותרו לי עם יותר שמחה ועם לא פחות רגישות במציאות העכשוית. כשארגיש שאני מוכנה להצטרף לתכנית שלך – אפנה.

  2. רונית שפי וולפיןבתאריך 27 ספט 2017 בשעה 5:59 am

    את מוזמנת תמיד…

אם אהבתם בבקשה תנו לי לדעת בלחיצה על כפתור הלייק. בנוסף, אשמח לשמוע מה הפקת מתוכן זה ולהתייחס לכל שאלה שיש לך בנושא. את תגובתך בבקשה לרשום עכשיו כאן למטה