אהבה טובה מתחילים מהסוף!
הרי לא אתחרט
על ערש דווי
על כך שבמהלך חיי
אהבתי ונאהבתי יותר מדי
*
כשלגן עדן עבר לו אבא
החלטתי שמעתה והלאה
כל יום הוא היום הראשון
והיום האחרון בחיי
*
אז יצרתי לי בדמיוני
והרכבתי על עיני
משקפי אהבה
משקפי "ערש דווי"
😎
דרכם אני מתבוננת
על חיי שלי היום,
בגילי העכשווי בזמן הווה
על עצמי וכולי ממש ברגע זה
אך לא מעמדת "חיים לנצח",
אלא דווקא ההפך – מהסוף להתחלה
מפסגת ערש דוויי שלי – מנשימת אפי האחרונה
*
כשאני מביטה דרכם
על עצמי בזמן הווה
משקפי ערש דוויי,
הן עוזרות לי לזהות, להבחין ולוודא
מי, מה ואיך שאני
הזקנה העתידית הגוססת
באמת עכשיו כרגע
בכל תחום בחיי אוהבת
😀
כי הרי לא אתחרט
על ערש דווי
על כך שבמהלך חיי
אהבתי ונאהבתי יותר מדי
*
מודה,
אני לפעמים
קצת עדיין מפחדת
להיות לגמרי אהובה ואוהבת
*
כמה טיפשי מצידי
בגילי העכשווי,
במיוחד אחרי
ניסיוני, צערי ואובדני
*
לא נורא,
כל יום אני בגסיסה מתאמנת
ובכל שעה אני נעשית זקנה
קצת יותר חכמה ומוכשרת
*
הרי אף אחד מאיתנו
לא יתחרט על ערש דווי
על כך שבמהלך חייו
הוא יותר מדי אהב ונאהב
*
אלא נביט בחמיצות אחורה
על כל הרגעים
שלא היו לנו מספיק
שחלות או ביצים
ללכת על כל הקופה
עם מי, עם מה, למה ואיך
שאנחנו באמת אוהבים
בכל תחום ותחום בחיים
*
אנחנו לבטח נצטער
על כך שברחנו מלהתמודד
עם הפחד והכאב שמציפה
הפרידה מהנוחות המדומה
כדי למלא את מצוות הלב
הלוא על כך אנחנו נייבב
🙁
הרי לא נתחרט
על ערש דווי
על כך שבמהלך חיינו
אהבנו ונאהבנו
הרבה יותר מדי
*
אלא נתבייש על שפעם
עשינו חשבון למה יגידו
החינוך, ההרגלים הישנים,
החברים, המשפחה והשכנים
😳
שעכשיו על קברנו הטרי
פרחים שלא בהכרח לטעמנו
הם מניחים, ובדמעה הם הולכים
🙁
ועוד כמה רגעים
הם יושבים עלינו שבעה
ומספרים כמה היינו
כל כך טובים ונחמדים
*
אך הם לא יגידו עלינו בסוף
שהיינו יותר מדי אוהבים
או יותר מדי אהובים
אהבתם? בבקשה שתפו את יקריכם בפייסבוק וכדומה והגיבו כאן למטה. תודה, רונית
כל הזכויות שמורות למחברת: רונית שפי וולפין
מורה רוחנית, מייסדת העין השלישית ביה"ס לקריאת הילות והילינג
מתנה – קורס היכרות עם קריאת הילות והילינג
לעזור לעצמך ולזולת במקביל – לפרטים והרשמה לחץ/י כאן
21 תגובות לפוסט “אהבה טובה מתחילים מהסוף!”
שיר אמיתי ויפה.
תוכן השיר על הערש דוי מעורר אצלי רצינות ופחד, הוא מזכיר לי ספרי מוסר שמדברים על יום המות שתמיד עוררו בי רצינות ופחד מפני המות, ולכן הפסקתי ללמוד אותם.
אני אנסה בימים הקרובים לעבוד על הנושא מתוך שעשוע ולשחרר תכנותים ואמונות בנושא המות.
שלום רונית,
זה מבלבל אך גם מרגש להעז לחיות כל רגע כמו הרגע האחרון כי אז אני באמת נאלצת "לחלום" וללכת עם זה עד הסוף!!! "מה אם חלומות לא נועדו להגשמה???" זה הקול של הפחד שלי, אבל אם יומי זה הוא האחרון אז אני חייבת לרדוף את החלומות שלי וגם להגשימם. אז זה בעצם אמיץ נורא לחיות כל יום על ערש דווי, אבל גם מרגש. ממש עושה חשק לתרגל את זה!!
תודה
ערב טוב רונית,
לקחתי את התמונה הלא ממש מעוררת תשוקה,
של היושבים עלי שבעה,
האומרים שהייתי נחמד,
ומנסה לשחרר את עצמי מהאמונה הזו,
שאם אתאמץ לעשות מה שהם רוצים,
אז יאהבו אותי,
ולראות כיצד אין אני יכול
באמת לדעת מה הם רוצים,
שלמשל אני,
רוצה שהם יעשו מה שמתאים להם כדי לפרוח,
ולא שינסו לנחש מה בא לי,
ואז שינסו לעשות את זה.
שיחפשו לעצמם חיים משלהם,
ויעזבו אותי לנפשי!!!
אז יאללה,
להפסיק להתעמק במה כולם רוצים,
ולהתחיל לברר מה אני רוצה.
ואז ללכת על זה.
ואם זה לא באמת מה שאני רוצה?
איך יודעים?
אולי כנראה להתחיל ממה שברור,
ויומיומי,
ואולי ללכת על מה שנדמה שאני רוצה.
כי מה יקרה אם טעיתי?
ובכלל האם יש דבר כזה
שהוא טעות?
נניח שנדמה לי שאני רוצה לנגן בפסנתר.
ונניח שניגנתי כמה זמן,
ואז לא בא לי יותר.
מה הנזק?
האם זו היתה טעות?
לא נראה לי.
נראה לי שהיה כף.
אני מקווה שלא קניתי פסנתר,
ושעכשיו אהיה עסוק בלמכור אותו
(סתם בדיחה, הלואי שהיה לי מקום
ובו פסנתר).
ושוב תודה
רמי
זה כל כך יפה ואמיתי שפשוט בא לי לבכות מהתרגשות
תודה לך נשמה טובה על האור שאת מאירה!!!!!!!!!!
אביגיל
מקסים. תודה.
טקסט מקסים ומעורר השראה והמון רגש ומחשבה … 🙂
אבל מי יכול להבטיח שהשאלה המרכזית בסוף … היא האם אהבנו או נאהבנו יותר מדי ?
אולי השאלה בסוף היא האם הצלחנו לכבוש את יצרינו ולעשות את הדברים הנכונים והטובים לקרובים אליך ומתוך הנתינה הזאת התפתח קשר עמוק מחד והתפתחות אישית מאידך …. ?
… ודבר נוסף שרציתי לציין, כשמדברים על אהבותינו, כנראה מדברים על דברים שאנו חשים רצון לקרב אלינו, להבדיל מכל מיני דברים אחרים שמסתפחים לחיינו מתוך ההתנהלות השוטפת היומיומית, והם קרובים אלינו מתוך סתמיות ופאסיביות שלנו …. עם זאת יש הרבה דוגמאות בהן הרצונות שלנו (= האהבות שלנו ?) הם דווקא הרסניים לגבינו ולוקחים אותנו למקומות נמוכים …. בעיקר מאחר ונשוא האהבה הוא דבר מה בו אנו מרגישים תלות מסויימת …. האם כל אהבה כרוכה בתלות? או שיש גם אהבה אחרת (אהבה שאינה תלויה בדבר, שלי נראית אפילו יותר אשלייתית…)?
הי רון,
כיבוש הייצר הוא אמנם ערך פופולרי, מבית היצירה של הדתות השונות
אך זה ערך בעייתי ושיקרי מייסודו,
כי כשאדם כובש את הייצר שלו הוא בעצם מדחיק את עצמו ואת ההליכה אחר ליבו
וזה אחד היעדים האפלים של רבים ממוסדות הדת – לנטרל את ההקשבה של האדם לעצמו על חשבון ההקשבה למנהיגות הדתית
ובכך להוות מתווכים שקריים בין האדם לבוראו, במקום פשוט לזוז מהדרך.
התיקון כאן הוא חינוך מחדש של אדם להקשיב לליבו
וליצור קשר ישיר ובלתי אמצעי עם בוראו
זה מרפא את עבודת האללים הזאת שגרמה במשך שנים למנהיגות הדתית בארץ והעולם לשלוט בציבור
ובכך להפריע את הקשר הישיר שלו עם אלוהיו, שעובר מן הסתם דרך הלב.
ההליכה אחרי האהבה האמתית שלך מהווה תרומה אמתית לך ולעולם במקביל
ההקרבה העצמית (על ידי כיבוש הייצר) מבטל את עצמך ומונעת ממך לתרום את תרומתך הענווה בעולם
שאתה כל כך דואג לתת אותה.
אינני מעודדת כאן חלילה לשחרר את ייצר האלימות וכד', כי בעיניי זה לא ייצר אלא פשוט הפרעה וחולי נפשי.
ייצר הוא דבר בריא שנותן לנו סיבה לקום בבוקר ליצור את חיינו מתוך מודעות לקשר העדין וההדוק בין הטובה שלנו לטובה של הבריאה כולה
ולזה אני קוראת "טובה עליונה"
ללכת אחרי הייצר זה להקשיב לחושים שלך הבריאים, להבריא את עצמך באמצעותם ולברוא חיים יפים לעצמך ולזולת.
לחיי שחרור הייצר
וניפוץ מיתוסים שקריים לגביו.
שוב,
תודה על שאלתך.
רונית
זה תורם לנו ולזולת במקביל.
כל הש
תודה, תודה, תודה ………. ושוב תודה …..
רציתי להבהיר שאני לא דתי ….. אלא חילוני המתלבט באמת ותקוע בדיוק בנקודה זו ….
… למשל, אם יגיע אלייך אדם שמן שיצהיר, באמת ובתמים, שאהבתו הגדולה בחיים היא אכילת מתוקים – האם תמליצי לו ללכת ולממש את אהבתו או לגבור על יצר האכילה … ולחפש אהבה אחרת? … באכילה ושומן זה קל כי רואים, אבל אדם יכול להיון "שמן" גם בצריכת מערכות יחסים ולהצהיר, באמת ובתמים, שזוהי אהבתו הגדולה בחיים …. לדעתי גם אדם כזה צריך לרסן את "האובססיה" לאהבתו הגדולה כדי למנוע הרס עצמי, להשתחרר ולהיפתח לדברים נוספים שהעולם מציע …. וזאת ניתן לעשות רק ע"י פיתוח מידות טובות של איזון ושליטה בהתנהלות הגשמית כדי להכניס תכנים יותר נשמתיים לחיים ….
הדילמה האישית שלי קורית עקב שליטה מוחלטת שפיתחתי על ה"יצר" – אני ממש יכול להתמיר כל רגש למערך חשיבה לוגי ולתכנת את עצמי מה לרצות ואפילו ממש להתאהב בזה ….. מצד אחד זה טוב כי לא ממש משנה במה אני מתעסק, אני נהנה מהדרך ומההתנהלות היומיומית שהחיים מציעים, אבל מצד שני ניטרלתי את היכולת שלי לעשות שינויים רדיקליים בחיים, מה שפתאום נראה לי מעוות בעיקר עקב אובססיה שאני מרגיש ומרסן בגאון (אחרי יותר מעשרים שנות נישואין) לחוות מערכות יחסים נוספות ….
שלום רון,
יש הבדל בין אהבה מדומה לאהבה אמיתית
אני בליווי האישי והקבוצתי שאני מעניקה לאנשים
אני מסייעת להם באמצעות תהליך של אבחון, ייעוץ, טיפול ואימון
שנעשים על ידי קריאת הילות והילינג רב חושיים (על חושיים וחושיים)
לזהות את אהבותיהם האמיתיות בכל תחומי החיים ולממשם
יש הבדל בין מה שאדם מצהיר כאהבתו לבין אהבתו האמתית
מדובר בהבדל בין אמת לשקר
אני מומחית בזיהוי ומימוש האמת
פרטים נוספים על כך תמצא בדף שמסביר על הליווי האישי שאני מעניקה
ממליצה לך לקרוא אותו באופן יסודי, כי שאלותייך נוקבות ובדף זה תמצא תשובות רבות
הינה הלינק: http://www.the3i.co.il/?page_id=122
נ.ב: זה לא משנה אם אתה חילוני או דתי בחיים הללו,
כי רוב האנשים (חילוניים ודתיים כאחד) מושפעים מהתיכנותים הדתיים שספגו בחיים קודמים כאנשים דתיים או כמורדים בדת ואצלך זה בולט במיוחד.
קריאה נעימה
רונית
רונית היקרה המילים שלך חדרו ללבי ועוררו את המים הנקוות מן הלב אל העיניים, דמעות הן פלא מילים של הנשמה. הרבה אנשים מתבלבלים בין היצר, לגוף הכאב או גוף הפחד. היצר שרש של יצירה ולא יציר רע, כוחות הפחד של לאבד את האהבה יוצרות גוף של כאב ושמחברים את גוף של הכאב אל הפחד נוצרת פעולה של הכחדת האהבה שנראה בצלילות ובאהבה
ירון, חויה של אהבה כתלות היא חרדה, וראיה של נשוא האהבה כזה שאוחז במפתחות האושר שלך היא עוול ועול על היחסים, כי נשוא האהבה שלך אוהב גם אותך והוא חווה אותך כנשוא האהבה שלו.
אם אתה אוהב משהו שלא אוהב אותך, זה איתות רציני להתחיל להתבונן פנימה, ולהתחיל בשיח אמיתי עם הנשמה שלך. ברגע שאנחנו בוחרים שוב ושוב לחוות מצבים של כאב וסבל ככל הנראה יש כאב ושבר שמאותת לנו להתיחס אליו ולטפל בו.
האופן שאנחנו אוהבים מעיד על המקום שאנחנו נמצאים בו. אמור לי איך אתה אוהב ואומר לך מי אתה. האהבה היא התמסרות טוטלית יש בה את הטוטליות של החיים והמוות, עזה כמוות אהבה. אבל אסור להתבלבל בין התמסרות, לחולשה או תלות, ההתמסרות היא מסר ומוסר המקום שבו אנחנו יוצאים מהגבולות הידע שלנו ומתמסרים אל המחשבה הבריאה תרתי משמע בריאה מלשון בריאות ובריאה מלשון הבורא.
ההתמסרות היא הנכונות להתחדש ולקבל את הידע החדש מהלא נודע, גם הגוף שלנו מתחדש מדי יום. רצונות לא בריאים הם חומות מפני ההתחדשות והלא נודע. התאוות הם מסווה לחרדות מפני החיים עצמם. התאוות כאילו מגנות עלינו מפני החסר, אבל למעשה הם מגבירות את האין. האהבה היא חסד עצום, ומי שאוהב ונאהב הוא מבורך.
… וניתן להאיר זאת מכיוון נוסף …. אחד הדברים שנותן לנו הרגשה טובה מהותית בחיים זה המונח שנקרא ערך עצמי. כל מי מאיתנו שלא מרגיש ערך עצמי מספיק, מרגיש רע והרגשה זו מניעה אותו לחפש מה יבנה לו ערך עצמי. יש כאלה שמספיק להם שהסביבה תעריך אותם ולכן מספיקים להם סממנים חיצוניים כגון שעון יקר, בגד מותג, בן/בת זוג יפה …. ויש אחרים שמחפשים ערך עצמי פנימי – כדי שהם עצמם יעריכו את עצמם – אלה בדרך כלל מחפשים לעשות מעשים טובים ונתינה, מחפשים רכישה של ידע ופיתוח יכולות אישיות ….. מניסיוני שלי (ונראה לי שגם דוד המלך בספר קהלת סיכם זאת בצורה דומה…) התרופה היחידה להרגשה הרעה של חוסר בהערכה עצמית היא פיתוח ההכרה שכבני אדם יש לנו ערך עצמי מעצם קיומנו, שכולנו שווים ושכל אחד מיוחד בדרכו ומהותו שלו …… וכשיוצאים מנקודת המוצא הזאת אז גם נבנים בחיים על בסיס של אמת ושל מימוש העצמיות האמיתית שלנו …. בעצם מימוש האהבה האמיתית שלנו == היעוד שלנו …. כל זאת בתיאוריה … 🙂 …. והשאלה הגדולה היא איך מביאים אותנו להכרה והרגשה של ערך עצמי רק מעצם קיומנו … (שהערך העצמי שלנו לא תלוי בשום דבר אחר (חיצוני ו/או פנימי) … מה דעתכם ?
שלום רונית,
הנגיעה שלך בנושא של המוות על כל הבטיו חשובה בעיני עד מאוד. אנו חיים בעידן בו לא יודעים למות בכבוד, וגם לא מאפשרים למות בכבוד. ואולי זה גם הזמן לחשוב על איך חיים בכבוד ומתוך אהבה ומרפים בבוא העת, על מנת להגיע לעולמות אחרים שאינם פחות טובים מזה שלנו.
וכן, לאהוב, להיות נאהב, לתת ללא חשבון ולקבל באהבה, זה לא מובן מאליו.
היי ברוכה,
ליאורה
רונית יקרה,
תודה לך על התזכורת. כמה פשוט.
באמת הגיעה לי בזמן (כמו תמיד).
מאמצת בחום.
אהבה רבה,
לילי
מקסים ומעורר
תודה אהובה
וקבלי עוד מנה של אהבה
אביבה
תודה אביבה
תודה לילי
הי רונית,
השיר נפלא, ונכון, קראתי בכמה ספרים מצויינים, שאכן הכי נכון לחיות כל יום ביומו כאילו הוא היום האחרון, משום שממצים אותו בצורה הטובה ביותר, המלאה ביותר, חווים כל רגע ורגע, באופן קסום ושונה, אנרגתית ופיזית, נמצאים בהודיה עמוקה ונפלאה, כל רגע ורגע הופךך להיות מרוכז מאוד, תמציתי, שונה ואחר, ולא שגרתי, משעמם, בקיצור מת.
תודה על התזכרות שרון.
רונית יקרה מאד מאד אהבתי והתחברתי ליצירה המדהימה שהוצאת מתוכך. הכל נכתב בה ובא לידי ביטוי בצורה מיוחדת ומובנת. מה שעלה בי את כל מה שאת מלמדת ומעבירה לאחרים בה לידי ביטוי במה שכתבת. מקוה שתמשיכי לבטא עצמך בצורה זו בכתיבה. מוקירה. אירית
תודה אירית על המשוב הנעים והמפרגן.
את מוזמנת להינות מתכנים נוספים כאן באתר