בשיעור: החיבור אל הפראי שבתוכי “מאלץ” אותי לעשות מעט כדי לממש רבים ממאוויי ליבי.
במהלך השיעור אחשוף בפנייך איך אני מצליחה להספיק לממש רבים ממאוויי ליבי במינימום מאמץ ובמקסימום נינוחות והנאה, באמצעות שני שלבי יצירה: השלב הפראי והשלב התרבותי. כמו כן, אשוחח על גילוי הפרא שבנו עם אורח מיוחד: הסופר גבי ניצן, מחבר “באדולינה”, “דיוטי פרי”, “פרא”, מנחה סדנאות “לכתוב פרא” ו-”מי כותב את החיים שלי” ועורך הרצאות וסדנאות על ניהול מלכותי ועל ביטול ההפרדה בין עבודה לבין עונג.
חשוב: לשיעור הרשת הקודם שערכתי נרשמו מעל 600 אנשים,
אך מכיוון שכל המקומות נחטפו מראש, כ100 אנשים נותרו בחוץ.
נדמה כי כדי לממש את שליחותנו בעולם ולהיות מתוגמלים על כך יש לעבוד קשה ולהיענות לצרכי החברה, השוק או הזולת. אך האנשים שמצליחים לממש את השאיפה הנשגבת הזאת הם דווקא אלה העוסקים בהיענות לרצונות הפראיים של עצמם ולא של אחרים, עושים מעט ומפיקים הרבה. להמשך לחץ/י כאן
אהבתי את הנושא ואת המושג פרא.אכן מרוב זה שמנסים להיות מתורבתים יותר ויותר מדחיקים את הטבע האמיתי שלנו…הייתי רוצה לשמוע אותך יותר.הזדהיתי עם התכנים…
וגם אני עובדת 5 שעות בלבד ומבלה הרבה עם עצמי וכל הנושא של הרגישות מעניין.
מסתבר שיש כל כך הרבה אנשים רגישים .אשמח אם תדברי על נושא הרגשות ועל שיחרור מכאב רגשי.
מה מונע בעדי מלהגדיר את עצמי "מורה רונית" אופס… "מורה רוחנית"?
כבר שנים שאני יודעת עמוק בפנים שמהותי, יעודי שליחותי וזכותי זה להיות מורה רוחנית. אבל מעולם לא היה לי האומץ לקרוא לזה בשם הזה ממש. תמיד חששתי שאם אגדיר את עצמי כך, אנשים ירימו גבה, ילעגו לי, יאשימו אותי בהתנשאות, מגלומניות, נרקיסיזם וכו',
עם זאת בכל מה שאני עושה אני שואפת ללמד אנשים את הדרך לראייה הרוחנית של הדברים.
תמיד רציתי ועדיין רוצה שדברים שכל כך ברורים לי – יהיו ברורים גם להם.
בעודי עוסקת בשאלות הללו, נזכרתי שלפני למעלה מ 15 שנה חברה נתנה לי מתנה – פגישה עם מתקשרת נחמדה מאוד בשם עופרה.
זו הייתה חוויית קבלת תיקשור הראשונה בחיי.
באתי מוכנה עם שאלות כשהראשונה שבהם הייתה "מהי תכלית קיומי?". באותה עת עסקתי במגוון עיסוקים לפרנסתי (הופעתי בשירה בבתי המלון, שידרתי ברדיו, לימדתי פיתוח קול בתיאטרון המקומי, לימדתי נגמלים מסמים ורק התחלתי לטפל במסאז' ושיאצו). זה היה נראה לי כאילו אני מתפזרת על המון תחומים ולא ידעתי במה עלי לבחור באמת, ניסתי לברר מהו היעוד שלי.
בתקשור נאמר לי שאני מטפלת בקולי ושלמעשה בכל מה שאני עוסקת אני מגשימה את היעוד שלי, כי כל מי ששומע אותי בין אם מעל גלי האתר, או כקהל במלון, כתלמיד או כמטופל, בכל מצב אני מטפלת בתדר קולי.
לא בדיוק הבנתי אז ובעיקר לא האמנתי.
לאחר כ5 שנים עת התחלתי לפתח את דרך הלימוד שלי (שלימים נקראת ריטיונינג) – הצטרף הקול למערכת התרגול, כשלמעשה אני מלמדת אנשים להשתמש בקולם עצמם לריפויים.
למעשה התאמנתי על מטופליי, (בעצם רק מטופלות נשים…), שהסכימו לשתף פעולה. פתחתי קבוצה של מטופלות שלי, תרגלנו פעמיים בשבוע תיאום גוף-תנועה-נשימה-ומחשבה כשבמשך הזמן לתוך זה הצטרפו צלילי הקול באופן טבעי – אינטואיטיבי.
זה לא היה מתוכנן אצלי להשתמש בקול. בסה"כ התכוונתי להעביר להן את התובנות שלי והניסיון שלי בשיפור וריפוי כאבי הגב הפרטים שלי ע"י תרגול צ'י קונג, נשימה וכיוון מחשבה והתיאום ביניהם.
כאמור – הקול והשימוש בו כחלק מהתרגול – הצטרף אלי באופן עצמאי, פראי וטבעי בלי שתכננתי אותו.
אני כבר עושה את זה למעלה מ 10 שנים, וראיתי תמורות אצל אנשים רבים, ראיתי פנים מתרככים ומאירים, ראיתי גופות חוזרים לתפקד, ואני יודעת בתוכי שאני מלמדת אותם לימודים רוחניים דרך גופם.
ועדיין אין בי העוז להגדיר את עצמי מורה רוחנית. השאלה – למה?
מדוע כל כך קשה לי לעמוד מול העולם ולומר בריש גלי – אני מורה/מטפלת רוחנית!
אם אהבתם בבקשה תנו לי לדעת בלחיצה על כפתור הלייק. בנוסף, אשמח לשמוע מה הפקת מתוכן זה ולהתייחס לכל שאלה שיש לך בנושא. את תגובתך בבקשה לרשום עכשיו כאן למטה
לא מצליחה להירשם. מקבלת דף של אין חיבור
לא מצליחה להירשם. אשמח אם כן.
אהבתי את הנושא ואת המושג פרא.אכן מרוב זה שמנסים להיות מתורבתים יותר ויותר מדחיקים את הטבע האמיתי שלנו…הייתי רוצה לשמוע אותך יותר.הזדהיתי עם התכנים…
וגם אני עובדת 5 שעות בלבד ומבלה הרבה עם עצמי וכל הנושא של הרגישות מעניין.
מסתבר שיש כל כך הרבה אנשים רגישים .אשמח אם תדברי על נושא הרגשות ועל שיחרור מכאב רגשי.
מה מונע בעדי מלהגדיר את עצמי "מורה רונית" אופס… "מורה רוחנית"?
כבר שנים שאני יודעת עמוק בפנים שמהותי, יעודי שליחותי וזכותי זה להיות מורה רוחנית. אבל מעולם לא היה לי האומץ לקרוא לזה בשם הזה ממש. תמיד חששתי שאם אגדיר את עצמי כך, אנשים ירימו גבה, ילעגו לי, יאשימו אותי בהתנשאות, מגלומניות, נרקיסיזם וכו',
עם זאת בכל מה שאני עושה אני שואפת ללמד אנשים את הדרך לראייה הרוחנית של הדברים.
תמיד רציתי ועדיין רוצה שדברים שכל כך ברורים לי – יהיו ברורים גם להם.
בעודי עוסקת בשאלות הללו, נזכרתי שלפני למעלה מ 15 שנה חברה נתנה לי מתנה – פגישה עם מתקשרת נחמדה מאוד בשם עופרה.
זו הייתה חוויית קבלת תיקשור הראשונה בחיי.
באתי מוכנה עם שאלות כשהראשונה שבהם הייתה "מהי תכלית קיומי?". באותה עת עסקתי במגוון עיסוקים לפרנסתי (הופעתי בשירה בבתי המלון, שידרתי ברדיו, לימדתי פיתוח קול בתיאטרון המקומי, לימדתי נגמלים מסמים ורק התחלתי לטפל במסאז' ושיאצו). זה היה נראה לי כאילו אני מתפזרת על המון תחומים ולא ידעתי במה עלי לבחור באמת, ניסתי לברר מהו היעוד שלי.
בתקשור נאמר לי שאני מטפלת בקולי ושלמעשה בכל מה שאני עוסקת אני מגשימה את היעוד שלי, כי כל מי ששומע אותי בין אם מעל גלי האתר, או כקהל במלון, כתלמיד או כמטופל, בכל מצב אני מטפלת בתדר קולי.
לא בדיוק הבנתי אז ובעיקר לא האמנתי.
לאחר כ5 שנים עת התחלתי לפתח את דרך הלימוד שלי (שלימים נקראת ריטיונינג) – הצטרף הקול למערכת התרגול, כשלמעשה אני מלמדת אנשים להשתמש בקולם עצמם לריפויים.
למעשה התאמנתי על מטופליי, (בעצם רק מטופלות נשים…), שהסכימו לשתף פעולה. פתחתי קבוצה של מטופלות שלי, תרגלנו פעמיים בשבוע תיאום גוף-תנועה-נשימה-ומחשבה כשבמשך הזמן לתוך זה הצטרפו צלילי הקול באופן טבעי – אינטואיטיבי.
זה לא היה מתוכנן אצלי להשתמש בקול. בסה"כ התכוונתי להעביר להן את התובנות שלי והניסיון שלי בשיפור וריפוי כאבי הגב הפרטים שלי ע"י תרגול צ'י קונג, נשימה וכיוון מחשבה והתיאום ביניהם.
כאמור – הקול והשימוש בו כחלק מהתרגול – הצטרף אלי באופן עצמאי, פראי וטבעי בלי שתכננתי אותו.
אני כבר עושה את זה למעלה מ 10 שנים, וראיתי תמורות אצל אנשים רבים, ראיתי פנים מתרככים ומאירים, ראיתי גופות חוזרים לתפקד, ואני יודעת בתוכי שאני מלמדת אותם לימודים רוחניים דרך גופם.
ועדיין אין בי העוז להגדיר את עצמי מורה רוחנית. השאלה – למה?
מדוע כל כך קשה לי לעמוד מול העולם ולומר בריש גלי – אני מורה/מטפלת רוחנית!