רונית שפי וולפין – מורה רוחנית | פלא צ`רי – אמנות הצמיחה הטבעית

האמת תמיד רוצה להתגלות ולצאת לאור. כי זהו טבעה. לכן אין צורך להתאמץ לחשוף אותה. זאת ועוד – האמת הצרופה היא תמיד מתוקה. אחרת היא לא באמת "אמת" ולכן היא לא יוצאת לאור במלואה, לא עוברת אל הקהל אליו היא מכוונת ולא מניעה אותו לפעולה. בשורות הבאות אשתף אותך בתהליך אישי שערכתי במטרה לגלות ולהביע את האמת המקצועית שלי ולזכות לשיתוף פעולה מהציבור שאליו דברי אמורים להגיע. מסע זה איפשר לי לפרוץ דרך בתחומי ולעזור לאלפי אנשים ברחבי העולם לגלות ולממש את האמת שלהם במתיקות – בחופשיות, בדרכי נועם ובנתיבות שלום – העיקרון ומספר טיפים פרקטיים על הדרך.

אם האמת תמיד רוצה להתגלות ולצאת לאור, למה אנשים מתקשים לתת ביטוי חופשי לאמת שלהם? מה הסיבה שדיון על אמת כזאת או אחרת מהווה משחר הימים של המין האנושי מקור למאבקים, סיכסוכים ומלחמות בין אנשים (בין בני זוג, במשפחה, בין חברים, בין קולגות, בין קבוצות אתניות, עמים ודתות)?

מדוע לא תמיד האמת שלך מתקבלת בברכה, הבנה ותמיכה? מה צריך לשנות בגישה ובהתנהלות שלך כדי להצליח לגלות ולממש את האמת הפנימית שלך? איך אפשר להתמודד עם האתגרים שצפים בתהליך גילוי ומימוש האמת שלך מבלי ליפול לגישה קורבנית שהעולם אכזר, מנוכר ואטום ולכן אינו מוכן לקבל אותך ככה – כפי שהנך?

האם ואיך אפשר לומר את האמת מבלי להיות בוטים? האם העברת האמת בצורה מתוקה היא באמת "עיגול פינות"? איך לדעת מהי האמת שלי? מה המחיר שמשלם אדם שלא משתף את האמת שלו בצורה מדויקת ומה הרווח שישיג כשהמצב ישתנה?

האם אתם קורבן של האמת שלכם?

הייתי ילדה ביישנית. בגיל 18 התחלתי "לפתוח את הפה", לדבר ולשתף אנשים בהגיגיי, בדעותיי ובתפיסת עולמי. כשהקשבתי לעצמי מדברת גיליתי שעמדותיי לא "רגילות". נוכחתי שמעטים הסכימו איתן ולא מעט התנגדו להן.

המאזינים למוצא פי לא אחת כינו אותי בזלזול "דעתנית", "עקשנית", "משוגעת" וכדומה. באותם ימים הייתי בטוחה שהם התנהגו אלי כך בגלל שהקדמתי את זמני (כפי שנהוג לומר על אנשים שהם חלוצים ופורצי דרך) ושהעולם עדיין לא בשל לשמוע את דבריי המדהימים ולקבל את אותי כפי שאני …

הייתי בטוחה שהאנושות לא מעוניינת לשמוע אמת, וכי רק יחידי סגולה בודדים וגאונים כמוני מסוגלים להכיל אותה. האפשרות הזאת קרעה אותי מבפנים, כי ידעתי שהחזון שלי לחיים הוא "אמת", והייתי חדורת התלהבות למלא את שליחותי למען מימוש החזון הנעלה הזה.

תוסיפו לפטוס האידאליסטי והתמים הזה לא מעט הורמונים שרצו לי בגוף (שהיו חייבים לצאת החוצה ולקבל ביטוי גשמי בעולם) ותקבלו אישה צעירה וחסרת נסיון, שמרגישה בערה פנימית לתת לאמת שלה במה, גם במחיר שלא יאהבו אותה, לא יבינו אותה ולא יתמכו בה.

התוצאה – בדידות סגפנית בניחוח קדושה מעונה. פשוט הפכתי להיות קורבן של האמת שלי.

יש לך המון מה לתת לעולם, אך העולם לא בשל לקבל ממך?

בצעירותי הייתי אישה שיש לה המון מה לתת לעולם. ציפיתי שהעולם יראה ויבין אותי, שיריע לי ויקבל אותי כפי שאני. הציפייה הזאת הסבה לי תיסכול, כאב וסבל.

בדיעבד, האמת הייתה שאני לא ראיתי את העולם בצורה שלמה, לא הבנתי אותו לאשורו ולא קבלתי אותו כפי שהוא. הטריד אותי מצבו העגום (בעיני רוחי) ולכן רציתי לשנות אותו. כי לא הסתכלתי מהזווית המדויקת – 360 מעלות. לא הייתה לי מספיק ענווה, חמלה ונייטרליות כלפיו. 

הייתי אז בסך הכל בת 18. ובגלל שמצב העולם העיק עליי רציתי להציל אותו (במקום את עצמי) ולא הייתי מוכנה לוותר על השלמת המשימה הזאת. לכן המשכתי לנסות באלף ואחת צורות להעביר את המסר שלי לזולת.

נפלתי על האף לא מעט. לצד מעט חברים, תומכים ומפרגנים אספתי הרבה שונאים, מתנגדים ומגוון תגובות שליליות. זה קרה כי הייתי בטוחה שהאמת היא קשה, בוטה ולא הכי נעימה.

לכן הסכמתי "להתאבד" למענה, גם אם לא יאהבו את מה שיש לי לומר ואת מה שאני עושה. זה הציף בי כאב רב. אך לא רק אני סבלתי מההתנהגות הזאת, אלא גם העולם. כי הוא לא קיבל ממני את מה שבאמת יש לי לתת לו. 

איך לומר את האמת המתוקה שלך בלי "לעגל פינות"

זמן קצר לאחר פרסום מאמרי זה הופנתה אלי שאלה שאיתה מתמודדים אנשים רבים שהם נשמות עתיקות: "לרוב האנשים קשה לקבל אמת ישירה, לא מתיפייפת.. וזה "מבריח" אותם ממני….אני מרגישה שבשביל להיות יותר רגישה ועדינה, אני מבטלת חלק משמעותי ממי שאני"…

הינה תשובתי: אמת מתוקה הוא כלי שפתחתי על מנת לבחון בכנות עם עצמי האם מה שעשיתי, או שאני עומדת לעשות, מה שאמרתי או שאני עומדת לומר הוא מתוק עבורי.

הכוונה היא שזה מתוק לא רק במחשבה (שכל) אלא בחוויה הרב חושית המלאה שלי. אם התשובה שלי לעצמי היא חיובית, זה ממש לא משנה מה האחר אומר על מעשיי ועל דבריי, אלא מעיד על כך שהוא לא מוצא בי, במעשיי ובדברי מתיקות. וזה לגיטימי.

כי המתיקות של אחד היא המרירות, או החמיצות, או המליחות של האחר. כפי שנאמר "על טעם ועל ריח אין להתווכח". לכן, מה שחשוב זה להיות מתוקים לעצמינו ולזולת בעיני רוחנו ולא בעיני רוחם. כי אני זאת שצריכה לחיות עם עצמי ועם האמת שלי ולא הם.

מי שעוסק באמת מוטב שייסגל לעצמו אהבה עצמית גדלה והולכת, מכיוון שלא כל אחד יסכים עם האמת שלנו. והאמת היא שלא כולם אמורים להסכים עם האמת שלנו, אלא רק בעלי בריתנו לדרך.

זה לא אומר שהם חייבים לומר "אמן" על כל דבר שיוצא לנו מהפה, אבל "בגדול" הם בהסכם איתנו ברמה של נשמה לנשמה על תפיסות עולם משותפות ולכן אפשר לדון איתם על האמת שלנו, כאשר כל אחד מביא את הזווית הייחודית שלו לגבי אותו נושא.

אמת מתוקה נוצרת ע"י מינון מדויק של "אהבה קשה" ו"אהבה רכה" בצורה ענווה. כך שהעניין הוא לא להפסיק להיות קשה על חשבון ניסיון להיות רכה כל הזמן. אני מוצאת שלפעמים מתיקות היא לפעמים להטיף ולפעמים גם לצעוק ולא רק ללטף, להרגיע, לעודד ולחבק.

האמת בקשר לאמת

למזלי, ניסיון חיי והבחירה למלא את שליחותי לימדו אותי שהאמת בקשר לאמת היא שהאמת האמיתית היא תמיד מתוקה ומלהיבה. גם אם היא מטלטלת, שונה, משונה ומפתיעה. למדתי שאם היא לא מתוקה זאת לא באמת האמת הטהורה, אלא אולי חלקה ואולי גם זה אפילו לא.

היום אני יודעת שהדרך בה נאמרת ומתממשת האמת היא חלק מהאמת עצמה ולכן אין לי עוד צורך להתאבד למענה. היום אני יודעת שהעולם נמצא בצמיחה (אבולוציה) מתמדת והוא לא צריך שאציל אותו, אלא רק שאשתתף במעשה הבריאה. כלומר, שאתרום את מנת חלקי הענווה ליצירתו, מתוקף שליחותי המדויקת.

התובנה הזאת הביאה אותי בשנת 1988, בהיותי בת 22 לפתוח את הקליניקה שלי לראשונה. אנשים הגיעו אליה מכל קצוות הארץ והתחלתי להעביר בה את המסר שלי:

להשתתף במעשה הבריאה – לחקור, לגלות ולממש את השליחות שלך לחיים ולקבל תגמול הולם באמצעות דיוק הקשב לעצמך והעמקת החיבור ולעוצמתך.

במשך השנים המסר הזה פשט ולבש בגדים, שינה אותיות, מילים ודימויים, אבל מתחת למעטפות הללו הוא תמיד היה אותו דבר, אותה אמת. אמת אלוהית בצמיחה מתמדת שהתחדדה והפכה ליותר ויותר מדויקת, זכה, בהירה וטהורה עבורי עם השנים. 

השקר בקשר לאמת

אז מהם ה"שקרים" שלימדו אותך על אמת? האם היא בהכרח תמיד בוטה, מתריסה, עירומה, ישירה, גסה, חסרת פשרות? המבחן שאני עורכת לעצמי כדי לדעת שהאמת שלי היא אמיתית זה האם היא באמת עוברת לעולם והאם העולם יכול להכיל אותה.

אם לא, יש לי מקום לדייק אותה, כי אמת תמיד רוצה לצאת לאור ואם היא לא מצליחה סימן שהיא לא אמת טהורה עדין. אז מה אני עושה במקרים אלה? מדייקת, מדייקת ומדייקת אותה עד שתצא לאור!!!

זה לא אומר שכולם מסכימים עם האמת שלי, אבל זה אומר שאני משתפת אותה בקלות, טבעיות ובביטחון וללא צורך להאבק, להצטדק, לגונן עליה, וגם ללא צורך להתווכח עליה, אלא מקסימום לדון בה.

זה לא אומר שהיא אמורה לעבור אל כולם וגעת בכל אדם, אלא רק במעגל בעלי בריתי לדרך – האנשים שאני אמורה לעשות להם שליחות והם אמורים לעשות שלי שליחות.

זה גם אומר שכמות האהדה שאני מקבלת מהציבור שלו אני אמורה לעשות שליחות על עמדותיי גדולה מכמות ההתנגדות כלפיהן. האהדה הזאת מגיעה אלי בערוצים שמניעים אנשים לשתף איתי פעולה (לא בהכרח באמצעות לייקים או תגובות בפייסבוק) ולהפתח אלי ולהקשיב למסרים שלי.

ברבות הימים הפחתי למאסטרית בגילוי ומימוש האמת שלי בכל תחומי חיי (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות וכד'). היום אני יודעת מתי לומר את האמת מתוך "אהבה קשה" ומתי מתוך "אהבה רכה" ועדין להיות מתוקה לעצמי ואחרים.

בגיל  18 המילה הכי שנואה עלי הייתה "נחמד". נחמד נחשב בעיני למצועצע, מזויף, לא אמיתי. בת דודה שלו זאת "מתיקות". באותם ימים סלדתי ממתיקות ומאנשים נחמדים ומתוקים.

זה קרה כי לא האמנתי שהאמת שלי יכולה להיות נחמדה ומתוקה. אך בזכות תהליך הצמיחה שעשיתי הבנתי כי אחד העקרונות עליהם מבוססת שיטת העין השלישית שאני מפתחת הוא "להיות מתוקים – לעצמכם ולזולת בו זמנית".

להיות אמיתיים ומתוקים בו זמנית – מסר לאנשים שהם "נשמות עתיקות" (רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש)

…"אתם רוצים את האמת?… אתם לא יכולים להכיל את האמת!"… זהו אחד המשפטים המפורסמים של ג'ק ניקולסון באחד מסרטיו. הוא מבטא היטב סדרת אמונות מוטעות שמחזיקים אנשים המבקשים לבטא בחופשיות את האמת שלהם, אך מתקשים לעשות זאת. מן הסתם הם "נשמות עתיקות" (אנשים רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש).

שלא בצדק הם חושבים שהעולם לא יכול להכיל אותם כפי שהם, לא מסוגל לקבל את תפיסת עולמם, וכי על מנת להוציא את האמת שלהם לאור הם חייבים להאבק למענה – להיות דרמטיים, פרובוקטיביים, בוטים או מתריסים.

אני רוצה להתייחס כאן לשאלה נוספת שהופתה אלי בפורום תלמידים שלי בנושא, על ידי אישה שהיא "נשמה עתיקה" אני מוסיפה אותה כאן מכיוון שהרבה אנשים שהם נשמות עתיקות מתמודדים איתה.

השאלה (מצטטת את השואלת): "…קיבלתי כמה שיקופים… מאנשים, שאני "לא רגישה ומביעה אהבה" או בוטה/ ישירה/ תכלסית מידי …יחד עם זאת, גם כתבו לי שבהתחלה מאוד הצקתי להם עם הישירות והכנות שלי, ואחר כך הם הבינו … אני בן אדם מאוד מאוד מאוד כנה ואמיתי.

אני לא יכולה לזייף דברים, או לבלף דברים, או לעגל פינות. זה צורם לי בנשמה. לכן, אני גם מתבטאת ככה. יש הרבה דברים שהם אמת, שהם לא נעימים או קלים לשמיעה…

אבל אני מאמינה, שהאמת היא מה שמשחרר אותנו לחופשי. אחרת, נמשיך לחיות בשקר המתוק ולא נבין למה דברים לא מתקדמים. (בגלל זה גם מרגישה חובה מוסרית, שאם מישהו מגיע אליי לטיפול או להתייעצות באופן אישי, להגיד לו את האמת. גם אם הוא ייעלב ממני או יישנא אותי, או יחשוב שאני "רעה").

ועדיין, אני רואה שלרוב האנשים קשה לקבל אמת ישירה, לא מתיפייפת, וזה מבריח אותם ממני. יש לי בהחלט שיעור בלהיות יותר רגישה ועדינה, אני לא מבטלת את זה, ויחד עם זאת ובאותה נשימה, אני מרגישה שבשביל להיות יותר רגישה ועדינה, אני מבטלת חלק משמעותי ממי שאני. אשמח לתובנות ולפרספקטיבה חדשה״…

התשובה (מצטטת את תשובתי): אמת מתוקה הוא כלי שפתחתי על מנת לבחון בכנות עם עצמי האם מה שעשיתי, או שאני עומדת לעשות, מה שאמרתי או שאני עומדת לומר הוא מתוק עבורי (בעיני רוחי).

הכוונה היא שזה מתוק לא רק במחשבה (שכל), אלא בחוויה הרב חושית המלאה שלי. אם התשובה שלי לעצמי היא חיובית, זה ממש לא משנה מה האחר אומר על מעשיי ועל דבריי, אלא מעיד על כך שהוא לא מוצא בי, במעשיי ובדברי מתיקות. וזה לגיטימי. כי המתיקות של אחד היא המרירות או החמיצות או המליחות של האחר כך שכמו שנאמר "על טעם ועל ריח אין להתווכח".

לכן, מה שחשוב זה להיות מתוקים לעצמינו ולזולת בעיני רוחנו ולא בעיני רוחם. כי אני זאת שצריכה לחיות עם עצמי ועם האמת שלי ולא הם. ומי שעוסק באמת מוטב שיסגל לעצמו אהבה עצמית גדלה והולכת מכיוון שלא כל אחד יסכים עם האמת שלנו.

האמת שלא כולם אמורים להסכים עם האמת שלנו, אלא רק בעלי בריתנו לדרך. זה לא אומר שהם חייבים לומר אמן כל דובר שיוצא לנו מהפה, אבל בגדול הם בהסכם איתנו ברמה של נשמה לנשמה ולכן אפשר לדון איתם על האמת, כאשר כל אחד מביא את הזווית הייחודית שלו לאותו נושא.

נ.ב: מתיקות נוצרת ע"י מינון מדויק של אהבה קשה ורכה בצורה ענווה. העניין הוא לא להפסיק להיות קשה ולנסות להיות רכה כל הזמן, אלא לדעת מתי להיות באהבה קשה ומתי באהבה רכה. אני מוצאת שלפעמים מתיקות היא להטיף ולפעמים גם לצעוק ולא רק "ללטף"

מצאת ערך במאמר זה? אודה לך על שיתופו עם יקיריך.

בנוסף, אשמח לקרוא את תגובתך עליו כאן למטה.

תודה וצמיחה נעימה,

באהבה,

רונית