אודות

"לרקוד את החיים" זה להפוך את השמחה מ-רגעים לאורח חיים

שלום, שמי רונית שפי וולפין, רקדנית בגוף ובנשמה. הדבר שהכי מלהיב אותי בחיים זה לרקוד – לרקוד את החיים – על בסיס יומי. לרקוד אותם בכל נושא, בכל מצב בכל מקום, ובכל רגע ורגע.

היכולת המופלאה הזאת גדלה ומתפתחת בי יותר ויותר ככל שעוברות השנים, כתוצאה ממסע רוחנית שאני עוברת מאז ילדותי לגילוי, ריפוי ומימוש עצמי.

המסע מורכב מהשקעה מתמדת בחקר, פיתוח ויישום היכולת לרקוד את החיים לא רק רק מעת לעת ובטח שלא רק על רחבת הריקודים, אלא בשגרת היומיום ובכל תחומי חיי, כגון: פרנסה, קריירה, יחסים, מודעות, בריאות פיזית ונפשית.

זאת, תוך כדי טיפוח כל התחומים בו זמנית ומבלי להזניח אף אחד מהם למען האחר.

את סוד הקסם הזה אני מארגנת במשך השנים בצורה פרקטית לשימוש עצמאי ביומיום כעקרונות, מודלים וכלים מעשיים. הכיף הכי גדול שלי הוא לשתף אותם מכל הלב עם נשים ברחבי הארץ והעולם, אשר כמהות בעצמן לרקוד את החיים וצמאות לגלות איך לעשות זאת בדרכן הייחודית.

היצירה המרהיבה והדינמית הזאת היא תוצר של האהבה שלי לחיים עצמם ולפלא של תנועת החיים בתוכי ומסביבי.

זאת לא שיטה, פילוסופיה או גישה, אלא יצירה מתמדת בתנועה, אשר מבוססת על חקר, גילוי ומימוש עצמי מתמיד, הן שלי והן של הנשים אשר איתן אני חולקת את האוצרות שנחשפים בפני בתחום.

את היצירה המשובחת הזאת אני מכנה פלא צ'רי – תנועה שהופכת שמחה מ-רגעים לאורח חיים. מדובר ביצירה חווייתית ורב חושית משובחת, מהנה ומעצימה.

אני נרגשת לשתף עם העולם ברמה מאז שנת 1988 במסגרת שליחותי המקצועית כמורה רוחנית, יועצת, מטפלת ומאמנת רב חושית, שמומחית בחיבור בין גוף לנשמה וביטוי החיבור הזה באמצעות איזון בין רוח וחומר.

מה פלא צ'רי יכול לתת לך

תרגול פלא-צ'רי מאפשר לאנרגיית החיים לזרום בתוכנו ומסביבנו ולחוות מלאות פנימית, אשר נחוות כהתחדשות, הרמוניה ושמחת חיים.

בדומה לעובר ברחם אמו שמונע מכמיהה לצאת לאוויר העולם על מנת לצמוח ולהתפתח, כך גם המלאות הזאת מניעה אותנו מבפנים לצאת לאור ולהעניק ביטוי גשמי לרצונות של הנשמה שאנחנו בכל תחומי החיים (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות, מודעות וכד').

כדי שזה יקרה זרימת אנרגיית החיים שלנו בתוכנו מפתחת את היכולות הרב חושיות (על חושיות [מטאפיזיות] וחושיות [פיזיות]) שטמונות בנו מבטן ומלידה ומתעלת אותן

לגילוי ומימוש של מה שבאמת משמח אותנו לתת ולקבל בכל רגע בזמן הווה, בכל נושא, בכל מצב ובכל מקום. זאת, תוך כדי שאנו מתנהלים מ"הטובה העליונה" (מה שמשרת אותנו ואחרים, בו זמנית).

מטרת פלא-צ'רי היא לסייע לכמה שיותר נשים בארץ ובעולם לממש את זכותן המולדת ליהנות מכל מה שיש לחיים להציע להן ומכל מה שיש להן להציע לחיים.

לזה אני קוראת "אורח חיים שמח", כי הוא מאפשר לך ליצור שמחה בתוכך ומסביבך במקביל.

פלא-צ'רי מאפשר ליצור את השינויים הבאים בחיים:

  • לצאת ממבוך החיים
  • להכניס את השמחה לשגרה
  • לנהל אורח חיים של צמיחה ושמחה מתמדת, גדלה והולכת ביומיום
  • לעשות את זה  בדרך הייחודית שלך.
  • לצאת מקשיים, תקיעויות ומשברים בכל תחומי החיים (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות, מודעות וכד) ברמה הפיסית, מנטלית, רגשית, נפשית ורוחנית ולחזור לתפקוד אופטימלי. זאת, באמצעות שחרור כאבים פיזיים רגשיים, נפשיים, הרגלים שליליים, אמונות מעקבות וטראומות בכל תחומי החיים.
  • לחקור ולגלות את הרצון והיכולת האמיתיים שלך במלואם (בכל התחומים).
  • להפוך את הרצון והיכולת האמיתיים שלך מחלומות למציאות.
  • להכניס להרמוניה את כל תחומי החיים שלך מבלי להזניח אף אחד למען האחר.
  • לצמוח ולהתקדם בקצב  ובדרך הייחודית שלך (מתוך חיבור וקשב מדויק לעצמך ו..לאחרים במקביל).
  • ליצור שינויים מהותיים בכל רגע במהלך היומיום שלך בחופשיות, עצמאות וביטחון.
  • להגיע לתוצאות שחשוב לך ליצור מתוך מ"הטובה העליונה" (מה שמשרת אותך ואת האחרים בו זמנית, במקום זה על חשבון זה).
  • להתמודד עם המציאות בעונג – מתוך קלילות, נינוחות והנאה וללא סבל, מאמץ והקרבה (ללא קשר לסיבות והנסיבות בתוכך ומסביבך).
  • לשמור על מיקוד, נחישות והתמדה בדרך שלך למרות אתגרי החיים…
  • לתעל קשיים כגון הצפות (רגשות, מחשבות, תחושות וכד'), ממגבלה לקרש קפיצה קדימה באופן פרקטי, פשוט וקסום
  • לרקום תקשורת ויחסים בריאה ומאוזנת עם המעגלים השונים סביבך (בבית, בעבודה, חברים, ברחוב וכד')של קבלה ונתינה הדדית כדי לחוות שפע ללא הגבלה
  • לדעת לשם מה הגעת לחיים האלה וחלוק עם העולם את המתנות בהן בורכת בצורה מתוך זרימה טבעית מבפנים החוצה, כדי לחיות מתוך משמעות סיפוק, שפע ואהבה.

איך זה עובד?

פיתוח היכולות הרב חושיות (על חושיות וחושיות), שטמונות בך מבטן ומלידה מהווים כלים שהשימוש בהן מאפשר לך להתחבר ולהקשיב לעצמך ולאחרים בצורה שלמה, מקיפה ומדויקת, כאן ועכשיו – בכל נושא, בכל מצב ובכל מקום.

למה זה לטוב? כדי לחבר בין "רוח" ל"חומר" (גוף ונשמה)

השימוש בכלים הרב חושיים מאפשר להכיר יותר ויותר את הנשמה הייחודית שהנך, לזהות את הרצון האמיתי שלה ולתת לו ביטוי גשמי בכל תחומי החיים באמצעות תקשורת הרמונית עם הגוף הפיזי שלך.

כך הופך רצון הנשמה משאיפה מופשטת שנמצאת באוויר לתוצאה על הקרקע. ככל שמערכת היחסים והתקשורת בין הגוף לנשמה טובים יותר כך קל לנו יותר לממש את עצמנו בנינוחות, קלילות והנאה.
 
למה זה חשוב? כי החיים הן לא בעיה שצריך לפתור אלא חלום שאפשר לממש! (זה אחד מעקרונות שיטת פלא צ'רי שפיתחתי). 

הסיבה שהמין האנושי עדיין לא הצליח לתת מענה לבעיות האישיות והקולקטיביות שלו בתחומי החיים השונים (כלכלה, חינוך, בריאות, אקולוגיה, ביטחון, חינוך וכדומה), היא שיותר מידי נשים

מנסים לפתור בעיות במקום להגשים חלומות.

אך כפי שכולנו יודעים, אחרי שנפתור את הבעיה הבאה תצוץ עוד בעיה וזה אין סופי. ממש בור ללא תחתית, ששם אותנו במאבק סיזיפי למען חיים טובים יותר שמתרחקים מאיתנו ככל שאנו מנסים להשקיע ביצירתם. זה גורם לחלום על שמחה ואושר להיות לא ריאלי.

לעומת זאת, אנחנו יודעים שכשאנחנו מדליקים את האור בחדר החושך נעלם מעצמו! זה אומר שככל שיותר נשים בארץ ובעולם יהיו שמחים, השמחה הזאת תדליק אור בחיינו האישיים

ובחיים סביבנו.

זה אולי נשמע פשטני. אך האמת היא נכון שזה פשוט. וכידוע – מה שלא יהיה פשוט, פשוט לא יהיה. עובדה – יותר מידי נשים מנסים להציל את המצב בארץ ובעולם ואנחנו עדיין לא רואות את האור בקצה המנהרה.

אם נמאס לך לעבוד קשה בשביל לחוות רגעי שמחה שנעלמים ברגע ומחזירים אותך שוב ושוב לאותה שגרה אפורה, אני מזמינה אותך להכיר אפשרות אחרת שאותה יצרתי כאחד מעקרונות הייסוד של פלא צ'רי: החיים הן לא בעיה שצריך לפתור, אלא חלום שאפשר לממש.

ניסיוני האישי לימד אותי, שהתמקדות בחלום (הרצון והצורך האמיתי שלנו שבאמת משמח אותנו) גורם לאור שבנו להידלק והאור הזה ממוסס את החושך (הבעיות – הקשיים, בחסימות והתקיעויות).

להיות "גורו" שלך עצמך

בכולנו טמונה היכולת לגלות, לרפא ולממש את עצמנו בעצמנו. אנחנו רק צריכות לפעמים עזרה מקצועית שתתמוך בנו לעורר את היכולת הזאת, לפתח ולטפח אותה, להרחיב, להעמיק ולשכלל אותה.

לכן, המטרה שלי היא לא להיות ה"גורו" שלך ולתת לך מה"אור" שלי, אלא לעזור לך להיות ה"גורו" של עצמך ולהדליק את האור שלך ובתחומך ולהקרין אותך בתוכך ומסביבך, במעגלים הקרובים לך ובמעגלי ההשפעה שלך.

השליחות שלי היא ללמד אותך למצוא תשובות לשאלות שמעסיקות אותך בכל התחומים ומענה לכאבים, קשיים ובעיות שלך, מתוך דיוק החיבור הקשב לעצמך – לגוף ולנשמה.

כאן חשוב לי להדגיש שאני לא מגדת עתידות, אלא עוזרת נשים ליצור את החיים שלהן בעצמן. לכן, בתהליך שאני עושה איתך לא אשתמש בכלים הרב חושיים כדי לומר לך מה לעשות או לתת לך כוחות, אלא כדי למצוא את הדרך המדויקת לעזור שלך לעזור לעצמך.

באמצעות הכלים המדהימים הללו אני מכירה אותך ומתייחסת אליך בצורה שלמה, מעמיקה ומקיפה. מוקירה אותך ביתר קלות, רואה את היופי, קסם ועצמה שלך, לצד הקושי, כאב והתקיעות שאת חווה.

במלים אחרות, הכלים הרב חושיים מאפשרים לי לעשות איתך תהליך ייחודית (פרטני ו/או קבוצתי) שמותאם אליך כמו כפפה ליד.

איך זה עובד

התהליך עצמו (בין אם הוא אישי או קבוצתי, בסטודיו או און ליין) נעשה באווירה של "מגרש משחקים" חווייתית, קלילה ורב חושית.

ההנחיה שלי מבוססת על שילוב אומניות פיסיות (חושיות / גשמיות) ומטאפיסיות (על חושיות / רוחניות), מבית "שיטת פלא צ'רי", אותן אני מתאימה אליך, לפי הרצון והצורך שלך ומתוך דיאלוג איתך. למשל:

  • אמנות התנועה הרב חושית
  • אמנות המגע הרב חושי
  • אמנות המוסיקליות רב חושית (מילה, קול וצליל)
  • אמנות הצבע הרב חושי (רישום, ציור, פיסול וכד')
  • אמנות המדיטציה הרב חושית
  • אמנות התקשורת והיחסים הרב חושיים

למי אני עוזרת?

אני עוזרת לנשים שהן "נשמות עתיקות". כלומר, רגישות, אכפתיות שוחרות חופש. בשורות הבאות תוכלי לברר האם את אכן כזאת ולגלות את הדרך הייחודית שבה, את יכולה להפוך את השמחה מרגעים לאורח חיים.

ואת הדרך הייחודית שלך לחקור, לגלות ולממש את מה שבאמת משמח אותך לתת ולקבל בכל תחומי החיים (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות ועוד),  כי הדרך היחידה שתעבוד עבורכן  היא הדרך הייחודית שלך.

נשמות עתיקות הן מטפלים (הילריות) בנשמתן

נשים שהן נשמות עתיקות הן למעשה "הילריות בנשמתן". כלומר, אוהבות לתת, לתרום ולעורר שינוי וצמיחה. ניתן למצוא אותן במגוון עיסוקים: מטפלות, מורות, אומניות, נשות רוח ותרבות, אקדמאיות, ספורטאייות, חוקרות, פוליטיקאיות, בעלות עסקים, כלכלניות, נשות ביטחון ועוד.

המטרה שלי היא לעזור להן להפוך מנשים שמעניקים בעיקר לזולת לנשים שמעניקים לעצמן ולזולת בו זמנית, ולמלא את שליחותן בעולם מבלי להתרוקן…

לסגור את הפער בין הרצוי למצוי כ"נשמה עתיקה"

עבודתי אתך כנשמה עתיקה מתמקדת בסגירת הפער בין הרצוי למצוי בחיים שלך, ויצירת התאמה בין מי שהנך באמת לבין הערכה העצמית שלך בפועל.

בהתעוררות מהתרדמת ו/או מהשכחה בה היית לזיהוי השליחות שלך לחיים. כלומר, להבנת משמעות החיים שלך והסיבה שהגעת לגלגול הזה. כי זה המצפן הפנימי לשמחה בחיים.

אם גילית את השליחות שלך לחיים אך אינך חווה שמחה על בסיס יומי כנראה שהשליחות שגילית איננה מדויקת.

נשים שהן נשמות עתיקות הן המנהיגות הענוות של המין האנושי ושליחותי המקצועית היא ללמד אותן לתת ולקבל את מנת חלקן בעולם, בענווה, נדיבות ושמחה, ובאופן שישרת את הטובה העליונה – שלהן ושל הבריאה כולה בו זמנית.

כלומר, לא רק לתת, אלא גם לקבל, על מנת שיסופקו צורכיהן ורצונותיהן ויתגשמו חלומותיהן האמיתיים בכל תחומי החיים בו זמנית.

לתת ולקבל באופן בריא, כי הסנדלר לא חייב ללכת יחף

אם את "נשמה עתיקה", את "מטפלת בנשמה. את האיכות הזאת בך את מביאה לידי בכל דבר, תחום ועניין בו תגעי ולא רק בטיפול אחד לאחד בקליניקה.

למשל, במפגש עם א.נשים, בקריירה שלך כאשת עסקים, אומנית או מדענית וכד'. לכל אלה את ניגשת ממקום אכפתי, רגיש ושוחר חופש, במטרה לתרום, לקדם ולעשות טוב בעולם.
כי כ"מטפלת בנשמה" התברכת בכישורים, כישרונות, ידע ויכולות אדירות, שאותן קל לכן לרתום לצורך הענקה וסיוע לאחרים.

אך פעמים רבות קשה לכן להעניק ולסייע לעצמכם ו/או לקבל מאחרים. זאת, מכיוון שמטפלות בנשמה נוטות לסבול מסינדרום "הסנדלר הולך יחף". הדבר בא לידי ביטוי במגוון צורות. ביניהן:

פער תמוה בין הרצוי למצוי – תחושת תסכול הנובעת מהפער המוזר בין הרצוי למצוי בחייהן, לאור ההבנה בתוכך מצויים כל הידע, היכולות והמשאבים הדרושים כדי לחולל את השינוי הרצוי. למרות שאת מצוידת היטב בכל הדרוש כדי להשיג את מבוקשך, זה לא תמיד מתקיים בפועל. כך קורה פעמים רבות שמטפלות בנשמה משגשגות באחד מהתחומים וסובלות באחרים כגון: הצלחה בקריירה אך חוסר מימוש של זוגיות וכד'.

חוסר יציבות – מטפלות בנשמה נוטות לסבול מחוסר יציבות באחד או יותר מהתחומים הבאים: במצב הרוח וברמת ההתלהבות והמחויבות לדרכם, בבריאות הפיסית, ברמת האנרגיה, במצב הכלכלי ועוד. מטפלים בנשמתן נוטות להיות קוטביים – יום אחד הן חדורי התלהבות, מוטיבציה ומוכנות לעשות וליצור וביום אחר זה מתרסק ונעלם כלא היה, והן עלולים לחוות חוסר ביטחון, ביטול עצמי, ייאוש ואפסיות.

חוסר התמדה – מטפלות בנשמה נוטות לחוות חוסר התמדה בדרכן בעקבות ספק עצמי, אובדן אמונה בעצמן, בבני בריתם ובבורא עולם. חוסר ההתמדה נובע מחוסר מרחב פנימי מקורקע, יציב ומציאותי.

הערכה לקויה – מטפלות בנשמה נוטות לחוות הערכה עצמית נמוכה מידי ביחס לגודלם האמתי כנשמה והערכה לא מדויקת של הזולת, הסביבה, מצבים והזדמנויות. הן ניחנו ביכולת מופלאה לראות את האור והטוב באחרים, לחמול אותן ולסלוח להן, אך ביכולת מצומצמת להיות טובים ומתוקים באופן זה כלפי עצמם.

פיזור וחוסר מיקוד – צחוק הגורל הוא שלמטפלות בנשמה יש עולם פנימי עשיר ברגשות, מחשבות, רעיונות, רצונות וכד'. אך פעמים רבות הן לא מבינות את זה או בטעות רואות בעושר הפנימי הזה הצפה מטרידה, חיסרון ולא מתנה ויתרון.  זאת, מכיוון שהן לא יודעים איך להפוך את העושר הפנימי שלהן לאורח חיים שמשפיע מטובו גם עליהן. אחד האתגרים שלהן בנושא הוא לפתח כושר החלטה, בחירה ומיקוד גדולים מהממוצע, בהתאם.
לעומתם, נשים שאינם מטפלות בנשמה, הן בעלי יכולות מצומצמות יותר ולכן הן עומדים בפני מבחר אפשרויות מצומצם יותר. זאת הסיבה שכביכול קל להן יותר להחליט, לבחור ולהתמקד. אחת הטעויות הנפוצות שעושים מטפלות בנשמה, כאשר הן מבקשים להתמקד היא שהן פונים למטפלים מוגבלים מהן ביכולותיהן במקום למטפלות בנשמה שניחנו ביכולות רב חושיות מפותחות משלהן.

זאת גם אחת הסיבות שמטפלות בנשמה יכולות לפנות לכל הטיפולים, המטפלים והשיטות שקיימות, להיעזר בהן באופן חלקי, אך עדין להישאר תקועים.

הסיבה השנייה לכך היא שפעם שהן מצאו מטפל בנשמתו בעל ניסיון ויכולות רבות מהן, הן עלולים לחוש פחד להיות תלויים בו או חשש שהוא אנושי מידי ולפרוש באמצע תהליך במקום להתמיד בו.

בדידות – מטפלות בנשמה נוטות להאמין שהן יסתדרו יפה לבד ושהן אינם זקוקים לעזרה, כי הרי הן כל כך כישרוניים ומסוגלים, אך האמת היא שאחד התיקונים הגדולים שלהן הוא דווקא בדיוק ההיפך – להעז להודות בעובדה שהן אמנם ניצוץ אלוהי בגוף אדם, אבל לא האלוהים בעצמו, שהן יצורים חברתיים ושעל מנת לצמוח הן חייבים לדעת לקבל תמיכה, עידוד ועזרה מאחרים ולא להתמודד עם הכל לבדם.

עצם הבחירה של מטפלות בנשמה להיות בעצמן מטופלים, מאובחנים, נועצים, מתאמנים ותלמידים כשלעצמה מהווה 90% מהדרך שלהן להחלמה מסינדרום הסנדלר הולך יחף. במילים אחרות – למטפלות בנשמה חשוב להיות בזוגיות ובקהילה וחשוב להן לקבל ליווי אישי וקבוצתי בקהילות.

השליחות שלי כלפי נשים שהן "נשמות עתיקות"

השליחות שלי היא לעזור לכמה שיותר "נשמות עתיקות", ברחבי הארץ והעולם להתעורר, להתחזק ולהיות שותפים במעשה הבריאה, ללא הבדל של גזע, מין, דת, לאום, יכולות, משאבים וכדומה.

זאת, כדי שיצליחו לצאת מאחורי הקלעים של המין האנושי, לצעוד אל קדמת הבמה ולהוביל את עצמם ובתחומם לחיים של שמחה וצמיחה מתמדת לכל – ברמה האישית והקולקטיבית.

בימים טרופים אלה, בהן אנו מתמודדים עם כל כך הרבה אתגרים אישיים וקולקטיבים בעולם, בכל כך הרבה חזיתות, הסיכוי היחיד שלנו להגיע לשינוי מהותי הוא מתוך שמחה.

כי שמחה מהווה תדר גבוהה שבו ניתן להפוך חלומות למציאות, מעל ומעבר לכל דמיון. מעבר לכך, תכל'ס, ברמה הכי פרקטית שיש – שמחה היא הדבר היחידי שמעיר אותנו בבוקר ומוציא אותנו מהמיטה בהתלהבות גדלה והולכת להתמודד עם כל דבר שניראה בלתי אפשרי וחסר סיכוי.

כך שעיסוק בהרחבת השמחה בתוכינו ומסביבנו לא מהווה מותרות, אלא קרש קפיצה הכרחי לקיום ולהישרדות שלנו ולשינוי המצב האישי והקולקטיבי בכל נושא.

השימוש בכלים הרב חושיים נועד לעזור לך כ"נשמה עתיקה" להפוך את הרגישויות שלך מחולשות לעוצמות, לתעל את האכפתיות שלך קללה לברכה ולהמיר את החופש שלך מתכונה שמקשה להשתתף במעשה הבריאה לתכונה המייצרת משמעת פנימית.

להיות בצמיחה ושמחה מתמדת, גדלה והולכת

היקום נמצא בצמיחה מתמדת, גדלה והולכת וכך גם אנחנו, כחלק מהיקום. כאשר אנחנו מתמסרים לצמיחה המתמדת הזאת על בסיס יומיומי, ברמה האישית והקולקטיבית, אנו חווים שמחה גדלה והולכת בכל התחומים, בתוכנו ומסביבנו.

אך כשאנחנו רודפים כמו משוגעים אחרי ההישג הבא שלנו, מתוך אמונה שכשנצליח לאחוז בו חזק ולא ניתן לו לזוז נחווה אושר, האושר מתרחק מאתנו.

זאת, מכיוון שבמקום להיות בצמיחה מתמדת, אנו חונקים את אנרגיית החיים והפכים אותנו במו ידינו לסטטית, קפואה ומקובעת.

לכן, ההפסקות בצמיחה הן אלה שמסבות לנו כאב, גורמות לבעיות ויוצרות תקיעויות. לעומת זאת, כשאנו בצמיחה מתמדת "הכל טוב", גם כשאנו מתמודדים עם אתגרים.

כך שמעבר לתוצאות שאעזור לך להשיג, המטרה שלי היא להעניק לך דבר עוד יותר גדול מזה שאותו באת לקבל ממני.

זאת מתנה יקרה מפז, שתישאר שלך לעד – כלים פרקטיים פשוטים, קסומים ויעלים, שהשימוש בהן על בסיס יומי יאפשר לך להיות להיות בצמיחה ושמחה מתמדת, גדלה והולכת.

זה לא אומר שלעולם לא תהיה לך חוויה של קושי, תקיעות וסבל, אלא שיהיו לך הידע והכלים המתקדמים והיעילים ביותר על הפלנטה (החושים שלך) לצאת מקושי במקסימום קלות, מהירות ויעילות ולשוב לחוות שמחה וצמיחה מתמדת.

כאמור, הכלים הרב חושיים יאפשרו לך לחקור, לגלות ולממש את עצמך כאן ועשיו – בכל נושא, בכל מצב ובכל מקום, מתוך חיבור וקשב מדויק לעצמך ולאחרים במקביל.

וכל זה, בדרכך הייחודית ומתוך עונד – בנינוחות, קלילות והנאה.

מזמינה אותך ללחוץ על הסרטון הבא, כדי לקבל הצצה לתהליך שעברו איתי נשים שהן "נשמות עתיקות":

השירותים שניתן לקבל ממני

א. ליווי אישי – מסע פרטני מקיף, מעמיקה ליצירת שינוי מהותי בנושאים שבוער לך לקדם בכל התחומים (כגון: פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות, מודעות, בריאות פיזית ונפשית). הליווי האישי הכולל אבחון, ייעוץ, טיפול ואימון באמצעות קריאת הילה והילינג רב חושיים (על חושיים וחושיים).

ב. לימודים – קורסים, סדנאות ותוכניות במסלול התפתחות אישית ובמסלול הכשרה מקצועית (לימודי תעודה למטפלות), בהם ניתן להכיר את עקרונות, מודלים וכלים פרקטיים מבית היוצר שלך פלא צ'רי. השימוש בהם מאפשר להעניק עזרה לעצמך ולזולת על בסיס יומי באמצעות תהליכים של גילוי, ריפוי ומימוש עצמי בכל תחומי החיים (כגון: פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות, מודעות, בריאות פיזית ונפשית).

תחומי הליווי האישי והנחייה הקבוצתית

  • התפתחות אישית: נשים שרוצים עזרה ביצירת שינויים מהותיים בתחום הפרנסה, תקשורת, מערכות יחסים, בריאות, מודעות וכד'.
  • צמיחה מקצועית:  נשים שרוצים לגלות ולממש את שליחותן המקצועית ולקבל תגמול הולם (משמעות, סיפוק והנאה וכסף) – מיועד לשכירים ולעסקים קטנים, בינוניים וגדולים.
  • הכשרה מקצועית: נשים שרוצים ללמוד את שיטת פלא צ'רי ולעשות בה שימוש בהתאמה לשליחותן המקצועית.

 

איך הגעת לזה – החיזיון והחזון

החיזיון

למסע הרוחני שלי בשנת 1977, בהיותי בת 12 בעקבות חזיון שחוויתי. הוא היווה מענה למגוון אתגרים שאיתם התמודדתי עד אז מבחינה בריאותית, רגשית, חברתית ומנטלית. במהלך החיזיון הבנתי מה גרם לי להרגיש תקועה וחסרת סיכוי להצליח בנושאים שהעסיקו אותי אז, כמו למשל לימודים, חברים, ספורט, בריאות וכדומה, מה עלי לשנות מכאן ואילך ואיך.

התובנות העלו אותי על דרך של חקר, גילוי, פיתוח ויצירה של מה שהפך להיות הרבות הימים "שיטת פלא צ'רי" וגילו לי לשם מה היגעתי לכאן. כלומר, מהי השליחות שלי לחיים, בכל התחומים – אישי, רוחני ומקצועי.

בעקבות גל של מתעניינים בשינויים שערכתי בחיי ובקשות מנשים רבים שפנו אלי כדי שאעזור להן לעשות שינוי גם בחייהן מצאתי את עצמי פותחת קליניקה 1988 בהיותי בת  22 שבה הענקתי אבחון, ייעוץ, טיפול ואימון. מאוחר יותר, בשנת 1992 התחלתי להנחות קבוצות. את הידע, העקרונות, המודלים והכלים שאני מפתחת במשך השנים אני מכנה היום "שיטת פלא צ'רי".

התלמידים שלי הן נשים שרוצים לחיות חיים מלאי משמעות, סיפוק ושמחת חיים ולעשות את זה בנינוחות, קלות והנאה ומתוך חיבור וקשב מדויק לעצמן ואחרים.

החזון

החזון שלי להרחיב את השפע בעולם בכך שאני עוזרת נשים לתת ולקבל את מה שהן באמת רוצים ויכולות בחופשיות, התלהבות וביטחון. התפקיד שלי הוא להעיר את הורי המין האנושי – הנשמות העתיקות לקחת מנהיגות על עצמם ולהוביל בתחום בכל תחומי החברה: חינוך, כלכלה, בריאות, עסקים, אומנות, פוליטיקה, מדע, אקדמיה, ביטחון, רוחניות, דת וכד'.

המשימה שלי היא לקרוא להן לצעוד אל לקדמת הבמה של האנושות לסייע להן לצאת לאור במלוא הדרם, למענם ולמען הבריאה כולה. מטרתי היא לעזור לך לחוות יחסי גומלין בריאים ומאוזנים בין נתינה וקבלה המתקיימים באופן טבעי, זורם ושוטף, כדי לאפשר לך חוות שפע האישי וקולקטיבי מתוך הטובה העליונה – שלך ושל הבריאה כולה.

להקשיב לחושים שלך

השיעורים הפרטיים והקבוצתיים שאני מנחה עוסקים בגילוי, הריפוי ומימוש עצמי, באמצעות תהליכי אבחון, ייעוץ, טיפול ואימון רב חושי (על חושי וחושים).

ההדרכה נערכת באמצעות קריאת הילות והילינג רב חושיים (על חושיים וחושיים). כלים אלו מסייעים לאדם לצור חיבור, שלום ושיתוף פעלה בין חלקיו השונים (גוף, נשמה וכד'), בין האדם לכל תחומי חייו (אישי, רוחני ומקצועי) ובין האדם לשאר יושבי תבל, הבריאה והבורא.

מטרת התהליך היא לעורר הכרה, הערכה ואישור – של עצמכם וזולתכם. מצב תודעתי זה מאפשר להן לחיות בשלום, שלמות ושיתוף פעולה (במקום מאבק ומלחמה) עם עצמם והעולם.

תכני השיעורים איתי לא מבוססים על תורות, תיאוריות, פילוסופיות או מסורות. אלא נובעים מהחיים עצמם – שלי, של תלמידי ושל הסביבה בה אני חיה – כדור הארץ והיקום ומההתבוננות שלי בכל אלה מהעיניים הרוחניות שלי, באמצעות קריאת הילות והילינג רב חושיים.

קריאת ההילות וההילינג הרב חושיים (על חושיים וחושיים) – פרי חזיון שחוויתי

קריאת ההילות וההילינג הרב חושיים (על חושיים וחושיים) הן פרי מחקר ופיתוח רב שנים שערכתי (ועדין עורכת) בנושא, המבוסס על מידע איליו נחשפתי במהלך חזיון שחוויתי ב- 1977, בהיותי בת 12 ואשר אני חוקרת ומפתחת מאז.

ההכשרה המקצועית שלי

בוגרת ברקלי Berkeley Psychic Institute ארה"ב ו – Clairvoyant Center of Hawaii, שם השתתפתי בתכנית שכללה מדיטציה, קריאת הילות והילינג על חושיים שכולל הילינג במגע, ללא מגע ומרחוק). בנוסף הוסמכתי גם כמורה ומנהיגה רוחנית בתחום והתמחיתי במסלול התפתחות מיוחד לנשים.

בעלת הכשרה במגוון כלים לגילוי, ריפוי ומימוש עצמי מתחומי התנועה, המגע, הרוח, המודעות (שכוללת את התייחסות למרכיב המנטלי, רגשי, נפשי, אנרגטי ורוחני) כגון: מגוון סוגי מדיטציות, קריאת כף רגל ורפלקסולוגיה, נשימה מודעת (ריברסינג), עיסוי, קינסיולוגיה, דמיון מודרך, NLP, חשיבה חיובית, הגשמת חלומות, אנטומיה, תרפיית גוף-נפש, ריפוי בתנועה, אלתור בתנועה ועוד.

סגנון העבודה שלי

מנחה באווירה חווייתית חופשית ורב חושית, שמאפשרת לגוף ולנשמה ללמוד בפשטות, זרימה והנאה. מתייחסת לכל אדם כמכלול שלם, אשר כל מרכיביו משפיעים זה על זה (כולל העבר, ההווה והעתיד שלו), כל תחומי חייו וכל רבדי קיומו (גוף, נשמה, רגש, שכל וכדומה).

לשם כך אני משתמשת במגוון מתודות כגון מדיטציה, התבוננות, שיחה, כתיבה, תנועה, צליל ומגע לפי צורך.

עבודתי מושפעת רבות מחיבור חיבור עמוק ומשמעותי עם הטבע, א.נשים, בעלי חיים, צמחים ושאר יצורי פלא כגון מלאכים ופיות. כמו כן אני שואבת השראה רבה מעיסוק מתמיד בתנועה, מוסיקה וכתיבה והשקעה מתמדת מחקר מתמשך בתחומי.

הגישה שלי לחיים בכלל ולעבודתי בפרט מבוססת על ההבנה שהגענו לכאן (לחיים האלה) כדי לקחת את הצעד הבא בצמיחה שלנו ולתת לה ביטוי בכל תחומי החיים על בסיס יומי. על מנת שזה יקרה עלינו לחזור אל הטבע האמיתי שלנו ולרקוד את החיים על בסיס יומי מתוך חיבור וקשב לפעימת החיים בתוכינו ומסביבנו.

את זה אני מתרגלת בחיי מאז שנת 1977, השנה בה יצאתי למסע הרוחני שלי בעקבות חיזיון שחוויתי ואת זה אני מלמדת מאז 1988.

אשמח לעזור לך ליצור את הפלא הזה גם בחיים שלך.

בנימה אישית

נולדתי ב- 1965, במושב כפר קיש שבגליל התחתון. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה רגישה, מופנמת וסקרנית וחוויתי את העולם באופן רב חושי (על חושי וחושי),

תוך כדי שאני מודעת לא רק לחיים המתגלים דרך חמשת החושים, אלא גם לחיים שמעבר להן – לעולם העל חושי. הייתי מודעת לאנרגיות – חשתי, ראיתי וקראתי אותן, הייתי ערה לנשמה בכל דבר ביקום – בחי, בצומח ובדומם,

ניהלתי מערכות יחסים עמוקות ותקשורת חופשית עם מלאכים ופיות, צמחים, בעלי חיים אבנים, וכדומה, וכמובן עם אלוהים.

לצד האור הרב שנחשפתי איליו בעולם הייתי ערה מאוד לחושך שבו – לכאב , לסבל ולקושי. חוויתי את העולם באופן רב עצמה כאשר כאבו היה כאבי ושמחתו היית שמחתי.

דאגתי. דאגתי לעתיד המין האנושי שנראה היה במצוקה גדולה. אחד הדברים שהכאיבו לי במיוחד היה הפער שקיים בחייהן של נשים – בין המצוי לרצוי, בין האמת הפנימית לחיצונית ובין הכוונה שבלב, המילה והמעשה

והעסיקה אותי השאלה – איך סוגרים את הפער הזה וחיים מתוך יושרה פנימית ולפי צו הנשמה ורחשי הלב.

את הליווי הראשון באמצעות קריאת ההילות והילינג ערכתי בשנת 1970, בהיותי בת 5. זה קרה בסלון של בית הוריי לאישה שבאה להתייעץ עם אבא שלי, אלימלך שפי ז"ל.

הוא היה איש קסום – חכם, תכליתי ועניו, שהיווה מוקד עליה לרגל נשים מכל רחבי הארץ, אשר הגיעו איליו כדי לקבל ממנו ייעוץ והכוונה, ולא בגלל השכלתו (כי הוא בקושי סיים תיכון אם בכלל?!), אלא בגלל אופיו. נהגתי להסתובב אתו כמו שוליית הקוסם.

האישה הראשונה שליוויתי הגיעה באותו יום להתייעץ עם אבא, אך הוא הצביע לעברי וביקש ממני ש "אדבר" אתה. "תגידי לה מה שאת רואה" היה ההנחיה היחידה שקבלתי ממנו בנדון. שנינו לא ידענו אז שקוראים לזה "קריאת הילות והילינג".

למרות שאבא נהג לשתף אותי בייעוץ שערך ולשאול לדעתי, באותן ימים, מלבדו ומלבד אימא לא הכרתי מבוגרים שדברו על נושאים הללו וגם לא היו ילדים שאיתם יכולתי לשתף בשאלותיי, חוויותיי ובתפיסתי את החיים.

כשהבטתי בעיני המביטים בי לא אחת ראיתי שהן רואות בי מוזרה ותימהונית, דבר שלא עורר בי חשק רב להתרועע איתם, במיוחד מאחר שזכיתי לגינוי, לעג וחרם מהן, לא פעם.

כך מצאתי את עצמי בודדה, כאשר את רוב זמני ביליתי עם קומץ חברים מצומצם ביותר בגילי.

מרבית חבריי היו נשים מבוגרים ממני בהרבה ועם יצורים מעולמות אחרים (מלאכים, פיות, בעלי חיים, צמחים וכדומה). בנוסף, כל ניסיון שלי להתאים את עצמי לסטנדרטים המקובלים כדי לזכות בחברים נחל כישלון,

עד כדי כך שהתחלתי להאמין שאני "לא מוצלחת" – לא בלימודים ולא בחברה. הדבר הסב לי סבל רב ולימים השפיע לרעה על מצבי הרגשי והבריאותי.

נשואה משנת 1991 לאלישע וולפין, המשמש כרב (קונסרבטיבי) נדיר בחכמתו, ואימא של ליהונתן המופלא. מגדלת באהבה מגוון בעלי חיים (חתולים, אוגרים, תוכים וכד').

גרה בחיק הטבע ומחלקת את חיי בהרמוניה בין הענקה לעצמי דרך השקעה בצמיחה רוחנית, בבריאות ובתחביבים שלי לבין טיפוח בית, משפחה וזוגיות, גידול בני המדהים, חברים ותחביבים, לצד מעורבות חברתית וטיפוח קריירה מרתקת, אהובה ומספקת.

מרגישה ברת זכות להיות בחיים, לצמוח דרך האתגרים שבדרך, לשתף ולהשתתף עם שאר בריאות את מלאכת הבריאה.

השליחות שלי לחיים היא להיות להכיר ולהוקיר את הפלא שאני ואת הפלא שמסביבי. להתחבר לפלא הבריאה ולנוכחות המופלא של הבורא בכל היש שקיים. להיות ניצוץ אלוהי תם וטהור בגוף פיזי, אנושי ונשי.

אין לי שאיפות להיות "גורו" – מוארת, מושלמת ויותר מאחרים, אלא בדיוק ההפך – אני שואפת לקבל את האנושי והנשיות שלי בשמחה, התלהבות והוכרת תודה ולהתייחס אליה בחמלה, קלילות ושעשוע.

זה מה שיש לי להציע לכן – ללמוד להיות אנושיות ואלוהיות בו זמנית. כי זה אנושי להיות אלוהית ואלוהי להיות אנושית.

אני מזמינה אותך לקבל ממני ליווי אישי ו/או קבוצתי באחד מהמסלולים הבאים

  • מסלול להתפתחות אישית – הגשמת חלומות בתחום הפרנסה, תקשורת, מערכות יחסים, בריאות וכד'
  • מסלול לצמיחה עסקית – הגשמת חלומות לבעלי עסקים (קטנים, בינוניים וגדולים), נשים שרוצים להקים עסקים ונשים שרוצים לגלות ולממש את שליחותן המקצועית.
  • מסלול להכשרה מקצועית – נשים שרוצים ללמוד את שיטת פלא צ'רי ולפתח עסק עצמאי לבד או בשיתוף פעולה איתי.

הליווי נערך באמצעות פלא צ'רי, ועל ידי העקרונות, מודלים וכלים שהיא מציעה.

כמו כן נוכל להיפגש באחד היזמים החברתיים שאני מובילה (ללא תשלום):

פרויקט "לזכור ולצמוח" – נוסד בשנת 2000 ע"י רונית שפי וולפין במטרה ליצור גישה בריאה לימי הזיכרון לשואה ולגבורה ולימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

הפרויקט מתמקד בפיתוח היכולת גם לזכור את הכאב וגם לצמוח ממנו, במקום רק "לזכור ולא לשכוח".זאת, באמצעות תהליכים חינוכיים (ללא תשלום) כגון: הפצת תוכן כתוב בנושא, עריכת טקסי זיכרון אלטרנטיביים, סדנאות פרקטיות וכדומה

פרויקט "פלנטרי הילינג"  – נוסד בשנת 1991 ועוסק מעורבות בעולם תוך נתינה וקבלת של מנת חלקינו בו בענווה במסגרת מיזם זה נערכים מפגשי קריאת הילות והילינג פלנטריים לנושאים בוערים על סדר היום הארצי והעולמי כגון אסונות, משברים ודילמות ממלחמת לבנון, שחרורו של גלעד שליט, השריפה הנוראה ביערות הכרמל, ריפוי אימא אדמה, ועד למחאה הכלל עולמית למען צדק חברתי.

ליצירת קשר איתי לחצו כאן עכשיו

17 תגובות

17 תגובות לפוסט “אודות”

  1. שגיאת כתיבבתאריך 18 פבר 2011 בשעה 6:21 am

    בקיאות כותבים ב- א' ולא ב- ע'

  2. שרוןבתאריך 03 אוק 2011 בשעה 12:28 pm

    נהדר, מקסים. אני כבר לא כל-כך זוכרת איך "הגעתי" אלייך, אבל זה גם לא משנה.
    העיקר שהגעתי. נהנית לקרוא את שאת כותבת וללמוד.
    תודה רבה!

  3. נעמהבתאריך 23 נוב 2011 בשעה 5:23 am

    רונית שלום אני מרגישה שאני צריכה עזרה, ולכן אני פונה אלייך מאוד התרגשתי לקרוא אודותייך איך התפתחת מאז היותך ילדה רגישה ומיוחדת ועד היום שאת בוגרת וצועדת בדרך המקסימה שבחרת לך אני מעוניינת שהפנייה אלייך תהיה אישית ולא פתוחה לכולם לכן ברצוני לדעת איך אפשר לפנות אלייך בדרך אישית תודה לך מראש ויום נפלא נעמה. אשמח לדבר איתך בטלפון .

  4. רונית שפי וולפיןבתאריך 23 נוב 2011 בשעה 9:36 am

    הי נעמה,

    תודה על פנייתך אלי.

    אשמח לעזור לך.

    לשם כך בבקשה עשי את שני הצעדים הבאים:

    א. עייני בהסבר הנרחב על הליווי האישי שאני מעניקה באמצעות קריאת הילות והילינג,
    הוא יענה לשאלותייך בנושא. הינה הלינק: http://www.the3i.co.il/?page_id=1732

    ב. בתום העיון שלך בהסבר ועל מנת לתאם לך מועד פגישה איתי בבקשה סמסי לי ל3892046 – 052 ואשוב אלייך בהקדם האפשרי

    תודה ויום נעים

    רונית

  5. יעקב לינדנפלד-שפיבתאריך 31 ינו 2012 בשעה 3:10 am

    רונית בקר טוב,

    השעה היא לפנות בקר,כרגיל ההשקמה שלי היא לפני שהתרנגולות קוראות לנו.הבקר הזה אחרי שפניתי אליך אתמול , בsms ;והשארתי לך הודעה ,
    חזרת אלי ושוחחנו ארוכות ,היה לי הרבה חומר למחשבה,
    התעוררתי כרגיל מוקדם ,אבל לא כהרגלי,אחרי השקמה אני
    מעביר ציחצוח ושטיפה, התישבתי לעין בבלוג שלך ולקרא בו, ולמרות שחשבתי שאני מכיר אותך די גילתי המון דברים מענינים וחדשים לי. אני
    מודה שעשית לי משהו לחיזוק, למרות שאני אדם מאמין ומשתדל למצוות,ובבקר אחריהתארגנות אני קורא פרק תהילים, ואת התיקון הכללי.והנכת תפילן,הבקר פניתי ישר לבלוג שלך.

    תודה ,תודה,חיבוקים,ונשיקות הרבה אהבה.

    ממני יעקב לינדנפלד-שפי

  6. יעקב לינדנפלד-שפיבתאריך 31 ינו 2012 בשעה 3:10 am

    רונית בקר טוב,

    השעה היא לפנות בקר,כרגיל ההשקמה שלי היא לפני שהתרנגולות קוראות לנו.הבקר הזה אחרי שפניתי אליך אתמול , בsms ;והשארתי לך הודעה ,
    חזרת אלי ושוחחנו ארוכות ,היה לי הרבה חומר למחשבה,
    התעוררתי כרגיל מוקדם ,אבל לא כהרגלי,אחרי השקמה אני
    מעביר ציחצוח ושטיפה, התישבתי לעין בבלוג שלך ולקרא בו, ולמרות שחשבתי שאני מכיר אותך די גילתי המון דברים מענינים וחדשים לי. אני
    מודה שעשית לי משהו לחיזוק, למרות שאני אדם מאמין ומשתדל למצוות,ובבקר אחריהתארגנות אני קורא פרק תהילים, ואת התיקון הכללי.והנכת תפילן,הבקר פניתי ישר לבלוג שלך.

    תודה ,תודה,חיבוקים,ונשיקות הרבה אהבה.

    ממני יעקב לינדנפלד-שפי

  7. רונית שפי וולפיןבתאריך 03 פבר 2012 בשעה 9:20 am

    יעקב, דודי היקר והאהוב,

    "אין נביא בעירו" נכון רק כאשר תושבי העיר מסרבים לראות בו נביא, המביא להם מכל טוב – לפי שליחותו.

    הנביא תמיד נמצא שם, עבור בני עירו, עד שהם מכירים בו כנביא.

    אתה הרי יודע, שאחיך (אבא שלי, אלימלך שפי ז"ל) היה נביא בעירו – בדרכו שלו,

    ואני, ממשיכת דרכו, נביאה בדרכי שלי.

    אני מודה לך על כך שאתה רואה אותי

    מכיר ומוקיר אותי על מי שהינני

    נביאה בעירך

    חשוב לי שתדע שאני תמיד כאן אתך ובשבילך,

    כשתרצה.

    מחבקת אותך בדמעות של התרגשות

    ומאחלת לך שבת שלום

    זכיתי

    באהבה

    רונית

  8. רותבתאריך 24 ינו 2013 בשעה 9:29 pm

    היי רונית, ערב טוב.

    לאחר לבטים רבים ולאחר ימים רבים שאני קוראת אותך ושומעת אותך, ומתחברת כמעט לכול מילה,כוונה, משמעות וכו.

    עם כול הקושי שלי להודות בפנייך ובעיקר בפני עצמי (דימוי עצמי,חוסר ביטחון), אני משוכנעת שאני נשמה עתיקה ואם היה לי ספק המאמר האחרון נעץ את המסמר האחרון.

    אז ברור לי שמשהו חסר לי,בתוכי, או אולי טרם מצאתי, ואני חייבת לציין שכבר שנים רבות בחיים אלו אני בחיפוש , לומדת דברים, מטמיעה,מנסה ,צומחת גדלה,ועדיין משהו חסר….

    אז מדגדג לי מאוד ליצור איתך קשר אישי ואפילו לנסות ייעוץ/לימוד, ואז אני מגלה לצערי שאני מרגישה שכבר אין לי כוחות מנטליים ,פיזיים, כלכליים ,שוב ושוב לבוא לייעוץ ללמוד וכול היוצא מכך.

    מעבר לנאמר קודם, לא איבדתי את האמונה בבורא עולם, לא איבדתי את הידיעה ,לא איבדתי את הרצון, ועל מנת להרגיע את עצמי אני תמיד אומרת , "אם מחר אמות וזה מה שהשגתי הספקתי אז דיינו ,משום שגם השגים אלו לעומת נקודת ההתחלה שלי מדהימים.

    יחד עם זה בחלום שלי בחזון שלי אני כבר אמורה להיות במקום אחר ואז שוב מוצאת את עצמי עדיין מחפשת עדיין לומדת ואני כבר מותשת.

    אני יודעת שאין דבר כזה סוף ללימוד ולהתפתחות אבל עדיין משהו חסר לי….והמשהו הזה מציק לי ,מדיר שינה, ומערבב את הבטן והכי כואב מה זה המשהו הזה?…?..

    והאמת לא ממש ברור לי לאן מוביל מה שכתבתי לך, ולמה כתבתי לך? רק חשבתי אולי כנשמה עתיקה שמצאה את מקומה לנשמה עתיקה אחרת שקצת הלכה לאיבוד!!!!!!!!!

  9. רונית שפי וולפיןבתאריך 25 ינו 2013 בשעה 7:54 am

    שלום רות,

    הצעד הראשון ביצאה מהתקיעות שאת חווה

    היא להבין את העקרון הבא:

    נשמות צעירות כובשות ידע (שהובא על ידי העתיקות), משתמשות בו וממחזרות אותו.

    לעומתן, נשמות עתיקות מייבאות ידע, חוקרות ומפתחות אותו, משתמשות בו, חולקות אותו עם העולם (זו עם זו ועם צעירות מהן),

    מניחות לו וממשיכות לייבא ידע רלוונטי ועדכי נוסף,

    וכך הלאה והלאה והלאה, ללא הפסקה,

    כל ימי חייהן.

    אחרת הן עוזרות את מעגל השפע והזרימה

    ו… נתקעות.

    אני אומרת שלום לנשמה העתיקה שהינך,

    ומתבוננת בשאלה שלך באמצעות קריאת הילות

    ורואה שנתקעת מכיוון שבטעות נהגת כנשמה צעירה ולא כעתיקה.

    בשלב מסויים הפסקת לייבא ידע והתחלת למחזר.

    לכן, אני מזמינה אותך ללמוד להתנהל כנשמה עתיקה

    כלומר, ללמוד לייבא, לחקור, לפתח והשתמש בידע שלך בזמן הווה

    ולחלוק אותו בחופשיות עם העולם.

    עוד על כך בשיעור הפתוח שערכתי לאחרונה בנושא.

    הינה הקישור: http://www.the3ischool.com/dreams-2013-edition-the-movie

    בבקשה כתבי לי בתחתית הסרט מה דעתך עליו

    תודה והאזנה נעימה

    רונית

  10. רותבתאריך 29 ינו 2013 בשעה 11:25 am

    היי רונית

    במסגרת ההתבלבלות שלי פיתאום אני מגלה שהקורס התחיל ואני מאוד מאוד מעוניינת להצטרף, אני מקווה שעדיין יש אופציה כזו.

    וזה מחבר אותי לסרט, בקלות יכולת לדבר עלי בסרט בגוף ראשון כולל שמי משום שאני מרגישה ורואה שזה אחד לאחד מה שקורה לי, ולכן אני מעונינת לעשות לזה סוף, ולקחת שליטה על האנרגיה שלי, על חיי, על ייעודי.

    מקווה שתאפשרי לי לעזור לעצמי ולהצטרף.
    מחכה לתשובתך.

  11. גדעוןבתאריך 03 מרץ 2013 בשעה 1:34 pm

    כולכם ילדי האור

    רק אור ואהבה

    בלב ובנשמה

  12. מוטי לקסמןבתאריך 08 אפר 2013 בשעה 8:40 am

    שלום רב,
    יום השואה והגבורה מעלה רגשות והרהורים קשים על האדם.
    בדרך כלל, מדברים, מספרים ומשדרים על הסבל בגטאות, על ההשמדה במחנות ההשמדה, על הרג אנשים וילדים ביריות, ברעב ובתליות.
    גם על פרטיזנים.
    על קורבנות ועל גיבורים.
    יש לא מעטים, שלא היו במחנות השמדה, גם לא בגטאות, גם לא בפרטיזנים.
    הם ברחו, בזמן.
    חלק מהם, למרות הבריחה, סבלו מאוד.
    סבלם היה תוצאה ישירה ועקיפה לגייסות היטלר.
    הם לא היו גיבורי קרב, סתם אנשים פשוטים
    שרצו רק לחיות כבני אדם.
    משפחתי היא אחת מאלה.
    בקובץ המצורף אני מעלה את הסיפור שלהם.
    גם לזכר כל אלה שלא "זכו" לאזכרות לסבלם.
    בתקווה שאולי האנושות תלמד משהו מכך…
    מוטי
    ><
    אנשים פשוטים שרצו לחיות או צוריק גאייעט אקוזע / מוטי לקסמן, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשע"ג.

    "צוריק גאייעט אקוזע", לאחור הולכת עז, באידיש.
    איני יודע מי מכם ראה עז ממשית ולא רק בצלחת.
    בכל אופן, בילדותי ראיתי גם רעיתי עזים וגדיים ואף פעם לא נתקלתי בעז, לא בגדי גם לא בתיש שהולכים או מקפצים אחר הזנב ולא אחר הראש…
    ובכל זאת, אמי אמרה לי יותר מפעם אחת, "צוריק גאייעט אקוזע"!
    אני מניח שגם היא לא סברה, שתנועת העזים היא אחר הזנב.
    אבל, חובה עלי לדייק, "צוריק גאייעט אקוזע", היה רק חלקה הראשון של האמירה של אמי.
    האמירה הזו, בוטאה לא במטרה לחולל שינוי בתנועות בראשית, אלא כדי להבליט את החלק השני של האמירה, "בן אדם הולך קדימה".
    אמי חזרה גם הדגישה בעיקר את החלק השני.
    מה עורר אותה לאמץ ביטוי לשוני זה?

    הכל התחיל בעשור הראשון של המאה העשרים.

    אמי שיינדל
    הייתה בת לכורך ספרים, אבי שמואל היה סטעפער, מעבד עורות של בעלי חיים לתפירה ולתיקון נעליים, לעטיפות ספרים ועוד.
    שניהם נולדו וגדלו בשתי עיירות קטנות בדרום פולין, אבא Wojslawice ואמא Grabowiec.
    עיירות בדרום מזרח פולין בערך 200 ק"מ דרומית לוורשה וללודג'
    בין לובלין לבין חלם.
    היו אלה עיירות כפריות קטנות, עיירות שתוארו על ידי שלום עליכם גם על ידי מנדלי מוכר ספרים.
    כפרים חקלאיים, עם אנשים פשוטים.
    לא היו שם גדולים בתורה, למרות העיר לובלין הקרובה על הישיבות שבה.
    הם גם לא הפגינו שם חכמה מיוחדת למרות קרבתם לעיר החכמים, חלם.
    למרות זאת, אמא שיינדעל הצטרפה לתנועת "פועלי ציון", תנועה ציונית סוציאליסטית.
    אולי בהשפעת האח הצעיר, יאנקעל, שכבר עלה לפלשתינה והיה בין מקימי קיבוץ גבעת השלושה.
    אמא שיינדעל, השתתפה בפעילות התנועה, גם בערב ריקודים.

    האמא שלה, סבתי פערעל-דבורה, כעסה מאוד, ופעם משכה את אמי בשערותיה הביתה.
    זה היה, כנראה, הקש ששבר את גב הגמל.
    אמי החליטה לעזוב את העיירה ולעבור ללודז', העיר הגדולה, שם כבר גרה אחותה הבכורה פריידעל.
    היא וחברה שלה, שכרו חדר קטן, ועבדו בתפירה.

    פחות או יותר באותו זמן, עזב אבא שמואל, את אורח החיים הישן, גם את נוהגי ומצוות הדת.
    גזז פאות, הסיר כובע, ואף התלבש כאיש מן היישוב.

    הוא נסע ללודז', לבקר את אחותו הגדולה צ'רנע שם התקיימה מסיבה ברכת הדרך לאחיו עזריאל שנסע לפלשתינה.

    באותה הזדמנות הציע קרוב של משפחת אבא, לשני הצעירים, שנטשו עיירות, להיפגש.
    הם נפגשו, אבא שמואל הסטעפער ואמא שיינדעל התופרת.

    האם הייתה זו אהבה ממבט ראשון?
    אי אפשר לדעת.
    הם נישאו, ולמדו לאהוב זה את זו וזו את זה עם השנים, אהבה אמיתית.
    לא היה להם כסף להביא לחתונה גם את ההורים שלהם, אבל היה שמח, ולפי המסופר, הם והאורחים רקדו כל הלילה.

    משפחה חדשה.

    אמא שיינדעל המשיכה בעבודות תפירה, גוזרת על פי תמונות מג'ורנלים ותופרת.
    אבא שמואל עבד בחנות לסיפוק עורות לנעליים.
    אבא היה עובד מקצועי ומאוד מהימן.
    הסנדלים והסוחרים החלו להכירו, עודדו אותו לפתוח חנות משלו.
    כך הוא עשה.
    חדר אחד היה חדר משפחה, השני היה חנות.
    ויהי היום, סנדלר פולני קנה עורות שילם והלך.
    אבא שמואל גילה מהר שהסנדלר שילם יותר מידי.
    אבא לא היסס, לקח את תשלום היתר ורץ לחפש את הסנדלר.
    הוא מצא אותו באחד הרחובות.
    הסנדלר הופתע, "שילמתי לך מעט מידי?"
    "להיפך, שילמת יותר מידי, הנה ההפרש", ענה אבא שמואל.
    הסנדלר לא האמין למשמע אוזניו.
    אבל, ללא פייסבוק, גם ללא טויטר, המעשה התפרסם מהר בין הסנדלרים, גם בין צרכני העור.
    ידעו, שמואל לקסמן הוא סוחר ישר והגון.
    המסחר בחנות גבר, הפדיון עלה.
    אבא רצה ילדים.
    נולד הבן הבכור, פנחס שמו, על שם הסב, האבא של אמא שיינדעל.
    פנחס נולד במשקל של 3.55 ק"ג, עם פלומה של שיער בלונדיני. עיניים כחולות פקוחות לרווחה אל העולם החדש שפתאום נתגלה, לאחר היציאה מחשכת הרחם. וגם חיוך מתוק מלוא השפתיים.
    שלוש נשים פנקו אותו, שתי אחיות של אמא שיינדעל ואחות של אבא שמואל.
    פנחס לא רצה לאכול, סחבו אותו בידיים. חיפשו לו בננה, הוא מקבל בננה, פרי נדיר.
    אכן, פנחס היה מפונק, אבל התפתח יפה.
    בינתיים הפדיון בחנות העורות עלה.
    מישהו ייעץ למכור חומרים לתיקון נעליים בסביבה של פולנים.
    כך עשו.
    ברח' ז'בושה פתחו חנות.
    סוחרים גדולים האמינו באבא.

    פנחס הבכור גדל והתפתח יפה.
    אבא שמואל אהב מאוד לטייל עם הבן הבכור, פנחס, ברחובות לודג'.

    שנתיים חלפו מהר, ובטנה של אמא שיינדעל התחילה שוב מתכדרת.
    בבוא הזמן, היא ילדה במזל-טוב בן נוסף, הערשעלע, גם על ראשו נראתה פלומה של שיער בלונדיני רך.

    הוא נקרא, הערשעלע, על שם הסבא של אמא שיינדעל.
    בין שני האחים התפתחה אהבה רגישה, למרות השוני באופים. בעוד שפנחעס היה מאוד מפונק, הרי הערשעלע התפתח כילד נעים שאין לו דרישות מיוחדות, אבל הוא היה מלא שמחת-חיים.
    בניגוד למקובל, דווקא האח הצעיר השפיע על הבוגר יותר, והם התפתחו לשני ילדים מקסימים.

    כעת שני ילדים חמודים, נפלאים.
    גדלו, התפתחו ואהבו זה את זה.

    נראה שהחיים מביאים רק טוב.

    לאחר חג פסח אחד, אמר אבא שמואל: "שיינדעלע שלי, יש לי רעיון, כעת לאחר שחג הפסח עבר כדת וכדין, אני מציע שתסעי לשבוע הבראה ונופש. מגיע לך לנוח קצת".

    אמא שיינדעלע הופתעה, זה לא היה דבר כל-כך שגרתי לנסוע לבית הבראה.
    "תודה שמואל, אני אנוח בבית, וחוץ מזה מי ידאג לך ולילדים?"
    "שיינדעלע, שבוע אני לא אתמוטט. חוץ מזה אחיותיך ואחותי בין כך וכך מטפלות בבנים שלנו. ואני וודאי שלא ארעב. והעיקר, את באמת צריכה לנוח לאחר חג הפסח" השיב באופן נחרץ אבא שמואל.
    ואכן, שיינדעלע יצאה להבראה ולנופש לאחר חג הפסח.
    היא הספיקה לנפוש רק פעם אחת.

    אכן, החיים יפים, הכל, כמו שאומרים, הכל טוב.

    מה עוד אפשר לבקש?
    צעיר וצעירה, אנשים פשוטים, לא גיבורים, עוזבים עיירות קטנות, מגיעים לעיר הגדולה.
    שם נפגשים, נישאים ובעבודת ידיים מקימים בית חם, עם שני ילדים מקסימים.
    גם כלכלית המצב נראה טוב, אבא שמואל ואמא שיינדעל הצליחו אפילו לחסוך דולרים.

    נראה שהחיים מביאים רק טוב.

    רק טוב, מביאים החיים?

    מחוגי שעון ההיסטוריה לא חדלו לנוע ולתקתק.

    1 בספטמבר 1939.

    גייסות היטלר פולשים לפולין.

    לא היה זמן רב לשיקול דעת.
    ברחוב, התרוצצו אנשים, חבילות בידי חלקם, מזוודות בידי אחרים. רצו לרכבת, גם לעגלות.
    הכל היה לוט בערפל, דבר לא היה ברור, רק "צריך לברוח, צריך לברוח מהר".
    "קודם-כל הילדים. נשלח את אחותי עם הילדים, הם ייסעו ברכבת מהר לעיירה שלי, לעיירה Wojslawice,שם זה אולי בטוח יותר. ובהמשך נראה", אמר אבא שמואל.
    אמא שיינדעל הייתה המומה.
    השעון תקתק במהירות רבה.
    הילדים הוערו מוקדם, קצת בכו, אבל הולבשו. אכלו משהו. אחותו של אבא שמואל, דודה פולה, התארגנה מהר וארזה גם מזוודה.
    אבא שמואל יצא, מצא עדיין עגלון עם עגלה, "בוא הנה, קח אותם מיד לרכבת, הנה קבל יפה" אבא שמואל תחב לידו שני שטרות של כסף.
    הילדים היו מבולבלים, בכו אבל לא הייתה להם ברירה.
    דודה פולה, שני הילדים והמזוודה היו בעגלה, העגלה נסעה לכוון הרכבת.
    אבא שמואל ואמא שיינדעל נותרו עדיין בלודג'.
    המצב היה קשה מסוכן, הגרמנים התקדמו מהר בפולין, ובכל מקום החלו "לצוד" יהודים.
    "שמואל, תברח גם אתה. הם פוגעים קודם כל בגברים, אני אתארגן ואבוא אחריך" אמרה אמא שיינדעל, למרות שלא היה ברור לה כלל מה זה "אתארגן".
    אבא שמואל לא התווכח, לא ניסה להתעכב, כעבור מספר שעות, לקח את המזוודה, שם על גופו שטרות של כסף גם דולרים ויצא בערב. כבר היה קשה למצוא עגלה זמינה. הוא הלך, רץ לרכבת ברגל.
    כעת לא היה זמן לחשוב.
    הוא נסע.
    נמלט.
    אמא שיינדעל, נשארה זמן קצר בלודג' לבד.
    אולי להציל משהו מהרכוש.
    לא הצליחה להציל הרבה, ויצאה בכיוון ל Wojslawice למצוא את שני הילדים.

    באור ראשון עם מזוודה לא גדולה, עם שטרות אחדים של כסף, היא מצאה עגלה שהסיעה אותה לרכבת.
    עמדו שם אנשים רבים, יהודים, כמעט כולם.
    כשהרכבת הגיעה, היא נדחקה והצליחה להיכנס.
    שעות הנסיעה עברו מהר. היא הגיעה לתחנה הקרובה לעיירה Wojslawice.
    ירדה.

    כאשר היא הגיעה ל Wojslawice הם כבר לא היו שם, דודה פולה והילדים המשיכו מזרחה.

    שאלה פה, שאלה שם, ענו לה, "כולם רצים, כולם בורחים מזרחה אל הרוסים באיזור הרי אורל".
    איך? בכל דרך, ברגל, בעגלה, ברכבת, לעיתים גם במשאית.
    זה היה מסע מטורף, ללא הפסקה.
    היא בודדה בתוך ערב רב של יהודים שבורחים, מזרחה אל הסובייטים.
    לאיזור בהרי אורל.
    הסובייטים קבלו את הפליטים היהודיים, חלקם הגדול רוכז במעין מחנה מעבר.
    הסובייטים נתנו גם מעט אוכל ומים.
    אמא שיינדעל הגיעה למחנה המעבר, הייתה שם המולה רבה. גברים נשים וילדים עם מזוודות, תיקים ושמיכות קשורות.
    פני כולם הביעו חרדה.
    את בני משפחתה היא לא ראתה, בינתיים.
    אמא שיינדעל, לא נחה. היא התחילה לשאול, לברר, לחקור.
    שלחו אותה ימינה, שלחו אותה שמאלה הפנו אותה קדימה, גם אחורה.
    היא הפסיקה לשאול.
    אמא שיינדעל התחילה ללכת בכוחות אחרונים, גוררת רגליים מותשות, ללא כוון אבל עם מטרה ברורה, היא תמצא.
    לב אם אינו מוליך שולל.
    הרגליים הלכו על-פי הלב.
    בסוף, באפיסת כוחות מוחלטת, לא ברור איך, כמעט במקרה, היא הגיעה ונפלה לידיו של אבא שמואל.
    היא ישנה כמעט 24 שעות.
    לאבא שמואל היה ברור, מעתה הם ינועו רק יחד, כולם יחד.
    הילדים לא משו מאמא שיינדעל, הם ממש שמרו עליה ונרדמו כשראשיהם על בטנה.

    כעת, אפשר היה לעצור מעט. הסובייטים דאגו למעט אוכל גם למים לשתייה.
    אבל, כעבור ימים אחדים הודיעו הרוסים שהם מעבירים את כולם עוד יותר מזרחה, גם כאן מתחיל להיות מסוכן.
    זו לא הייתה שאלה, גם לא בקשה, זו הייתה הוראה.
    הגיעו משאיות גדולות וכבדות. הפליטים, יחד עם המזוודות והחבילות הועלו והתחילו לנסוע.
    לאן?
    בעיקר מזרחה, חלק גדול מהפליטים הועבר לאיזור אוזבקיסטאן, ופוזר בין קולחוזים שונים.
    כך הגיעו גם אמא שיינדעל ואבא שמואל לקולחוז.
    גם שלוש אחיות של אמא שיינדעל הגיעו לשם. שתי אחיות של אבא שמואל היו בקולחוז שכן.
    התחילו חיים חדשים?
    קמטים החלו להופיע בפניה של אמא שיינדעל.

    האוזבקים בקולחוז לא ייצאו מכליהם, לקראת ה"ז'ידים" החדשים. אבל גם הם צייתו לפקודה.
    כך החל, אולי,
    מחזור חיים חדש.
    הכסף שהביאו החל להצטמצם. אבא שמואל חיפש ולבסוף מצא עבודה אצל אחד האיכרים האוזבקים, בשדה הכותנה שלו.
    לא היה קל, אבל לא היה, בשלב זה, מקור אחר להכנסה.
    אמא שיינדעל, התאמצה להציע שרותי תפירה. היא בעיקר תקנה, בחוט ובמחט, גרביים וקרעים בבגדים. מעט פנו אליה.

    אבא שמואל המשיך לעבוד קשה בשדה הכותנה של הקוזקים. קיווה מאוד לבנות הכל מחדש.
    והיו סימנים להתחלה חדשה.
    פנחעס התחיל ללמוד בכיתה א, בבית ספר שהיה בעיר קגן, הסמוכה לקולחוז.
    הערשאלע היה בבית.

    הייתה הרגשה שבקולחוז נראה מתחילים להתבסס מעט, רק מעט.
    האם, מעבר לאופק, האור יזרח שוב?

    בינתיים אור לא זרח על העולם, גם לא על הקולחוז.
    השנה 1940, המלחמה הארורה נמשכת. אמנם בקולחוז לא שמעו הדי קרב, אבל ידעו וגם הרגישו שהם עדיין במצב של שאלה, לא של ביסוס.
    והאור לא זרח.
    ואז.
    יום אחד חזר פנחעס עם חום מבית הספר. הוא קדח.
    הפעלטשער אבחן שזו דיזנטריה קשה וצריך להעביר אותו מהר לבית חולים בעיר קגן.
    הילד הועבר לשם.
    אבא שמואל לא מש ממנו, אבל תוך יומיים עלתה נשמת פנחס הקטן השמימה.
    אבא שמואל רעד. צוות בית החולים הוציא אותו, הם אמרו שהם מטפלים בקבורה.
    לא היה לו כוח להגיב.
    הקבר היה קבר אחים.
    אבא שמואל חזר לקולחוז, מותש.
    כולם בכו, מאוד בכו, גם הערשאלע.
    חג חנוכה הגיע.
    שמחה רבה לא הייתה, גם חומו של הערשאלע התחיל לנסוק מעלה.
    הוא ביקש, בקול רפה: "תדליקו הרבה נרות, שיהיה אור. הרבה נרות… ה-ר-ב-ה נ-ר-ו-ת…"
    הנרות דלקו, הערשאלע כבר לא ראה אותם, למרות שעיניו נותרו פקוחות, פקוחות ללא ניע…
    לא היו צעקות.
    למרות הנרות הכל היה חשוך.
    בהיוודע מותו של הערשאלע הגיעו מיד אח אחות מבית החולים: "זה מסוכן, הדיזנטריה עלולה להתפשט יותר".
    עטפו את הגופה בסדין קטן.
    אבא שמואל ואמא שיינדעל היו חדלי כוח לחלוטין, נפשותיהם לא יכלו לבטא משהו.
    נגמר.

    שער זקנו של אבא שמואל צמח פרא, גם מחלפות ראשו הלכו וגדלו והסתבכו זה בזה.
    ראשו היה עטור שער מכל כוון…

    שקַט, שתק.
    מי יודע, אולי כמו אהרון ששני בניו נָדָב וַאֲבִיהוּא שנאכלו על ידי "אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'", "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"
    וַיִּדֹּם שמואל

    "שמואל שלי, יקר שלי נצליח להמשיך?" שאלה אמא שיינדעל באחד הערבים.
    אבא שמואל, שבלודג' היה מלא מרץ, פעילות ותקווה השיב: "מה אני יכול להגיד? אני לא יודע."
    "אבל, תמיד ידעת, תמיד פעלת והצלחת, והצלחנו…"
    "תמיד? זה היה כנראה בעולם אחר. עכשיו אני לא יודע"
    "אין לנו תקווה, שמואל שלי?"
    אבא שמואל לא ענה. עיניו הביעו צער, כאב, אולי גם ייאוש.

    ובכל זאת תקווה חדשה עולה, בטנה של אמא שיינדעל התחילה שוב להתעגל.

    הגיע הזמן ואני, מאטעלע פרצתי לעולם.
    באמא שיינדעל נבטה אמונה שיש תקווה.
    הלידה הייתה בבית החולים בקגן.
    אבל, כיון שלא היה מקום ולא כוח אדם, שמו אותי בתוך תיבה קטנה על אדן החלון של בית-ספר סמוך.
    אבל ברית מילה קיימו.
    זה כבר היה בקולחוז.
    את הברית ערך שוחט, לא היה מוהל בסביבה. כיבוד לא היה, גם לא מוזמנים. רק ציון שייכות כואב לעם היהודי.
    ינקתי, ינקתי וינקתי, התפתחתי יפה.

    אבא שמואל המשיך לעבוד אבל הסתובב ונע כאילו הוא צל.
    הוא דאג מאוד לאמא שיינדעל ולי מאטעלע.
    לא היה הרבה אוכל, ואני ינקתי וינקתי.
    אבא שמואל הבין שאמא שיינדעל צריכה לאכול טוב, גם אוכל בריא, אוכל מזין.
    הוא דאג שלא יחסר לה, ולי, מאטעלע הקט יונק, ובוחן את העולם בעיני הגדולות.
    מרוב טרדה אמא שיינדעל לא שמה לב, אבל פתאום היא נזכרה: "שמואל, אני כבר ימים רבים לא רואה אותך אוכל. אתה אוכל משהו?"
    "משהו"
    "מתי? איפה?"
    "בעבודה בשדה הכותנה, הזרעים של הכותנה, הם מלאים שמן"
    אמא שיינדעל כמעט נפלה מהכסא: "מה השתגעת? אתה לא יודע שיש בזה רעל?"
    "נו, את רואה, אצלי הכל בסדר. אני אוכל, עובד, ועובד טוב"
    "שמואל יקר שלי, אתה תרעיל את עצמך, תפסיק"
    "להרעיל? מסוכן? על מה את מדברת? יש בזה הרבה שומן. אמרתי לך, אני בסדר. העיקר שיהיה לך חלב בריא לבן הקטן."
    והתינוק גדל.
    "תסתכל, איזה ילד יפה יש לנו, איזה חיוך יש לו, תראה את העיניים הגדולות שלו" אמרה אמא שיינדעל.
    אבא שמואל בהה באויר: "נכון, ילד יפה, אני רואה" ולעצמו מילמל: "אני רואה גם אותם, גם להם יש עיניים גדולות. עיניים יפות".
    אבא שמואל כמעט ולא נגע בי "אני פוחד לפגוע בו. הרסתי מספיק".

    אבא שמואל המשיך להיות ניזון מגרגרי הכותנה.
    הוא המשיך לעבוד בשדה הכותנה.
    שישה חודשים מלאו לי.
    ואז אבא שמואל התחיל לחוש כאבי תופת בבטן, החום עלה במהירות, הוא בער. מיד הועבר לבית החולים המוכר לו כל כך.
    הוא שכב שם.
    כעבור ימים אחדים, נשמתו עלתה השמימה.

    אמא שיינדעל נשארה לבד בעולם, לבד עם תינוק בן חצי שנה.

    עכשיו הכל רק בידיה.
    היא לא תיכנע, היא לא תתכופף.
    היא נעמדה זקופה מול העולם.
    עלה בה הכוח, פעמה בה האמונה החזקה, צוריק גאייעט אקוזע.
    וכך בציפורניה התחילה אמא לגרד מהעולם שיירים של מציאות, גידלה אותי והמשיכה לצעוד אתי.
    כתבה פסיכואנליטיקאית,
    "החיים הם זרם אינסופי, וכל אדם נעגן בזרם שאליו הוא משתייך. אין הוא יכול להינתק, לא מאבות אבותיו, לא ממי שהולידו אותו ואף לא מצאצאיו שיבטיחו את המשכיותו. […] משמעו לחוש את נוכחותם של הוריך, של סבֶיך, ולחוש שגופך עצמך חי בגופם של ילדיך".

    מאמע שיינדעל, טאטע שמואל, פנחס הערשעלע, אנשים רגילים, פשוטים לא גיבורים, רציתם רק לחיות יחד.
    אתם חיים יחד, בנשמתי, בגופי, ברוחי יומיום.
    גם אני מאמין, בכל לבי, צוריק גאייעט אקוזע.

  13. רונית שפי וולפיןבתאריך 08 אפר 2013 בשעה 9:52 am

    מוטי יקרה,

    תודה על השיתוף

    ועל התזכורת על הסבל

    שראוי להעיר אותנו

    לחמלה גדולה

    תודה

    רונית

  14. אוריתבתאריך 11 ספט 2013 בשעה 8:49 am

    רונית בוקר טוב,
    "אני מכירה אותך" כבר שנים אנחנו חברות בקפה. ונעלמת לי מהשטח. למרות שלא התעמקתי בדברים שכתבת רציתי אבל נרתעתי כנראה לא הייתי מוכנה לשמוע את הבשורה.
    היום משום מה החלטתי להיכנס לקפה, לדף שלך ומצאתי את עקבותייך לאתר. והתחלתי לקרוא. המאמר על הנשמות העתיקות ריתק אותי ואז עברתי לכאן למאמר על אודותייך שאת חלקו אני מכירה מהקפה.
    במהלך הקריאה עלו דמעות בעיני אך לא נזלו עכשיו שאני כותבת לך הן מתחילות לצאת החוצה. התיאור שלך על הנשמות העתיקות זה כאילו קראתי על עצמי ושאלתי מאיפה היא מכירה אותי כך? ההתרגשות התגברה עם קריאת כל שורה במאמר. הדברים התאימו לי כמו כפפה זה לא שמצאתי דבר אחד או שניים שתואמים אלא התאמה מלאה אחד לאחד.
    אז קודם כל אני רוצה להודות לך על עצם קיומך ועל הפתיחות והנכונות לחלוק את הדברים עם העולם.
    כנראה שהייתי צריכה לעבור תהליך עם עצמי על-מנת להיפתח ולקבל אותך ואת תורתך. בשנתיים האחרונות אני עוברת תהליך ריפוי פיזי, רגשי ורוחני. עדיין לא סיימתי אותו, אינני יודעת אם יש לו סוף בכלל. ככל שאני מתפתחת ומתקדמת אני מוצאת עוד כלים ללמוד, עוד חוויות לעבור, עוד קורסים ללמוד. אני דהומה מהתהליך, שמחה, מרוגשת ושלמה איתו. כנראה שעכשיו אני מוכנה לשלב הבא של ההתפתחות שלי בריפוי ואלוהים שלח אותי אלייך או ההפך. נרשמתי לשלושת המתנות שאת מחלקת כך שעוד נדבר. כולי תקווה שגם ניפגש פיזית בהמשך.

    שתהא לך שנה טובה,
    שתגשימי את משאלותיך
    אורית

  15. רונית שפי וולפיןבתאריך 11 ספט 2013 בשעה 10:17 am

    אורית יקרה,

    שמחה לשמוע על התהליך שאת עוברת
    אשר לו אני קוראת: חיים בצמיחה מתמדת
    ואשר לו יש סוף רק כאשר אנחנו מחליטים להפסיק לצמוח…
    כולם קיימים אבל לא כולם חיים
    ואת בחרת לחיות
    וזה אמיץ,
    מרגש
    ומעורר פלאה
    מבחינתי.
    מאחלת לך שנה נפלאה
    של צמיחה מענגת
    ולהתראות בקרוב
    באהבה
    רונית

  16. Sigal Shmuelyבתאריך 31 אוג 2020 בשעה 4:24 pm

    רונית יקרה. שמי סיגל. על אודותייך שמעתי דרך אלפי סלע, שביקשה שאצטרף לקבוצה שלך בפייסבוק. צחקתי ועניתי שהיא צריכה לדעת שאני לא חברה בשום קבוצות או מועדונים. אף פעם… הסיבה לבקשתה נבעה מכך שחשבה שאוהב את התכנים. ומכיון שהיא מאד מוקירה אותך. והפנייה אלי- מתוך זה שגם אני, למרות שיותר חדשה בתחום, מטפלת בעזרת אנרגיות. אתמול בשיחת טלפון ארוכה, הזכירה את שם בעלך שלמד עם נדב בקיבוץ. אלישע. ואז חשתי צורך גדול ליצור קשר… הסיבה לכל היא שאלישע הנביא הוא ה guide שלי. כבר מעל לשנה. סיפור ארוך. אבל אני, שאהבתי את סיפורי התנ״ך אבל אף פעם לא הייתי מהמאמינות, היום משוכנעת שהתכנים אמיתיים. הגעתי לרייקי בדרך חתחתים. פעמיים, עד גיל 49 נגעתי במוות. בפעם השנייה כבר לא הייתי. אבל אני בכל זאת, בדרך נס, כאן. בנוסף לזה, אצלינו כנראה ״העסק״ הזה עובר בירושה, כי אבי וסבתי גם עסקו בזה. לעת צורך. אני חיה בניו יורק, אבל אם אי פעם יצא לך להגיע, או לי, אשמח אם נוכל להיפגש. המשך דרך מוצלחת לך ולמשפחתך והרבה בריאות!

  17. רונית שפי וולפיןבתאריך 05 ספט 2020 בשעה 10:17 pm

    סיגל יקרה,
    תודה שכתבת לי,
    מדבריך נשמע שמצאת לך מורה (אלישע הנביא…)
    ולכן את לא ממש זקוקה לעזרתי המקצועית כרגע.
    אך אם וכאשר זה יהיה רלוונטי,
    את יודעת איפה למצוא אותי…
    אמסור ד"ש.
    שבוע טוב

אם אהבתם בבקשה תנו לי לדעת בלחיצה על כפתור הלייק. בנוסף, אשמח לשמוע מה הפקת מתוכן זה ולהתייחס לכל שאלה שיש לך בנושא. את תגובתך בבקשה לרשום עכשיו כאן למטה