המקפצה לקפיצה קוונטית, לתלמידים ולמורים רוחניים:
אתמול ערכתי פגישת ליווי אישית לאישה שבשבוע אחד עשתה קפיצה קוונטית בחייה, מתקיעות לזרימה, וזה לא נדיר בקריאת הילות והילינג, אלא האופי שלהם. כך גם אתם יכולים להפיק את המיטב מהכלים הללו, כאשר אתם משתמשים בהם כדי להושיט עזרה לעצמכם ולזולת:
שבוע קודם לכן, כשאותה אישה הגיעה לפגישת ייעוץ ראשונית, ראיתי שכדי למצוא תשובות לשאלותיה, עליה לעשות שינוי של 180 מעלות בגישה שלה ופרטתי במה מדובר. היא, במקום להתנגד למסר שלי אליה, שהיה הפוך לחלוטין מכל מה שהיא הייתה רגילה אליו עד פגישתנו , אימצה אותו אליה ותרגלה אותו בפשטות ובהתמסרות, תוך כדי שהיא מרשה לעצמה להיות בתפקיד "התלמידה" ולי בתפקיד "המורה", דבר שיכול להיות מאתגר לאנשים כמוה, שהם עצמם מורים ומטפלים רוחניים.
שבוע לאחר מכן (אתמול) היא חזרה אלי לפגישה נוספת, כשההילה שלה תוך שבוע בלבד הפכה מכהה, כבדה וסטטית, לזוהרת, קלילה וזורמת, ומספרת לי בהתלהבות שורה של סיפורי הצלחה וצמיחה בכל תחומי חייה. איזה תענוג!
הסוד של הקפיצה הקוונטית
קריאת הילות והילינג עוסקת בזיהוי הרצון האמיתי של הנשמה ובדרך הייחודית שלה, להפוך אותו מחלום למציאות. התמקדות בשאלה נעלה זאת מאפשרת לאדם לעשות קפיצות קוונטיות. כלומר, להגיע מהמקום שבו הוא נמצא למקום אשר נכון לו להיות, ללא סטיות בדרך. אבל שימו לב: זה לא אומר שאין דרך. נהפוך הוא – ברור שיש, אלא שבאמצעות קריאת הילות והילינג, אם ירדנו ממנה, נשוב אליה ונמשיך לפסוע בה ואם אנו כבר נמצאים עליה, נפסע בה ביתר קלות, נינוחות והנאה. כי הדרך שלנו היא המהירה והיעילה ביותר אל פסגת ההר שלנו, והיא זאת המאפשרת לערוך קפיצות קוונטיות.
דברים שרואים משם לא רואים מכאן
בדומה לעזרה שאנו מבקשים, כשאנו לא מוצאים חפץ שהלך לאיבוד, או כשאנו מתקשים לעשות חנייה ברוורס, אנחנו גם זקוקים לעזרה מאדם אחר שיוכל להצביע לנו על הדרך שלנו ויזכיר לנו איפה היא ואיך לשוב אליה (הלו, מישו ראה את הדרך שלי?! מישו יודע איפה השארתי או החנתי אותה?!? מי לקח לי את הדרך שלי ושכח להחזירה?!). אם היינו אמורים למצוא את דרכינו לבד היינו האדם היחיד על הפלנטה. אלא שהבורא שלח לנו בעלי ברית, חברים למשחק החיים ושותפים לדרך.
העניין הוא, שכשאנו מבקשים מהם עזרה, חשוב שגם נתמסר לה בענווה ובתום, ומבלי לנסות להיות חוכמולוגים גדולים. כי האמת היא שברגעי מצוקה אנחנו ממש לא חוכמולוגים גדולים. אך מי שרואה אותנו מהצד, רואה דברים שאנחנו לא מסוגלים לראות באותו רגע ויכול לסייע לנו לשוב ולהתחבר אל החכמה שלנו, כי הוא לא מעורב ולכן יש לו פרספקטיבה רחבה, שלה אנו זקוקים באותם רגעים. על כך נאמר "דברים שרואים מכאן לא רואים משם.." ואפשר גם להיפך. ברור שגם חשוב לבחור אדם שאנו מכבדים ומעריכים, מתחברים אליו ואוהבים את זווית ראייתו, אשר שמח לעזור לנו ואשר מסוגל לראות אותנו, ראיה רחבה.
המורים הכי טובים והתלמידים הכי מוצלחים
אומרים שהתלמידים הכי טובים הם מורים והמורים הכי טובים הם תלמידים. אז האם אתם מוכנים לתת לעצמכם להיות תלמידים, כשאתם מוצאים מורה והאם אתם מוכנים לתת לעצמכם להיות מורים, כשהתלמידים שלכם מוצאים אתכם? האם אתם מוכנים להשתעשע ברעיון שכשאתם תלמידים, אתם מלמדים את עצמכם וכשאתם מורים אתם לומדים מאחרים? האם נעים לכם לחשוב שבתוך כל אחד מאתנו מצוי גם מורה וגם תלמיד/ה ואף לא אחד מהם יכול בלי השני?
האם אתם רואים שכשאתם לומדים, אתם זוכים לחרות גדולה מול המורים שלכם וכשאתם מלמדים, אתם זוכים לחרות גדולה מול התלמידים שלכם?
ו…האם אתם מוכנים לספר לי כאן בתגובה מה למדתם מהמסר הזה?
תודה ויום קוונטי לכל המורים והתלמידים שהיננו.
אשמח להתייחס.
באהבה,
רונית
5 תגובות לפוסט “המקפצה לקפיצה קוונטית, לתלמידים ולמורים רוחניים:”
תודה על המסר.
כבר זמן מה אני חשה שאין יותר הירארכיה אנכית, היחסים הם הדדיים – אופקיים,כלומר אין הירארכיה, המקבל והנותן נמצאים באותה נקודה, כשאני באה אל הרופא אני שווה לו, בעצם הבקשה שלי ללמוד משהו או מענה למשהו, אני מאפשרת לו להוציא לפועל את ההוויה שלו. וכבר אין לא נעים לי, או הוא יודע, חכם, גדול, ואני הקטנה,הלא יודעת. זה נגמר.
אותו דבר לגבי מורים רוחניים או כל דבר שקיים בעולם.
אני לומדת מאלה הבאים אתי במגע הן עליהם והן עלי.
המורה והתלמיד נמצאים באותה נקודה.
אסתר יקרה,
אני מסכימה איתך – כולנו שווים בעיני הבורא כי כולנו באנו מאותו מקור, ממנו.
אלא שכשאנו באים לתת ולקבל עזרה מהזולת
רבים לא ממש מצליחים להיעזר,
למרות שהנותן רוצה לעזור
כי המקבל,
נמצא בהתנשאות
ולא בענווה
וזאת מגלל חשש לאבד את האדונות שלו על עצמו
אלא שקבלת עזרה היא ממש כמו נתינה.
כלומר,
אין שום דבר מביש בקבלה מהאחר
והיא איננה עדות לאי יכולת,
אלא בדיוק ההיפך – היא עדות ליכולת לקבל
ולהיות בשפע.
אותו דבר נכון לגבי הצד הנותן:
אין שום דבר עצמתי בלהיות
היודע והיכול הבלעדי
כי העצמה הגדולה ביותר היא להעצים אחרים.
אז אולי כדאי להתבונן על המושג היררכיה בצורה קצת אחרת: במובן של תפקיד
כאשר כל צד ממלא את תפקידו בענווה כמורה וכתלמיד
תודה
רונית
ההתמסרות למורה בענוה מאפשרת את הפנמת המסר של הבורא דרך המורה,
משחק מסירות, של מסרים מוסריים, מוסר אמיתי, שמחזיק אותי באמצע, מחוברת אל עצמי ובני בריתי,
התמסרות היא אמון, ואמון מאפשר את האימון וההפנמה של אומנות הענוה,
היום אני רואה את הענוה כאומנות חיבור כל האברים והחושים והתיעול שלהם לטובה העליונה.
בכל פעם שאני מתאמנת, האומנות שלי משתכללת והאמונה שלי מתחזקת בעצמי במורה בדרכיו של בורא העולם להאיר,
תודה רונית שהעשרת את השפה הפנימית שלי שהפכו להיות כלים ודרכים לעבוד לתעל להתיעל להתרומם ולהיות ענוה בפסגה
תודה לך תמר על הצמיחה המשותפת
אם אינך מקבל את תפקיד התלמיד,
המורה אינו מתאים,
או שאינך מתאים להיעזר,
אם הבנת שאתה בנקודת – אין אונים,
צריכה להיות נכונות לקבלת עזרה ,
בענווה….
תודה לך את מורה גדולה,