שימי את האהבה שלך גבוה מהפחד לממש אותה
פרק ראשון – הקול שקורא לי
(טיפה אחרי חצות).
שקועה בחלומי,
כשלפתע קול חדש נועץ בי את מרפקיו
ודוחף אותי החוצה משנתי.
נענית לעקשנותו,
מסכימה להתעורר לזרועותיו,
ובצעדים שקטים עוקבת אחר צליליו:
מזנקת מהמיטה,
מדלגת על העברת אצבעותיי בשערי מול המראה
ואת פני לשטוף גם לא מספיקה.
הקול מוביל אותי בין ערפילי הלילה הצונן,
אל חדר האוכל הקיבוצי המוכר.
בדרך מסביר לי את התנהגותי בטון נחוש וקר:
"גברת, את לא אחת כזאת, שתפספס מסיבת ריקודים
ובמיוחד לא כשהיום בדיוק את חוגגת שמונה עשרה חורפים.
לכן, גם אם את חולה, למסיבת חנוכה את עכשיו עולה".
פרק שני – "הוא"
ריח סיגריות מחניק
ומיוזיק צפוף ומעיק.
מסמנת לעצמי אחורה פנה.
אך לפני שמסתלקת משם באכזבה,
קולטת פרופיל של איש אחד, בחושך בפינה.
למען הסדר הטוב, מעניקה לו שם: "הוא", במתנה.
"הוא" יושב בשקט בצד, לא רוקד עם אף אחת.
פניו גדולות חמות וחטובות, כמו צלע ממצוקי דרגות.
לא מסב אלי את מבטו, אבל לגמרי קולט, שאני קולטת אותו.
יודעת שבשבריר שניה הוא כבר יודע את כולי.
נענית לנוכחותו ונשארת.
בקצה השני של החדר ממולו מתיישבת.
שעה ארוכה מבלים בנגיעות ללא מגע.
בשקט, בחושך ממרחק של שתיקה.
האורות כל כך עמומים, כך שאנחנו לא מצליחים
אפילו להחליף בעיניים מבטים.
אך עם החום שיש בינינו את המרחק מקרבים
וגן עדן לשניים ביחד יוצרים.
נוגעים מרחוק עוד ועוד.
מתענגים נורא ואז מסיימים.
אני עוזבת ראשונה.
מרגישה אותו בגבי,
צועד לדרכו אחרי, אך לא לצידי, לא איתי.
בלי להשאיר סימן,
בלי לומר מילה,
ועדין במרחק שקרוב יותר לנגיעה משתיקה.
פרק שלישי – הבוקר שלמחרת
בוקר.
בחוץ עדין דצמבר כבד, גשום ואפרורי.
עצמי צועדת שוב, בקצב קשוב
לעבר הקול הקורא לעברי
ונושא אותי הרחק מעבר לחדרי.
מוצאת אותי בצריפים של המתנדבים,
זירה בה עד כה לא דרכה שם כף רגלי,
כי זהו המקום הכי רחוק ממגורי הילדות הטובות
(שאחת מהן זאת כמובן אני).
בלי לדעת מיהו הגבר האל צורי,
שהוציא אותי אתמול בלילה מחום מיטתי,
זה שמבלי להסיר ממני את בגדיי
עשה איתי אהבה לעיני כל במסיבה,
בליל יום הולדתי.
מבלי לדעת את שמו ואיפה הוא גר,
ניגשת לצריף השלישי, זה הגלמוד המסוגר.
משהו בתוכי דוחף אותי אל הדלת,
כף ידי על הידית מתנפלת
ובלי לחכות לרשות או הזמנה.
צועדת פנימה לתוך הזירה הזרה
ושם "הוא" נמצא. ממש ממולי.
נשמתו סורקת את מהותי,
דמי קפוא, רגליי בהלם דום.
בקצה השני של החדר הערירי מיטה
ו"הוא" שרוע עליה לגמרי עירום.
מלטף אותי מרחוק במבטו המחייך.
כדייג מסופק עיניו אומרות:
עכשיו הגיע תורך.
בואי, צודי אותי נמרה.
פרק רביעי – ההתקרבות
מצחו רגוע,
שפתיו שלוות,
לחייו מורות לי להתקרב,
אך ליבו רועד בהן:
האם זאת היא, הן שואלות את עצמן,
או שאני רק מדמיין?
האם היא תתקרב ותיגע,
או סטירה לי תיתן?!
שואלת את עצמי:
האם אכן בקול מתגעגע "חיכיתי לך",
אומר לי גבר מאוהב בטון,
או שמא אצלי בלב זאת רק כמיהה,
או אולי שעות נוספות של דמיון?
שותקת כי אין לי מה להגיד.
עם כל פסיעה לעברו מתפשטת
מכל מה שידעתי עד אותו הרגע.
מכל מילה מיותרת, מתקרבת רועדת,
ואיתו במשך שעות לראשונה בחיי
מקרוב ובאור יום
שותקת…שותקת… שותקת…
פרק חמישי – אנחנו ביחד
אנחנו ביחד.
שנה שלמה אנחנו שותקים ביחד.
הוא שותק לי, אני שותקת לו
והעונג הוא רב והלב הוא רחב
ויש אותי
ויש אותו
ויש אותי ואותו
ויש אותי ואותו ואותנו,
ויש את כל העולם, את כל המרחב.
והכל ציפורים בגן עדן,
וענן אפור מעלינו הופך ללבן
וברקע, בוב דילן, בוב מארלי, ניל יאנג,
יו תו (U2), פראנק זפה וזה מאימג'ן גם הוא.
ו"החומה" ושאר החברים וכל מיני פזמונים.
"הוא" מלמד אותי ניגונים,
עורך לי היכרות פרטית
עם הלנונים (הרבה לנון) המובילים,
שאותם הוא עצמו פגש באופן אישי
במעבי התקליטים.
פרק שישי – הוא יוצא עם אחר
אני כותבת לו את ליבי בשירים.
הוא קורא ושורף אותם, כמעט עד אפר ועפר
ומשאיר מהם רק פרורי נייר.
מיד אחר כך "תכתבי לי עוד אחד חדש"
הוא כל הזמן חוזר ואומר
בדרכו לבדו לראות איזה בחור שכותב ושר אחר.
קוראים לו מאיר אריאל, לזמר, הוא מסביר לי:
זה אחד מיוחד, לא בשבילך.
את לא תביני.
אז לא כדאי שאת איתי תופיעי.
אני לא מבינה מה הכוונה
ו…האם לקרוא את המילים שלי
"הוא" משם חוזר אליי ובא?!
אני נורא אוהבת את "הוא",
למרות שלא תמיד את העלמויותיו לגמרי מבינה.
אבל לא אומרת כלום.
לא שואלת שאלה, כי הרי זאת אהבה.
רק רוקמת שירה ברמיזה, מילה אל מילה.
פרק שביעי – לא מדברים
"הוא" לא אומר לי גם.
למרות שזוג עיניו החומות,
בים של חום אותי מלטפות.
אני, אני אף פעם לא יודעת
מתי הוא הולך ומתי בא.
אבל אני תמיד שם,
זמינה ומחכה.
אוהבת בשקט
והוא תמיד חוזר.
הולך וחוזר.
לא אומר לי מה הוא מרגיש,
האם הוא אוהב או שאנחנו קפיש?
אולי זה דמיון או אולי הוא אדיש.
ולמה מכל הזמרים, דווקא את מאיר בשר ודם
הוא לא מכיר לי האיש?
פרק שמיני – נמאס לי, אני עוזבת
יום אחד נמאס לי
מ"הוא" שהולך ובא, שבא והולך
ומהמאיר הבלעדי שלו,
שגר מחוץ לתקליטים – אוהוו!
אז אני קמה והולכת לי.
ולא חוזרת בי על דרכי.
בלי להתנצל ובלי להסביר
וגם בלי לכתוב פרידה בשיר.
אוספת את שאריות שיריי,
סופרת עד ארבע,
יוצאת בז'וונג אחד מאד קולני
ונוסעת הכי רחוק שיכולה אחרי המנגינה שלי.
פרק תשיעי – החתונה
פותחת עוד דלת,
אל עולם חדש נכנסת,
בונה לי עוד ועוד חיים.
מתאהבת בגבר הגברים,
תופרת לי שמלת כלה
וכמובן לזכר העבר המופלא,
מזמינה נוסטלגית את "הוא" לחתונה
פרק עשירי – מאוחר מידי
שנתיים אחר כך "הוא" ואני נפגשים ברחוב.
שואלת: מדוע לא הגעת לשמוח בשמחתי
והוא עונה: בזמן שאת היית מתחת לחופה
אני השתכרתי כדי לא להרגיש
לא להרגיש מה? שואלת.
שאני אוהב אותך ורוצה שתהיי אשתי.
בואי, בואי נברח רחוק ונהיה ביחד
אני אהיה לך את תהיי לי.
"מאוחר מידי", מסבירה
יש לי עכשיו אהבה גדולה
עם גבר ש"אני אוהב אותך"
ו"ואנחנו ביחד לנצח" לי הוא אומר
וכשהוא הולך מאיתי
הוא תמיד שב אליי
שב וחוזר
גם אני אומרת לו שאוהבת.
ששנינו ברורים שאנחנו אוהבים
ומאהבתנו לא פוחדים
חוץ מזה, יש לו תקליטים
של איזה מאיר אריאל וגבר הגברים שלי
משמיע לי אותם בלי להיבהל
אבל "הוא" מתעקש:
חיכיתי לך
בניתי בית בשבילך
אני אוהב אותך כבר שנים
הרבה מעבר למילים ולכל הזמרים
פרק אחת עשרה – מצטערת
בכאב מאומרת:
"מצטערת, יש לי בית חדש עכשיו".
מתרחקת משם ובוכה את הפספוס
שלי, של "הוא"
את היותר מידי שתיקה
את כל כך הרבה אהבה
בלי מילה אחת ברורה
בלי מנגינה אחת
שמחוץ לתקליטים נותרה
את ההתרחקויות שלו הלא ברורות
את חזרותיו הבוערות
ואחר כך את העלמויותיו העוד יותר גדולות
ושוב את התקרבויותיו הסוערות
את הטלטלות שעירערו את נשמתי
עד שיצאה ממני דעתי ונסעה אותי הלאה בדרכי.
בוכה ונזכרת איך הוא הסביר לי שמעולם לא חשב,
שאחת כמוני – ילדה טובה, תאהב מישהו כמוהו – ילד רע
ואני אומרת לו את אותו הדבר בדיוק:
שמעולם לא חשבתי שמישהו כמוהו
ירצה אותי, שאני כזאת חנונית והוא כזה לנוני (לנון + ני)
פרק פרק שניים עשר – הסליחה
אחרי ימים רבים נרגעת ולנו סולחת
על שלא ידענו שאנחנו אוהבים ואהובים
שעל שלא חשבנו שאנו זה לזו ראויים
סולחת לו על בריחתו מאהבתו
שהוא בעצמו לה בגרונו אל תוכי לה קרא,
שאותה הוא ביקש, זיהה וידע
עוד לפני שראה, נגע ושמע.
סולחת לו על שלא התעלה על עצמו
ולמענה לא השכיל לפרוק את נישקו,
מהחוקים ומההרגלים, שהחזיק בתוך ליבו,
אלה שהשאירו אותו שבוי בכלא של עצמו.
סולחת לו סולחת לי על שלא גיליתי לו את ליבי,
על שכתוצאה מכך התייסרתי מהאהבה שתוכי.
פרק שלוש עשרה – ההבטחה
מתרחקת אל תוכי ובתוך כך מבטיחה לבוראי,
שלעולם לא אחביא שוב דבר חיובי בעד אדם אחר בקרבי,
במיוחד לא את אהבתי.
גם אם זה מפחיד לי את האגו ומרעיד לי את ההוויה,
גם אם אראה פתיה עלובה, תלותית או גלמודה,
גם אם הוא ירחק ממני לעד, או ירגיש כלפי שינאה.
מבטיחה לעצמי שמעכשיו ואילך תמיד
לשים את אהבתי גבוה יותר מכל פחד לממש אותה.
אחרת, את מה אני בעצם מקדשת?
פרק ארבע עשר – הזכייה
אחרת, כל מה שהיה עם "הוא"
יהיה באמת החמצה גדולה ונוראה.
…………………………………………….
כל הזכויות שמורות למחברת: רונית שפי וולפין
אהבתם? מזמינה אתכם לסמן "לייק" (אהבתי) ו/או לשתף
ו/או להגיב כאן למטה ואשמח להתייחס.
תודה רבה,
באהבה,
רונית
26 תגובות לפוסט “שימי את האהבה שלך גבוה מהפחד לממש אותה”
כיף לקרוא את כתבייך, לראות קצת את האני שמאחורי המטפלת היעילה בהחלט!
חיבוקים גדולים
אושרית אלבז
תודה ששיתפת, מרגש ומלמד לתת הכבוד הראוי לאהבה, ושהאגו ילך לעזאזל
הלוואי שעוד אנשים יקראו ויישמו את מה שאת ממליצה
כמה סבל ניתן למנוע.
נהנית לקרוא עצותיך וליישמן בחיי, צלילה
תודה,אני עכשיו מסיממת נישואים (2)בגלל השתיקות ואי וודאות,וחוסר ב"אני אוהב"
אל תצטערי על "הוא"כי בסוף הסיפור הזה היית יוצאת פגועה,מבלי לדעת מה היה ולמה.
רונית, יפיפה, כאוב, אינטימי, נוגע ופשוט מלמד עוד על אהבה ודרכיה, הלב מתרחב, תודה על השיתוף
וואוו… מרגש….כואב …..מדהים… מקדש את האהבה……
רונית אהובה!
זה כל כך מרגש ,מטלטל , נוגע , ומעורר חמלה! על מילים שלא נאמרו !מזכיר את עולמו של מאיר,
עם סוג המיסתורין וההסתרה.
גברים
מחכים לאבירה על סוסה לבנה שתחטוף אותם, ותלמד אותם איך לרכב.
העולם מלא בשקט בין המינים , ופיספוס בין השורות.והמסקנה בסיפורך ,שנכון לאמר אני אוהב אותך,
ושרוצים עוד מאלה בסיפרך החדש " בקרוב בחנויות "
יקרים,
איזה כייף לי להתכתב איתכם! אני אוהבת להתכתב איתכם – ובהשראת השירסיפור הזה כאן אני לא אסתיר זאת מכם. כן. נורא כייף לי החברותא הזאת של ללמוד ביחד.
אושרית יקרה, "המטפלת היעילה" שאת מכירה היא יעילה בזכות ה"אני" שמתגלה לך כאן. ה"אני" הזאת פושטת ולובשת צורה בכל תחומי חייה: המקצועי, הרוחני והאישי. מורה רוחנית יכולה להראות רק מה שיש לה ולא מה שכתבו אנשים אחרים בספרים. אני מודה לך על הפרגון ועל העידוד שדברך מעניקים לי – לשתף עוד יותר. תודה.
צלילה יקרה, אני שמחה לשמוע שדברי עוזרים להפחית סבל. סבל הוא אפשרות לא הכרחית. מחמם לשמוע שאת רואה את זה. באשר לאגו שהזכרת – אל תזרקי אותו כל כך מהר לפח, יש לו דווקא שימושים מופלאים, אבל על כך ארחיב באחד המאמרים הבאים. מקדישה לך אותו מראש באופן אישי. חיבוק גדול בינתיים.
לילך וטל יקרות , נגעתן בי בדברייכן – מאישה לאישה. אך אין לי כרגע מילים לתאר. רק לחבק אתכן.
שלומית יקרה, אני גם מרגישה מזל גדול על כך שיצאתי מהיחסים הללו בזמן ועוד ברכוש גדול – השירסיפור הזה שהוא תמצית השליחות שלי בחיים, בכל התחומים (האישי, המקצועי והרוחני): לממש את האהבות האמיתיות בכל התחומים כאחד ובאופן שלם. אהבה שהיא שלוקה בחסר (כמו הקושי להביע ביטוי אהבה) היא גורם לסבל מיותר. מאחלת לך שתזכי לצור לעצמך אהבה זוגית שלמה, טהורה ומספקת. אני מאמינה שזה אפשרי.
דורי, דורי, דורי,
1. האם אתה פה מגלה לי סוד כמוס: שמה שגברים באמת רוצים זה שאנחנו הנשים נחטוף אותם?! או שכוונתך היא שנעורר בהם את החשק לחטוף אותנו? איך לדעתך זה עובד. יש לי במגירה קטע על חטיפה…לכבוד הדיון הזה אולי לחשוף אותו סוף סוף.
2. אני מתנצלת שהספר שהזמנת ממני מתעקב טיפונת ביציאתו מהעור אל האור ומודה לך על התזכורות המעודדת ומעוררת ההשראה לפרסם אותו בהקדם
סיפורך נוגע כל כך. כתוב יפה כל כך.מזכיר גם לי את שלי…כל כך…ואני כרגע לבד כל כך…
רונית – רונית- רונית !(סימן קריאה! לקרוא!)
סופרים לא יכולים לחכות זמן רב , העם יכול לחכות , הסופר שיספור את סיפורו , ויקשור את הקשרו .
הקשר הפנימי הזה מפיח רוח , שמניעה את הנשמה בקול קורא .כאן מעל דפי הבלוג , והטיפים והמכון יופי שפתחת לנו ,
והשעורים שאת מלמדת והקורסים שאת מנחילה.מתמלא האויר בשאלה , שספר יודע להשיב.
כשיצאתי לחו'ל לפני כמה זמן לצילומים , היה לי בר ו ר שאם היה איתי ספר שלך בטיסה ההמראה היתה ניראת אחרת.
הנשמה זקוקה לסדר ואירגון , וספר הוא תרמיל צד , שמרגיע את הדרך.
אגואיסט שכמוני חייב את הספר – תודה והמון אהבה !
לקרוא את שירייך זה כמו לראות סרט, מלא בצבעים, דינאמי ונעים. תודה על התזכורת להראות לקרובים שלנו שהם נאהבים…
הי רונית, תודה על השיתוף שלך הנוגע כל כך ומרחיב הלב.
כאב הלב בהחמצת האהבה גדול כל כך ומייסר.כמו כן הפחד לממשה פן יפגע לו האגו,ותרעד האדמה מגילוי הלב. קדושת האהבה ראויה לה שתהיה בראש הפסגה גם אם לפעמים נדמה כי היא בודדה. הלוואי שתמיד אהיה אמיצה מספיק לבחור באהבתי ולזכור ששום דבר אחר לא ישווה לה.
אני מתפללת ומיחלת להחזיק את ספרך ליד מיטתי, מעלעלת בשיריך,מאמריך ושיעוריך. אשר לי מזכירים את התחייבותי בפני הבורא
לבחור באהבתי. מקוה שיקצר לך הזמן לקבץ את זה האוצר לאוסף מהודר. בהצלחה ואהבה רבה.
תודה איריס,
אני כבר רואה בעיני רוחי את השידה ליד המיטה עם האור הנעים ככה לפני השינה והספר עם הכריכה הנעימה והתוכן שמקריא את עצמו ומלווה את קוראו כל הדרך אל עולם החלומות וכל הדרך חזרה לעולם הערות, על מנת להגשימם.
מילותייך מעודדות
שוב,
תודה
ערב טוב רונית,
נגעת בליבי,
תודה,
את השתיקות לפעמים אנו נוטים למלא במה שאנו
משתוקקים לו בלבנו,
אך לעולם לא יוכל הדמיון לנחש את מה שבאמת.
השתיקה הזו,
הפחד הזה,
יתכן והם מגינים עלינו (כך דימינו אז)
מכך שלא ירצו אותנו, במידה וידעו
מי אנחנו באמת (כלומר מה אנחנו מדמים
שאנחנו באמת).
כך שבעצם שני אנשים מקיימים יחסים
עם פרי דמיונם,
אם גם במקביל,
וכאילו ביחד.
ככל שהיחסים האלו נמשכים, לפעמים אנו נקשרים
אל מה שאנחנו מדמיינים,
ולפעמים כשמתגלים דברים,
עולה אכזבה
ואפילו תחושה שרימו אותנו.
לפיכך יתכן וכדאי לעשות את מה שאת אכן עשית,
ולחפש יחסים עם אדם,
שאיתו מרגישים קרבה,
שהוא גם חבר וגם חברה,
וללא חשש אפשר להיות איתו
מי שאנחנו (או לפחות לתת לכל מה שעולה
להתבטא),
ושהוא איתנו כנ"ל.
ואהבתי מאוד את הזרימה הנפלאה
הקצב היפה והמנגינה
שעלו מכל שורה ומכל מילה.
רמי
יפה. נוגע ללב. תודה
רגשת אותי מאוד… נגעת בי במקומות הכי חבויים, איזה אומץ שהבטחת לעצמך לממש כל אהבה שיש לך,את מדהימה …בנוסף ללמוד במחיצתך היתה לי חוויה גדולה ומרגשת שיהיה לך חג שבועות שמח…והלוואי שנגיע למקום הזה של האומץ ונוכל לממש את אהבותנו תודה על הכל.
מרגש,מעצים, פורט על מיתרי ליבי, מביא אותך להניע את עצמך להפוך את הפחד ולממש את האהבה. תודה
תודה מירב, שמחה שנהנית
וואו…
וואו רונית,
אפשר ללמוד ממך כל כך הרבה….
ויש לי כל כך הרבה ללמוד..
והכל מתחיל מצעד קטן אחד…
קראתי בשקיקה הכל, וכל כך נהניתי.
הלוואי וידע גם ליישם הכל…. אמן!
תודה לך אישה יקרה
דורית
קוראת את הכתוב מליבך וכל כך מזדהה,גם אני עברתי את התהליך שלך אך עם סצינה ותסריט אחר אך אם אותה המהות ובסוף אותה ההבנה והתובנה שחייבים לשחרר רגשות אהבה פשוט חייבים כי אם לא ,פשוט נשרפים לאט לאט מבפנים,וכואבים וואי כמה כואבים.גם אם באהבה חד צדדית נפגשת ויודעת שאין באפשרותך לזכות בה ויודעת בהגיונך כי זה אסור!גם אז חייבים לשחרר את הרגשות מול אותה האהבה,פשוט למען בריאותך הנפשית,ואיך הוא יקבל את רגשותיך זה באמת בעיה שלו שאולי הוא צריך ללמוד להתמודד איתם…ככה באמת לאט לאט נרפאים מאותה אהבה מיותרת ומתחילים להכניס את ההגיון שתופס את מקומו לאט ובכבוד וכך מתחילים להמשיך הלאה לאהבה אחרת בריאה ונכונה לנו יותר עד שנלמד לאפשר לעצמנו את האהבה הכי נכונה ובריאה עבורנו כבני אדם ונשים בוגרות ונבונות יותר.עברתי את התהליך הזה על בשרי עם כמה אהבות לא בריאות עד שלאט לאט למדתי באמת לאהוב את עצמי ולאפשר לאהבה הכי בריאה עבורי לתפוס את מקומה הראוי בחיי..זה תהליך ארוך וכואב אך תאמינו בזה זה אפשרי.תנו לכל אהבה את הכבוד שלה היא ראויה מעצם היותה אהבה גם אם היא באה מתוך חולשה ורגישות עצומה ,בטאו אותה במילים ובמעשים ולאט לאט עם הזמן היא תרגע לה,וכך תבינו באמת מה נכון לכם באמת.אל תתביישו מול אותו מושא האהבה פשוט תחשבו רק על עצמכם..וכך תלמדו לאהוב אותכם יותר מכל.
"הוא" חותם על כל מילה
תודה, תודה על המילים ו"המנגינה" …. 🙂
קל לגרום לאנשים להזדהות עם אהבה בין הוא להיא,
כמו שקל לגרום לילדים להזדהות עם ממתקים וריגושים,
אך האם זוהי האמת, האם זוהי האיכות, האם זוהי תכלית החיים?
אולי בקידוש האהבה, מקדשים את הריטואל האינסופי של המרדף אחרי האשליה,
אפשר חיים שלמים לנסות להיות ה"היא" ולחשוב בכל פעם שזהו זה, ואחרי כמה זמן לעזוב ולהמשיך …. הכל תוך קידוש ה"אהבה" …
אך אין כאן את המאבק הפנימי הבונה את היכולת להשתנות ולקבל את מה שנראה כרגע קצת מאכזב (כי הציפיות באו מהאשליה) …
אין כאן את האיכות הצרופה של נשמה אלוהית רגועה ובוטחת היכולה להכיל את כל העולם (גם אם הוא קצת גשמי וירוד, לפעמים ..)
אני מרגיש (ואולי טועה .. 🙂 שהיכולת להשתנות (להתפתח?) ולראות באופן חיובי דברים שנראו לנו שליליים, היא יכולת אותה אנו צריכים לפתח תוך חוויות החיים, כך שבסוף נוכל להבין שנהיינו הרבה יותר מאושרים עקב היכולת שלנו לראות שהכל באמת לטובה …..
המרדף אחרי ה"אהבה" …. עומד קצת בסתירה לכך …. ואני תוהה …. מה דעתך?
… ודבר נוסף שראוי להבהיר (שמא ישתמע אחרת) – רונית, אני מוצא המון כוח, תמיכה ואור בכל מה שאת כותבת .
שלום רון,
אשיב לך בשתי רמות:
א. ברמה מהותית:
אין צורך לרדוף אחרי אהבה מכיוון שאהבה לא משגים, אלא חיים.
כי אהבה היא מהות – אפשר להיות אהבה
אהבה היא ייעוד – דרך חיים ואופן התנהלות
אהבה היא שליחות – אפשר לייצר פירות אוהבים ולהעניקם לעולם
ואהבה היא גם זכות – המנוע שמניע אותנו בחיים להיות אהבה, לעשות אהבה ולייצר אהבה
ב. ברמה הייעודית (תכליתית)
אחד הטריקים שהבורא עשה בכדי לעזור לנו לטפח אהבה
(להיות אהבה, להתנהל באהבה, לייצר אהבה והתניע את עצמינו מאהבה)
זה לתת לנו את הכמיהה לזוגיות
כי זוגיות מאפשר אימון באהבה
לכן, זוגיות איננה היעד,
אלא כלי ואחד הדרכים לטפח אהבה
אך לא הדרך הבלעדית.
מעוד קל להיות אמא תרזה ולהתנזר מזוגיות
על מנת להיות קדוש – מושלם,
אבל רק כשאנחנו יודעים אהבה אינטימית של זוגיות
אנו יודעים קדושה מלאה, מה היא.
אינטימיות היא אחד השיעורים שהמין האנושי עדין לא סיים ללמוד
ומי שרוצה לדעת את השיעור הזה,
שיבקש זוגיות.
הזיווג בין השניים מאפשר לדעת את הבורא
וההתנתקות מזוגיות מנתקת אותנו מהבורא.
העניין הוא שזוגיות טובה נוצרת על ידי
יצריה של יחד חופשי ולא תלותי
לצד קירבה, פתיחות ושיתוף עצומים.
וזה האתגר הגדול מכל עבור המין האנושי בכלל
ועבור המתנזרים בפרט.
ישוע (ישו) שם את זה במילים מאוד יפות:
…"להיות בעולם, אך לא של העולם".
כלומר: לאהוב, בלי להצמד לאהבה.
את השיעור הזה אפילו הנזירה אמא טרזה עדין לא למדה.
זה יקרה לה שתתרגל אהבה זוגית
וכך גם לשאר בני האדם.
תודה על המשוב ועל השאלה היפה והעמוקה
רונית
רונית יקרה.
הסיפור שלך כל כך חזק,ועוצמתי, ברור, וממחיש עד כמה הדבר הנכון ,הוא ללכת עם הלב שלך, עם האינטואיציות, בלי לחשוב, לנתח, ולפעול על פי מוסכמות החברה.
השארת אותי דומעת נוכח העוצמות שכתבת כאן, וחשפת את חייך באופן נקי ומוחלט, במפגש הזה.הלוואי שאנשים היו באמת חיים לפי התחושות,ולא ההיגיון, והעולם היה "מרגיש" הרבה יותר.
הסיפור שלך נתן לי להבין שאני בדרך הנכונה, ולא אתפשר, ואלך בדיוק עם הלב שלי-במציאת הזוגיות הגבוהה שאותה אני מייעדת לעצמי.
תבורכי על הדרך שלך. וגם אני רוצה את הספר שלך ליד מיטתי.
בוקר קסום לכולנו. תודה לך.
שלום רונית! הקריאה של השיר שיעשעה אותי וגרמה לי לחייך…
כן, גם אני חווה את זה ובדיוק, בזמן הנוכחי. אני מסיימת יחסים בתחושה טובה, שאני יכולה יותר, במיוחד כמו בסיפורך הלב הסגור וחוסר הוודאות מהצד השני ולכן אני ממשיכה הלאה… לא קל, אבל הרבה תובנות והיכרויות עם עצמי ואיתך, שזה ממש מקסים אותי שאיך שביקשתי את הופעת לתוך חיי! דברייך מהדהדים וברור לי שזה לוקח רק קדימה… וכמובן שאם יש ספר, ארצה לרכוש אותו!. נושמת עמוק ולוקחת את המתנה שלך פנימה.. שבוע – טוב!!