להקשיב לעצמך בנוכחות הזולת – אגדת הפה – שח:

מאת: בשעה 8:44 pm נושאים: מאמרים

"…אני מיואשת. לא בא לי לנסות לעזור לעצמי, כי ניסיתי כל כך הרבה פעמים, ובהמון צורות, כלים ושיטות, אך זה לא עבד לאורך זמן. אני קוראת למצבי "דיכאון". בהגיעי לתחתית התחתיות, אדם יקר מסדר לי פגישה עם איש שלטענתו עזר לו ויכול לעזור גם לי. יום הפגישה מגיע, כשאני כבר עמוק בבור של חוסר אונים, אבל אין לי כוח לצאת מהמיטה ולהיפגש עם האיש.

לפתע, אני חשה כאילו כוח גדול ממני חודר אל הבור בו אני מוטלת ומרים אותי ממקום מרבצי. נדמה כאילו הכוח מגיע אלי מלמעלה ולכן אני קוראת לו "כוח עליון". אני מרגישה כמו בובת חוטים בידיו. הוא מוציא אותי ממיטתי, מלביש אותי, נושא אותי על כפיו ומביא אותי לפגישה עם האיש.

בנוכחותו של האיש אני גואלת את עצמי מהמצב בו הייתי נתונה ויוצאת לחופשי. לימים, האוצר שאני מגלה בפגישה גורלית זו הופך לאחד מעקרונות היסוד בארגז הכלים שפיתחתי, לגילוי ומימוש שליחותך בכל תחומי החיים, כנשמה עתיקה (אדם רגיש, אכפתי ושוחר חופש" (פרק מיומני האישי)

הכוח העליון מדבר אלי מגרוני שלי ובטון בטוח ועניני נותן לי תדרוך מהיר וקצר: "תקשיבי לאיש. הוא ייעץ לך איך לצאת מהבור אליו נפלת". "איך הוא יעזור לי?!" אני רוטנת בחוסר אמון כלפי הקול, "אף אחד כבר לא יכול לעזור לי. ניסיתי הכול. אז מה יש לו כבר להציע לי, עוד שיטה שלא עובדת?!"

להקשיב לעצמי בנוכחות הזולת

אני מגיעה למשרדו של האיש. הוא מציע לי כיסא ומתשאל אותי על מצבי. אני שוטחת בפניו את מר גורלי בנימה מתוסכלת וקולטת שהוא המום מדברי וכי הסיפור שלי גדול עליו, אבל למרות זאת הוא מבטיח לנסות לעזור לי. כעבור שתיקה קלה הוא לוקח נשימה עמוקה, מכחכח בגרונו ובקול מהוסס, מנתח את בעיותיי ומשיא לי עצות בקצב איטי.

דבריו מציפים בי עצבנות וחוסר סבלנות. בא לי להימלט משם ולחזור הביתה, למיטה, לבור שלי, אבל אני נשארת נטועה בכיסאי. כי הכוח העליון מניח את כף ידו על כתפי, דוחף אותי למטה, חזרה אל מקום מושבי. אין לי כוח להתנגד. אני נשארת לשבת, אבל לא מקשיבה. לא לאיש ולא לכוח העליון. אין לי סבלנות להקשיב לעוד קשקשן שחושב שהוא יודע מה טוב בשבילי.

מחפשת לי מקום מסתור בתוכי, כדי שהכוח העליון לא יבחין, שאני ממרה את פיו ובמקום להקשיב לאיש, אני מקשיבה לעצמי. כדי שלא אתפס על חם אני מניחה לדברי האיש להוות רקע לשיח הפנימי שאני יוצרת ביני לבין עצמי בנוכחותו, כאשר אוזן אחת שלי פונה פנימה אל עצמי והאוזן השנייה פונה החוצה, כדי להקשיב לאוושת דבריי האיש, למקרה של בוחן פתע מהכוח העליון. דברי האיש דומים לדברים שכבר שמעתי אלף ואחת פעמים מאלף ואחד מומחים בתחומו, אלא שאני מבחינה כי הפעם אני שומעת אותם אחרת לגמרי – אני שומעת את עצמי מבינה את עצמי בנוכחותו.

לאותו איש אין נוכחות מיוחדת ויוצאת מן הכלל, אך שכשאני מקשיבה לעצמי בנוכחותו, תשומת הלב שלי נודדת אל המרחב האישי שלי – אל עולמי הפנימי. שם קורה דבר מקסים להפליא: דבריו, בפגשם את המרחב שלי, מציפים בי תמונות, רגשות, תחושות גוף, מחשבות, זיכרונות, סמלים ואותות.

כך זה תמיד קרה לי, בעבר, עד היום עם אנשים – שמעתי את עצמי בנוכחותם, אלא שהפעם אני מתמסרת למה שאני שומעת מתוכי ונותנת לקשב הזה מקום של כבוד. במקום לנסות להתרכז בדברי האחר ו/או לתכנן איך להגיב עליהם, אני ממוקדת בחוויה שלי בנוכחותו.

הפעם אני מתעניינת במה שצף בי ולא במה שמתכוון המשורר, במקרה זה – האיש. אני מתבוננת בדברים שצפים בי כשהוא מדבר ולא במה שהוא אומר. אני פשוט מתעניינת בי בנוכחותו. נראה שהוא חווה אותי כמקשיבה לו ואני חווה את עצמי כמקשיבה לו ולי במקביל.

האוצר שמתגלה כתוצאה מההקשבה לעצמי

ככל שאני מתמסרת לתרגול הקשב המקביל, משהוא חדש מתהווה בתוכי. כמו שעון מעורר, שמעיר אותי משינה עמוקה, אני שומעת אותי קוראת אל עצמי ומצביעה אל מקום מואר וער בתוכי: "הנה, שם, שם התשובה שלי! הנה האוצר שחיפשתי כל הזמן הזה, אשר איש לא יכול היה  לעזור לי למצוא אותו". לאוצר שאני מוצאת יש דימוי, צבע, צורה, תחושה, צליל, טעם, ריח, גודל, קצב, רטט, תדר, מלל, תנועה, מרקם ומבנה ייחודי משלו. הוא מלא חיים ואני יודעת אותו בכל הווייתי. החוויה הרב חושית הזאת של האוצר שלי מציפה אותי בתחושה של שלמות טוטלית לגבי הצעד הבא שלי. אין לי צל של ספק בו. פתאום הכל ברור. רק לרוץ ולבצע. תחושת השלמות הזאת מניעה אותי קדימה כמו רוח שמניעה את עלי השלכת אל המקום הבא שלהם, הרחק מהעץ. אני יודעת שזה הכוח העליון שבתוכי. הוא חזק מסך כל חושיי הבודדים.

שוב  אני מונעת מכוח עליון – הפעם הוא מקפיץ אותי מכיסאי ומשחרר מגרוני מלל קולח ונמרץ לעבר האיש הזר: "סליחה שאני מפריעה לך", אני קוטעת את שטף דבריו של האיש בטון נרגש, "כשאתה מדבר אני שומעת בתוכי את אלוהים מדבר אלי, כאילו הוא מדבר מגרונך לאוזניי. הוא אומר לי ככה…ככה…וככה.. ולפיכך, אני שוטחת בפניו את תגליתי בקצב דיבור מהיר ונלהב, ומרחיבה: אני מבינה כי הצעד הבא שלי הוא: א', ב' ו- ג' ", וממשיכה לפרוט לפרטי פרטים את החזון החדש שיוציא אותי מהבור אליו נפלתי ואשר בו הייתי מוטלת עד לפני זמן קצר. …"הסיבות לכך, אני מעמיקה את טיעוניי, הן 1, 2 ו -3,  אני פורשת בפני האיש בהתפעלות גדולה את תובנותיי הטריות, שזה עתה קבלתי בנוכחותו.

האיש מתבונן בי במבט תמוה, מופתע שאלה הם הדברים שהבנתי מתוך דבריו, למרות שהוא בכלל לא אמר אותם. אבל הוא נראה מרוצה מעצמו ושמח שעזר לי בזמן כה קצר ומחייך מבלי להבין איך אירע הנס שהתחולל כאן במשרדו. הוא מקשיב לי ואני ממשיכה: "אני מודה לך על הזמן שהקדשת לי. עכשיו הכל ברור לי ויש לי כיוון פעולה מגובש. המון תודה לך ולהתראות".

אני נרגשת מהתשובה שמצאתי ומחבקת את האיש והחלל בינינו מתמלא בתחושת חדוות חיים ותקווה.

המפתחות אל האוצר

אני מתרחקת מאושרת, ביודעי שגיליתי אוצר רב משבקשתי. ראשית, זכיתי בתשובה לשאלה שלא היה לי מענה עליה עד כה, וחוסר התשובה הביא אותי למצב שלו קראתי "דיכאון". שנית, זכיתי לגלות מפתח למציאת תשובות לכל השאלות שאי פעם אבקש למצוא את התשובה שלי עליהן.

אני צועדת  אל ביתי בתחושה שנפתח בפני עוד שער למעגל של תקווה. תקווה למצוא את הכוח בתוכי לעזור לעצמי. תקווה להקשיב לעצמי בנוכחות הזולת. תקווה להאמין לבורא ולא רק בו. תקווה לגאול את עצמי בעזרתו. תקווה שלא אפחד ליפול, כי בכל בור טמון אוצר. הרי גם יוסף הקטן נזרק לבור ומצא שם אוצר, שבשלב ראשון אמנם הוריד אותו מצריימה, אך בשלב שני חיבר אותו משם בחזרה אל ביתו הרוחני – אל שליחותו.

באתי מיואשת ויצאתי חדורת תקווה

בדרך הביתה אני עוצרת אצל המקשר (הממליץ שקישר אותו עם האיש), כדי להודות לו על המלצתו.

…"באתי אל האיש שלך  מיואשת וחזרתי ממנו מלאת תקווה, אז המון תודה לך," אני מכריזה בהתלהבות.

"מה הוא אמר לך?", חוקר אותי הממליץ.

"זה לא מה שהוא אמר לי, שעזר לי, אלא מה שאני שמעתי, כשהקשבתי לעצמי בנוכחותו – בזמן שהוא דיבר", אני מבשיבה.

"מה, לא הקשבת לו?!" שואל אותי המקשר בפליאה.

"לא.", אני משיבה, "הקשבתי לעצמי בנוכחותו".

"אז מה את הולכת לעשות עכשיו?", הוא ממשיך לשאול כשעל פניו הבעת בלבול מהולה בדאגה לעתידי.

אני מארגנת את מחשבותיי בקול רם:

"א. אני מתכוונת לפעול לפי התשובה שגיליתי בתוכי, בנוכחות האיש.

ב. אני בוחרת מעתה ואילך לתרגל הקשבה רב חושית לעצמי בנוכחות הזולת.

ג. אני רוצה לדבר פחות ולהקשיב יותר".

לימים הפכה ההקשבה הרב חושית שגיליתי אז לאחד מהעקרונות הבסיסיים בקריאת ההילה וההילינג הרב חושיים שפיתחתי.

עת לשתוק ועט לכתוב – אגדת הפה שח

לפני כחודשיים הבנתי שהגיע הזמן שאקח צעד נוסף ביכולת שלי לעזור לעצמי ולזולת. בעקבות ההבנה הזאת יצאתי למסע ההקשבה, כשאלי מתלוות שתי קבוצות של אנשים מופלאים, אותם אני מלמדת איך לגלות ולממש את שליחותם בכל תחומי החיים בדרכם הייחודית – קבוצת מתחילים וקבוצת מתקדמים. אני עוזרת להם לחדד את היכולת לחקור, לגלות  ולממש את  הרצון האמיתי שלהם בדרכם  הייחודית, כנשמות עתיקות (אנשים רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש9.

במהלך המסע המשותף הזה גיליתי שגברה בי התשוקה להקשיב מלדבר. הבוקר התעוררתי מוצפת חשש שמא התמכרתי לשקט שבקשב. לכן, לאחר חודשים של שתיקה מרובה והמנעות מפרסום פרי עטי החלטתי לשוב ולכתוב. הפעם אני כותבת מתוך תחושה שהגיע העת שאוסיף להגדת הפסח האישית שלי פרק נוסף ולכנותו:

אגדת הפה – שח. פרק זה קורא לי לא רק למלא את מצוות "והגדת לבינך", אלא לתרגל לצידה מצווה נוספת:

ו"הקשבת לבינך – בינו ובינך".

הבן יכול להיות הבן שלי, אשר לו אני אם

ואף אני בעצמי.

כלומר,  – "הבן הפנימי" או יותר נכון, במקרה שלי – "הבת הפנימית".

חוזרת להקשיב בפה מלא שח ושחוק.

חג שמח.

מה הפקת ממאמר זה? בבקשה כתבו כאן למטה את תגובתכם.

תודה וחג שמח,

רונית

33 תגובות

33 תגובות לפוסט “להקשיב לעצמך בנוכחות הזולת – אגדת הפה – שח:”

  1. טלבתאריך 11 אפר 2012 בשעה 11:07 pm

    אין מילים… רונית אני לא כל כך אוהבת להשתמש במילה "מדהים" (העברית העכשווית קצת שחקה אותה בעיני), אבל… אני לא מוצאת מילה יותר טובה… קוראת את המשפטים שלך והם פשוט מדברים אליי, ממש ככה, מדברים. בקול. וישר לתוך הלב… עוצמתי ונוגע, ו… כנראה שאין מנוס- מדהים 🙂
    ומה שעוד יותר מדהים זה שאין לי ממש מושג למה כל כך התחברתי… זה כנראה מעבר למילים. משהו בחוויה ובתדר כנראה, אבל העובדה היא שמה שאת כותבת מגיע ב"דואר אקספרס" לתוך הלב שלי. (וזאת לא פעם ראשונה, את די שיטתית בעניין הזה :)) אז תודה על השיתוף במשהו כל כך משמעותי…

  2. ענבל בובליקבתאריך 11 אפר 2012 בשעה 11:38 pm

    לפני כמה ימים חבר ישב מולי והתחיל לייעץ לי ולומר לי מה הוא רואה עליי, מה הוא חושב ומה לדעתו אני צריכה לעשות הלאה.
    הוא לא פסח על שום פרט מחיי, הוא עבר על הכל מהכל! חפר וחפר וחפר כדי למצוא נקודה שבא זה יהדהד בתוכי משהו ויגרום לי לפעול.
    כשהחבר הזה ייעץ לי מכל הלב והנשמה שלו, אני בהיתי ברצפה ושקעתי לעולם משלי – כמו אז, כשהייתי קטנה.
    פעם המילים שלו עוררות בי רגשות שלא אהבתי, פעם היו דברי אמת.. ופעם לא… פעם התרגשתי, ופעם כעסתי.
    ושתקתי.
    הקשבתי למילים שלו, ולמה שזה מעורר בי, מה קורה לי בפנים..
    עשיתי בדק פנימי רחב היקף ועמוק בעזרת המילים שלו, בעזרת זה שהוא לא פסח על שום פרט מכאיב בחיי. איפה אני נמצאת שם? מה נכון לי? מה לא?
    בסוף דבריו, הרמתי את המבט, והעזתי לומר "80% לא היה קשור אליי. 20% כן. ואותם אני לוקחת."
    יצאתי מהשיחה עם המחשבה שלא הקשבתי, כי בהיתי ברצפה.
    ולכן רק מעט מהדברים נגעו בי..
    עכשיו, אחרי שקראתי את הפוסט שלך, אני מאשרת את הבהייה שלי ברצפה.
    זאת הייתה דרכי שלי להקשיב לעצמי, בנוכחותו.

    לרגע היה לי נדמה שאני על רכבת הרים, והעלייה הגבוהה היא רגע קט של נשימה לפני צלילה למעמקים שבי שאני לא מכירה ולא יודעת לשחות בהם עוד.
    דווקא ברגעים שאני מתמסרת ומפסיקה לנסות או לעשות משהו כדי לצאת מהמעמקים האלו – אני מוצאת נקודות אור שמחזקות אותי לתקופה הזאת.
    כמו הלימודים אצלך, כמו חברים שצוחקים איתי ורוצים להיפגש..
    וכמו הפוסט הזה – שביטל את ההרגשה שאני לא בסדר.

    אני מודה לאלוהים, שאני מכירה אותך.
    בעזרתך, אני מקשיבה לעצמי בנוכחותך.. עם כל חושיי.
    ואני מקבלת חיזוקים ואישורים עוצמתיים, במקומות הכל כך רגישים ועמוקים…….
    תודה.

    אהבה ענקית אלייך.

  3. אורית דודבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 5:20 am

    רונית יקרה ,
    תודה לך על המאמר ,עם קריאתו לוותה אותי אחוות שותקות .
    לאחרונה גם אני חשה רצון עז לשתוק ולהקשיב לשיחות ולתחושות הפנימיות בתוכי .
    אני מוצאת שכשאני מקשיבה לעצמי אני רואה-מבינה את האמת המסתתרת מתחת למה שאנשים אומרים . כך קל לי יותר להסביר לעצמי מה הם התהליכים שמתרחשים סביבי ולעיתים כשיש צורך בחמלה כלפי עצמי או כלפי אחרים קל יותר ליצור אותה .
    אני מאפשרת לעצמי לחוות את עצמי בלי הכורח "לדעת" מייד את התשובה או ההסבר למצב מסוים .במרווח זמן הזה נכנסת "התשובה" . זה אושר גדול וחופש גדול .
    תודה לך על השתוף .
    אורית

  4. אתיבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 7:23 am

    רונית היקרה ,
    תודה לך על המאמר יש הרבה מה ללמוד ממנו,להקשיב לאני הפנימי לילד שבתוכי
    ושם למצוא את התשובות אין מה לחפש בחוץ הכל נמצא בתוכי.
    תודה רבה.
    אתי

  5. ניצןבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 9:51 am

    רונית,

    הסיפור שלך נגע לליבי עד דמעות.
    ראשית, כי לפני כמה חודשים חוויתי גם אני חוויית הקשבה עמוקה וקסומה מאין כמוהה שהלכה והעמיקה ככל שאני העמקתי בה, ומצאתי בה מרחב של שקט אינסופי שמתוכו יכולתי לשמוע בבהירות את מה שהייתי צריכה לשמוע. וכמו שסיפרת על החוויה שלך, גם אצלי זה קרה תוך כדי הקשבה דווקא לאנשים אחרים ואולי לכל דבר שמסביבי.
    החוויה הזאת הביאה אותי לתובנה שההקשבה היא כלי בסיסי ומשמעותי ביותר בשבילי ובעקבות חיפושי אחר לימודים שמכירים בכך נרשמתי לקורס בבי"ס אימושן, וכפי שאת כבר יודעת – דרכם (ב"מקרה") הגעתי אליך! : )

    בזמן האחרון איבדתי קצת את החוויה הזאת והנה את באה להזכיר לי למצוא אותה מחדש! אז תודה גדולה לך על השיתוף הזה.

    והנה עוד מקרה אחד קטן בשביל לסגור מעגל – המועד שבו חווית את מה שסיפרת הוא גם הזמן שבו נולדתי – ספטמבר 77' 🙂

    "והקשבת לבינך" מזכיר לי גם את המילה "בינה" – כמו "והקשבת לבינתך" – להקשיב לבינה, כלומר, לחכמה הפנימית שלנו. ובכלל, להיות "בין" הדברים, כלומר בתוכם, בתוכך.

    אני מודה לך שהקשבת לבינתך שקראה לך לשתף אותנו בחוויה המופלאה הזאת,

    חג שמח ונשיקות,
    ניצן.

  6. שלומיתבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 9:56 am

    שלום רונית
    תודה על כתיבתך המרתקת בתוכן ובדרך כתיבתך.
    נושא כלכך חשוב – אפשר לומר קריטי בתהליך ריפוי – הקשבה פנימה.
    בוחרת פעמים רבות לעשות זאת ומוצאת עצמי לאחר מפגש/שיחה שההקשבה נדדה למוקמות שונים וכי הבחירה לא עמדה במבחן המציאות , מאחר וההקשבה יש בה משהו חמקמק וטריקי(המיינד?!).
    באם יש לך כלי להמליץ כדי להחזיר ההקשבה לעצמי תוך כדי הקשבה לאחר ולא להיטמע …בדברי האחר…אשמח ביותר.
    סיפור מרתק עם המון למידה-תודה.
    שלומית

  7. איריתבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 10:06 am

    חג שמח רונית יקרה!

    ראשית זוהי זכות עבורילהכירך לא אישית אך דרך תגובותיך ומאמרייך. קראתי את המאמר והיה רגע כנראה בו הייתי קשובה לעצמי הרגשתי רצון לבכות בכנות בא לי לבכות. מה שכן, עדיין לא זכיתי (כך חושבת)למצוא את המפתח תשובות לשאלות שעולות בי כל הזמן כמו כן מקוה ושואפת שיהיה לי הכח להמשיך לעזור לעצמי כי נגעת בנקודה שמוכרת לי וגם אני עברתי זאת. אוהבת ומחוברת למאמר שכתבת ולוקחת אותו כאמצעי לימוד עבורי. מאמינה שיום אחד ניפגש ואעשה עבודה בקבוצה אצלך ועד אז מאחלת לך חג אביב פורח, מלא בשמחה עטופה בצבעים צלילים ומעוף.
    תבורכי ותודה שאת קיימת לפחות עבורי ומלאת תמיכה.
    מחבקת
    קוברט אירית

  8. אילנהבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 10:11 am

    רונית יקרה.כמה אני שמחה שחזרת לכתוב.אני הייתי חסרה אותך מאד.מתחברת לכל מילה שלך.גם אני חוויתי זה עתה תקופת רצון לשתוק,קראתי לה ..דיכדוך,אבל באמת התבוננתי כל הזמן מה קורה בתוכי…בעיקר היה שם אי חשק לעשות..איך ומתי וכמה…האפור של החורף והקור עזרו לכך…עכשיו משבא האביב אני יותר פתוחה להקשיב לי פנימה וגם לעשות…תודה לך על שהארת לי דרך להביו יותר ברור.מקוה לשמוע עוד ועוד אותך.חג שמל לך.אילנה.

  9. ראובןבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 10:34 am

    הי רונית
    אשריך שזכית למצוא את אותו קול פנימי המאפשר לך להבין לראות לדעת להיכן את אמורה ללכת.

  10. אורליבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 12:08 pm

    אני קטונתי מלהבין לעומק את יופי ההקשבה הפנימית והחיצונית. אינני יודעת איך עושים זאת. ולעיתים הלב בפנים בוכה מבקש ומתחנן ואני מקשיבה ומנסה להבין ולא תמיד רואה את הדרך החוצה מהדכאון. אולי לך יש מענה… חג שמח ותודה על מילותייך.

  11. רותי ברכהבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 1:08 pm

    שלום לך רונית!
    את יודעת שאין צרופי מקרים, ובדיוק היום בזמן שאני עושה את המדיטציה שאת לימדת אותי כבר לפני הרבה שנים, אני חושבת עליך, על כך ששוב רוצה להודות לך על מה שלמדתי על עצמי בקירבתך.
    מאוד מרגש מה שכתבת ומרגש אותי שבדיוק קיבלתי את זה אחרי שראיתי אותך במדיטציה של הבוקר.
    ואכן, מסכימה עם כל מילה שלך שהעבודה הכי משמעותית היא להקשיב לקול הפנימי בנוככותו של האחר וכמובן להקשיב לילדינו.
    תודה רבה
    וחג שמח
    באהבה
    רותיברכה

  12. עינתבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 2:36 pm

    היי רונית,

    תודה על המאמר מאשר את עצמי במקום שאני מוצאת את עצמי…..

    אני יודעת שבכל מפגש יש לי מה ללמוד, לפעמים כשאני לא מצליחה לשבת

    למדיטציה, למרות זאת אני נפגשת כמו שאני, עם אנשים,מצבים ומקומות ..כי אני

    יודעת ששם יש לי שיעור ללמוד על עצמי …בדיוק כשאני כותבת מזכיר לי את הרגע

    בו בחג אני אוכלת מצות עם גבינה על הבוקר..והמפגש הזה השיחה של גופי עם

    האוכל אומר לי המזון הזה לא טוב לי כי אני מרגישה כאב ראש ועייפות..אז

    החלטתי לשנות את המזון והבוקר אני אוכלת פרות..כך מרגישה קלה ואין כאב

    ראש ..

    ועוד דוגמא לפני מדיטציה הייתי בעשיה, שומעת רדיו שמה כביסה במכונה..ושוב

    כשרציתי לגשת לישיבה למדיטציה חשתי כבדות וקושי…הבנתי שאני צריכה בזמן

    קומי מהמיטה מיד לגשת למדיטציה כך קל לי יותר …הגוף והנשמה צריכים

    להתנקות….

    תודה על החידוד להיות קשובה יותר לשיחות שלי עם עצמי מחדד את מי שאני …הנשמה שאני…

    חשבתי לעצמי איזה יופי לשוחח עם אנשים כשאני אוכלת, כך אני עם הפה

    סגור…ויותר קל לי להקשיב לעצמי..חחחחח

    חג שמייח לכל המשוחחים….:-)

  13. ישראלבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 2:48 pm

    מה אומר ומה אדבר, "מאמר ענק".
    רונית, כדי שתוציאי ספר מכל המאמרים שלך.
    תוך כדי קריאת המאמר אני מזהה, שזה קורה גם לי, כשאני שומע אחרים.

    הפירוש על "והגדת לבנך", פירוש מקורי וחסידי.

    פסח כשר ושמח

    ישראל

  14. דורי בן זאבבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 2:49 pm

    תודה חגיגית
    פה מפיק מרגליות – שח ושוחה לחג
    כמו לנקות חמץ , בלי למצמץ ,
    ולהשליך את המרור .
    סיפור נישא ברוח הקודש,
    ומוסיף פריחה לאביב.
    שיתוף מרהיב ,
    ומעורר השראה. ענקיסתית.
    דורי

  15. ניריתבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 3:55 pm

    רונית יקרה
    באת אלי בדיוק בזמן של הקשבה למהלכים מהותיים שקורים בחיי. תודה לך על השיתוף והעזרה להתקדם ולחדד לי את רצונותיי ובעיקר אני מרגישה חיזוק לתחושות הפנימיות שלי במיוחד היום ובכלל בתקופה האחרונה.
    אני יודעת שאת מדהימה ומיוחדת במינך ובטוחה שיבוא יום ועוד ניפגש, אשמח לקרוא עוד מתובנותייך וללמוד להאיר ולהיות מוארת תודות רבות
    נירית אלונה בר

  16. אביבהבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 3:56 pm

    רונית יקרה ואהובה,

    תודה על שיתוף מרחיב.

    מהיום שהקשבתי לך בפעם הראשונה חיי משתנים מהבסיס.

    את עוזרת לי ע"י הכלים שאת מלמדת "לחזור הביתה".

    שנים אני מתגעגעת הביתה והנה אני בדרך לשם…..

    להקשיב לעצמי בנוכחות אחרים עוד כלי מדהים שמקרב אותי לביתי האמיתי הנמצא בתוכי.

    תבורכי

  17. ליליבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 3:59 pm

    תודה רונית יקרה,

    באמת מאמר נפלא, ממש הזדהתי עם הדברים.
    אני מבינה לגבי עצמי שאני צריכה לחזק את היכולת הרב חושית, (דבר שאני עדיין לא לגמרי בקיאה בו) שהיא חשובה חשובה ביותר. זה משהו חדש בשבילי ואני מרגישה שצריכה לתרגל המון המון.
    בכל זאת מרגישה שמתחילת הקורס הדברים יותר ברורים.
    כמו שכתבה טל, יש משהו שהוא מעבר למילים, משהו בתדר/אנרגיה/קארמה שהוא מאוד נכון לי.
    תודה וחג שמח.
    לילי

  18. aviבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 4:24 pm

    רונית יקרה חג שמח
    אין לי ספק שאת זן נדיר והיום בקריאת הפוסט והבנתו,זה אישרר לי את המיוחדות שבך.
    האמת היא שמילותייך החמות והדיוק שבהן את פותחת צוהר לעולמות קסומים,ועל כך התודה והברכה.

  19. דוריהבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 4:59 pm

    הדהדת בתוכי תקוה. תודה

  20. שרוןבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 6:01 pm

    לב קסום בשלל צבעים שולח חץ לעומק ליבי,
    הלב דומע, משתעשע, מתרפא ומתרפק, מתרחב ונוגע בנשמתי,
    הצבעים מרטטים ביופיים הקסום אל תוך ליבי ונפגשים איתי ובתוכי מתחוללת אהבה קסומה,
    הגוף מצטמרר, והיופי מתפשט לכל עבר במרחב,
    האהבה תופשת את מקומה הראוי בתוך הלב הנשמתי,
    כשלבסוף החיוך הילדי והחיוך האמאי נפגשים ועולים מתוך ליבי אל כל כולי בתוך ים של אהבה עם חיבוק אינסופי.
    מעריכה ואוהבת אותך מאוד,
    חג שמח,
    שרון.

  21. תמר ושמעוןבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 9:38 pm

    כשקראתי ושמעתי את המילים הנוכחות והנוגעות שכתבת, הקשבתי למראות שעלו בזמן הקריאה, ראיתי בעיני רוחי ילדה בת שתיים עשרה, אותך, יושבת על כיסא, ואותי חוזרת מבית הספר כואבת ומלאת זעם על האלהים ברוח החמה שנשבה בי בדרישה לצדק ובדידות והמוזרות הגדולה. (המראות עלו להן, זכרונות שלי וזכרונות של דמיון ספונטני שלי עליך, ) כי כך האלהים בא בתוכינו, באותות ומופתים.

    הפה שח, הוא חג של זכרון קולקטיבי, הים סוף עובר להתחלה, לבראשית, הופך את הפנים שלו לחוץ, ומגלה חוף ושם אנחנו עוברים בתוכו, על השפה, שפת הים שנשפו בה האלהים רוח, והים כאלו עמד, וחומות המים מתפנים לרגע, וכולנו שם בזיכרונות המשותפים, מראות וצלילים פורצים אל התודעה, והאישור, אהיה "אשר" אהיה, האישור של החויה והמרחב הפנימי הקולקטיבי שלי ושלך ושלכם, כי כולנו, לכולנו יש את העולם הפנימי פראי, סוביקטיבי, מלא מים ומראות שעולים ומבקשים קבלו אותנו.

  22. רונית שפי וולפיןבתאריך 13 אפר 2012 בשעה 2:28 pm

    בני בריתי היקרים,

    תודה על התגובות המרגשות.
    קוראת אותן והלב נפתח
    למקומות חדשים בתוכי,
    במחיצתכם.
    זכות גדולה לצמוח יחד!

    חג שמח

    באהבה,

    רונית

  23. נעמהבתאריך 13 אפר 2012 בשעה 7:26 pm

    תודה רונית הסיפור שלך מקסים בעיניי

  24. טליבתאריך 14 אפר 2012 בשעה 7:21 am

    רונית יקרה
    תודה ששיתפת אותנו בסיפור המדהים שלך. כל כך נכון. הלוואי שהיו מלמדים את ילדינו בבי״ס להקשיב לעצמם במקום. זה היה עוזר לכל החברה.
    מוצאי פסח שמח
    טלי

  25. ayala.bבתאריך 15 אפר 2012 בשעה 6:55 am

    הי רונית
    קראתי את המאמר מספר פעמים ובכל פעם קטע אחר הדהד אלי.
    מדהים מדהים . מאד הזדהתי וחשבתי לעצמי האם ישנה דרך לגרום לזה לקרות אצל כולם? (או "אצלי" בדרך של העתק הדבק)
    או שזו הארה שצריך לחכות שתקרה לך?איך גןרמים לזה.? ישנם צעדים עלומים המביאים אותנו לזה ע"י למידה עצמית וחויה אישית ? או שישנה דרך ללימןד התהליך מאלו שמצאו את הדרך אחרי ההבנה שיש דרכים נוספןת ?
    בכל מקרה כמו שאמרתי מאד נהינתי . המאמר "ענקיסתי"
    תודה איילה

  26. יוניתבתאריך 15 אפר 2012 בשעה 9:51 am

    אגדת הפה-שח
    "צעד נוסף ביכולת לעזור לעצמי ולזולת"! לפעמים נדמה שכדי לעשות את הצעד הדבר כרוך במאמץ ואני שואלת את עצמי , איך עושים זאת ?
    אך בחיי היום יום שלנו תמיד עומדים מולנו מלאכים והמלאך שלי הוא דווקא בני.
    לאחרונה במפגשים בינינו משום מה הרגשתי חוסר רצון וחוסר סבלנות לשמוע את מה שיש לו לספר
    היום קראתי שוב את אגדת הפה שח ואז הבנתי כמה הוא עוזר .נזכרתי שבסיפוריו המון דברים צפו לי , תמונות ,ריחות, וצלילים וצבעים. עכשיו אני רואה זאת כברכה . הוא המלאך, הוא זה שמלמד אותי להיכנס פנימה להיות בשקט ולהקשיב.
    תודה לך רונית!

  27. בילההבתאריך 15 אפר 2012 בשעה 11:26 am

    רונית אהובה.
    ווואווו ,איזו תגלית נפלאה בוודאי לילדה בת 12 .
    להקשיב לעצמי בנוכחות הזולת אינו דבר של מה בכך..,בעיניי אחת היכולות היותר מדהימות מאירות ומשמחות שיש,אכן אוצר של ממש .מזמינה ממך לקורס שלנו את
    הכלי לתרגול הקשב הפנימי .
    גם בי לאחרונה גברה התשוקה לקשב .המיינד יותר רגוע ,לא מתבקש למצוא תשובות מהירות לכל הגיג..ותשומת הלב למילה הנאמרת רבה יותר. אוהבת מאוד את כתיבתך השופעת ומכילה בתוכה תמיד קלילות וצחוק .
    שבוע מבורך .

  28. איריס עידובתאריך 16 אפר 2017 בשעה 9:11 am

    רונית יקרה.
    דבריך מרגשים אותי מאד ואני מקשיבה לעצמי בנוכחותם. ( מעתיקה:)
    עבורי, זוהי חוויה מרחיבת נשמה וחושים שמאפשרת לי להיות בדיאלוג עם עצמי, עם הבורא ועם אחרים. מנסיוני לאורך השנים בעין השלישית גם לאחרים, להיות בלמידה ענוגה, פעילה ושקטה. זוהי מפת אוצרות שניתן לקרוא אותה שוב ושוב בכל רגע נתון. אני רואה בזה קסם שמאפשר לנו להיות ב חירות. חג חירות שמח, באהבה ותודה איריס

  29. ויויאן זוארץבתאריך 17 אפר 2017 בשעה 7:43 am

    רונית היקרה,
    תודה על תזכורת חשובה זו. "ההקשבה לעצמי בנוכחות האחר"…מה שאני מבינה מהמשפט הזה שההקשבה, יוצרת בתוכי מרחב לשמוע את הצעד הענוותי הבא וכשאני מקשיבה לו התוצאה היא שקט ושלום פנימי.

  30. אביבה פיטלבתאריך 17 אפר 2017 בשעה 7:45 pm

    מסכימה, הכל נמצא בתוכינו ומשתקף מחוצה לנו, דורש תרגול יום יומי, דרך חיים

  31. אביבה פיטלבתאריך 17 אפר 2017 בשעה 7:47 pm

    מסכימה, הכל נמצא בתוכינו ומשתקף מחוצה לנו, לתרגל כל הזמן כל עוד אנחנו כאן

  32. רונית שפי וולפיןבתאריך 24 אפר 2017 בשעה 4:49 am

    מקסים!

  33. רונית שפי וולפיןבתאריך 02 מאי 2017 בשעה 6:48 am

    מקסימה את – הרואה קסם!

אם אהבתם בבקשה תנו לי לדעת בלחיצה על כפתור הלייק. בנוסף, אשמח לשמוע מה הפקת מתוכן זה ולהתייחס לכל שאלה שיש לך בנושא. את תגובתך בבקשה לרשום עכשיו כאן למטה