להקשיב לעצמך בנוכחות אחרים | אגדת הפה – שח

מאת: בשעה 8:44 pm נושאים: מאמרים

השנה היא 1985, אני בת 20 .

משתחררת מהשירות הצבאי ומחפשת את עצמי.

בלי שבקשתי, אנשים סביבי זורקים לי חופשי עצות

מה כדאי לי לעשות עם החיים שלי.

זה יוצר בתוכי רעש ובלבול שרק הולך וגדל. 

בנוסף, אני נחשפת למגוון מומחים ושיטות שמתיימרות

לעזור לאנשים לגלות את הצעד הבא בחיים שלהם,

אך אף אחת מהן לא באמת עובדת עבורי.

בשיא הייאוש חבר טוב מסדר לי פגישה עם איש

שלטענתו עזר לו וחושב שאולי יוכל לעזור גם לי.

יום הפגישה מגיע, אבל אין לי כוח לצאת מהמיטה.

מרחמת על עצמי ומחליטה לוותר.

לפתע, מרגישה שכוח גדול ממני (אקרא לו "כוח עליון")

חודר אל הבור בו העמוק בו אני מוטלת ומרים אותי ממנו.

מרגישה שאני בובת חוטים בידיו.

הוא מוציא אותי ממיטתי, מלביש אותי,

נושא אותי על כפיו ומביא אותי לפגישה עם האיש

הוא מדבר אלי מגרוני שלי.

דבריו ברורים ובטוחים והוא נותן לי תדרוך מהיר וקצר:

"תקשיבי לאיש. הוא יעזור לך לצאת מהבור שאליו נפלת".

"איך הוא יעזור לי?!" אני עונה בחוסר אמון

ומתלוננת שכבר ניסיתי הכל ושום דבר לא עזר, 

אז מה יש לו כבר להציע לי – עוד שיטה שלא עובדת?!

להקשיב לעצמי בנוכחות הזולת

מגיעה למשרד של האיש.

הוא שואל שאלות ואני עונה.

הוא שותק ומקשיב.

כשמסיימת לדבר הוא לוקח נשימה עמוקה,

מכחכח בגרונו ובקול מהוסס, מתחיל לנתח את בעיותיי

ומשיא לי מספר עצות שלא קשורות אחת לשנייה.

מרגישה חסרת סבלנות.

בא לי לברוח הביתה, למיטה, לבור שלי.

אך הכוח העליון מניח את כף ידו על כתפי,

דוחף אותי למטה ומדביק אותי חזק לכיסא.

אין לי כוח להתנגד, לכן נשארת לשבת,

אבל לא מקשיבה (לא לאיש ולא לכוח העליון).

כי אין לי סבלנות לשמוע עוד קשקשן שחושב שהוא יודע מה טוב בשבילי.

במקום זה אני מחפשת לי מקום מסתור בתוכי,

כדי שהכוח העליון לא יבחין ש…

במקום להקשיב לאיש, אני מקשיבה לעצמי.

כדי שלא אתפס על חם,

מניחה לדברי האיש להיות רקע לשיח הפנימי

שאני יוצרת ביני לבין עצמי בנוכחותו.

אוזן אחת שלי פונה פנימה אל עצמי והאוזן השנייה פונה החוצה,

לדבריו (למקרה הכוח העליון יעשה לי בוחן פתע).

דברי האיש דומים לדברים שכבר שמעתי אלף פעם מאלף ואחד מומחים בתחומו.

אלא שהפעם אני שומעת אותם אחרת לגמרי:

אני שומעת את עצמי את עצמי בנוכחותו.

החוויה הזאת נעימה לי ומרתקת אותי.

כי לאיש הזה אין נוכחות מיוחדת,

אך שכשאני מקשיבה לעצמי בנוכחותו,

תשומת הלב שלי נודדת אל עולמי הפנימי ושם קורה דבר מופלא:

דבריו מציפים בי תמונות, רגשות, תחושות גוף,

מחשבות, זיכרונות, סמלים ואותות.

התופעה הזאת אמנם לא חדשה לי,

אלא שהפעם אני בוחרת להתמסר למסרים ששומעת בתוכי

ומחליטה לתת להם מקום של כבוד.

במקום לנסות להתרכז בדברי האיש אני ממוקדת בחוויה שלי בנוכחותו.

כלומר, מתבוננת בדברים שצפים בי כשהוא מדבר ולא במה שהוא אומר.

כתוצאה מכך מבחינה שמשהו חדש מתהווה בתוכי.

כמו שעון מעורר, שמעיר אותי משינה עמוקה, מתעוררת אל התשובה שחפשתי. 

היא מופיעה בפני כדימוי עשיר שמורכב מצבע, צורה, תחושה,

צליל, טעם, ריח, גודל, קצב, רטט, תדר, מלל, תנועה, מרקם ומבנה ייחודי משלו.

התשובה הזאת ממלאת אותי בשמחת חיים.

מרגישה שאני מבינה אותה בכל הווייתי 

ושהיא נוסכת בי שלמות פנימית לגבי הצעד הבא שלי בחיים.

סוף סוף הכל ברור ואין לי שום ספק מה עלי לעשות כדי להתקדם הלאה.

יש לי רק תשוקה לרוץ ולבצע.

תחושת השלמות הפנימית הזאת מניעה אותי מבפנים לעשייה

כמו לבה שמתפררצת מבטן האדמה.

אני יודעת שהתנועה הפנימית הזאת נובעת מחיבור וקשב

לנשמה שאני.

היא מקפיצה אותי מהכיסא ובהתרגשות אומרת מגרוני לאיש:

"סליחה שאני קוטעת את דבריך,

חשוב לי לספר לך שכאשר אתה מדבר,

אני שומעת בתוכי את אלוהים מדבר אלי,

כאילו הוא מדבר מגרונך לאוזניי".

משתפת אותו במסרים שקבלתי 

והאיש (בן אדם די "רגיל" לחלוטין) מתבונן בי במבט תמוה,

מופתע מהמסרים שקבלתי, למרות שהוא בכלל לא אמר אותם.

אבל הוא גם נראה מרוצה מעצמו ומרגיש שמח שהצליח לעזור לי.

הוא מחייך אלי מבלי להבין איך קרה הנס הזה ואני ממשיכה:

"עכשיו הכל ברור לי ויש לי כיוון פעולה מגובש. המון תודה לך ולהתראות".

מחבקת אותו ואנחנו נפרדים לשלום.

האוצר

יוצאת לדרכי ומרגישה מאושרת כי אני יודעת שגיליתי אוצר. 

ראשית, קבלתי תשובה לשאלה שהטרידה אותי במשך די הרבה זמן.

שנית, למדתי עקרון שיכול לסייע לי לגלות תשובות לשאלות נוספות שיש לי בחיים.

באתי אל האיש מיואשת ויצאתי חדורת תקווה. 

בדרך הביתה עוצרת אצל החבר שהממליץ לי לפנות את האיש.

הוא שואל "איך היה" ואני עונה:

…"נכנסתי איליו מיואשת ויצאתי ממנו מלאת תקווה.

"מה הוא אמר לך?", שואל מסוקרן.

"מה שעזר לי זה לא מה שהוא אמר,

אלא מה שאני שמעתי,

כשהקשבתי לעצמי בזמן שהוא דיבר", אני משיבה.

"מה, לא הקשבת לו?!" הוא שואל מופתע.

"לא.", אני משיבה, "הקשבתי לעצמי בנוכחותו".

קצת מבולבל הוא שואל: "אז מה את הולכת לעשות עכשיו?"

מארגנת את המחשבות שלי בקול רם:

"א. הולכת לפעול לפי התשובה שגיליתי בתוכי, בנוכחות האיש.

ב. בוחרת שמעתה ואילך אתרגל הקשבה לעצמי בנוכחות אחרים.

ג. רוצה לדבר פחות ולהקשיב יותר".

לימים הפכה ההקשבה לעצמי בנוכחות אחרים שגיליתי אז,

לאחד מהעקרונות של שיטת Pele cherry (פלא צ'רי),

שאותה יש הזכות לחקור, לפתח ולתרגל ביומיום מאז שנת 1988.

מדובר בכלים רב חושיים (על חושיים וחושיים), 

שהשימוש בהם מאפשר לגלות, לרפא ולממש את עצמנו בכל תחומי החיים

ולעשות את זה בדרך הייחודית שלנו, מתוך נינוחות, קלילות והנאה

וללא תלות באחרים ובמה שמתרחש סביבנו,

אלא מתוך חיבור וקשב לעצמנו ולעולם בו זמנית. 

אני מכנה את המצב המופלא הזה "לרקוד את החיים בכל מצב".

במסגרת שליחותי המקצועית זה מה שאני עוזרת לנשים אחרות בארץ ובעולם לעשות.

אגדת הפה שח

בחג החרות תוכלי לראות בהגדת הפסח גם "אגדת פה – שח".

הזמנה לא רק למלא את מצוות "והגדת לבינך",

אלא גם לתרגל את הרעיון הבא:

"והקשבת לעצמך ולאחרים בו זמנית". 

כי העזרה הכי גדולה שאפשר לתת ולקבל היא הקשבה

במקום הגדה (במקום להגיד לאחרים עצות וכדומה).

זאת, מכיוון ש… רק אנחנו יודעות הכי נכון לנו

ו…רק אחרים יודעים הכי נכון להם.

עבורי זה אחד המפתחות החשובים ביותר ליצירת חרות אמיתית:

להתחבר ולהקשיב לעצמנו ולאחרים בו זמנית. 

וזאת זכו גדולה לחלוק את הסוד הזה עם עוד א.נשים.

מה הפקת ממאמר זה? אפשר לשתף אותי בתגובה כאן למטה ואשמח להתייחס.

תודה

רונית שפי וולפין – מורה רוחנית

מפתחת פלא צ`רי – לרקוד את החיים בכל מצב,

גילוי, ריפוי ומימוש עצמי בכל תחומי החיים

ליווי אישי | שיעורים | קורסים דיגיטליים 

מתנת היכרות (חינם) – המדריך:

"איך להחזיר את השמחה לחיים שלך".

למדריך – לחצי כאן עכשיו

למידע נוסף  אפשר לשלוח לי הודעת טקסט לווצאטסאפ

ואשמח לשוב אליך בהקדם האפשרי: 3892046 – 052

33 תגובות

33 תגובות לפוסט “להקשיב לעצמך בנוכחות אחרים | אגדת הפה – שח”

  1. טלבתאריך 11 אפר 2012 בשעה 11:07 pm

    אין מילים… רונית אני לא כל כך אוהבת להשתמש במילה "מדהים" (העברית העכשווית קצת שחקה אותה בעיני), אבל… אני לא מוצאת מילה יותר טובה… קוראת את המשפטים שלך והם פשוט מדברים אליי, ממש ככה, מדברים. בקול. וישר לתוך הלב… עוצמתי ונוגע, ו… כנראה שאין מנוס- מדהים 🙂
    ומה שעוד יותר מדהים זה שאין לי ממש מושג למה כל כך התחברתי… זה כנראה מעבר למילים. משהו בחוויה ובתדר כנראה, אבל העובדה היא שמה שאת כותבת מגיע ב"דואר אקספרס" לתוך הלב שלי. (וזאת לא פעם ראשונה, את די שיטתית בעניין הזה :)) אז תודה על השיתוף במשהו כל כך משמעותי…

  2. ענבל בובליקבתאריך 11 אפר 2012 בשעה 11:38 pm

    לפני כמה ימים חבר ישב מולי והתחיל לייעץ לי ולומר לי מה הוא רואה עליי, מה הוא חושב ומה לדעתו אני צריכה לעשות הלאה.
    הוא לא פסח על שום פרט מחיי, הוא עבר על הכל מהכל! חפר וחפר וחפר כדי למצוא נקודה שבא זה יהדהד בתוכי משהו ויגרום לי לפעול.
    כשהחבר הזה ייעץ לי מכל הלב והנשמה שלו, אני בהיתי ברצפה ושקעתי לעולם משלי – כמו אז, כשהייתי קטנה.
    פעם המילים שלו עוררות בי רגשות שלא אהבתי, פעם היו דברי אמת.. ופעם לא… פעם התרגשתי, ופעם כעסתי.
    ושתקתי.
    הקשבתי למילים שלו, ולמה שזה מעורר בי, מה קורה לי בפנים..
    עשיתי בדק פנימי רחב היקף ועמוק בעזרת המילים שלו, בעזרת זה שהוא לא פסח על שום פרט מכאיב בחיי. איפה אני נמצאת שם? מה נכון לי? מה לא?
    בסוף דבריו, הרמתי את המבט, והעזתי לומר "80% לא היה קשור אליי. 20% כן. ואותם אני לוקחת."
    יצאתי מהשיחה עם המחשבה שלא הקשבתי, כי בהיתי ברצפה.
    ולכן רק מעט מהדברים נגעו בי..
    עכשיו, אחרי שקראתי את הפוסט שלך, אני מאשרת את הבהייה שלי ברצפה.
    זאת הייתה דרכי שלי להקשיב לעצמי, בנוכחותו.

    לרגע היה לי נדמה שאני על רכבת הרים, והעלייה הגבוהה היא רגע קט של נשימה לפני צלילה למעמקים שבי שאני לא מכירה ולא יודעת לשחות בהם עוד.
    דווקא ברגעים שאני מתמסרת ומפסיקה לנסות או לעשות משהו כדי לצאת מהמעמקים האלו – אני מוצאת נקודות אור שמחזקות אותי לתקופה הזאת.
    כמו הלימודים אצלך, כמו חברים שצוחקים איתי ורוצים להיפגש..
    וכמו הפוסט הזה – שביטל את ההרגשה שאני לא בסדר.

    אני מודה לאלוהים, שאני מכירה אותך.
    בעזרתך, אני מקשיבה לעצמי בנוכחותך.. עם כל חושיי.
    ואני מקבלת חיזוקים ואישורים עוצמתיים, במקומות הכל כך רגישים ועמוקים…….
    תודה.

    אהבה ענקית אלייך.

  3. אורית דודבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 5:20 am

    רונית יקרה ,
    תודה לך על המאמר ,עם קריאתו לוותה אותי אחוות שותקות .
    לאחרונה גם אני חשה רצון עז לשתוק ולהקשיב לשיחות ולתחושות הפנימיות בתוכי .
    אני מוצאת שכשאני מקשיבה לעצמי אני רואה-מבינה את האמת המסתתרת מתחת למה שאנשים אומרים . כך קל לי יותר להסביר לעצמי מה הם התהליכים שמתרחשים סביבי ולעיתים כשיש צורך בחמלה כלפי עצמי או כלפי אחרים קל יותר ליצור אותה .
    אני מאפשרת לעצמי לחוות את עצמי בלי הכורח "לדעת" מייד את התשובה או ההסבר למצב מסוים .במרווח זמן הזה נכנסת "התשובה" . זה אושר גדול וחופש גדול .
    תודה לך על השתוף .
    אורית

  4. אתיבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 7:23 am

    רונית היקרה ,
    תודה לך על המאמר יש הרבה מה ללמוד ממנו,להקשיב לאני הפנימי לילד שבתוכי
    ושם למצוא את התשובות אין מה לחפש בחוץ הכל נמצא בתוכי.
    תודה רבה.
    אתי

  5. ניצןבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 9:51 am

    רונית,

    הסיפור שלך נגע לליבי עד דמעות.
    ראשית, כי לפני כמה חודשים חוויתי גם אני חוויית הקשבה עמוקה וקסומה מאין כמוהה שהלכה והעמיקה ככל שאני העמקתי בה, ומצאתי בה מרחב של שקט אינסופי שמתוכו יכולתי לשמוע בבהירות את מה שהייתי צריכה לשמוע. וכמו שסיפרת על החוויה שלך, גם אצלי זה קרה תוך כדי הקשבה דווקא לאנשים אחרים ואולי לכל דבר שמסביבי.
    החוויה הזאת הביאה אותי לתובנה שההקשבה היא כלי בסיסי ומשמעותי ביותר בשבילי ובעקבות חיפושי אחר לימודים שמכירים בכך נרשמתי לקורס בבי"ס אימושן, וכפי שאת כבר יודעת – דרכם (ב"מקרה") הגעתי אליך! : )

    בזמן האחרון איבדתי קצת את החוויה הזאת והנה את באה להזכיר לי למצוא אותה מחדש! אז תודה גדולה לך על השיתוף הזה.

    והנה עוד מקרה אחד קטן בשביל לסגור מעגל – המועד שבו חווית את מה שסיפרת הוא גם הזמן שבו נולדתי – ספטמבר 77' 🙂

    "והקשבת לבינך" מזכיר לי גם את המילה "בינה" – כמו "והקשבת לבינתך" – להקשיב לבינה, כלומר, לחכמה הפנימית שלנו. ובכלל, להיות "בין" הדברים, כלומר בתוכם, בתוכך.

    אני מודה לך שהקשבת לבינתך שקראה לך לשתף אותנו בחוויה המופלאה הזאת,

    חג שמח ונשיקות,
    ניצן.

  6. שלומיתבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 9:56 am

    שלום רונית
    תודה על כתיבתך המרתקת בתוכן ובדרך כתיבתך.
    נושא כלכך חשוב – אפשר לומר קריטי בתהליך ריפוי – הקשבה פנימה.
    בוחרת פעמים רבות לעשות זאת ומוצאת עצמי לאחר מפגש/שיחה שההקשבה נדדה למוקמות שונים וכי הבחירה לא עמדה במבחן המציאות , מאחר וההקשבה יש בה משהו חמקמק וטריקי(המיינד?!).
    באם יש לך כלי להמליץ כדי להחזיר ההקשבה לעצמי תוך כדי הקשבה לאחר ולא להיטמע …בדברי האחר…אשמח ביותר.
    סיפור מרתק עם המון למידה-תודה.
    שלומית

  7. איריתבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 10:06 am

    חג שמח רונית יקרה!

    ראשית זוהי זכות עבורילהכירך לא אישית אך דרך תגובותיך ומאמרייך. קראתי את המאמר והיה רגע כנראה בו הייתי קשובה לעצמי הרגשתי רצון לבכות בכנות בא לי לבכות. מה שכן, עדיין לא זכיתי (כך חושבת)למצוא את המפתח תשובות לשאלות שעולות בי כל הזמן כמו כן מקוה ושואפת שיהיה לי הכח להמשיך לעזור לעצמי כי נגעת בנקודה שמוכרת לי וגם אני עברתי זאת. אוהבת ומחוברת למאמר שכתבת ולוקחת אותו כאמצעי לימוד עבורי. מאמינה שיום אחד ניפגש ואעשה עבודה בקבוצה אצלך ועד אז מאחלת לך חג אביב פורח, מלא בשמחה עטופה בצבעים צלילים ומעוף.
    תבורכי ותודה שאת קיימת לפחות עבורי ומלאת תמיכה.
    מחבקת
    קוברט אירית

  8. אילנהבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 10:11 am

    רונית יקרה.כמה אני שמחה שחזרת לכתוב.אני הייתי חסרה אותך מאד.מתחברת לכל מילה שלך.גם אני חוויתי זה עתה תקופת רצון לשתוק,קראתי לה ..דיכדוך,אבל באמת התבוננתי כל הזמן מה קורה בתוכי…בעיקר היה שם אי חשק לעשות..איך ומתי וכמה…האפור של החורף והקור עזרו לכך…עכשיו משבא האביב אני יותר פתוחה להקשיב לי פנימה וגם לעשות…תודה לך על שהארת לי דרך להביו יותר ברור.מקוה לשמוע עוד ועוד אותך.חג שמל לך.אילנה.

  9. ראובןבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 10:34 am

    הי רונית
    אשריך שזכית למצוא את אותו קול פנימי המאפשר לך להבין לראות לדעת להיכן את אמורה ללכת.

  10. אורליבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 12:08 pm

    אני קטונתי מלהבין לעומק את יופי ההקשבה הפנימית והחיצונית. אינני יודעת איך עושים זאת. ולעיתים הלב בפנים בוכה מבקש ומתחנן ואני מקשיבה ומנסה להבין ולא תמיד רואה את הדרך החוצה מהדכאון. אולי לך יש מענה… חג שמח ותודה על מילותייך.

  11. רותי ברכהבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 1:08 pm

    שלום לך רונית!
    את יודעת שאין צרופי מקרים, ובדיוק היום בזמן שאני עושה את המדיטציה שאת לימדת אותי כבר לפני הרבה שנים, אני חושבת עליך, על כך ששוב רוצה להודות לך על מה שלמדתי על עצמי בקירבתך.
    מאוד מרגש מה שכתבת ומרגש אותי שבדיוק קיבלתי את זה אחרי שראיתי אותך במדיטציה של הבוקר.
    ואכן, מסכימה עם כל מילה שלך שהעבודה הכי משמעותית היא להקשיב לקול הפנימי בנוככותו של האחר וכמובן להקשיב לילדינו.
    תודה רבה
    וחג שמח
    באהבה
    רותיברכה

  12. עינתבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 2:36 pm

    היי רונית,

    תודה על המאמר מאשר את עצמי במקום שאני מוצאת את עצמי…..

    אני יודעת שבכל מפגש יש לי מה ללמוד, לפעמים כשאני לא מצליחה לשבת

    למדיטציה, למרות זאת אני נפגשת כמו שאני, עם אנשים,מצבים ומקומות ..כי אני

    יודעת ששם יש לי שיעור ללמוד על עצמי …בדיוק כשאני כותבת מזכיר לי את הרגע

    בו בחג אני אוכלת מצות עם גבינה על הבוקר..והמפגש הזה השיחה של גופי עם

    האוכל אומר לי המזון הזה לא טוב לי כי אני מרגישה כאב ראש ועייפות..אז

    החלטתי לשנות את המזון והבוקר אני אוכלת פרות..כך מרגישה קלה ואין כאב

    ראש ..

    ועוד דוגמא לפני מדיטציה הייתי בעשיה, שומעת רדיו שמה כביסה במכונה..ושוב

    כשרציתי לגשת לישיבה למדיטציה חשתי כבדות וקושי…הבנתי שאני צריכה בזמן

    קומי מהמיטה מיד לגשת למדיטציה כך קל לי יותר …הגוף והנשמה צריכים

    להתנקות….

    תודה על החידוד להיות קשובה יותר לשיחות שלי עם עצמי מחדד את מי שאני …הנשמה שאני…

    חשבתי לעצמי איזה יופי לשוחח עם אנשים כשאני אוכלת, כך אני עם הפה

    סגור…ויותר קל לי להקשיב לעצמי..חחחחח

    חג שמייח לכל המשוחחים….:-)

  13. ישראלבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 2:48 pm

    מה אומר ומה אדבר, "מאמר ענק".
    רונית, כדי שתוציאי ספר מכל המאמרים שלך.
    תוך כדי קריאת המאמר אני מזהה, שזה קורה גם לי, כשאני שומע אחרים.

    הפירוש על "והגדת לבנך", פירוש מקורי וחסידי.

    פסח כשר ושמח

    ישראל

  14. דורי בן זאבבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 2:49 pm

    תודה חגיגית
    פה מפיק מרגליות – שח ושוחה לחג
    כמו לנקות חמץ , בלי למצמץ ,
    ולהשליך את המרור .
    סיפור נישא ברוח הקודש,
    ומוסיף פריחה לאביב.
    שיתוף מרהיב ,
    ומעורר השראה. ענקיסתית.
    דורי

  15. ניריתבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 3:55 pm

    רונית יקרה
    באת אלי בדיוק בזמן של הקשבה למהלכים מהותיים שקורים בחיי. תודה לך על השיתוף והעזרה להתקדם ולחדד לי את רצונותיי ובעיקר אני מרגישה חיזוק לתחושות הפנימיות שלי במיוחד היום ובכלל בתקופה האחרונה.
    אני יודעת שאת מדהימה ומיוחדת במינך ובטוחה שיבוא יום ועוד ניפגש, אשמח לקרוא עוד מתובנותייך וללמוד להאיר ולהיות מוארת תודות רבות
    נירית אלונה בר

  16. אביבהבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 3:56 pm

    רונית יקרה ואהובה,

    תודה על שיתוף מרחיב.

    מהיום שהקשבתי לך בפעם הראשונה חיי משתנים מהבסיס.

    את עוזרת לי ע"י הכלים שאת מלמדת "לחזור הביתה".

    שנים אני מתגעגעת הביתה והנה אני בדרך לשם…..

    להקשיב לעצמי בנוכחות אחרים עוד כלי מדהים שמקרב אותי לביתי האמיתי הנמצא בתוכי.

    תבורכי

  17. ליליבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 3:59 pm

    תודה רונית יקרה,

    באמת מאמר נפלא, ממש הזדהתי עם הדברים.
    אני מבינה לגבי עצמי שאני צריכה לחזק את היכולת הרב חושית, (דבר שאני עדיין לא לגמרי בקיאה בו) שהיא חשובה חשובה ביותר. זה משהו חדש בשבילי ואני מרגישה שצריכה לתרגל המון המון.
    בכל זאת מרגישה שמתחילת הקורס הדברים יותר ברורים.
    כמו שכתבה טל, יש משהו שהוא מעבר למילים, משהו בתדר/אנרגיה/קארמה שהוא מאוד נכון לי.
    תודה וחג שמח.
    לילי

  18. aviבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 4:24 pm

    רונית יקרה חג שמח
    אין לי ספק שאת זן נדיר והיום בקריאת הפוסט והבנתו,זה אישרר לי את המיוחדות שבך.
    האמת היא שמילותייך החמות והדיוק שבהן את פותחת צוהר לעולמות קסומים,ועל כך התודה והברכה.

  19. דוריהבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 4:59 pm

    הדהדת בתוכי תקוה. תודה

  20. שרוןבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 6:01 pm

    לב קסום בשלל צבעים שולח חץ לעומק ליבי,
    הלב דומע, משתעשע, מתרפא ומתרפק, מתרחב ונוגע בנשמתי,
    הצבעים מרטטים ביופיים הקסום אל תוך ליבי ונפגשים איתי ובתוכי מתחוללת אהבה קסומה,
    הגוף מצטמרר, והיופי מתפשט לכל עבר במרחב,
    האהבה תופשת את מקומה הראוי בתוך הלב הנשמתי,
    כשלבסוף החיוך הילדי והחיוך האמאי נפגשים ועולים מתוך ליבי אל כל כולי בתוך ים של אהבה עם חיבוק אינסופי.
    מעריכה ואוהבת אותך מאוד,
    חג שמח,
    שרון.

  21. תמר ושמעוןבתאריך 12 אפר 2012 בשעה 9:38 pm

    כשקראתי ושמעתי את המילים הנוכחות והנוגעות שכתבת, הקשבתי למראות שעלו בזמן הקריאה, ראיתי בעיני רוחי ילדה בת שתיים עשרה, אותך, יושבת על כיסא, ואותי חוזרת מבית הספר כואבת ומלאת זעם על האלהים ברוח החמה שנשבה בי בדרישה לצדק ובדידות והמוזרות הגדולה. (המראות עלו להן, זכרונות שלי וזכרונות של דמיון ספונטני שלי עליך, ) כי כך האלהים בא בתוכינו, באותות ומופתים.

    הפה שח, הוא חג של זכרון קולקטיבי, הים סוף עובר להתחלה, לבראשית, הופך את הפנים שלו לחוץ, ומגלה חוף ושם אנחנו עוברים בתוכו, על השפה, שפת הים שנשפו בה האלהים רוח, והים כאלו עמד, וחומות המים מתפנים לרגע, וכולנו שם בזיכרונות המשותפים, מראות וצלילים פורצים אל התודעה, והאישור, אהיה "אשר" אהיה, האישור של החויה והמרחב הפנימי הקולקטיבי שלי ושלך ושלכם, כי כולנו, לכולנו יש את העולם הפנימי פראי, סוביקטיבי, מלא מים ומראות שעולים ומבקשים קבלו אותנו.

  22. רונית שפי וולפיןבתאריך 13 אפר 2012 בשעה 2:28 pm

    בני בריתי היקרים,

    תודה על התגובות המרגשות.
    קוראת אותן והלב נפתח
    למקומות חדשים בתוכי,
    במחיצתכם.
    זכות גדולה לצמוח יחד!

    חג שמח

    באהבה,

    רונית

  23. נעמהבתאריך 13 אפר 2012 בשעה 7:26 pm

    תודה רונית הסיפור שלך מקסים בעיניי

  24. טליבתאריך 14 אפר 2012 בשעה 7:21 am

    רונית יקרה
    תודה ששיתפת אותנו בסיפור המדהים שלך. כל כך נכון. הלוואי שהיו מלמדים את ילדינו בבי״ס להקשיב לעצמם במקום. זה היה עוזר לכל החברה.
    מוצאי פסח שמח
    טלי

  25. ayala.bבתאריך 15 אפר 2012 בשעה 6:55 am

    הי רונית
    קראתי את המאמר מספר פעמים ובכל פעם קטע אחר הדהד אלי.
    מדהים מדהים . מאד הזדהתי וחשבתי לעצמי האם ישנה דרך לגרום לזה לקרות אצל כולם? (או "אצלי" בדרך של העתק הדבק)
    או שזו הארה שצריך לחכות שתקרה לך?איך גןרמים לזה.? ישנם צעדים עלומים המביאים אותנו לזה ע"י למידה עצמית וחויה אישית ? או שישנה דרך ללימןד התהליך מאלו שמצאו את הדרך אחרי ההבנה שיש דרכים נוספןת ?
    בכל מקרה כמו שאמרתי מאד נהינתי . המאמר "ענקיסתי"
    תודה איילה

  26. יוניתבתאריך 15 אפר 2012 בשעה 9:51 am

    אגדת הפה-שח
    "צעד נוסף ביכולת לעזור לעצמי ולזולת"! לפעמים נדמה שכדי לעשות את הצעד הדבר כרוך במאמץ ואני שואלת את עצמי , איך עושים זאת ?
    אך בחיי היום יום שלנו תמיד עומדים מולנו מלאכים והמלאך שלי הוא דווקא בני.
    לאחרונה במפגשים בינינו משום מה הרגשתי חוסר רצון וחוסר סבלנות לשמוע את מה שיש לו לספר
    היום קראתי שוב את אגדת הפה שח ואז הבנתי כמה הוא עוזר .נזכרתי שבסיפוריו המון דברים צפו לי , תמונות ,ריחות, וצלילים וצבעים. עכשיו אני רואה זאת כברכה . הוא המלאך, הוא זה שמלמד אותי להיכנס פנימה להיות בשקט ולהקשיב.
    תודה לך רונית!

  27. בילההבתאריך 15 אפר 2012 בשעה 11:26 am

    רונית אהובה.
    ווואווו ,איזו תגלית נפלאה בוודאי לילדה בת 12 .
    להקשיב לעצמי בנוכחות הזולת אינו דבר של מה בכך..,בעיניי אחת היכולות היותר מדהימות מאירות ומשמחות שיש,אכן אוצר של ממש .מזמינה ממך לקורס שלנו את
    הכלי לתרגול הקשב הפנימי .
    גם בי לאחרונה גברה התשוקה לקשב .המיינד יותר רגוע ,לא מתבקש למצוא תשובות מהירות לכל הגיג..ותשומת הלב למילה הנאמרת רבה יותר. אוהבת מאוד את כתיבתך השופעת ומכילה בתוכה תמיד קלילות וצחוק .
    שבוע מבורך .

  28. איריס עידובתאריך 16 אפר 2017 בשעה 9:11 am

    רונית יקרה.
    דבריך מרגשים אותי מאד ואני מקשיבה לעצמי בנוכחותם. ( מעתיקה:)
    עבורי, זוהי חוויה מרחיבת נשמה וחושים שמאפשרת לי להיות בדיאלוג עם עצמי, עם הבורא ועם אחרים. מנסיוני לאורך השנים בעין השלישית גם לאחרים, להיות בלמידה ענוגה, פעילה ושקטה. זוהי מפת אוצרות שניתן לקרוא אותה שוב ושוב בכל רגע נתון. אני רואה בזה קסם שמאפשר לנו להיות ב חירות. חג חירות שמח, באהבה ותודה איריס

  29. ויויאן זוארץבתאריך 17 אפר 2017 בשעה 7:43 am

    רונית היקרה,
    תודה על תזכורת חשובה זו. "ההקשבה לעצמי בנוכחות האחר"…מה שאני מבינה מהמשפט הזה שההקשבה, יוצרת בתוכי מרחב לשמוע את הצעד הענוותי הבא וכשאני מקשיבה לו התוצאה היא שקט ושלום פנימי.

  30. אביבה פיטלבתאריך 17 אפר 2017 בשעה 7:45 pm

    מסכימה, הכל נמצא בתוכינו ומשתקף מחוצה לנו, דורש תרגול יום יומי, דרך חיים

  31. אביבה פיטלבתאריך 17 אפר 2017 בשעה 7:47 pm

    מסכימה, הכל נמצא בתוכינו ומשתקף מחוצה לנו, לתרגל כל הזמן כל עוד אנחנו כאן

  32. רונית שפי וולפיןבתאריך 24 אפר 2017 בשעה 4:49 am

    מקסים!

  33. רונית שפי וולפיןבתאריך 02 מאי 2017 בשעה 6:48 am

    מקסימה את – הרואה קסם!

אם אהבתם בבקשה תנו לי לדעת בלחיצה על כפתור הלייק. בנוסף, אשמח לשמוע מה הפקת מתוכן זה ולהתייחס לכל שאלה שיש לך בנושא. את תגובתך בבקשה לרשום עכשיו כאן למטה