התחפושת – הסוס עליו רוכבים השליחים אל ייעודם

מאת: בשעה 7:03 am נושאים: מאמרים

לשליחים יש מסר ייחודי להביא לעולם. מטרתו היא להציג את האמת שלהם בתחומם מזוית נוספת – הזווית היייחודית שלהם. כמה טוב היה אילו יכולנו לומר את האמת שלנו ככה, כפי שהיא, ללא סינון. אך כשאנו מציגים אותה בדיוק כפי שהיא נחוות בעולמנו הפנימי, היא לא תמיד מתקבלת יפה על ידי הצד השני! כי מטבע הדברים האמת שלנו איננה יכולה לצאת לאור במערומיה! היא זקוקה לכיסוי – לתחפושת. כשאנו השליחים מבינים מהי התחפושות המדויקת לנו, היא יכולה לשמש עבורינו כסוס, שעליו אנו רוכבים במטרה להביא את האמת שלנו אל ייעודה בהצלחה ובביטחון.

אחת השאיפות שרבים מטפחים בטעות היא לשתף אחרים באמת שלהם ממש כפי שהם חוווים אותה בעולמם הפנימי. הבעיה עם הכמיהה הזאת היא  שהיא איננה ריאלית, כי במציאות הגשמית האמת שלנו במערומיה לא תמיד מתקבלת טוב על ידי הצד השני. הסיבה לכך היא שמטבע הדברים האמת לא יכולה (ולא אמורה) לתגלות במערומיה, אלא בתחפושת! העניין הוא שעבור אנשים שהם נשמות עתיקות (רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש) "תחפושת" עלולה להתפס כ"שקר" או העמדת פנים.

הבריחה לקטבים – לחשוף ולחטוף או להסתתר ולקטר

במטרה להיות ישרים רבים מהם בורחים לאחד מהקטבים הבאים (על חשבון שיתוף המסר שלהם): קוטב ראשון – לחסוף ולחטוף: לחשוף את האמת העירומה בפרצוף של הזולת ו"לחטוף" על כך בוץ מהזולת. קוטב שני – להסתתר ולקטר: לא לחשוף את האמת במטרה לגונן על עצמם, אך במחיר של הימנעות מלשתף את עולמם הפנימי ולהתלונן שלא רואים אותם. אז איך יוצאים לאור עם והמסר שלנו בצורה אמיתית וחכמה בו זמנית?!

לחשוף את האמת ללא פשרות, אך בצורה בטוחה ומועילה

אגלה לך שאני גדלתי על האמונה כי מוטב להיות גלויה מאשר מסתירה. ההרגל שלי היה לחשוף את כל הקלפים שלי בכל מצב ולא משנה מה. היתי משוכנעת שכדי לשמור על יושרה עלי להיות דוגרית ולומר את כל האמת בפרצוף, גם אם זה בא על חשבון שריפת הגשרים שמאחורי. אבל הגישה הזאת לא אפשרה לי לשתף את האמת שלי בחופשיות, אלא עוררה בי חוויה "קדושה מעונה", כי נאבקתי לומר את דבריי בשם ה"תרומה לעולם". ההתנהלות הזאת יצרה בי עייפות וייאוש, כי קורבנות לא מעוררת השראה, אלא מכלה את הכוחות.

כששפכתי את כל האמת שלי ככה, ללא סינון וקראתי לזה בטעות "כנות", חוויתי קושי לשתף את המתנות בהם בורכתי עם האנשים שעבורם הייתי אמורה לעשות שליחות. לכן חיפשתי דרכים לחשוף את האמת שלי ללא פשרות, אך בצורה בטוחה ומועילה יותר.

לצאת מקטבים – מה העקרון?

תהליך המחקר והחיפוש שלי בנושא הביאו אותי לגלות עקרון עתיק יומין, שהשימוש בו יצר עבורי אפשרות להוציא לאור את מה שיש לי בפנים ולהעניק את זה ביתר קלות לקהל המדויק שלי מבלי לברוח לקטבים הללו.

חשוב: השימוש בעקרון הזה לא גורם לכולם להסכים איתי או לאהוב אותי, ולא מונע מאנשים שאינם הקהל שלי להתנגד לי, אלא עוזר לי להגיע בשלווה לאנשים הנכונים לי ולהעניק להם את המסר שלי מתוך שקט פנימי, נינוחות וללא מאמץ. את האנשים שאינם הקהל שלי המסר שלי ירחיק ואת האנשים שהם הקהל שלי המסר יקרב.

מהקטבים אל דרך המלך – התהליך

לקח לי זמן לגלות את העקרון המופלא הזה ולעלות על דרך המלך שלי. בהתחלה הייתי בקוטב של הסתרה. כי הייתי ילדה שקטה וביישנית, סגורה ומצונפת בתוך עצמה. בהמשך, כאישה צעירה שרוצה להשתחרר מכבלי הדממה אזרתי אומץ לפתוח את הפה ולהביע את עמדותיי בפומבי, בדיוק כפי שהן הופיעו בעולמי הפנימי – ללא סינון.

בשם האמת התפשטתי עירומה (ברמת הדימוי כמובן), ומבלי כל הזהרה מוקדמת מצאתי את עצמי הופכת ללוח "קליעה למטרה" עבור אנשים שביטוי האמת שלי לא מצא חן בעיניהם, כי הוא לחץ להם על "כפתורים" (טראומות, קשיים, דפוסים ועכבות). במקום לקחת אחריות אישית על הכאב שהכפתורים הללו הציף בהם, (שהיה טמון בהם הרבה לפני שפגשו את המסר שלי) ולטפל בעצמם, הם האשימו אותי כגורם לכאב שלהם. מתוך שאיפה להעלים את הכאב שלהם, הם רצו להעניש אותי באמצעות דיבור בוטה ובהתנהגות גסה כלפי. הדינמיקה הזאת עוררה בי חשש לשתף את עצמי ורצון להסתגר.

אך מכיוון שלא הייתי מוכנה לתת להם להשבית אותי המשכתי לומר את דבריי, למרות היחס העגום של הסביבה כלפיהם, תוך כדי שהשתדלתי להיות "ילדה טובה" יותר. כלומר, לא לדרוך לאף אחד על "היבלות" ולא ללחוץ לאף אחד על ה"כפתורים". הזהירות היתרה הזאת יצרה בי מאמץ למצוא דרך להגיע לאנשים מבלי לוותר על עצמי, אך מבלי להציף אותם. לבסוף, הבנתי שזאת שאיפה לא ריאלית ובלתי אפשרית. כי מי ששוחה בים בהכרח מזיז את המים וזה מנענע את הסירות שלידו. עמוק בתוכי ידעתי שחייבת להיות דרך אמצע בין שני הקטבים של גילוי טוטאלי והסתרה מוחלטת, שתאפשר לי להביע את עצמי בצורה מלאה, אך בטוחה ואפקטיבית יותר עבורי.
 
האמת במיטבה מתגלה בתחפושת

"לכסות טפח ולגלות טפחיים" הוא רעיון שגיליתי והתחלתי לתרגל רק בגיל מאוחר יותר. מאז, ככל שאני מעמיקה בו, קל לי יותר לממש את שליחותי בקלות במקום "עם הראש בקיר". אחד המקרים שעזרו לי להפנים אותו וכך למצוא את נקודת האיזון בין גילוי להסתרת האמת שלי היה נסיעה בלתי נשכחת במונית ספיישל שבה אני מכירה את "הפסיכולוג על גלגלים"!

זאת הייתה שעת לילה מאוחרת. אני יושבת במושב באחרוי והזר שנוהג את המונית פונה אליי כאילו הוא מכיר אותי שנים:  "אז מה, מה הפנים "תשעה באב" האלה?" הוא זורק לעברי. מתפתחת בינינו שיחה שבה הוא מעודד אותי לשתף אותו. אני נפתחת אליו, מקשיבה לעצמי בחברתו, ומוצאת בדבריי תשובות מפתיעות, שלא תיארתי לעצמי שאמצא באופן הזה. נבוכה על ששיתפתי את צפונות ליבי עם זר, אני משלמת לנהג המונית ומודה לו על ההקשבה.  "מותק", הוא משיב, "נהג מונית זאת התחפושת שאת רואה בחוץ, אבל בפנים אני פסיכולוג על גלגלים".

המונית מתרחקת ואני פונה לדרכי מהורהרת, וחושבת לעצמי שהרי ברור שמלכת אסתר התחפשה למועמדת מתאימה לאשת אחשוורוש, מכיוון שאחרת הוד מעלתו לא היה מתייחס אליה. אפשר לקרוא לזה "שקר" או "מרמה" ואפשר לקרוא לזה "חכמה", "חכמה נשית" או "טובה עליונה".

העקרון – התחפושת היא הסוס עליו רוכב השליח אל ייעודו

מגילת אסתר והמפגש עם ה"פסיכולוג על גלגלים" עוררו בי את ההבנה שאמת לא יכולה להתגלות במערומיה, אלא בתחפושת. כך למדתי עקרון חשוב ביותר לגילוי ומימוש שליחותי: התחפושת מהווה סוס עליו רוכב השליח אל ייעודו. כי את האמת הצרופה אפשר להכיל הרבה יותר בקלות, כשהיא נתונה בכלי שמרכך את המפגש בינה לבין המתבוננים בה, ממש כפי שבית המנורה עוזר להפיץ את האור שקורן מהמנורה.

אין זה אומר שאנו משנים אותה, מוותרים עליה, מקצצים לה את הכנפיים או הולכים על ביצים, אלא רק מעבירים אותה עיבוד, שיאפשר לאחרים לעכל אותה ביתר קלות. הרי אנו לא מסתובבים עירומים ברחוב ולא מופיעים עירומים למפגש עם הזולת. בחיי היומיום כולנו מתגלים בעולם במגוון תחפושות,  כמו חליפה ועניבה, שרוואל, תגיות ותארים אקדמיים. למשל: פרופסור, זמרת, אימא, מורה רוחנית, וכד'. כל אלה מהווים עבורנו סוסים למימוש שליחותינו בכל תחומי חיינו (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות וכד').

על מנת להצליח לגלות ולמלא את שליחותינו עלינו לאזן בין גילוי להסתרה. לשם כך עלינו להשתמש בתבונה בתחפושת שמתאימה לשליחות שלנו.

להשתמש בתחפושת שלך בתבונה – הצעדים הבאים:

א.   לזהות מהי התחפושת המתאימה למילוי שליחותינו.

ב.   לדעת איך להתאים את התחפושת שלנו לזמן הווה, על מנת להתייחס לכל מקרה לגופו, בגמישות, תושייה ויצירתיות.

ג.    לזכור שהתחפושת היא רק הכלי והקליפה למילוי התפקיד שלנו, אבל הא איננה מהותינו, אלא הכיסוי הטבעי שלה.

ד.   להשכיל ללבוש את התחפושת שלנו בתחילת יום עבודה ולהסיר אותה בסיומו, כדי לא להפוך להיות בעצמינו התחפושת שלנו, וכך לאבד את נשמתינו לעבודה שלנו.

ה.  לקלוט מתי הזמן לקחת את התחפושת שלנו לצעד הבא שלה. כלומר, לשדרג, לחדש, לחדד ולעדכן לזמן הווה.

המנהג היהודי החכם והטעות הרוחנית

המנהג היהודי מזמין אותנו בפורים להתחפש. הוא מעניק לנו הזדמנות לתרגל מחדש את חכמת ההתחפשות. למחפשי השליחות שלהם זאת הזדמנות אדירה לתרגל שימוש בתחפושת מזווית חדשה. מסרים רוחניים לא מעטים קוראים לנו בטעות להשיל את כל התחפושות שלנו במטרה לגלות את "האני האמיתי".אך האמת איננה נמצאת בין שני הקטבים הללו של הסתרה מוחלטת והתגלות טוטאלית, אלא בהבנת הדרך המאוזנת, הבריאה והחכמה להשתמש בשתי האיכויות הללו של גילוי והסתרה בחיינו, כדי להצליח למלא את שליחותינו בעולם, בדרך שתשרת את הטובה העליונה – שלנו ושל הבריאה כולה.

לנשמות עתיקות יש נטייה לברוח אל אחד הקטבים במטרה לשמור על טוהר המידות שלהם. פורים הוא זמן לדייק את האמצע – את דרך המלך או המלכה שלנו על מנת שכשליחים נוכל לרכב בביטחון אל ייעודנו.

אשמח לשמוע ממך בתגובה כאן בתחתית המאמר מה הפקת ממנו.

אם אהבת אותו אודה לך על פתיחת הלב ושיתופו עם יקיריך.

נ.ב: אם עדיין לא נרשמת להדרכה החינמית החדשה שאני עורכת בנושא:

"לגלות ולממש את שליחותך ולקבל תגמול הולם" עכשיו זה הזמן לעשות זאת.

ההדרכה תערך בשידור חי באינטרנט מהמחשב שלך (וובינר),

ביום שני הקרוב, 13.3.17 בשעה 21:00 בערב,

המקומות מוגבלים וההקלטה לא תפורסם!

להבטחת מקומך ולקבלת גישה להדרכה, יש להירשם מראש.

לפרטים והרשמה להדרכה – בבקשה ללחוץ כאן עכשיו

תודה ופורים שמח

באהבה,

רונית

רונית שפי וולפין – מורה רוחנית, מפתחת שיטת העין השלישית
לגילוי ומימוש שליחותך וקבלת תגמול הולם בכל תחומי החיים
(פרנסה, קריירה, זוגיות, הורות, בריאות, מודעות ועוד)‏
ליווי אישי וועסקי, קורסים וסדנאות

נ.ב: מאמר זה פורסם לראשונה בפייסבוק ביום ‏ראשון 20 מרץ 2011‏ בשעה ‏17:35‏, אך הוא עדין כל כך רלוונטי.
לכן עשיתי "העתק – הדבק" משם לכאן, כולל תגובות הקוראים מאז וערכתי טיפונת.

בבקשה הגיבו למאמר כאן למטה ואשמח להתייחס

13 תגובות

13 תגובות לפוסט “התחפושת – הסוס עליו רוכבים השליחים אל ייעודם”

  1. רונית שפי וולפיןבתאריך 22 פבר 2013 בשעה 7:59 am

    מאמר זה פורסם לראשונה בפייסבוק ביום ‏ראשון 20 מרץ 2011‏ בשעה ‏17:35‏, אך הוא עדין כל כך רלוונטי. לכן עשיתי "העתק – הדבק" משם לכאן, כולל תגובות הקוראים מאז. אתם מוזמנים לעיין בהם גם ולהגיב וגם ואף לשוב ולהגיב כאן למטה

    עידן לי מקסים:

    צריך ללמוד להתחפש בזמן וברגע הנכון
    יום ‏20 מרץ 2011‏ בשעה ‏17:53‏ ·
    Erel Ben-Zadok בתור מי ששונא להתחפש (בפורים ובכלל) המאמר הזה "עשה לי משהו"…כתוב היטב ומעורר מחשבה. תודה רבה !
    יום ‏20 מרץ 2011‏ בשעה ‏20:18‏ ·

    איריס עידו:

    זה מזכיר לי את ילדי הגנון שלי -בני שנתיים שלוש, אשר המאפיין ההתפתחותי הבולט ביותר בשנה הזו הוא רצונם העז לבדוק את כוחם מול העולם-דבר אשר יכול לגרור מאבקי כוח בלתי פוסקים.כפי שהזכרת, הדרך לחבור אליהם ולהציג את האמת באופן שיוכלו להכיל אותה ולהתלהב ממנה מ…הצג עוד
    יום ‏20 מרץ 2011‏ בשעה ‏20:52‏ ·

    איריס עידו:

    תוך קריאת השורות של סיפורך על נהג המונית והגדרתו חשבתי לעצמי שאמנם אנחנו מתחפשים ושמים מסיכה של מקצוע מסויים,תפקיד,מעמד ובכל זאת כל אחד מאיתנו מתנהל בתחפושת הזו על פי מי שהוא באמת -המסיכה והתחפושת מסייעים לו לממש את עצמו בדרך הייחודית לו על פי האמת הפנימית שלו.
    יום ‏20 מרץ 2011‏ בשעה ‏20:54‏ ·

    Israel Meir Safra רונית – מאמר נפלא.

    גם לי היתה אותה בעיה, הרגשתי צורך לחשוף את עצמי, את מי שאני באמת אע"פ שהאמת שלי אחרת. עד שיום אחד פגשתי חבר, וספרתי לו את האמת שלי, (מיסטיקה מדיטציות וכו') והוא אומר לי: תשמע ישראל, יפה מאד אבל אל תספר הלאה מה שאתה מספר לי, אנו חיי…הצג עוד
    יום ‏20 מרץ 2011‏ בשעה ‏20:56‏ ·

    רונית שפי וולפין – מומחית למימוש אהבות אמיתיות (מקריירה ועד יחסים) השיתופים שלכם מרגשים אותי מאוד. תודה לכולכם וחג שמח.
    יום ‏20 מרץ 2011‏ בשעה ‏23:04‏ ·

    Ori Ashkenazy בדיוק היום קראתי משפט שאומר שעל מנת לשלוט באדם אחר יש צורך לשקר. ואני מאמין שאנחנו תמיד מנצלים את המסכות שלנו, גם המסכה ה"אותנטית" היא משהו שלבשנו על מנת להשיג דברים בילדותנו או אפילו קודם לכן. ה"באמת" שלנו הוא אולי חסר מסכה, אבל אז הוא גם חסר צרכים ומרגע שיש לנו צורך לבטא את עצמנו – יש צורך במסכה.

    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏00:05‏ ·
    Dori Ben-Zeev מתוך "כטוב בעינכם" \ ויליאם שקספיר

    ז'אק המלנכולי:

    כל העולם במה,…הצג עוד
    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏00:43‏ ·
    Ori Ashkenazy וכמובן שהסיפורים שלך פה מקסימים ומיוחדים כמו גם הציטוט הנפלא של דורי מאת שייקספיר… עדיין לא התרגלתי לעניין האנטר שמייד מעלה את ההודעה
    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏00:47‏ ·

    Avital Peled בילדותי הייתה לנו שכנה מאוד מכוערת ומוזנחת בלבושה שגם הייתה אימא של חברת כיתה שלי. אבא שלי היה נוהג – בפוגשו אותה – לומר לה "את נראית טוב היום". זה היה שקר כמובן אבל היא הייתה מאושרת. שאלתי את אבי איך זה שהוא אומר לה משהו שקרי שהוא לא באמת מאמין בו והוא ענה לי שזה נקרא "שקר לבן". "זה כל כך משמח אותה, ראית איך היא זרחה?" ."שקר לבן במקרים מסוימים- מותר" כך אמר לי אבי.
    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏02:26‏ ·
    Avital Peled ובעניין חכמתם ופשטותם המתוקה של ילדים: הים שמעתי ראיון רדיו עם חנוך רוזן הפנטומימאי והוא סיפר שאשתו והוא באו להופעה שלו עצמו עם בתם בת ה -4. האם והבת נפרדו מחנוך שהלך לאחורי הקלעים והתיישבו בקהל. כשחנוך רוזן עלה לבמה באחת מדמויותיו, צעקה הבת כמו שאר הילדים "הנה חנוך רוזן!! הנה חנוך רוזן!!" . בשבילה כשהוא על הבמה הוא המישהו האחר ולא אבא שלה.
    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏02:31‏ ·
    Avital Peled אין ספק, רונית, המאמר שלך נפלא ומעורר למחשבה עמוקה. גם אני חטאתי רבות באמירת האמת הגלויה. ושילמתי על כך מחירים. אני לוקחת אתי מהמאמר שלך בהחלט את המשפט: " עדיף ללמוד איך למצוא במקום הנכון ובזמן הנכון את המסכות שמתאימות ביותר לטובה העליונה שלנו ושל הבריאה כולה". ואני מאוד אוהבת את הדימוי שלך "המדיטציה היא חדר היטהרות, על ידי התפשטות והתלבשות מחדש". גם את זה אני מאמצת.

    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏02:37‏ ·
    רונית שפי וולפין – מומחית למימוש אהבות אמיתיות (מקריירה ועד יחסים) מדהים שמכל השיתופים שלכם כאן ומהעיסוק בנושא עולה ניחוח של מתיקות. האם משו חוץ ממני מרגיש את זה? ואביטל, חשבתי עלייך כשכתבתי את המאמר הזה. מה חשבתי? שאולי יהיה לך יותר ברור מהי המהות המקצועית שלך אם תשתעשעי ברעיון שהריטיונינג הוא רק התחפושת…אשמח לשמוע את הגיגך בנושא ביום ד'
    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏10:26‏ ·

    Maayan Sarid מעבר לדברים הברורים שאני לוקחת מכל מה שכתוב כאן, מה שהכי מדהים אותי הוא כיצד את מצליחה רונית לתת משמעות עמוקה ורחבה לדברים שנראים אולי למתבונן מהצד הכי פעוטים וקטנים- כמו משפט שהנהג מונית אמר או האופן שבו יונתן הגיב…
    זה רק מחזק אצלי ומעורר בי השראה להיות ערה לעצמי ולסביבה בו"ז, ולשים לב ל"שיעורים" שהיקום מזמן לי בכל פינה שנקרית בדרכי. הסימנים שם- ואני רק צריכה להיות מודעת וערה אליהם. תודה.
    פורים שמח!!!…..
    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏11:26‏ ·

    רונית שפי וולפין – מומחית למימוש אהבות אמיתיות (מקריירה ועד יחסים) מעיני יקרה, עצם העירונות שלך לערנות שלי היא עדות לכך שאת עצמך מאוד ערה. רק אהיי ערה לכך שאת ערה, פרגני לערות הזו וכאומנית ואישה היוצרת את חייה, השתמשי בה כחומר ביד היוצר. ההערנות שלך לערנות שלי היא עוד דרך להבין את אחד המוטויים שלי, שנדלקת עליהם לאחרונ…הצג עוד
    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏12:30‏ ·
    Maayan Sarid וואו… ריגשת אותי! תודה לך, שוב מקרב לב. .. העפת לי את הפוני!!!
    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏12:37‏ ·

    Avital Peled תודה רונית. תודה מעיין. ריגשתן והצחקתן אותי. בעניין ה"שיעורים" שאנחנו תופסים על הדרך הנה סיפור קטן: בשבת הלכתי לאורך החוף ובדרך ראיתי אומן צלחת מעופפת (שכחתי את שמה – עיגול פלסטיק ששניים מעיפים אחד אל השני ממרחק עצום) ואותו אומן יכול היה לעשות בצלחת …הצג עוד
    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏12:49‏ ·

    רונית שפי וולפין – מומחית למימוש אהבות אמיתיות (מקריירה ועד יחסים) סיפור אדיר! משפט נפלא! תחפושות נהדרות: מורה רוחני בתחפושת של צלחתן מעופף…תלמידה רוחנית בתחפושת של מראיינת צלחתנים מעופפים. הבורא אוהב אותך.
    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏12:53‏ · 5

    Avital Peled רונית, כן, גם אני רואה מתיקות בכל מה שנוגע להתחפשות ובעיקר כשמדובר על ילדים. שמעתי (ברדיו כהרגלי) שיחות עם ליצנים רפואיים והיו שם סיפורים מעוררי השתאות על "חילוץ" ילדים ממצבים אקוטיים בעזרת הצחוק והקלילות. גם זה עורר בי את המודעות לתזכורות שלך בעני…הצג עוד
    יום ‏21 מרץ 2011‏ בשעה ‏12:56‏ ·

  2. דניאלבתאריך 22 פבר 2013 בשעה 9:44 am

    תודה על מאמר כן ואמיץ (כמוך). מה שכתבת גרם לי לחשוב כמה מחשבות ואני אשתף.
    גם המילים הברורות הן קליפה הרי. גם המילים הישירות. הם קליפה. כי הם איזשהו ביטוי מוחשי למה שמתרוצץ במוחינו או בהרגשתינו. כל עוד אין לנו כבל עם USB מתאים שמחבר מוח למוח לב ללב כדי להעביר את התדר את האנרגיה המדויקת לא נותר לנו אלא לעשות שימוש בעטיפה/קליפה של מילים.
    לקליפה יש תפקיד. היא נועדה לשמור מכל משמר על הפרי. גם לפרי יש תפקיד. הוא אמור להוות את הגירוי לקחת את הפרי לעשות בו שימוש ואח"כ להוציא את הגרעינים אם מהפה ואם בדרך הטבע וכך הזכרון שלהם, של הגרעינים יוכל להשאר בעולם ולהצמיח עצים חדשים לטובת כולם.
    על הקליפה להיות מספיק אטרקטיבית כדי לשמש את היעוד העליון. כל עוד היעוד הוא עליון הוא אמיתי.
    יש גם מתאם מסוים בין קליפה לתוכן. ואנשים שמים לב ישר. מלאכת התאמת הקליפה היא אומנות. שהרי אחרת הבנאדם שומע אותי אומר לו משהו וחושב בלבו (כן כן אני מחכה ל'אבל'…). טעם העץ כטעם פריו. זו איזושהי אידיליה גנעדנית מהמקורות שמשמעה כנראה התאמה בין שני המרכיבים.
    כשגם הקליפה נושאת ערך בפני עצמו והיא לא מילים ריקות, יש לה מטען אנרגטי חשוב, גם אם לא העיקרי – זה נראה לי טוב.
    הרבה אהבה. ותודה

  3. אילנהבתאריך 22 פבר 2013 בשעה 10:18 am

    רונית יקרה.פורים שמח לך.
    יודעת שמעולם לא אהבתי להתחפש.ועכשיו הוספת את פנינייך ואני שואלת את עצמי למה?
    כי להתלבש אני אוהבת ,בדים ,וצבעים מאד ..אז מה הקשר כאן?
    לא יודעת לשקר..אי אמת מהאחר תמיד גרמה לי לתחושה של חוסר אמון..
    את אומרת ,אם הבנתי נכון שקשה להכיל את האמת,ולכן יש צורך בתחפושת…
    אני לימדתי את עצמי להיות באמת שלי ולומר אותה ממקום של ענווה..ואז היא מתקבלת..יותר בקלות…ובאשר לילדים…עולמם הקסום תמיד מילא אותי בשחוק וקל היה לי להתחבר לעולמם באהבה אין קץ…עד היום אגב אני מחוברת לעולמם המופלא…תודה לך וחג שמח.אילנה.

  4. רונןבתאריך 22 פבר 2013 בשעה 10:19 am

    היי רונית, הלבוש של האמת האובייקטיבית של העולם מורכב מהמילים והמחשבות של האדם, כל אדם בונה תודעה ופרשנות אישית למציאות – כלומר כל אדם מגלם תחפושת אחרת למציאות האובייקטיבית (האמיתית) וזוהי אמת סובייקטיבית ….
    אדם שמשנה את אופן ההקשבה ופירוש המציאות ובונה יכולת מילולית שונה בעצם משנה את התחפושת שלו למציאות – אך הוא עדיין נמצא במסגרת משחק התחפושות – שימי לב ששורש המילה תחפושת הוא חיפוש … החלפת תחפושות הוא תהליך של חיפוש האמת האובייקטיבית ….תהליך הצמיחה של האדם שכולל בחובו הארות ושינויים פנימיים וחיצונים הוא בעצם תהליך של החלפת תחפושות ….
    מה דעתך על התהליך – תחפושת, חיפוש, חשיפה, חופש …..

    חג פורים שמח! ומבדח 🙂 ….

  5. רונןבתאריך 22 פבר 2013 בשעה 10:25 am

    ותוספת קטנה וחשובה … בהתייחסות לדוגמאות שהצגת …. החופש להציג את האמת הסובייקטיבית במערומיה הוא בעייתי ולא נכון, למשל – לראות אדם מרושל בריצה, להחליט שזה גנב ולרדוף אחריו ולפגוע בו (אפילו מילולית) … זה לא נקרא להיות אמיתי …. זה יותר פזיזות וחוסר שיקול דעת …..
    לעומת זאת לצאת מההנחה (הידיעה…) שהאמת שלי היא סובייקטיבית וכנראה רחוקה מהאמת האובייקטיבית ולכן להתבטא באופן זהיר, מחבר ובוחן נשמע לי כהתנהלות יותר נכונה ואמיתית ….
    לפני ששופטים ומוציאים את האמת הסובייקטיבית צריך לברר היטב כמה היא קרובה לאמת האובייקטיבית האמיתי …

  6. רונית שפי וולפיןבתאריך 22 פבר 2013 בשעה 10:53 am

    רונן יקר, כל כך נכון ותוספת חשובה למאמר. מרשה לי לצטט אותך כאן בספר שלי?

  7. רונית שפי וולפיןבתאריך 22 פבר 2013 בשעה 10:55 am

    הי רונן, לגמרי מסכימה איתך וזה גם המסר שלי בתחפושת – במילים אחרות. כי מימוש עצמי הוא מסע אל החופש להיות אנחנו וחיפוש האמת שלנו וחשיפתה…(חופש….חיפוש, חשיפה…)

  8. רונית שפי וולפיןבתאריך 22 פבר 2013 בשעה 11:04 am

    נהדר דניאל – פרי מתוק הבאת כאן במילותיך.

    לפעמים, בחיפשו אחר האמת, האדם נוטע בטעות

    לרצות להתקלף מכל קליפה,

    כאילו היא שורש כל הרע.

    אך האמת היא שיש שתי סוגי קליפות:

    קליפה הולמת – קליפה שהיא במקורה שלנו, בזמןהווה ונמצאת ומשרתת ככפפה את היד

    קליפה לא הולמת – קליפה שהיא במקורה של אדם או גורם זר (שאיננו אנחנו) ומשרתת את כף ידו אך לא את כף ידינו

    טאז זה ממש לא מצחיק, אלא מעיק, מכאיב ומעקב הגשמה עצמית

    כאשר אנחנו משתמשים בקליפה (תחפושת) ההולמת לנו היא מסייעת לנו לצאת לאור

    כאשר אנחנו משתמשים בהקליפה הלא הולמת אותנו היא מפריעה לנו לצאת לאור.

    נ.ב: נגענו בזה קצת בשיעור האחרון בקורס קריאת הילות והילינג המעשי

    כדברנו על הארת פנים…חשיפה….יציאה לאור…ותמונותנו בפייסבוק…

    זוכר?

  9. רונית שפי וולפיןבתאריך 22 פבר 2013 בשעה 11:08 am

    הי אילנה,
    כל הכבוד לך על אמירת האמת.

    אם היא מתקבלת יפה, אז כנראה בלי משים את מוצאת להתחפושת הולמת

    או קליפה הולמת (כפי שציינתי בהתכתבותי כאן עם דניאל)

    וזה יופי!

    עכשיו נשאר רק לאשר את העובדה

    שאת לא רק מתחפשת

    אלא גם עושה את זה מצויין

    עד כדי כך שאפילו את לא ידעת

    וחשבת בטעות שאינך אוהבת להתחפש…

    אולי האמת היא שאינך אוהבת תחפושות לא הולמות

    ושאת טובה במציאת תחפושות הולמות

    כל הכבוד לך

    ישר כוחך

    רונית

  10. תמרבתאריך 22 פבר 2013 בשעה 1:43 pm

    רונית היקרה פורים שמח ומלא עליצות עליזה לעליה.
    כשהייתי ילדה מאוד האהבתי להתחפש, ללבוש דמויות כל יום להיות אדם אחר. שהייתי שחקנית הגשמתי חלום, ובאמת זכיתי לבקר בעולמות אנושיים אחרים ממנ, הייתי כל יום דמות אחרת, הייתי דמיות נשיות שנולדו מתוך זכרונות ודמיונות של צ'כוב, איבסן, ארתור מילר, שייקספיר, ועוד רבים, חייתי בעולם הדמיון בתקופות שונות לבשתי תלבושות, ותסרוקות, וכובעים מגוונים, למדתי לדבר אחרת, ללכת אחרת, לנשום כמו הדמות, גיליתי שכל דמות שקפה את האמת שהיא אני התחפושת נתנה לי כלים לחקור את האחר ולגלות את עצמי.

    התחפושת היא פליטר או צמצם שמאזן את העוצמה של האמת. היא גשר מעל מים סוערים, התחפושת דואגת שהכלי יקבל את מנת האור המיועדת לו וליכולתיו, התחפושת היא כלי מאזן ומגשר שמאפשר לאמת לזרום בעצמה מאוזנת, היא העור המגן על האברים הפנימים העדנים שלנו מפני האויר, היא מגוננת ומסננת ומאזנת.

    תחפושת גמישה כזו שגדלה ביחד איתנו היא התחפושת המשרתת את האמת ומחוברת למקום ולמקור ולעדן. יש בה חיים והיא אמת בפני עצמה.

  11. רונית שפי וולפיןבתאריך 22 פבר 2013 בשעה 2:25 pm

    תמר יקרה,

    כמה נפלא שכבר משחר ילדותינו, אחד הדברים שאנו מתאמנים בהם הוא – להתחפש…

    וכשאנו עוד רכים כל כך אנחנו כבר שואלים את השאלה המהותית: מיה אני רוחר/ת או רוצה להיות…

    כל תוכנית הלימודים בעין השלישית מבוססת על חכמת הילדות הטבעית הזאת

    ומשיבה אותנו צעד אחר צעד

    לדברים שאנחנו יודעים לעשות באופן טבע

    אך שכחנו…

    פורים שמייח

    באהבה

    רונית

  12. רונןבתאריך 22 פבר 2013 בשעה 4:27 pm

    כן

  13. עינת גבע, מכון אדלרבתאריך 23 פבר 2013 בשעה 3:26 pm

    שלום רב רונית יקרה,
    מתחברת לרעיון וחושבת שיצירתיות זה שם המשחק.
    זו האומנות : להתאים עצמנו למצב, לנסיבות, לזמן, לאנשים ולמקום.
    להביא את עצמנו לידי ביטוי בטבעיות ואוטנטיות זה נפלא וחשוב, זה אינו סותר את הרעיון: לעצור, לחשוב ולבדוק מה עשוי לקדם אותנו, האם הדרך מקדמת ומועילה לנו? האם היא מקרבת אותנו למטרותינו, או שמא אנו פועלים באפן שיחזור אלינו כבומרנג, יחבל באינטרסים שלנו וביחסים שלנו עם העולם.
    בהצלחה לכולנו בקידום עצמי, כי שכשאני מקדמת את עצמי אני מקדמת את הסובבים שלי.
    עינת גבע, יועצת משפחתית, פרטנית ומנחת קבוצות בכירה במכון אדלר. 0523607603.

אם אהבתם בבקשה תנו לי לדעת בלחיצה על כפתור הלייק. בנוסף, אשמח לשמוע מה הפקת מתוכן זה ולהתייחס לכל שאלה שיש לך בנושא. את תגובתך בבקשה לרשום עכשיו כאן למטה