למה האמת שלך זקוקה לתחפושת כדי להתגלות
האמת שלנו היא הגישה על פיה אנו פועלות בעולם. לכן היא מהווה מנוע שמניע אותנו לנוע קדימה בכל אחד מתחומי החיים, על בסיס יומיומי (בפרנסה, קריירה, יחסים, בריאות, מודעות וכדומה). זאת הסיבה שחשוב מאוד לשתף את האמת שלנו עם אחרים בחופשיות בכל נושא. קושי לעשות זאת עלול ליצור תקיעות בנושאים שאותם אנו רוצות לקדם. למשל, אם אנחנו לא הולכות אחרי האמת שלנו בתחום הזוגי, אנו עלולות לחוות קשיים עם הפרטנר שלנו. בשורות הבאות נגלה מה צריך לדעת כדי לבטא את האמת שלנו בצורה חופשית ומעניינת, תוך כדי שאנו מרגישות מוגנות ובטוחות.
כולנו בורכנו באמת נפלאה שאותה נועדנו לחלוק עם העולם. מדובר בגישה ייחודית לחיים שנובעת מהשליחות שלנו לחיים.
האמת הזאת מהווה תשתית לקיומינו על כדור הארץ ומכוונת כל מהלך שנעשה בכל אחד מתחומי החיים על בסיס יומיומי. אך לפעמים צף בנו חשש שהאמת שלנו לא תעניין, לא תובן, לא תתקבל יפה וחלילה נפגע מאחרים כשנחשוף אותה.
כדי לעשות שינוי מהותיי בנושא, נוכל לדמיין את האמת שלנו כפרי שזקוק לקליפה יפה וחזקה על מנת למשוך אליו את מי שזקוקים לו ולהגן על עצמו ממזיקים, שעלולים לפגוע בו.
הקליפה מהווה מסכה שמסוככת על האמת שלנו ויש לה שתי משימות: ראשית, לשמש מסך שעליו נוכל להקרין החוצה את מה יש לנו בפנים לחלוק עם העולם. שנית, ליצור הגנה על המתנה שיש לנו לחלוק עם העולם מפני מי שלא אמורים לקבל אותה.
מכאן ניתן ללמוד ששיתוף האמת שלנו לא כרוך בהשלת מסכה מעלינו, אלא בעטית מסיכה הולמת, שחושפת טפח ומכסה טפחיים. כך נוכל לעורר סקרנות בקרב הקהל שלנו להקשיב לנו ולחוות הגנה וביטחון בזמן שאנו משתפות וחושפות את עצמנו.
זאת אומרת שהיכולת להביע את האמת לא נמצאת בקטבים של הסתרה מוחלטת והתגלות טוטאלית, אלא באיזון שקיים בין השניים.
מנהג ההתחפשות בחג פורים מהווה הזדמנות מצויינת לחזור לנקודת האיזון הזאת, במטרה לגלות מחדש מי אנחנו באמת, מה האמת הבסיסית שלנו,
אשר עליה מושתת השלחיחות שלנו לחיים ואיך להביע את האמת המופלאה הזאת בחופשיות תוך כדי שאנו מרגישות בטוחות, מוגנות וגם מצליחות לעניין את מי שנועדנו לעניין.
למה לא כדאי לחשוף את האמת שלנו נטו, כפי שהיא?
כמה טוב היה אילו יכולנו לשתף את האמת שלנו ככה, כפי שהיא, ללא סינון. אך כשאנו מציגות אותה בדיוק כפי שהיא נחוות בעולמנו הפנימי, לא תמיד היא מתקבלת יפה על ידי הצד השני.
כי מטבעה, אמת לא יכולה לצאת לאור במערומיה. היא זקוקה לכיסוי – מסכה. לתחפושת. כשאנו מבינןת מהי התחפושות המדויקת לנו, היא יכולה לשמש ככלי, שבאמצעתו נוכל להביע את עצמנו בחופשיות.
מדהים ששתי המילים הללו – חופשיות ותחפושת נובעות מאותו שורש לשוני: ח.פ.ש. התחפושת מעניקה לנו חופש להיות אנחנו באמת ולהביא את האמת שלנו.
שיתוף האמת שלנו כפי שאנו חוות אותה בעולמנו הפנימי לא תמיד מתקבלת טוב על ידי הצד השני.
הסיבה לכך היא שמטבע הדברים האמת היא המהות הפנימית של הדברים ולא הכסות שלהם. לכן היא לא יכולה (ולא אמורה) לתגלות במערומיה, אלא בתחפושת.
למשל, להבה של נר – החלק הפנימי שלה, שמופיע בצבע כחול לא יכול לעמוד ערום ולכן הוא מכוסה בחלק החיצוני שלה בצבע הצהוב.
כך גם תפוז שיש לו קליפה המגנה על הפרי.
העניין הוא שעבור אץנשים שהן נשמות עתיקות (רגישות, אכפתיות ושוחרות חופש) כיסוי האמת עלול להתפס כ"שקר" או כהעמדת פנים. בעוד שכאמור, זה ממש לא כך.
הבריחה לקטבים – לחשוף ולחטוף או להסתתר ולקטר
במטרה להיות ישרים, יש לנשמות עתיקות נטייה לברוח לאחד מהקטבים הבאים:
קוטב ראשון – לחשוף ולחטוף: לחשוף את האמת העירומה בפרצוף של אחרים ו"לחטוף" מהם בוץ על כך.
קוטב שני – להסתתר ולקטר: לא לחשוף את האמת, במטרה לגונן על עצמם, אך במחיר של הימנעות משיתוף עולמם הפנימי. זה יוצר תחושה שלא רואים אותם.
אז איך יוצאים לאור עם האמת שלנו בצורה גלויה ומוגנת בו זמנית?
לחשוף את האמת ללא פשרות, אך בצורה בטוחה ומועילה
גדלתי על האמונה שמוטב להיות גלויה מאשר להסתיר. התרגלתי לחשוף את כל הקלפים שלי בכל מצב ולא משנה מה.
היתי משוכנעת שכדי לשמור על יושרה עלי להיות דוגרית ולומר את כל האמת בפרצוף, גם אם זה בא על חשבון שריפת גשרים מאחורי.
הגישה הזאת לא אפשרה לי לשתף את האמת שלי בחופשיות ונאבקתי כדי להצליח לומר את דבריי על מנת למלא את שליחותי ולתרום לעולם.
ההתנהלות הזאת התישה אותי ועוררה בי תחושת ייאוש.
כששפכתי את כל האמת שלי ככה, ללא סינון הייתי בטוחה שזאת כנות. אך היה לי מוזר שכדי לשתף עם העולם את המתנות בהן בורכתי אני צריכה לסבול.
לכן חיפשתי דרכים לחשוף את האמת שלי ללא פשרות ובצורה בטוחה ומועילה יותר.
לצאת מקטבים – מה העקרון?
תהליך המחקר והחיפוש שלי בנושא הביאו אותי לגלות עקרון, שאפשר לי להוציא לאור את מה שיש לי בפנים ביתר קלות ומבלי לברוח לקטבים הללו.
אמנם העקרון הזה לא גורם לכולם להסכים איתי או לאהוב אותי, ולא מונע מאנשים מסוימים להתנגד לי, אך הוא עוזר לי ליצור שיח רגוע עם האנשים שנכון לי ולשתף באמת שלי מתוך
וזה נוסך בי תחושת שמחה, סיפוק שלמות פנימית.
מהקטבים אל דרך המלך – התהליך
לקח לי זמן לגלות את העקרון המופלא הזה. בהתחלה הייתי בקוטב של הסתרה. כי הייתי ילדה שקטה וביישנית, סגורה ומצונפת בתוך עצמה.
בהמשך, כאישה צעירה שרוצה להשתחרר מכבלי הדממה אזרתי אומץ לפתוח את הפה ולהביע את עמדותיי בפומבי, בדיוק כפי שהן הופיעו בעולמי הפנימי – ללא סינון.
בשם האמת חשפתי את האמת שלי מבלי כל הזהרה מוקדמת. כך מצאתי את עצמי הופכת ללוח "קליעה למטרה" עבור אנשים שביטוי האמת שלי לא מצא חן בעיניהם, כי הוא לחץ להם על "כפתורים" (טראומות, קשיים, דפוסים ועכבות).
במקום לקחת אחריות אישית על הכאב שהכפתורים הללו הציפו בהם, (שהיה טמון בהם הרבה לפני שפגשו את המסר שלי) ולטפל בעצמם, הם האשימו אותי כגורם לכאב שלהם.
מתוך שאיפה להעלים את הכאב שלהם, הם רצו להעניש אותי באמצעות דיבור בוטה ובהתנהגות גסה כלפי. הדינמיקה הזאת עוררה בי חשש לשתף את עצמי ורצון להסתגר.
אך מכיוון שלא הייתי מוכנה לתת להם להשבית אותי המשכתי לומר את דבריי, למרות היחס הקשה של הסביבה כלפיהם.
את עשיתי תוך כדי שהשתדלתי להיות "ילדה טובה" יותר. כלומר, לא לדרוך לאף אחד על "היבלות" ולא ללחוץ לאף אחד על ה"כפתורים".
הזהירות היתרה הזאת יצרה בי מאמץ למצוא דרך להגיע לאנשים מבלי לוותר על עצמי, אך מבלי להציף אותם. לבסוף, הבנתי שזאת שאיפה לא ריאלית. כי מי ששוחה בים בהכרח מתזיז מים וזה מנענע את הסירות שמסביבו.
עמוק בתוכי ידעתי שחייבת להיות דרך אמצע בין שני הקטבים של גילוי טוטאלי והסתרה מוחלטת, שתאפשר לי להביע את עצמי בצורה מלאה, אך בטוחה ואפקטיבית יותר עבורי.
האמת במיטבה מתגלה בתחפושת
"לכסות טפח ולגלות טפחיים" הוא רעיון שגיליתי והתחלתי לתרגל רק בגיל מאוחר יותר. מאז, ככל שאני מעמיקה בו, קל לי יותר לממש את השליחות שלי לחיים בקלות במקום "עם הראש בקיר".
אחד המקרים שעזרו לי להפנים את הרעיון הזה שנים לאחר מכן היתה נסיעה בלתי נשכחת במונית ספיישל הבייתה שבמהלכה הכרתי את "הפסיכולוג על גלגלים".
הנהג (זר לחלוטין) פונה אליי כאילו מכיר אותי שנים: "מה הפנים "תשעה באב" האלה?" הוא שואל.
אני נפתחת אליו, משתפת אותו וכך מקשיבה לעצמי בנוכחותו. מוצאת בדבריי תשובות מפתיעות, שלא תיארתי לעצמי שאמצא באופן הזה.
נבוכה על שחשפתי את צפונות ליבי עם בן אדם שלא היכרתי קודם, משלמת לנהג ומודה לו על השיחה. "מותק", הוא משיב, "נהג מונית זאת התחפושת שאת רואה בחוץ, אבל בפנים אני פסיכולוג על גלגלים".
זה קורה בערב פורים. המונית מתרחקת ואני פונה לדרכי מהורהרת, ומבינה למה מלכת אסתר (או הסתר) התחפשה למועמדת לאשת אחשוורוש – מכיוון שאחרת הוד מעלתו לא היה מתייחס אליה.
אפשר לקרוא לזה "שקר" או "מרמה" ואפשר לקרוא לזה "חכמה", "חכמה נשית" או "טובה עליונה".
התחפושת היא הסוס עליו רוכב השליח אל ייעודו
מגילת אסתר (או הסתר) והמפגש עם ה"פסיכולוג על גלגלים" עוררו בי את ההבנה שאמת לא יכולה להתגלות במערומיה, אלא בתחפושת.
הבנתי שהתחפושת מהווה סוס עליו רוכבת האמת שלי בדרך ליעדה. כי את האמת הצרופה אפשר להכיל הרבה יותר בקלות, כשהיא נתונה בכלי שמרכך את המפגש בינה לבין המתבוננים בה,
ממש כפי שבית המנורה עוזר להפיץ את האור שקורן מהמנורה במקום לסנוור אותנו.
אין זה אומר שעלינו לשנות את האמת, לוותר עליה, לקצץ לה את הכנפיים או ללכת איתה על ביצים, אלא להעביר אותה עיבוד, שיאפשר לאחרים לעכל אותה ביתר קלות.
הרי אנו לא מסתובבות עירומות ברחוב ולא מופיעיות עירומות למפגש עם אחרים. בחיי היומיום כולנו מתגלות בעולם במגוון תחפושות, כמו למשל – חליפה ועניבה, שרוואל, תגיות ותארים אקדמיים.
כגון: פרופסור, זמרת, אימא, מורה רוחנית, וכד'. כל אלה מהווים עבורנו סוסים למימוש השליחות שלנו לחיים בכל תחומי חיינו (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות וכד').
על מנת להצליח לגלות ולהביע את האמת שלנו עלינו לאזן בין גילוי להסתרה. לשם כך עלינו להשתמש בתבונה בתחפושת שמתאימה לשליחות שלנו לחיים.
המנהג היהודי החכם והטעות הרוחנית
המנהג היהודי מזמין אותנו בפורים להתחפש. הוא מעניק לנו הזדמנות לתרגל מחדש את חכמת ההתחפשות. עבור אנשים שרוצים לחיות מתוך השליחות שלהם לחיים זאת הזדמנות אדירה לתרגל שימוש בתחפושת מזווית חדשה.
מסוקרנת לשמוע ממך בתגובה כאן בתחתית מה הפקת מהמאמר ואשמח להתייחס.
תודה ופורים שמח
באהבה,
רונית
13 תגובות לפוסט “למה האמת שלך זקוקה לתחפושת כדי להתגלות”
מאמר זה פורסם לראשונה בפייסבוק ביום ראשון 20 מרץ 2011 בשעה 17:35, אך הוא עדין כל כך רלוונטי. לכן עשיתי "העתק – הדבק" משם לכאן, כולל תגובות הקוראים מאז. אתם מוזמנים לעיין בהם גם ולהגיב וגם ואף לשוב ולהגיב כאן למטה
עידן לי מקסים:
צריך ללמוד להתחפש בזמן וברגע הנכון
יום 20 מרץ 2011 בשעה 17:53 ·
Erel Ben-Zadok בתור מי ששונא להתחפש (בפורים ובכלל) המאמר הזה "עשה לי משהו"…כתוב היטב ומעורר מחשבה. תודה רבה !
יום 20 מרץ 2011 בשעה 20:18 ·
איריס עידו:
זה מזכיר לי את ילדי הגנון שלי -בני שנתיים שלוש, אשר המאפיין ההתפתחותי הבולט ביותר בשנה הזו הוא רצונם העז לבדוק את כוחם מול העולם-דבר אשר יכול לגרור מאבקי כוח בלתי פוסקים.כפי שהזכרת, הדרך לחבור אליהם ולהציג את האמת באופן שיוכלו להכיל אותה ולהתלהב ממנה מ…הצג עוד
יום 20 מרץ 2011 בשעה 20:52 ·
איריס עידו:
תוך קריאת השורות של סיפורך על נהג המונית והגדרתו חשבתי לעצמי שאמנם אנחנו מתחפשים ושמים מסיכה של מקצוע מסויים,תפקיד,מעמד ובכל זאת כל אחד מאיתנו מתנהל בתחפושת הזו על פי מי שהוא באמת -המסיכה והתחפושת מסייעים לו לממש את עצמו בדרך הייחודית לו על פי האמת הפנימית שלו.
יום 20 מרץ 2011 בשעה 20:54 ·
Israel Meir Safra רונית – מאמר נפלא.
גם לי היתה אותה בעיה, הרגשתי צורך לחשוף את עצמי, את מי שאני באמת אע"פ שהאמת שלי אחרת. עד שיום אחד פגשתי חבר, וספרתי לו את האמת שלי, (מיסטיקה מדיטציות וכו') והוא אומר לי: תשמע ישראל, יפה מאד אבל אל תספר הלאה מה שאתה מספר לי, אנו חיי…הצג עוד
יום 20 מרץ 2011 בשעה 20:56 ·
רונית שפי וולפין – מומחית למימוש אהבות אמיתיות (מקריירה ועד יחסים) השיתופים שלכם מרגשים אותי מאוד. תודה לכולכם וחג שמח.
יום 20 מרץ 2011 בשעה 23:04 ·
Ori Ashkenazy בדיוק היום קראתי משפט שאומר שעל מנת לשלוט באדם אחר יש צורך לשקר. ואני מאמין שאנחנו תמיד מנצלים את המסכות שלנו, גם המסכה ה"אותנטית" היא משהו שלבשנו על מנת להשיג דברים בילדותנו או אפילו קודם לכן. ה"באמת" שלנו הוא אולי חסר מסכה, אבל אז הוא גם חסר צרכים ומרגע שיש לנו צורך לבטא את עצמנו – יש צורך במסכה.
יום 21 מרץ 2011 בשעה 00:05 ·
Dori Ben-Zeev מתוך "כטוב בעינכם" \ ויליאם שקספיר
ז'אק המלנכולי:
כל העולם במה,…הצג עוד
יום 21 מרץ 2011 בשעה 00:43 ·
Ori Ashkenazy וכמובן שהסיפורים שלך פה מקסימים ומיוחדים כמו גם הציטוט הנפלא של דורי מאת שייקספיר… עדיין לא התרגלתי לעניין האנטר שמייד מעלה את ההודעה
יום 21 מרץ 2011 בשעה 00:47 ·
Avital Peled בילדותי הייתה לנו שכנה מאוד מכוערת ומוזנחת בלבושה שגם הייתה אימא של חברת כיתה שלי. אבא שלי היה נוהג – בפוגשו אותה – לומר לה "את נראית טוב היום". זה היה שקר כמובן אבל היא הייתה מאושרת. שאלתי את אבי איך זה שהוא אומר לה משהו שקרי שהוא לא באמת מאמין בו והוא ענה לי שזה נקרא "שקר לבן". "זה כל כך משמח אותה, ראית איך היא זרחה?" ."שקר לבן במקרים מסוימים- מותר" כך אמר לי אבי.
יום 21 מרץ 2011 בשעה 02:26 ·
Avital Peled ובעניין חכמתם ופשטותם המתוקה של ילדים: הים שמעתי ראיון רדיו עם חנוך רוזן הפנטומימאי והוא סיפר שאשתו והוא באו להופעה שלו עצמו עם בתם בת ה -4. האם והבת נפרדו מחנוך שהלך לאחורי הקלעים והתיישבו בקהל. כשחנוך רוזן עלה לבמה באחת מדמויותיו, צעקה הבת כמו שאר הילדים "הנה חנוך רוזן!! הנה חנוך רוזן!!" . בשבילה כשהוא על הבמה הוא המישהו האחר ולא אבא שלה.
יום 21 מרץ 2011 בשעה 02:31 ·
Avital Peled אין ספק, רונית, המאמר שלך נפלא ומעורר למחשבה עמוקה. גם אני חטאתי רבות באמירת האמת הגלויה. ושילמתי על כך מחירים. אני לוקחת אתי מהמאמר שלך בהחלט את המשפט: " עדיף ללמוד איך למצוא במקום הנכון ובזמן הנכון את המסכות שמתאימות ביותר לטובה העליונה שלנו ושל הבריאה כולה". ואני מאוד אוהבת את הדימוי שלך "המדיטציה היא חדר היטהרות, על ידי התפשטות והתלבשות מחדש". גם את זה אני מאמצת.
יום 21 מרץ 2011 בשעה 02:37 ·
רונית שפי וולפין – מומחית למימוש אהבות אמיתיות (מקריירה ועד יחסים) מדהים שמכל השיתופים שלכם כאן ומהעיסוק בנושא עולה ניחוח של מתיקות. האם משו חוץ ממני מרגיש את זה? ואביטל, חשבתי עלייך כשכתבתי את המאמר הזה. מה חשבתי? שאולי יהיה לך יותר ברור מהי המהות המקצועית שלך אם תשתעשעי ברעיון שהריטיונינג הוא רק התחפושת…אשמח לשמוע את הגיגך בנושא ביום ד'
יום 21 מרץ 2011 בשעה 10:26 ·
Maayan Sarid מעבר לדברים הברורים שאני לוקחת מכל מה שכתוב כאן, מה שהכי מדהים אותי הוא כיצד את מצליחה רונית לתת משמעות עמוקה ורחבה לדברים שנראים אולי למתבונן מהצד הכי פעוטים וקטנים- כמו משפט שהנהג מונית אמר או האופן שבו יונתן הגיב…
זה רק מחזק אצלי ומעורר בי השראה להיות ערה לעצמי ולסביבה בו"ז, ולשים לב ל"שיעורים" שהיקום מזמן לי בכל פינה שנקרית בדרכי. הסימנים שם- ואני רק צריכה להיות מודעת וערה אליהם. תודה.
פורים שמח!!!…..
יום 21 מרץ 2011 בשעה 11:26 ·
רונית שפי וולפין – מומחית למימוש אהבות אמיתיות (מקריירה ועד יחסים) מעיני יקרה, עצם העירונות שלך לערנות שלי היא עדות לכך שאת עצמך מאוד ערה. רק אהיי ערה לכך שאת ערה, פרגני לערות הזו וכאומנית ואישה היוצרת את חייה, השתמשי בה כחומר ביד היוצר. ההערנות שלך לערנות שלי היא עוד דרך להבין את אחד המוטויים שלי, שנדלקת עליהם לאחרונ…הצג עוד
יום 21 מרץ 2011 בשעה 12:30 ·
Maayan Sarid וואו… ריגשת אותי! תודה לך, שוב מקרב לב. .. העפת לי את הפוני!!!
יום 21 מרץ 2011 בשעה 12:37 ·
Avital Peled תודה רונית. תודה מעיין. ריגשתן והצחקתן אותי. בעניין ה"שיעורים" שאנחנו תופסים על הדרך הנה סיפור קטן: בשבת הלכתי לאורך החוף ובדרך ראיתי אומן צלחת מעופפת (שכחתי את שמה – עיגול פלסטיק ששניים מעיפים אחד אל השני ממרחק עצום) ואותו אומן יכול היה לעשות בצלחת …הצג עוד
יום 21 מרץ 2011 בשעה 12:49 ·
רונית שפי וולפין – מומחית למימוש אהבות אמיתיות (מקריירה ועד יחסים) סיפור אדיר! משפט נפלא! תחפושות נהדרות: מורה רוחני בתחפושת של צלחתן מעופף…תלמידה רוחנית בתחפושת של מראיינת צלחתנים מעופפים. הבורא אוהב אותך.
יום 21 מרץ 2011 בשעה 12:53 · 5
Avital Peled רונית, כן, גם אני רואה מתיקות בכל מה שנוגע להתחפשות ובעיקר כשמדובר על ילדים. שמעתי (ברדיו כהרגלי) שיחות עם ליצנים רפואיים והיו שם סיפורים מעוררי השתאות על "חילוץ" ילדים ממצבים אקוטיים בעזרת הצחוק והקלילות. גם זה עורר בי את המודעות לתזכורות שלך בעני…הצג עוד
יום 21 מרץ 2011 בשעה 12:56 ·
תודה על מאמר כן ואמיץ (כמוך). מה שכתבת גרם לי לחשוב כמה מחשבות ואני אשתף.
גם המילים הברורות הן קליפה הרי. גם המילים הישירות. הם קליפה. כי הם איזשהו ביטוי מוחשי למה שמתרוצץ במוחינו או בהרגשתינו. כל עוד אין לנו כבל עם USB מתאים שמחבר מוח למוח לב ללב כדי להעביר את התדר את האנרגיה המדויקת לא נותר לנו אלא לעשות שימוש בעטיפה/קליפה של מילים.
לקליפה יש תפקיד. היא נועדה לשמור מכל משמר על הפרי. גם לפרי יש תפקיד. הוא אמור להוות את הגירוי לקחת את הפרי לעשות בו שימוש ואח"כ להוציא את הגרעינים אם מהפה ואם בדרך הטבע וכך הזכרון שלהם, של הגרעינים יוכל להשאר בעולם ולהצמיח עצים חדשים לטובת כולם.
על הקליפה להיות מספיק אטרקטיבית כדי לשמש את היעוד העליון. כל עוד היעוד הוא עליון הוא אמיתי.
יש גם מתאם מסוים בין קליפה לתוכן. ואנשים שמים לב ישר. מלאכת התאמת הקליפה היא אומנות. שהרי אחרת הבנאדם שומע אותי אומר לו משהו וחושב בלבו (כן כן אני מחכה ל'אבל'…). טעם העץ כטעם פריו. זו איזושהי אידיליה גנעדנית מהמקורות שמשמעה כנראה התאמה בין שני המרכיבים.
כשגם הקליפה נושאת ערך בפני עצמו והיא לא מילים ריקות, יש לה מטען אנרגטי חשוב, גם אם לא העיקרי – זה נראה לי טוב.
הרבה אהבה. ותודה
רונית יקרה.פורים שמח לך.
יודעת שמעולם לא אהבתי להתחפש.ועכשיו הוספת את פנינייך ואני שואלת את עצמי למה?
כי להתלבש אני אוהבת ,בדים ,וצבעים מאד ..אז מה הקשר כאן?
לא יודעת לשקר..אי אמת מהאחר תמיד גרמה לי לתחושה של חוסר אמון..
את אומרת ,אם הבנתי נכון שקשה להכיל את האמת,ולכן יש צורך בתחפושת…
אני לימדתי את עצמי להיות באמת שלי ולומר אותה ממקום של ענווה..ואז היא מתקבלת..יותר בקלות…ובאשר לילדים…עולמם הקסום תמיד מילא אותי בשחוק וקל היה לי להתחבר לעולמם באהבה אין קץ…עד היום אגב אני מחוברת לעולמם המופלא…תודה לך וחג שמח.אילנה.
היי רונית, הלבוש של האמת האובייקטיבית של העולם מורכב מהמילים והמחשבות של האדם, כל אדם בונה תודעה ופרשנות אישית למציאות – כלומר כל אדם מגלם תחפושת אחרת למציאות האובייקטיבית (האמיתית) וזוהי אמת סובייקטיבית ….
אדם שמשנה את אופן ההקשבה ופירוש המציאות ובונה יכולת מילולית שונה בעצם משנה את התחפושת שלו למציאות – אך הוא עדיין נמצא במסגרת משחק התחפושות – שימי לב ששורש המילה תחפושת הוא חיפוש … החלפת תחפושות הוא תהליך של חיפוש האמת האובייקטיבית ….תהליך הצמיחה של האדם שכולל בחובו הארות ושינויים פנימיים וחיצונים הוא בעצם תהליך של החלפת תחפושות ….
מה דעתך על התהליך – תחפושת, חיפוש, חשיפה, חופש …..
חג פורים שמח! ומבדח 🙂 ….
ותוספת קטנה וחשובה … בהתייחסות לדוגמאות שהצגת …. החופש להציג את האמת הסובייקטיבית במערומיה הוא בעייתי ולא נכון, למשל – לראות אדם מרושל בריצה, להחליט שזה גנב ולרדוף אחריו ולפגוע בו (אפילו מילולית) … זה לא נקרא להיות אמיתי …. זה יותר פזיזות וחוסר שיקול דעת …..
לעומת זאת לצאת מההנחה (הידיעה…) שהאמת שלי היא סובייקטיבית וכנראה רחוקה מהאמת האובייקטיבית ולכן להתבטא באופן זהיר, מחבר ובוחן נשמע לי כהתנהלות יותר נכונה ואמיתית ….
לפני ששופטים ומוציאים את האמת הסובייקטיבית צריך לברר היטב כמה היא קרובה לאמת האובייקטיבית האמיתי …
רונן יקר, כל כך נכון ותוספת חשובה למאמר. מרשה לי לצטט אותך כאן בספר שלי?
הי רונן, לגמרי מסכימה איתך וזה גם המסר שלי בתחפושת – במילים אחרות. כי מימוש עצמי הוא מסע אל החופש להיות אנחנו וחיפוש האמת שלנו וחשיפתה…(חופש….חיפוש, חשיפה…)
נהדר דניאל – פרי מתוק הבאת כאן במילותיך.
לפעמים, בחיפשו אחר האמת, האדם נוטע בטעות
לרצות להתקלף מכל קליפה,
כאילו היא שורש כל הרע.
אך האמת היא שיש שתי סוגי קליפות:
קליפה הולמת – קליפה שהיא במקורה שלנו, בזמןהווה ונמצאת ומשרתת ככפפה את היד
קליפה לא הולמת – קליפה שהיא במקורה של אדם או גורם זר (שאיננו אנחנו) ומשרתת את כף ידו אך לא את כף ידינו
טאז זה ממש לא מצחיק, אלא מעיק, מכאיב ומעקב הגשמה עצמית
כאשר אנחנו משתמשים בקליפה (תחפושת) ההולמת לנו היא מסייעת לנו לצאת לאור
כאשר אנחנו משתמשים בהקליפה הלא הולמת אותנו היא מפריעה לנו לצאת לאור.
נ.ב: נגענו בזה קצת בשיעור האחרון בקורס קריאת הילות והילינג המעשי
כדברנו על הארת פנים…חשיפה….יציאה לאור…ותמונותנו בפייסבוק…
זוכר?
הי אילנה,
כל הכבוד לך על אמירת האמת.
אם היא מתקבלת יפה, אז כנראה בלי משים את מוצאת להתחפושת הולמת
או קליפה הולמת (כפי שציינתי בהתכתבותי כאן עם דניאל)
וזה יופי!
עכשיו נשאר רק לאשר את העובדה
שאת לא רק מתחפשת
אלא גם עושה את זה מצויין
עד כדי כך שאפילו את לא ידעת
וחשבת בטעות שאינך אוהבת להתחפש…
אולי האמת היא שאינך אוהבת תחפושות לא הולמות
ושאת טובה במציאת תחפושות הולמות
כל הכבוד לך
ישר כוחך
רונית
רונית היקרה פורים שמח ומלא עליצות עליזה לעליה.
כשהייתי ילדה מאוד האהבתי להתחפש, ללבוש דמויות כל יום להיות אדם אחר. שהייתי שחקנית הגשמתי חלום, ובאמת זכיתי לבקר בעולמות אנושיים אחרים ממנ, הייתי כל יום דמות אחרת, הייתי דמיות נשיות שנולדו מתוך זכרונות ודמיונות של צ'כוב, איבסן, ארתור מילר, שייקספיר, ועוד רבים, חייתי בעולם הדמיון בתקופות שונות לבשתי תלבושות, ותסרוקות, וכובעים מגוונים, למדתי לדבר אחרת, ללכת אחרת, לנשום כמו הדמות, גיליתי שכל דמות שקפה את האמת שהיא אני התחפושת נתנה לי כלים לחקור את האחר ולגלות את עצמי.
התחפושת היא פליטר או צמצם שמאזן את העוצמה של האמת. היא גשר מעל מים סוערים, התחפושת דואגת שהכלי יקבל את מנת האור המיועדת לו וליכולתיו, התחפושת היא כלי מאזן ומגשר שמאפשר לאמת לזרום בעצמה מאוזנת, היא העור המגן על האברים הפנימים העדנים שלנו מפני האויר, היא מגוננת ומסננת ומאזנת.
תחפושת גמישה כזו שגדלה ביחד איתנו היא התחפושת המשרתת את האמת ומחוברת למקום ולמקור ולעדן. יש בה חיים והיא אמת בפני עצמה.
תמר יקרה,
כמה נפלא שכבר משחר ילדותינו, אחד הדברים שאנו מתאמנים בהם הוא – להתחפש…
וכשאנו עוד רכים כל כך אנחנו כבר שואלים את השאלה המהותית: מיה אני רוחר/ת או רוצה להיות…
כל תוכנית הלימודים בעין השלישית מבוססת על חכמת הילדות הטבעית הזאת
ומשיבה אותנו צעד אחר צעד
לדברים שאנחנו יודעים לעשות באופן טבע
אך שכחנו…
פורים שמייח
באהבה
רונית
כן
שלום רב רונית יקרה,
מתחברת לרעיון וחושבת שיצירתיות זה שם המשחק.
זו האומנות : להתאים עצמנו למצב, לנסיבות, לזמן, לאנשים ולמקום.
להביא את עצמנו לידי ביטוי בטבעיות ואוטנטיות זה נפלא וחשוב, זה אינו סותר את הרעיון: לעצור, לחשוב ולבדוק מה עשוי לקדם אותנו, האם הדרך מקדמת ומועילה לנו? האם היא מקרבת אותנו למטרותינו, או שמא אנו פועלים באפן שיחזור אלינו כבומרנג, יחבל באינטרסים שלנו וביחסים שלנו עם העולם.
בהצלחה לכולנו בקידום עצמי, כי שכשאני מקדמת את עצמי אני מקדמת את הסובבים שלי.
עינת גבע, יועצת משפחתית, פרטנית ומנחת קבוצות בכירה במכון אדלר. 0523607603.