החושים שמאפשרים לנו "לחגוג את החיים" במלואם

מאת: בשעה 11:46 am נושאים: מאמרים

בכנות, מה חסר לך בחיים?! בגדול, לרובנו לא באמת חסר דבר, תודה לאל. אז למה אנחנו עדיין לא שבעי רצון, שמחים ומאושרים כפי שהיינו רוצים להיות?!

מדוע אנחנו לא חוגגים את החיים במלואם, כל יום ובגדול? מה באמת חסר לנו? זה לא שאין לנו מקום בחיים ליותר – יותר חדש, יותר טוב, יותר גדול, יותר הרבה.

זה גם לא שאין מה לחדש, לשפר, לשדרג, לשפץ, לתקן, להחליף, לשנות בחיים שלנו.

אבל תכל'ס, בתרבות השפע בה אנו חיים, לרובנו יש את כל מ ה שאנחנו באמת צריכים, על מנת להיות שמחים ומאושרים.

אני לא מטיפה כאן חלילה ל"הסתפקות במועט", אלא מזמינה אותך להיפתח לאפשרות שהגעת לחיים האלה,

לא כדי לרוץ אחרי הישגים, להגשים חלומות, לצבור הון, נכסים, חברים וחוויות, אלא לחגוג את החיים עצמם, ללא כל תנאי.

ההבנה הזאת מתעצמת אצלי בימים אלה עוד יותר מתמיד.

בזכותה, למרות שאני נמצאת עכשיו בעיצומו של תהליך שיקום מפציעה חמורה ולמרות שיש מליון ואחד דברים שאני צריכה ורוצה, כדי לשפר את מצבי (כגון נעלי הליכה מיוחדות, כיסא מיוחד וכד').

כשאני חושבת על מה אני באמת רוצה לקבל במתנה ליום הולדתי שחל השבוע, התשובה שלי היא שאני רק רוצה לחגוג.

לחגוג את החיים בכלל ואת את החיים שלי בפרט. לחגוג את החיים שלי לצד בעלי בריתי לדרך (עם בן זוגי, הילד, המשפחה, החברים, תלמידיי, מכותביי ועם כל שאר יצורי הפלא הקסומים כגון בעלי חיים, צמחים, הרים, פיות ומלאכים).

הכמיהה הזאת התפתחה בתוכי עם השנים. בעקבות זאת, ככל שאני מתבגרת אני פחות צוברת דברים.

במקום זה אני יותר מפנה מקום בתוכי ומתפנה מהמיותר. פחות מסבכת ויותר מפשטת. פחות מתפזרת ויותר נאספת, פחות מעמיסה ויותר משילה את המיותר – פיסי, רגשי, מנטלי ובכל התחומים).

כתוצאה מכך נוצר לי יותר מקום לחיות את חיים עצמם.

ומה הם "החיים עצמם"? "החיים עצמם" אינם הדברים הפיסיים או החיצוניים שלנו כגון חפצים, הישגים, תארים וכדומה,

אלא אנרגיה אלוהית שזורמת בכל דבר שקיים ביקום. אולי ההגדרה הזאת נשמעת מופשטת מידי ולכן אתן לך דוגמה:

יתכן ש"האנרגיה האלוהית" מוכרת לך כתחושה הנעימה הזאת שצפה לך כששכבת פעם בטבע (על חוף הים, במים או בדשא למשל),

התבוננת בעננים החולפים על פניך, נתת לקרני השמש לעטוף את גופך בחום רך ונעים, רוקנת את הראש ממחשבות, דאגות וחשבונות,

נתת ללב להיות חופשי מסערות רגשיות, הנחת לכל הגוף להרפות ולנוח, התסמרת לכוח הכובד של האדמה הטובה וסמכת עליה שהיא נושאת אותך ותומכת בך ולכן אין לך צורך להתאמץ להחזיק את עצמך.

הפנים שלך היו רפויות, השפתיים שלך חייכו ללא סיבה ובכל אברי גופך התפשטה תחושה של "החיים יפים", "כמה טוב לחיות" וכדומה.  בקיצור, היה לך טוב ללא כל סיבה.

רגעים כאלה בחיים הם רגעים שבהם אנחנו חווים את "החיים עצמם" ללא כל קשר למצבינו הכלכלי, הבריאותי, הזוגי והמשפחתי.

כי אנחנו פשוט מניחים לאנרגיית החיים שזורמת בתוכנו ומסביבנו לרקוד בגוף שלנו ולהנעים לנו. אוי, כמה זה כיף!

כל אחד יכול להעניק לעצמו את הרגעים הללו ללא הבדל בין מין, גזע, דת, לאום וכד'.

כי החוויה הזאת קיימת בעולם כל הזמן, ללא הפסק, בין אם אנו מודעים לה או לא. אלא שכשאנו עסוקים בלעמוד בלוחות זמנים ולהספיק להשלים משימות, לכבוש יעדים, לצבור הצלחות ולפתור בעיות,

החושים שלנו מופנים רק לדברים שאנו ממוקדים בהם. כתוצאה מכך החושים שלנו, שאחראים על ההנאה, סיפוק ועונג, נסגרים והיכולת שלנו להיות נוכחים ברגע ולחוות וליהנות ממה החיים מזמנים לנו קטנה.

כי תפקיד של החושים שלנו הוא לשמש כחיישנים שקולטים ומשדרים מידע בנושאים שמעניינים אותנו.

כך למשל אדם שמסקרן אותו כדורגל יפתח חוש לנושא, בעוד שאדם שמסקרן אותו מוסיקה יפתח חוש לשירה, נגינה וכד'.

הבשורה הטובה היא שחושים ניתן לפתח ולטפח.

מה שנסגר יכול להפתח, מה שהתכווץ יכול להתרחב, מה נחלש יכול להתחזק ומה שקטן יכול לגדול.

זאת אומרת שאנחנו יכולים ליצור בתוכינו את התחושה הטובה הזאת שאנו חווים ברגעים שלווים בטבע על בסיס יומי,ממש כאן ועכשיו – בכל מצב, בכל מקום
ובכל נושא במהלך השגרה של בית, עבודה, התמודדות עם אתגרים, בעיות וכאבים, גם כשאנחנו לא
יכולים לצאת לחופשה וכשאנחנו לא יכולים לשהות בחיק הטבע כדי לחגוג את החיים!

על מנת ליצור את התחושה הטובה הזאת של הנאה מהחיים עצמם יש לעורר המדעות שלנו למתרחש בתוכינו ומסביבנו ברמה הרב חושית – חושית (פיסית) ועל חושית (מטאפיסית) כאחד.

זאת יכולת שטמונה בכולנו מבטן ומלידה וניתן לפתח ולטפח אותה על ידי לימוד ותרגול. התהליך הזה כשלעצמו ממלא אותנו בשמחה ומאפשר לנו לחגוג את החיים בכל רגע,

ללא קשר לנסיבות חיינו (לאתגרים, קשיים, כאבים ותוצאות), מכיוון שכשאנחנו ערים אנחנו פוגשים את החיים דרך כל החושים שלנו (הפיסיים והמטאפיסיים) ככה, איך שאנחנו ואיך שהם.

אז אנחנו זורמים לשלב הבא בצמיחה שלנו בתנועה ספונטנית, שנובעת מתוכינו החוצה.

הזרימה הזאת נותנת לנו תחושה של התקדמות רכה, עדינה, ענוגה ומלהיבה, למרות בגלל ובזכות הנסיבות.

ההתקדמות הזאת נחוות לא אחת כ"נס", "קסם" ו"פריצת דרך". היא מעוררת השראה ומביאה אותנו להתלהבות, להתרוממות רוח, לשמחה ולחגיגת החיים.

אולי התיאורים הללו נשמעים כמו חוויה של פעם בחיים או שרק יחידי סגולה חווים דברים כאלה. אך האמת היא שזה יכול להפוך להיות אורח החיים של כל אדם.

זאת, מכיוון שניתן לעורר את ערות הרב חושית הזאת על ידי תרגול יומיומי.

הצעד הראשון בשינוי הוא כל להבחין בין "ערות" ל"הארה".

"ערות" היא החופש המולד שלנו לחקור, לגלות ולממש את מה שבאמת משמח אותנו בכל תחומי החיים.

"הארה" היא החכמה שאנו צוברים כתוצאה מהשקעה מכוונת בחקר, גילוי ומימוש מה שבאמת משמח אותנו.

אם בא לך לחגוג כאן איתי, אני מזמינה אותך לשאול את עצמך לרגע, "מה באמת, חסר לי בחיים?!"

האם באמת חסר לך זה עוד דברים חומריים, עוד חוויות, עוד הישגים, עוד תארים ועוד חברים?

נגיד שאחד מאלו באמת חסרים לך – האם לאחר שהשגת אותו באמת תתעורר בך תחושת נחת, שביעות רצון, משמעות, שמחת חיים ואושר?

יתכן שמה שבאמת חסר לך בחיים זה להתחבר לחיים עצמם, למתרחש בתוכך ומסביבך,

על מנת לחוות שמחת חיים בלי קשר לנסיבות חייך, ללא תנאי.

אם אהבת את המסר – אודה לך על שיתופו עם חבריך בפייסבוק, מייל וכד'.

תודה והמשך צמיחה חגיגית,
באהבה,
רונית

עדיין אין תגובות

אם אהבתם בבקשה תנו לי לדעת בלחיצה על כפתור הלייק. בנוסף, אשמח לשמוע מה הפקת מתוכן זה ולהתייחס לכל שאלה שיש לך בנושא. את תגובתך בבקשה לרשום עכשיו כאן למטה