"אם לא בא לי, סימן שזה לא נכון לי" – טעות ענקית, התיקון ותרגיל
האם גם לכם קרה שפתאום לא בא לכם לעשות משהו או לבצע משימה מסוימת, למרות שאתם בעצמכם תכננתם את זה ברגע של בהירות, מיקוד, השראה, התלהבות ואהבה לדבר? האם יש אמת באמונה ש"אם לא בא לי, סימן שזה לא נכון לי"? ואם כן, האם באמת אפשר לעמוד במשימות שלנו רק כשבא לנו ועדיין לצפות שחלומותינו יתגשמו? ואם לא, איך עושים שתמיד יבוא לנו, גם כשלא בא לנו?
אני רוצה לשתף אתכם בעקרון ותרגיל פרקטי, שמסייע לי לעמוד במשימותיי ועוזר לי לממש את עצמי בנינוחות, קלילות והנאה. מדובר בדרך שמתאימה במיוחד לאנשים שהם "נשמות העתיקות" (רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש). היא טובה בייחוד כשצפות לי התנגדויות לבצע את המשימות שלי, להשקיע את הנדרש בקידום הנושאים שבוער לי ליצור בהם שינוי מהותי ובדברים שאני רוצה להפוך מחלומות למציאות.
הסוד שמניע אנשים שהם "נשמות עתיקות" (רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש) לעמוד במשימות הוא כמיהה לחוות הנאה, כלומר, לחוש הרמוניה, עונג ונועם. לעומת זאת הסוד שמניע אנשים שהם "נשמות צעירות" (עבי עור, תחרותיים וכוחניים) לעמוד במשימות שלהם הוא שאיפה לחוות כוח – לנצח בתחרות, לכבוש יעדים ולהשיג תוצאות.
אמנם גם נשמות צעירות אוהבת ליהנות מהחיים וגם נשמות עתיקות רוצות להגשים יעדים וליצור תוצאות, אך המושגים "הנאה" ו"תוצאה" נתפסים בעיניהם בצורה שונה לחלוטין. אנשים שהם נשמות עתיקות לא זקוקים לריגושים גרנדיוזיים כדי לחוות הנאה, כדי לחוש שביעות רצון מהגשמת חלומות וכדי לקבל סיפוק מתוצאות.
לכן, חלומות על מכונית נוצצת, בית מפואר, בגדי מעצבים, חופשות יוקרתיות, ניתוח פלסטי חדשני וכדומה לא יניעו אותם לפעולה, בעוד שעבור אנשים שנשמות צעירות זאת תחשב לשיא ההנאה. כי את ההנאות האמתיות שלהן מוצאות הנשמות העתיקות בדברים הקטנים, הפשוטים והיומיומיים, שנמצאים בהישג ידם ואשר להשגתם לא דרוש מאמץ רב, כגון:
שלווה באמצעות שהייה באוויר הצח, קבלת פרספקטיבה על ידי צפייה בשקיעה, הירגעות מצעידה קלה לאורך השדרה, התפעלות מפריחת היסמין, התבשמות מריחותיו המשכרים של האביב, שובע מפרי עסיסי, חווית קירבה באמצעות שיחה מלב אל לב, צחוק בחברת אנשים אהובים, תחושת רוגע מיקוד התמלאות ממדיטציה, הרחבת המודעות באמצעות קריאת ספר, חידוד החושים באמצעות השתתפות בקבוצת לימוד, חיבור לקרקע באמצעות עבודה בגינה וכד'.
אנשים שהם נשמות צעירות מוכנים לעבוד קשה, לדחות סיפוקים ואף לסבול בשביל להשיג (בסופו של דבר) את מה שמסב להם "הנאה מהחיים". אבל נשמות עתיקות לא מוצאות בגישה זאת כל טעם, אלא רואות בה בזבוז זמן ואנרגיה, לכן הן מעדיפות לנהל אורח חיים שלוו, פשוט ונינוח.
זאת גם הסיבה שלחץ ומתח ימנעו מנשמות עתיקות להשקיע בהשלמת המשימות הדרושות להגשמת חלומותיהן – כי איכויות אלו אינן מהנות. לעומת זאת, מתיקות עשויה להפיח בהן שמחת חיים ולהחדיר בהן חדוות עשייה והתלהבות לבצע את מה שהם בחרו לעשות ברגע צלול של התלהבות.
זיהוי הדבר הנכון לעשות והאמת על "בא לי" ו.. "לא בא לי"
רבים מהאנשים שהם הנשמות העתיקות מאמינים בטעות כי הדרך לזהות מה ייסב להם הנאה (מה "יעשה לי כיף"), יעניק להם סיפוק וייתן להם תוצאות היא באמצעות רגשות המוכרים כ -"בא לי ו"לא בא לי". מי שהולך אחרי "בא לי – לא בא לי" למעשה הולך לא אחרי מה שהחליט לעשות, אלא אחרי איך שהוא מרגיש ברגע אמת, כשהגיע הזמן, להוציא לפועל את מה שהחליט מבעוד מועד שיעשה.
כך שאם הופכים את הרגשות של "בא לי" ו- "לא בא לי "לאמת המידה עבור מה שנכון ולא נכון לנו לעשות, סביר להניח שנמצא כי רבים מהדברים, אשר ברגע בו בחרנו לעשות, כי הלהיבו אותנו, יתגלו ברגע אחר (במיוחד ברגע שהן אמורות לבצעם) כפחות מלהיבים לביצוע, אם בכלל.
זה קורה מכיוון שרגשות הן בעלות איכות נוזלית שמתנהגת כמו מים – רגע ככה ורגע ככה…כלומר, רגע הן שלוות כאגם רגוע (ואז אנו שקטים, בטוחים ושמחים במשימה שבחרנו לבצע), אך ברגע אחר הן סוערות כצונאמי (ואז אנו מודאגים, מבולבלים ומתחרטים לגבי אותה המשימה בדיוק).
הרגשות שלנו שוכנים בצ'אקרה (מרכז אנרגטי) שנייה. היא נמצאת באזור הבטן התחתונה בגוף האדם ומוכרת גם כ"תחושת בטן". תפקידם של תחושות הבטן שלנו הוא לא לספר לנו מה אנחנו באמת רוצים ומה נכון לנו לעשות,
אלא לגלות לנו איך לעשות את מה שחכמת הלב שלנו רוצה שנוציא לאור. חכמת הלב שוכנת בצ'אקרת הרביעית – אזור מפתח הלב בגוף האדם ושם מצויים "רחשי ליבינו" המבקשים לצאת מהכוח אל הפועל.
הלב יודע מה אנו באמת רוצים והרגש יודע איך לבצע בהנאה, בקלות וללא מאמץ את המשימות שהלב בחר. כלומר, איך להסב לעצמינו שמחה, נינוחות, רווחה ורוגע לגבי ביצוע המשימה.
כך שבניגוד למה שהרגילו אותנו לחשוב, תפקידם של הרגשות הוא לענות על השאלה: איך לבצע את המשימה שהלב בחר, באופן שינעם לנו ולא מה לבצע והאם לבצע אותה בכלל?
כשאתם מסתמכים על הרגשות (מים) שלכם באמצעות משפטי "בא לי" ו "לא בא לי" לצורך התמרת מאוויי ליבכם (אש) מהרוח (אוויר) אל החומר (אדמה) אתם עלולים לחוות קושי להגשימם וליצור במקומם ערימה של משימות שאותם חלמתם לבצע, אך משום מה לא יצאו לאור… וחבל! בייחוד אם מדובר בחלומות אמיתיים (לעומת מדומים), שאותם שקדתם לזהות, להגדיר ולתכנן עד לרמת יעדים ומשימות.
אם כן, "בא לי/ לא בא לי" איננו כלי להקשבה ללב, אשר תפקידו הוא להיות המחליט, הבוחר והרוצה, אלא כלי להקשבה לרגשות, אשר תפקידם הוא לסייע לכם להבחין ולטפל בהתנגדויות שצפות ברגע שאתם ניגשים לבצע את מה שהלב רוצה.
תפקידם של הרגשות הוא לספר לנו איך אנו אוהבים לבצע את המשימות ממש ברגע זה. מכיוון שזמן הווה משתנה מרגע לרגע, אין טובות יותר מהרגשות כדי לומר לנו איך נכון לנו כרגע לבצע את המשימה. אך אל לנו לשאול את הרגשות האם לבצען או לא. כי כאמור – הן רגע ככה ורגע ככה.
ההקשבה לרגשות מחזיר את אלמנט המים אל תהליך הגשמת חלומותיכם, כגשם שמרווה את האדמה, במקום כצונאמי שהורס את כל מה שהוא פוגש.
ניהול אלמנט המים (הרגש) שלכם בצורה מתוקה
אנשים שמנהלים את שיגרת יומם על פי "בא לי" ו- "לא בא לי" עלולים למצוא את עצמם קורסים תחת ערמת משימות שברגע אחד של השראה, התלהבות והתאהבות היה להם נורא נכון לבחור לבצע אותם, אבל ברגע אחר הם לא מבינים מה בכלל עבר עליהם כשחשבו כך ומה בכלל נכון – הרצון להשלים את המשימה או אי הרצון?
ויתור על השלמת משימות שפתאום לא בא לכם עליהם או שקיבלתם רגליים קרות בבואכם להשקיע בהן עלול להיות כמו "לשפוך את התינוק עם המים". זהו למעשה וויתור על הדבר היקר מכל, שבגללו בחרתם מלכתחילה לבצע את המשימה.
במקום לוותר על המשימה לחלוטין תוכלו להשקיע בזיהוי הגורם שחסרונו מעכב אתכם מלבצע את המשימה ולהעניק לעצמכם אותו.
איך לזהות? פשוט מאוד! תוכלו לשאול את עצמכם את השאלה הצמיחה הבאה, שאני אוהבת לשאול את עצמי ואת הזולת במקרים של קושי לבצע משימה:
מה אני/את/ה צריכ/ה על מנת להשלים את המשימה (מה יעזור לי לחוות הנאה בתהליך ביצועה)?
למשל, כשהבן שלי "לא רוצה לסדר את החדר"…ואני לא רוצה להכריח אני שואלת אותו:
" מה אתה צריך כדי שיהיה לך כיף לסדר את החדר עכשיו?"
באחד מהפעמים הוא השיב "אני רוצה לדרך שפינגו (בובת הפינגווין) ישב על המיטה ויסתכל עלי מסדר.
בפעם אחרת הוא השיב שתשמיעי לי מוסיקת רוק"…
בדרישות הללו, אני יכולה לעמוד והוא יכול לבצע את המשימה בהנאה!
התשובות פשוטות
כשאנחנו בוחרים לשאול את עצמינו את השאלה הפשוטה המתוקה הזאת: מה אני/ (או את/ה) צריך/ה כדי…(ללכת לעבודה בשמחה, לערוך את השיחה החשובה בשלווה, להשלים את המשימה הבוערת בנינוחות וכד'), התשובות הן פשוטות, מגוונות ומשתנות מרגע לרגע.
למשל: לשתות כוס מים, לאכול פרי, להתקלח, להרים טלפון לבני הזוג ולשפוך את הלב, להעניק לעצמכם 5 דקות הפסקה, או מדיטציה), לגלוש באינטרנט 10 דקות כדי לא לחשוב על כלום, למתוח טיפונת את הגוף, לצאת לצעידה קצרה, לפצוח בשיר, לחבק את הכלב, לדגדג את הילד, לקבל חיבוק וכד'.
כלומר, פשוט להקשיב לעצמינו קשב רב חושי (לגוף ולנשמה כאחד). כי לפעמים אנשים נמנעים מלעשות דברים שהם בהחלט רוצים ו/או אוהבים לעשות, רק בגלל שנדמה בטעות שכל המשימה איננה נכונה יותר עבורם (בגלל שפתאום אין להם חשק אליה – "לא בא לי"), בעוד שהאמת היא פשוטה הרבה יותר – יש משהו נוסף שהם צריכים להעניק לעצמם על מנת שהמשימה תתבצע בהנאה!
תרגיל מעשי:
- הגדירו דבר אחד (משימה, יעד, או חלום) שבוער לכם כרגע לקדם, אבל אבל גם מאתגר לכם כרגע להשקיע בקידומו.
- בדקו האם בהסתכלות בראי הנצח (לעתיד) אתם באמת רוצים ובאמת חשוב לכם שזה יקרה (בלי קשר לשאלה האם בא לכם או לא בא לכם להשקיע בו כרגע)
- במידה ותשובתכם על השאלה הקודמת הייתה חיובית – במקום לבזבז את זמן ואנרגיה על השאלה האם "בא לי" או "לא בא לי" להגשים את החלום הזה שבחרתם לקדם, שאלו את עצמכם: "מה אני צריך/ה כדי לקדם אותו עוד צעד אחד קטן בהנאה/בכיף"?
- אם עדין לא מצאתם את עצמכם משקיעים בחלום הזה כנראה שלא השבתם בצורה כנה ו/או מדויקת על השאלות הקודמות ולכן כדאי להתחיל את התרגיל מהתחלה. לפעמים אפשר לשוחח על כך עם אנשים קרובים שיודעים לא "לקנות את הסיפורים" שאתם מספרים לעצמכם וזה יכול לעזור.
אהבתם? תוכלו להגיב, לשתף ולשאול כאן למטה ואשמח להתייחס.
תודה צמיחה מהנה
רונית שפי וולפין
37 תגובות לפוסט “"אם לא בא לי, סימן שזה לא נכון לי" – טעות ענקית, התיקון ותרגיל”
מאמר חשוב ביותר בסיסי להגשמת חלומות.
באופן אישי אני ממש מים ונקודות הבא לי לא בא לי מאוד דומיננטיות בדרך להגשמת חלומות.
תודה על תשומת הלב.
בס"ד,
רונית, באת לי בדיוק בזמן.
הייתי באמצע לימוד למבחן.
בעצם אני אוהבת ללמוד, ובחרתי לימודים שאני אוהבת.
אבל לא בא לי ללמוד למבחן !!!!
הפסקתי.
רציתי שוקולד 🙂
זה לא טוב לי יותר מדי מתוק, אז ברחתי למחשב,
והגעתי למאמר שלך…
מה אני צריכה כדי לחוות הנאה מהלימוד ?
פשוט – הפסקות להתאווררות.
לא ללמוד בלחץ.
לקבל את זה שאני צריכה לקרוא קצת, ולהפסיק.
זהו, אני רצה ללמוד 🙂
עכשיו כבר "בא לי".
תודה, ושנה טובה
אני נוהגת לתגמל את עצמי ,
למשל על הצעד הראשון במשימה, ועל סיום המשימה באיזה פרס,
כמו ממתק או משהו שיגרום לי מוטיבציה להגיע אליו,
למשל ההחלטה לנקות את הבית היא קשה עבורי,
וכבר עשיתי צעדים תחיליים, אני מצ'פרת את עצמי במשהו קטן וטעים,
ומבטיחה לעצמי עוד אחד כזה בסיום,
או בסיום כל פרויקט ניקיון לכשעצמו
כאשר המצב באמת מצריך עבודה קשה,
כמו מעבר לבית חדש, וכאלו.
בכל מקרה אני מאמצת ותודה ושנה טובה,
ורונית,
באופן חד משמעי,
השנה שלי הזו מתחילה אחרת,
בבית חדש, שכונה אחרת, צופה לנוף מדהים,
מכל חלון,
מחשב חדש,
(הקודם היה בן 10 שנים, נייד שהיה נייח מאד,
הצריך מקלדת אחרת, עכבר, מסך, וחשמל….)
עבודה חדשה, חודשים של הכנסה אחרת לגמריי מאחוריי,
ואני עם בריאות משופרת.
כל זה לא היה אפשרי אילמלא
הקורס שלך לטיפים להגשמת משאלות,
ואילמלא לקחתי כל זה לתשומת ליבי ולחיי,
וייצרתי לי כלים , לחיים חדשים,
תודה לך ושנה נפלאה.
ומבורכת גם לך,
הבאת לי הרבה ברכה ומימוש עצמי לחיי,
יותר מכפי שאוכל לכתוב כאן.
🙂
מדהים! תודה ורד!
אנחנו לא מכירות,או כמו שאמרתי למישהו שפגשתי לא מזמן ושהתפלא איך יכול להיות שהוא לא מכיר אותי: "אנחנו מכירים אבל נפגשנו רק עכשיו".
איכשהו כל מה שאת כותבת מוכר לי אבל את מפגישה אותי וגם מרגשת אותי. כמובן שאני בעיצומה של הגשמה/משימה/מטרה – והזכרת לי איך להגיע ליעד בשלום (עם עצמי ועם העולם)
גם לך, באהבה-
מירי
היי רונית,
מאמר גאוני לנשמות עתיקות
בכל פעם לומדת עוד על עצמי כנשמה עתיקה, זה מקליל ומשחרר ומאפשר לחזור לפשטות ולשטות 🙂
תודה וחיבוק
תודה רונית זה תמיד פותח לי התבוננות חדשה וטריה לקרוא את הפוסטים שלך, השבוע חוויתי מועקה שאחרי החג בחזרה לשיגרה ולא הצלחתי להוציא תחת ידי כלי אחד באובניים, רק למחרת אמרתי לעצמי שזה בסדר ואני צריכה לקבל גם את הרגשות האלה ולתת להם מקום וכך הם יחלפו ובאמת הדברים הסתדרו, אז מה שאני צריכה זה לתת לעצמי מקום גם לא לעשות את המשימה וזה בסדר במצבים מסוימים
שנה טובה וגמר חתימה טובה, שלי
רונית יקרה, מדהים למצוא הבוקר מאמר שכזה ממך. ואולי עלי כבר לא להתפעל..כי זו לא פעם ראשונה שאני קמה בבוקר עם תובנה ומילים מסויימות ומוצאת אותן במאמר הטרי שלך בבוקר. 🙂 בעבורי, זו עדות נוספת לחיבור.
מעבר לזה שחוויתי על בשרי חוויה כמו זו שאת מתארת..לקחתי על עצמי משימה וניגשתי בשמחה גדולה לעשותה ואחרי זמן מה חשתי כבדות ושלא בא לי עוד..
ווכששאלתי בדיטציה הנהדרת שלמדתי אצלך "מה קורה.. פה" ומדוע לא בא לי ? והאם זה נכון ? גיליתי שהבעיה היא בדרך ולא במה. הפרוייקט שלקחתי על עצמי פרי יוזמתי ויצירתי לקח אותי לעבודה אינטנסיבית ביותר בלחץ גדול מאוד שכבר פגם בהנאה בדרך ליצירה הזו- האמת, כבר לא נשמתי… וזו יצירה ועלי ליהנות ממנה. החלטתי לדחותה כעת ולבנות סביבה צוות של משתפי פעולה שיאפשר לי ולכל השותפים שיהיו (וכבר יש כמה..) להוציאה לפועל אחרת בקלות ובשמחה.
מודה שלחלוטין הייתי שלמה עם עצמיי בהחלטה לדחות ולשנות אופן עבודה, ובעיקר גאה על ההקשבה לעצמי ולא למה שחשבתי שאחרים עשויים להגיד לי בעקבות הדחייה. מתוקה לעצמי תעשני מתוקה לאחרים.
יום נפלא לך ותודה תודה תודה……
רונית יקרה .ראשית שנה טובה לך ולבני ביתך.אוהבת מאד את המילים שלך.שמחה לומר שאני פועלת כל ,רוב הזמן,וזה באמת עושה את החיים קלים ,זורמים מתוקים.
יונתן הזה הוא מתוק מדבש.הוא מורה נפלא לך ,ולנו.
היום בדרכי להאכיל את החתולים והארנבונים..שהוריהם נמצאים בחו'ל,
הרחתי את ריח האלמון ההודי,נשמתי את צפרירי הבוקר.ואהבתי את גווני הבוגונביליה
וכן את זה אני נותנת לעצמי באהבה ..
אהבה.
הי רונית יקרה. אני קוראת את המאמר ומרגישה הילינג עצום.הרבה שנים אני שואלת את עצמי- בעקבות הלימוד אצלך
האם הדבר משמח אותי. גורם לי הנאה.. וזה היה בשבילי סמן האם הדבר הבא הוט לטובתי, חשוב..
והרגשתי שלעיתים חוויתי התלהבות כגולה שהתפוגגה לעיתים ואיתן המשימה החשובה . הבנתי שאלו התנגדויות שצמות בדרך ל..
אבל היום שאני קוראת את המאמר המדהים. אני מתבוננת מזווית של רכות וחמלה שמעוררות שוב את הרצון לפעול ולסיים את מה שבחרתי. השאלות שאת מציעה גאוניות עבורי. ההקשבה השוטפת למה שאני כולי מבקשת. מניחה, אוהבת ומלהיבה.
תודב רבה לך ושנה אוהבת ומתוקה.
תודה רבה לך על הזכות ללמוד ממך
באהבה גדולה
איריס
שלי יקרה, תובנתך בעניין גאונית. את בכיוון הנכון. תמשיכי כך, עם המתיקות עלצמך. כל הכבוד!
ענת חנה יקרה, מאוד אמיץ מיצדך הצעד שעשית ואשר אותו את מתארת כאן. כל הכבוד. זאת הדרך. בהצלחה.
כל כך חכם כי זה כל כך פשוט אנסה יש פעילות שאני דוחה כל הזמן ובעבר מאוד נהנתי לעשות אותה לאחר שאתרגל אדווח
שלום רונית,
כשקראתי את המאמר, אמרתי לעצמי, נפלא זה ממש בשבילי. אך כשעשיתי את התרגיל ראיתי שאני מסתבכת. לקחתי לעצמי עבודה הביתה כדי לפרנס אותי ואת ארבעת ילדיי( אני חד הורית והאב אינו משלם מזונות) יש לי תאומים בני שנה שכרגע איתי בבית.לקחתי את העבודה הזאת בהתלהבות ושמחה כי אין לי הרבה אפשרויות של עבודה כרגע וזה היה נראה ממש מתאים אך כפי שכתבת ״ לא בא לי״ לעשות זאת ואז שאלתי את עצמי מה יעזור לי לעמוד במשימה בשמחה והנאה, השבתי לעצמי ״ שקט, להיות לבדי וסביבת עבודה מסודרת) אבל.. אני לא לבד ושקט הוא מצרך נדיר כרגע, אין לי עזרה עם הילדים וכשהם ישנים אני כבר מותשת ואין לי אפשרות כרגע לשלם לבייביסיטר.. נראה לי לא נכון לוותר על עבודה, גם אם היא גורמת לי לחץ ומתח אך בפועל אני לא מצליחה להגיע למצב של עשייה. אשמח שתאירי את עיניי ואודה מאד לתגובתך
תודה רונית ענית לי על שאלה ששאלתי אותך בליבי לפני שבוע, כשדברנו להפוך מחייבת ליכולה. להפוך את החובה לחיבה (כל הזכויות לכרמל)
המאמר מבריק ומחזיר אור, כי הוא משמש לי מראה שמשקפת דרכים ומאירה אותם בו זמנית.
מרגע שגיליתי דרך הלימוד איתך שאני נשמה עתיקה ודרכים לי שונות לפעולה להגשמה, ירדה ממני כבדות ונכנס אישור עצמי עמוק ומהותי.
ומבחינה אנרגתית אני מרגישה כמו רולס ריוס על היי ווי במקום אוטו עם גלגלים מרובעות על האויי ווי.
ההיי ווי שלי הוא אהבה ואישור עצמי, כנשמה עתיקה, האוי ווי שלי הוא המאבק להשתנות ולפעול כנשמה צעירה להפוך את העיגול למרובע.
רונית יקרה כרגיל מאד נהניתי מהמאמר ובפרט מההבנה שהגעת אליה לנושא. כן אהבתי אך דבר אחד מאד הפריע לי וזו המילה צריך, כיוון שמילה זו הוצאתי מהלכסיקון המילולי שלי אז קשה לי להשתמש בה. כי למיטב הבנתי, איננו צריכים שום דבר הכל כבר קיים עבורנו ומילה זו באם תשנני אותה ותקשיבי לגוף שלך תרגישי עד כמה הגוף נכנס למתח ,נסגר. יש מילים חילופיות לצריך. אני רוצה מתאים לי, חשוב לי. אז לאחר ששיתפתי אותך בגישה שלי מה דעתך לגבי המאמר, האם משפט כמו למשל: מה נכון עבורי או מתאים לי כדי להשלים בהנאה וכייף את המשימה או עובד עבורי? מה דעתך, ממתינה לתשובתך. אגב אהבתי את השאלה ובהחלט מאמצת אותה כי המאמר מאד הזכיר לי את עצמי והבנתי על מה את מדברת כך שחיוך נסך על שפתי במשך כל קריאת המאמר.
שנה טובה וגמר חתימה טובה. ושתהא זו שנה מדהימה עבורך מלאת הגשמות והצלחות בקבלת התוצאות הרצויות לך.
אירית
תודה על כל המתנות החכמות שלך רונית! וגמר חתימה טובה ומתוקה:)
אירית יקרה,
תודה על הנקודה החשובה שהעלית.
במשך שנים חשבתי בדיוק כמוך והוצאתי את "הצריך" מהלקסיקון האישי שלי
ובמקומו השתמשתי במילים "יפות" יותר, כפי שאת מציעה.
אך באחד הפעמים שערכתי לעצמי קריאת הילה,
כדי לבדוק מדוע ייעדים מסוימים,
אשר למרות שבהגשמתם השקעתי רבות
עדין לא יצאו לאור,
גיליתי להפתעתי כי …
לא התייחסתי לצרכיי האמיתיים
והכחשתי שהם בכלל קימיים.
באותה קריאת הילה למדתי המון על צרכים ובכלל ועל צרכיי בפרט
והבנתי גם שיש דבר כזה "צורך" והוא מקסים להפליא.
אבל הזרמים הרוחניים/דתיים השונים
להם הייתי שייכת בחיי הקודמים
חינכו אותי להאמין שצורך זה לא דבר יפה, אלא נחות, רע וכד' …
בעוד שהאמת (האמת שלי) היא שיש לבני אדם
גם רצון וגם צורך,
וכאשר שניהם מתממשים במקביל האדם ממש את עצמו
בקלות ובעונג.
מאז חלה פריצת דרך בכל תחומי חיי
ובעיקר בהיעדר הבושה
לרצות ולצרוך
את מה שאני באמת צריכה ורוצה.
לסיום,
כמורה רוחנית,
אני לא מלמדת אמיתות וחוקים,
אלא כלים לחקר, גילוי ומימוש האמת שלך,
בזמן הווה.
ומהמקום הזה
אני מזמינה אותך לחקור מחדש
את האמונות שלך בנדון
בהצלחה
רונית
לימור יקרה,
כאשר שהתשובה שאנו מקבלים מתוכינו לשאלה:
"מה אני צריך/ה על מנת לבצע בהנאה את המשימה שבחרתי",
היא תשובה שאין ביכולתינו לבצעה (בלתי אפשרי ו/או לא בא לנו),
סימן שהתשובה שקבלנו איננה התשובה הנכונה לנו
אלא תשובה שאנו מחונכים, רגילים ומתוכנתים להאמין שהיא התשובה הנכונה.
לכן, במיקרים אלה יש לדייק את תהליך יצירת התשובה בתוכינו:
א. להחליט שאנו מבקשים תשובה שהיא תשובתינו האמיתית, בזמן הווה
ולא מה שחונכנו להאמין שהוא התשובה הנכונה…
ב. להחליט שאנו מבקשים תשובה ענווה.
כלומר, כזאת שתשרת את הטובה העליונה – שלנו ושל הזולת (במיקרה זה – ילדיך), במקביל.
ג. להחליט שאנו מוכנים לבחון מחדש את המשימה/ יעד או חלום
ולהעיז לשאול את עצמינו האם זאת היא משימה שאנחנו באמת רוצים לבצע,
או משימה שחונכנו להאמין כי עלינו לבחור בה.
אני מוצאת שהבקשה למצוא את התשובה שתשרת את הטובה עליונה,
למשל, גם את שלי וגם את של הילד שלי במקביל
תמיד מניבה עבורי פתרונות פשוטים, משמחים ובהישג יד
ופעמים רבות פתרונות אלו מחוללים ניסים קטנים, מתוקים ומופלאים.
מנסיון בליווי את עצמי ואת לקוחותיי
אני מוצאת פעם אחר פעם
שהאושר ועושר נמצא מתחת לאף
ולא בהר גבוה ומבודד,הרחק מכאן ….
את, לימור,
אף יותר מנשים אחרות
זקוקה לשוב ולשאול את השאלות הללו
על מנת לשוב ולמצוא פתרונות יצירתיים
לאורח החיים שלך.
ואני מאמינה שאת יכולה.
אלא שזה דורש לבחור להיות אמיצה:
לבחור לחקור, לגלות ולממש את האמת שלך (ולא לנהוג כפי שמצופה ממך).
האמת שאני גיליתי על האמת שלי היא ש…
האמת היא מתוקה, כשהיא באה מהטובה העליונה – שלי ושל הזולת במקביל.
כך יוצא שאני מוציאה החוצה מחיי את שאלת:
או אני או הם (הילדים, הלקוחות, המשפחה…)
ומכניסה את שאלת האנחנו.
כלומר: איך יהיה לי טוב עם עצמי ואיתם במקביל.
במקום איך אני אקריב עצמי למענם
או איך הם צריכים להקריב עצמם למעני.
תשובתי שולחת אותך בחזרה אל חייקך
עם עבודת דיוק.
אני מאמינה שהיא ראוייה ומתגמלת.
בבקשה עדכני אותי כאן
איך את מתקדמת.
מאמינה בך.
בהצלחה
רונית
תודה דור על הדיאלוג איתך שמעורר בי חשק לשתף את מתנותיי
רונית יקרה-
המון תודה על כל הידע הכל כך מהותי שאת משתפת אותנו בו.
נראה לי שאת ראויה לתואר "ראש לשכת ההסברה לנשמות עתיקות",
כי את תמיד מסבירה לי את עצמי בצורה כזאת ברורה וחכמה…
הטיפ הזה מקסים. אתמול יישמתי אותו בשיעור פרטי שהעברתי
לילדה מתוקה בכיתה ב'.
באמצע השיעור היא התחילה להראות סימנים לעייפות ו"לא בא לי".
ואז נזכרתי בטיפ שלך, ושאלתי אותה- "מה יעזור לך להמשיך בשיעור בכיף?"
היות שהיא עדיין היתה בהתנגדות, הצעתי לה כמה אפשרויות.
וכן, ברור שהיא בחרה באפשרות שהיתה נראית לי הכי "הזויה"
ו"דבילית" (לבצע את המשימה הבאה כשהיא שרועה על כרית על הרצפה!),
אבל עם תוצאות לא מתווכחים נכון? 🙂
זה ממש עזר לה לעבור הלאה וגם להנות מהשיעור…
ובמחשבה לאחור, יש לי תחושה שמה שהכי עזר לה זה שהיא קיבלה
מקום לבטא את הקושי ואת הרגשות שהציקו לה. ברגע שזה הסתדר,
היא יכלה להמשיך וללמוד.
תודה רבה רונית!!
שלום רונית,
ראשית אני מודה לך מאד על תשובתך המאירה והפותחת את הלב וההכרה.
אחרי שהעמקתי בה הבנתי שהעבודה שלקחתי מביאה לחיי לחץ ומתח ובסופו של דבר הכסף שאקבל ממנה לא שווה את המחיר שאני וילדיי נשלם. הודעתי למעסיק שאני מוותרת על העבודה. אני מבינה שבחירתי בעבודה הזאת היא עוד בחירה בלרצות להיות ב״סדר״, כמו כולם, בחירה שמרחיקה אותי מעצמי. אני מקווה שאמצא בתוכי את האהבה והקבלה למי שאני באמת ואת האומץ להביא זאת לעולם, למרות הביקורת הרומסת וההאשמה הבלתי פוסקת שמשתקפת אליי ממשפחתי( הוריי ואחותי בעיקר). אני חשה שהדרך לא פשוטה ואני מקווה שבכל זאת אלך בה בשמחה.
תודה על האמונה שלך בי, מי ייתן ו״ אדבק״ בה בעצמי.
לימור.
טל יקרה,
תודה על הסיפור הנפלא
זאת דוגמה נהדרת לאיך הכלי הזה עובד.
ומראה לנו הלכה למעשה את הקשר בין הנשמה הרוצה
והגוף הצריך.
הגוף היה צריך שינוי בתנוחה.
מקסים שהקשבת לעצמך ולה.
היא בטח תזכור את הרגע הזה כרגע מכונן
להרבה זמן…
פעם למדתי קבוצה שלי ילדים בני 9 עם ADD רציני.
כשנכנסתי לכיתה היה כאוס נוראי.
להפתעתם, הדבר הראשון שבקשתי מהם לעשות זה
לשבת על השולחנות וללעוס מסטיק
(שזה מה שהם ממילא עשו…).
כך הם קבלו אישור לצורך שלהם
ואני קבלתי מהם תשומת לב ושיתוף פעולה.
מאז כל השיעורים שלי איתם במהלך השנה נוהלו כך.
היה לנו הסכם שמותר לשבת איפה שרוצים
ללעוס מסטיק ואפילו לאכול במהלך השיעורים
והילדים פשוט למדו בהנאה ולא רצו לצאת להפסקה.
כמובן שהמנהלת המודאגת באה לראות מה קרה שהם לא יוצאים להפסקה
וניסתה להבין את השיטה שלי ואיך אני מצליחה ללמד אותם קרוא וכתוב.
כפי שאתה רואה, השיטה פשוטה…
שמחה לגלות אותך כבעלת ברית בדרך
תודה על דברך וחיבוק גדול
רונית
לימור יקרה,
את עושה דרך אמיצה של הליכה אחר הלב
ומן הראוי הוא לעצור לרגע כדי להעריך ולהוקיר את עצמך עך כך.
באשר לאנרגיה המאתגרת שאת חווה מהסביבה שלך (משפחהוכד'):
א. עולמינו החיצוני משקף את עולמינו הפנימי.
לכן, ככל שתשקיעי בהערכת הדרך שלך
תוכלי לחוות הערכה עצמית לנוכח הסביבה שלך.
זה לא אומר שהם או יחסם אליך בהכרח ישתנו
אבל זה אומר שיחסך כלפי עצמך ישתנה –
תוכלי לאהוב ולכבד את עצמך
ואת דרכך הייחודית לנוכח נוכחותם בחייך.
ב. במקביל, כדי לעטוף את עצמך בסביבה שמאמינה בך
כמו למשל – קהילת העין השלישית, כאן באינטרנט,
שחלק ממה שהיא מספקת לך
זה את הפמה לקבל תמיכה און ליין.
בהצלחה בדרכך הייחודית
את לא לבד
באהבה
רונית
תודה רבה על העזרה והאור שאת מביאה.
ריגשת אותי.
לפני שקראתי את המאמר שלך, עסקתי קצת בלימוד השיווק כדי שאוכל להיחשף בצורה טובה יותר לכמה שיותר לקוחות, בשלב מסויים החלטתי שדי זה מספיק לי ולא בא לי יותר על השיווק זה לא בשבילי ושאסתדר עם מה שאני כבר יודעת. ואז הגעתי אל המאמר שלך וזה, מה זה בא לי בדיוק בזמן, לא יאומן. נו טוב כמובן שסיימתי כאן חזרתי אל החומר השיווקי, כי ידוע לי שבלי ללמוד את כל סודות השיווק לא אצליח ממש להתקדם הלאה.
ככה שהמאמרים שלך תמיד מגיעים לי בזמן ובשעה הנכונה. יישר כוח על כל הידע האין סופי והחשוב שאת נותנת ומשתפת אותנו בו.
תודה על הכל,
שלומות, חיבוקים ונשיקות.
פלורינועה מגל
לרונית,
נחשפתי לרעיון של הנשמה הותיקה בזכותך. מאז עברתי הרבה טלטלות וזעזועים בחיי, ועלו לי הרבה סימני שאלה וגם תשובות.
תודה לך על שעוררת אצלי את התרדמה ביחס לנשמה שלי. ככל שהזמן עובר כך אני מגלה עד כמה אני צעיר בלימודי, ואני מצפה ללמוד עוד ועוד. בתקווה גם שזה יעזור ויקדם אותי לקראת חיים עם יותר שפע.
אז על כל מה שלמדתי ממך עד עתה – תודה.
המשיכי להצליח ולפרסם את תורתך. קולך מיוחד וחשוב.
משה יקר,
רק אדם שמודה סמה שאינו יודע יכול ללמוד
בהצלחה בהמשך,
באהבה,
רונית
פלורינועה יקרה,
שמחה לראות שאת ניתרמת.
עכשיו הצעד הבא הוא לזהות מה באמת "בא לי" ולא רק מה "לא בא לי"
בהצלחה
רונית
תודה, לימור
אהבתי מאוד את המאמר. אני אנסה לעשות מה שאת אומרת, אם כי לי זה קשה להרים את עצמי ולהסתכל מלמעלה על הדברים.
לי יש בעייה רצינית שאני לא מצליחה כלל לאתר מה יעשה לי הנאה וכיף באותו רגע, או מה צריך להוסיף. במקרים כאלה לפעמים אני מכריחה את עצמי לעשות אפילו דברים שעקרונית אני אוהבת ורציתי בהתלהבות לעשות פעם, אבל אין בזה לא הנאה ולא כיף. ובהתאמה: אח"כ אני גם לא כל כך אוהבת מה שאני עושה כי לא עשיתי מתוך אהבה אמיתית והתלהבות.
הי רונית 🙂
תודה על המאמר המרתק, המדוייק, המאיר ומעיר שוב ושוב את הקשב העצמי.
תודה על הנתינה
תודה על השיתופים המרנינים את הבפנים
תודה על העזרה ועל ההכוונה
חיבוק גדול!!!
מירב 🙂
לרונית בוקר טוב !
איזה יופי ! ,כמה כף להתחמם נוכח תובנותיך העמוקות .
נדמה שלעתים ה"חומרים" הישנים כמוהם כ"יין המשומר".
בברכה , דבורה .
תודה דבורה!
תודה לך מירב
רונית יקרה
לא רק שנהניתי לקרוא את המאמר וגישתך לנושא , מאד מסכימה עם גישה זו ודרך פעולתה, למעשה מצאתי עצמי בדיוק לפי איך שתיארת במאמר את הנשמות העתיקות ומאמר זה, חשתי כי נכתב במיוחד עבורי כי זה מה שאני עוברת ואין ספק הבהרתך, עצתך והשאלה שנתת כולל התרגיל יכולים מאד לעזור לי.
אז מוקירה ומעריכה ושוב מודה לך שהינך קיימת ונמצאת עבורי גם באם אינני משתתפת כרגע באחת הסדנאות.
שבת שלום
אירית
מענין