לצמוח ברצף – ללא שואות אישיות וקולקטיביות

מאת: בשעה 6:37 am נושאים: מאמרים

לצמוח ברצף – ללא הפרעות של שואות אישיות וקולקטיביות. על כך בתחזית השבועית – התבוננות באמצעות קריאת הילות והילינג רב חושיים, על תהליך הצמיחה של היקום במהלך שבעת הימים הבאים (7.4.13 – 13.4.13), ועל השערים לצמיחה שהוא פותח בפני המין האנושי, לאור יום הזכרון לשואה ולגבורה 2013:

 אני אומרת שלום ליקום, שכולל את כל היש שקיים – כל הכוכבים, כל הגלקסיות, כל היקומים וכל מה שאינני מודעת לקיומו עדין. בקיצור, כל האלוהות כולה, על כל צורותיה ופניה.

היקום מציג עצמו בפני כדימוי של מזחלת שלג הנגררת ע"י אייל ועליה רכוב זקן. המראה שלו מתחלף מסנטה קלאוס למשה רבינו, לדויד המלך לבודהא, לצ'יף אינדיאני וכד'. הם נמצאים על הר גבוהה, מושלג וחשוך. לפתע, גם האייל מתחלף לכלב, שהופך לינשוף, לנחש, לזיקית וכד'. כמו מספרים דיגיטליים על לוח דינמי, הדמויות שעל המזחלת והמושכות אותה מתחלפות בקצב שקשה לעין להדביק.

מהות השבוע

שלום מר שבוע, מי אתה? אני שואלת.

מתחת לדימויים הראשונים שמופיעים בצבעים אפלים ואנרגיה כבדה ומעיקה מתגלה בפני נוכחות של אור מוזהב, קליל ומחויך, המזכיר את תיאור הסנה הבוער – אש זהובה, צחה, רכה ולא שורפת, אלה חמימה ומרגיעה. כזאת שלעולם קיימת ולא ניתנת לכיבוי. שמעוררת תקווה לישועה – ל"יציאת מצרים", למרות הנסיבות, הכביכול בלתי ניתנות לשינוי. כזאת שמתעלה מעל גבולות הגמגום, הצמאון המדברי וים סוף הטובעני.

"אני שבוע הנצח", בוקע קול מן המראות ומסביר את עצמו: …"אני שבוע של הנצחה מול השמדה ושל קביעות מנצחת מול ארעיות כושלת. אני הבקשה של הבורא מברואיו להבחין בין "אש התמיד" ל"אש זרה". כלומר, להבדיל בין מה שחשוב, עיקרי וראוי שיישאר לעד ובין מה לא רלוונטי, טפל וראוי להניח לו ולהמשיך הלאה".

ייעוד השבוע

שלום מר שבוע, מה היא דרך התנהלותך? אני שואלת ומר שבוע משיב:

…"על מנת להבחין בין עיקר לטפל אני קורא להבחין בדקויות, שמבדילות בין הדבר האמתי לבין החיקוי שלו. בין מי שעושה תהליך בכדי להגיע לתוצאות ובין מי שמנסה להעתיק את התוצאות של אדם אחר, ללא השקעה בתהליך, המניב תוצאות, ובין מי שמאשים את עצמו או אחרים ובין מי שלוקח אחריות אישית על התוצאות ובוחר להשקיע בתהליך פנימי כדי לשנות את התוצאות החיצוניות."

שליחות השבוע

שלום מר שבוע, מה הם הפירות שברצונתך להניב? אני שואלת ומר שבוע משיב:

…"אני מבקש להשיב דברים למקומם. למשל, צורר היהודים ביקש להשמידם מכיוון שראה בהם האשמים למצב הירוד של גרמניה באותם ימים. נדמה היה לו שאילו "ניקה"אותם מן העולם, חייהם של בני עמו היו טובים יותר. היטלר אמנם השקיע בתהליך, אבל בתהליך הלא נכון. כי במקום לארוך שינוי פנימי, בתוכו ובתוך עמו הוא הוציא את כל זעמו על גורמים אחרים מחוצה לו…

אך האמת היא, שכקשה לנו, עלינו לשנות את הגורמים הפנימיים בתוכנו, שגרמו לתוצאות קשות מחוצה לנו, במקום לשנות את המציאות החיצונית, או את הגורמים החיצוניים כביכול.

השבוע האנושות מוזמנת לקחת צעד נוסף בהפנמת העיקרון ששינוי מהותי בתוצאות החיצוניות דורש שינוי מהותי בעולמנו הפנימי. כל ניסיון אחר עלול להוביל לשואה ובכל רגע מתקיימות על פני כדור הארץ שואות קטנות וגדולות – אישיות, לאומיות ועולמיות.

השבוע הבורא קורא למין האנושי לקחת צעד משמעותי ביצירת מציאות חיצונית ע"י השקעה בתהליך פנימי אמתי ולא קוסמטי. כי תהליך פנימי רצוף מבטיח צמיחה חיצונת רצופה.

המקומות בהם הצמיחה שלנו נקטעת באחד מתחומי חיינו או יותר (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות וכד'), הם המקומות בהם אנו ניקראים לשוב לנהל את עולמינו הפנימי, במקום לנסות לשלוט בעולמנו החיצוני". הנאצים ניסו להשתלט על העולם, כי לא השקיעו בשליטה בעולמם הפנימי.

זכות השבוע

למה אתה מבקש את כל אלה? אני שואלת ומר שבוע משיב:

…"כי חיים טובים מתקיימים במקום שבו חי האלוהים, בפנים. שם ההוויה שלו נצחית, יציבה ושמחה. החוץ שלו הוא המלבוש שהאלוהות לובשת ופושטת, כדי להיות מעורבת בעולם. אך המלבוש הוא לא האלוהות, אלא רק המלבוש שלה. האלוהות לא יכולה להתגלות במערומיה, אלא רק בלבוש מלא. למרות עובדה מאתגרת זאת, האנושות נקראת לזכור בכל דור ודור ובכל יום ויום להבחין בפנימיות האלוהית המרמזת את עצמה מבעד בגדיה, בדומה ליכולת של גבר לנחש את קווי המתאר של אישה מושכת, למרות שהיא עטויה בגדים. האלוהות מכסה טפח, אך חושפת טפחיים ומנהלת יחסים רומנטיים עם האנושות. אלא שכמו מחזר טוב, על האנושות לזכור שאותה אישה יפה איננה הבגדים והאיפור שהיא מכוסה בהם, אלא רמז למסתתר מתחתם.

אם רק נרשה לעצמינו לפתח את היכולות האנושיות לקלוט זאת, נמנע מעצמנו שואות אישיות וקולקטיביות, קטנות וגדולות. כי נתמקד בעיקר ונשקיע בעבודת הבורא האמתית, שמניבה פרי אמתי – כזה שזרעיו בוראים עץ נוסף, המניב פירות נוספים, באופן רצוף ומתמשך, ללא הפסק. לנצח.

על מנת להבחין בדקויות שבין הלבוש, לבין האדם שמתחתיו ובין האלוהות למלבושיה, עלינו לתת תשומת לב לכל החושים שלנו – הפיסיים והמטאפיסיים כאחד. על עקרון יסודי זה מבוססת היכולת להעניק לעצמנו ולזולת עזרה, באמצעות קריאת הילות והילינג רב חושיים, כאן ועכשיו – בכל נושא, בכל מקום ובכל זמן,. השימוש בכלים המעודנים הללו נועד לשמור אותנו בדרך של צמיחה מתמדת, רצופה ומתמשכת. ללא הפסקות, ללא אסונות וללא שואות".

מסר זה נכתב למען הנצחת זכרם של הניספים בשואה, לציון לוחמי החופש, לחיזוק השורדים ומען התעוררות למציאות חדשה של האנשים הבוחרים לחיות לאורו הנצחי של הבורא – האור הנגלה והנסתר כאחד.

בבקשה כתבו כאן בתגובה מה מסר זה מעורר בכם ואשמח להתייחס.

תודה,

רונית

כל הזכויות שמורות למחברת – רונית שפי וולפין, מורה רוחנית

29 תגובות

29 תגובות לפוסט “לצמוח ברצף – ללא שואות אישיות וקולקטיביות”

  1. מעייןבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 7:34 am

    המילים שלך מהדהדות חזק בתוכי, כרגע מחכה לפגישה וקוראת את המילים שלך. מדהים אותי כל פעם מחדש החיבור האין סופי שקיים כשהדברים מגיעים ממקום מדוייק. באוטו בדרכי לכאן הגיע אלי מסר בנוגע לזוגיות בריאה. המסר היה שזוגיות היא כמו הגוף , היא זקוקה לטיפול וטיפוח על מנת להרגיש טוב ולהיות בריאה ולשם כך יש צורך בריפוי ותשומת לב והרבה אהבה. וההבנה שכשאני מאשימה אני סובלת וכשאני לוקחת אחריות ועושה תהליך של ריפוי ומגבירה את האור והאהבה בחיי אני בטוב, נותנת לי כוח להמשיך ולגעת בכאב, לאהוב אותו ולהיות איתו. עדיין לא רואה את הקשר הברור למסר שלך אך יודעת שהוא קיים.

  2. רונית שפי וולפיןבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 7:48 am

    מעיין יקרה,

    מה שכתבת בתגובתך למסר שלי הוא בדיוק הקשר בין האישי לקולקטיבי – הבחירה לקחת אחריות על החיים שלנו בכל התחומים (פרנסה, קריירה, יחסים, בראיות ועוד).

    כי לקיחת אחריות אישית מובילה לצמיחה והאשמה של עצמנו והזולת מובילה לשואה, כזאת או אחרת בחיינו האישיים והקולקטיביים כאחד.

    תודה על דבריך המעוררים השראה.

    כתבת שאת מחכה לפגשה.

    אני לא רואה ביומן שלי שתאמנו.

    האם יש לי טעות?

    חיבוק,

    רונית

  3. דורי בן זאבבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 8:37 am

    רונית יקרה
    כמה מדויק וכמה בזמן לקבל את המראה
    ליום הזה ולשבוע העומר והניסן.
    להיתחבר
    לנשמה העולמית הזו קשר עמוק
    למוסיקה שלנו .
    החגים שלנו ההנצחות הדגלים הניסים …..
    מחברים אותנו למי שאנחנו.
    תודה ענקיסטית על ההשרעה ועל המאמר
    שאת מביאה לעולמינו
    מראה דרך….ומאזן מרגיע…ומצמיח
    ניזכרתי במאמר מפרה ועמוק שלך
    על לזכור וצמוח.
    תודה גדולה על הרוח
    דורי

  4. עדיבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 10:22 am

    רונית היקרה
    אהבה מהדהדת מליבי אלייך
    מודה על המסר שמרגיש מסונכרן עם החוויה האישית שלי בימים אלו
    כמו כן מסר אמיתי ונכון לכל זמן ולכל שעה במיוחד בתקופה זו המבורכת
    מודה על החיזוק וממשיכה לנפות את הקמח ולברור את האורז 🙂

  5. פרידהבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 10:45 am

    תודה לך רונית על הראיה הרחבה והעמוקה בנושא כל כך כואב .
    למרות שאיננו קשורים לשואה , הכאב הנו אנושי על כל מה ששמעתי או ראיתי.
    ההפניה שלך לעבוד על הפנימיות שלנו גם במימד המדיני , ראויה מאוד להערכה .
    נכון שהעולם הניראה כה ממשי הוא השקרי . הוא המשתנה וניתן לראיה בזויות
    שונות ואפילו הפוכות
    האמת לעתים נסתרת מהעין כמו שהבורא נעלם מעיננו אך הוא נוכח באור
    הפנימי . בלב שלי בלב כל הקיים בכל העולמות והבריאות . הבורא מתגלה
    בהרמוניה ובכוח האמונה שמסוגל לכל נס .

  6. שושי גורבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 12:10 pm

    קריאת דבריך, חיזקה בי את ההבנה כי אין דבר וחצי דבר בין השואה והאלוהות במובן של שכר ועונש. הקושי בלהסביר את ההתרחשויות בתקופת השואה מפנים אצבע לאלוהים ולא היא. האחריות כולה עלינו בני האדם ולכן הבחירה.

  7. איריס עידובתאריך 07 אפר 2013 בשעה 12:15 pm

    הי רונית יקרה . קראתי בשקיקה כל מילה והדימוי שעוררו בי דבריך הוא ליטופם של הגלים את החוף שוב שוב לנוכח השקיעה והזריחה המתחלפות, אורחי החוף האקראיים, רוחות השמיים הנושבות..הנצח האלוהי למול הארעיות המשתנה. בנוסף מעלה בי גל של חמלה והזדהות עם האנושות, גיבורי ישראל ואילו שזקוקים לליטופם של הגלים. תודה רבה
    איריס

  8. רונית שפי וולפיןבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 12:50 pm

    שושי יקרה,

    מסכימה עם כל מילה שלך.

    השאלה היא לא "איפה היה אלוהים בשואה"

    אלא איפה היה האדם.

    תודה על דבריך

    רונית

  9. noraבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 4:00 pm

    רונית תודה לך.

    הגיע העת בו נחבור ליעוד בו נבחרנו כעם,להיות אור ואהבה לעולם
    ננקה אט את דפוסינו המיותרים אותם רכשנו בעברנו הנצחי
    ונתחיל לאהוב את עצמנו במובן העמוק
    נוריד ונשיל את המתסיס,המכעיס,המפעיל
    ונישאר באור ונתכונן לאור,מי יתן וכל מעשינו וכונותינו יהיו לכך
    נשאף לשנות את עצמינו לעולם שמח ושלם יותר
    נוליד את האמת מתוך נשמתינו ,לא נהיה עבדים ליצרנו
    בהצלחה למסע
    נורה

  10. רונית שפי וולפיןבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 4:31 pm

    אמן!, נורה.

  11. רונית שפי וולפיןבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 4:33 pm

    איריס יקרה,

    נכון, זה הוא ניחות החמלה

    תודה שהצבעת עליו

    חיבוק

    רונית

  12. רונית שפי וולפיןבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 4:36 pm

    פרידה יקרה,

    אכן,

    שינוי מדיני יופיע

    ככל שיותר פרטים במדינה יקחו אחריות אישית

    על עולמם הפנימי.

    כ"א אחד בתחומו ובחייו.

    והפרטים הללו הם לא משרדי ממשלה…וכד'…

    אלא אנשים – אנחנו

    את, אני וכ"א אחר שמוכן להביט פנימה

    בהצלחה לנו

    רונית

  13. רונית שפי וולפיןבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 4:37 pm

    עדי יקרה,

    תודה על מילותיך הצחות חהמצחצחות…

    באהבה

    רונית

  14. רונית שפי וולפיןבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 4:38 pm

    דורי יקר,

    אכן, המסר הוא קריאה לזכור ולצמוח

    תודה שהזכרת לי

    רונית

  15. ליאורהבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 5:47 pm

    לרונית,
    תרגום יותר מוצלח מזה להתרחשויות השואה, טרם מצאתי,
    ואני רק רוצה להוסיף, שגם מן הרע ביותר,
    והשואה זה בהחלט הרע ביותר…
    צמח טוב, והוא מדינת ישראל,
    ואם נסתכל על כל אירוע דרך המשקפת
    שבדרך כלל ניתנת לנו עם הזמן,
    נראה שיש טוב טמון ברע.

    כי אם לא הייתה השואה לא היינו מתעוררים לעולם ,
    להקמת ממדינה משלנו,
    עם ריבונות משלנו, עם כבוד עצמי, עם צבא משלנו.

  16. איריס אמויאלבתאריך 07 אפר 2013 בשעה 10:22 pm

    רונית יקרה,
    כשהתחלתי לקרוא את מאמרך הבחנתי שצפה בי בושה,
    וכשסיימתי, הרגשתי כמו אדם ששפכו עליו כוס מים קרים והוא מתעורר.
    המאמר שלך הוא מתנה עבורי, כיוון שהוא עורר בי רצון לזנוח את החיצוניות ולחזור לפנימיות, במיוחד דיבר אלי החלק של לא להעתיק מהצלחות של אחרים, אלא לעשות את כל התהליך.
    הלוואי ודברייך אלה יהדהדו, כפי שניערו אותי והחזירו אותי להיות על הדרך ולקחת אחריות ממקום בוגר.
    בדרך זו אנחנו זוכרים את העבר, אבל לומדים מהטעויות ובוחרים בדרך אחרת מזו שהיוונו עד כה.

    תודה לך רונית יקרה

  17. אילנהבתאריך 08 אפר 2013 בשעה 5:46 am

    רונית יקרה.מודה…ארוך לי מדי…עמוס לי מדי…
    מתמקדת בטוב של האדם..לראות את הזולת..להיות בחמלה ,להיות בענוה.
    להוציא את הכוח העצום שטמון בנו ,ליצירה של אהבת האדם,האחר מתוך האפר…
    ברקע מתנגן השיר"לכל איש יש שם"..כמה מדויק..מצמרר

  18. רונית שפי וולפיןבתאריך 08 אפר 2013 בשעה 6:04 am

    ליאורה יקרה,

    השואה גם היתה כשריפת ענק המכלה יער שלם

    בכדי להצמיח תחתיו צמחייה חדשה…

    בטבע זה תהליך שקורה מעצמו

    מצד אחד אני מבינה אותו

    ומצד שני

    אני מתפללת לצמיחה בדרך נעימה יותר…

    אמן

    רונית

  19. רונית שפי וולפיןבתאריך 08 אפר 2013 בשעה 6:09 am

    איריס יקרה,

    תודה על השיתוף הכנה, הנדיב והענו שלך.

    הרגשות שצפו בך לנוכח קריאת התוכן הם חשובים,

    כי הם מורים לך את הכיוון

    עכשיו רק נותר להכנס פנימה

    ולקבל החלטה לחיות מהפנים אל החוץ

    (ולא להיפך)

    ולתרגל הבחנה יומיומית

    מתי האנרגיה ותשומת הלב שלך

    דולפת החוצה

    ואז להשיב אותם פנימה,

    עם הכלים שלמדת…

    בהצלחה

    רונית

  20. רונית שפי וולפיןבתאריך 08 אפר 2013 בשעה 6:10 am

    אילנה יקרה,

    תודה על תגובתך

    רונית

  21. anat hana eshetבתאריך 08 אפר 2013 בשעה 8:39 am

    היי רונית יקרה,
    מאוד מאוד אהבתי את התחזית הזו, המדוייקת והמדייקת שמכילה בעצם הכל.
    מתחברת לכל מילה, מפנימה ונושמת את מה שהמילים שהבאת מביאות לי.
    במיוחד אחרי שבמהלך השבת יכולתי לראות כיצד עדיין, למרות כל התהליך הפנימי ….(מצחיק.. ) אני עוסקת בעיצוב מציאותי החיצונית במקביל..
    וזה לא מביא לתוצאות המקוות אלא מרחיק אותן.
    בוחרת להתמקד במגרש המשחקים הפנימי, ולברך על מה שיבוא בעקבות זה.
    בוחרת לאהוב ולכבד דרכי כל כך שאוכל לכבד דרכו של כל אחד אחר.
    בוחרת באש התמיד, בוחרת להוקיר את היופי שבתחפושת אך לא לשכוח את האור שמתחתיו.
    תודה על המסרים שעושים הבדל של ממש בחיי,

    אוהבת,
    ענת חנה עשת

  22. רונית שפי וולפיןבתאריך 08 אפר 2013 בשעה 9:51 am

    ענת חנה יקרה,

    תודה על תגובתך

    ובמיוחד על המשפט שמתאר כ"כ יפה

    תחושה של מצאתי לה מילים

    ואני מצטטת אותך:

    …"בוחרת באש התמיד, בוחרת להוקיר את היופי שבתחפושת אך לא לשכוח את האור שמתחתיו."

    תודה רבה

    רונית

  23. מיריבתאריך 13 אפר 2013 בשעה 11:09 am

    שלום רונית

    בדרך כלל אני לא נוטה לשתף יותר מידי, קוראת ומפנימה וממשיכה בדרכי.
    רק היום קראתי את דבריך כי היום הייתי מוכנה – ודבריך הדהדו בתוך הדברים שלי
    והדבר הזה שאני בוחנת ומתעסקת בו כל השבוע קיבל במילותיך קול ברור וצלול –
    הבנתי שאני נמנעת מהאור, מביטה בו מהצל אך לא פוסעת לתוכו
    וזאת היתה הבנה חשובה לי
    תודה

  24. רונית שפי וולפיןבתאריך 14 אפר 2013 בשעה 5:51 am

    מירי יקרה,

    תודה על השיתוף האמיץ.

    עכשיו נשאר רק להתמיר את התובנה הזאת

    לצמיחה חיובית, כדי לא להשאר רק במחשבות על…

    אלא גם לעשות את…

    בהצלחה

    רונית

  25. שרוןבתאריך 03 אוג 2013 בשעה 10:23 am

    הי רונית,
    בתור בת לניצולי שואה, לקח לי שנים ללמוד ולהבין את "מסר" השואה, לא לכולם קל להבין אותו, קארמת עם קוראים לזה, וכמה שקשה להגיד האכלו לי שתו לי כאן פועל מאוד מאוד חזק,, המסר החזק שלך נכון לי ומתחבר אלי מאוד, כנס לפנימיותך, ולא לחיצוניותך, לנו הנשמות העתיקות, קשה פי כמה וכמה, לא קל לנו כאן בשיעורים הקשים, אני המון פעמים מרגישה לא מובנית, כאין נטע זר, בדיוק כמו שהרגישו אחינו שם. בכל אופן, הלוואי ורוב האנשים היו מתחברים למילותייך ומתקדמים ומתפתחים, ולא נשארים בקורבנות.
    אוהבת מאוד, את האנרגיה המלטפת שזורמת ממילותיך, תודה שרון.

  26. שרוןבתאריך 03 אוג 2013 בשעה 10:25 am

    שלום ענת,
    דברייך מאוד ריגשו אותי, וחשתי הזדהות מוחלטת.
    שרון.

  27. שרוןבתאריך 03 אוג 2013 בשעה 10:26 am

    שלום מירי,
    כל הכבוד על התאוזה, לקרוא לדבר בשמו, כל כך מכירה…..
    שרון.

  28. רונית שפי וולפיןבתאריך 04 אוג 2013 בשעה 7:43 am

    תודה, שרון

  29. רונית שפי וולפיןבתאריך 04 אוג 2013 בשעה 7:46 am

    שרון יקרה,

    אני שמחה לשמוע שאת פתוחה למסרים הללו

    עכשיו נותר רק להשתמש בהם הלכה למעשה

    בהצלחה ושבוע טוב

    באהבה

    רונית

אם אהבתם בבקשה תנו לי לדעת בלחיצה על כפתור הלייק. בנוסף, אשמח לשמוע מה הפקת מתוכן זה ולהתייחס לכל שאלה שיש לך בנושא. את תגובתך בבקשה לרשום עכשיו כאן למטה