אודות
"לחגוג את החיים" זה להפוך את השמחה מרגעים לאורח חיים
שלום, כאן רונית שפי וולפין, מורה רוחנית. השליחות המקצועית שלי היא לעזור לכמה שיותר אנשים בעולם לחגוג את החיים באמת.
כלומר, להפוך את השמחה מרגעים לאורח חיים. את זה אני עושה באמצעות פלא צ'רי – תנועה רב חושית, פרי מחקר ופיתוח דינמי ורב שנים שאני עורכת מאז שנת 1988.
השיטה מעניקה כלים רב חושיים (על חושיים וחושיים) שהשימוש בהם מאפשר ליהנות מהחיים כאן ועכשיו – בכל נושא, בכל מצב ובכל מקום.
זה קורה באמצעות תהליך של חקר, גילוי ומימוש מה שבאמת משמח אותך, על בסיס יומי, בכל תחומי החיים (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות, מודעות וכד')
תרגול פלא צ'רי מאפשר לך לעשות זאת בדרך הייחודית שלך וכך לרקום מערכות יחסים בריאות של נתינה וקבלה לעצמך ולאחרים מתוך הטובה העליונה – מה שמשרת אותך ואחרים סביבך בו זמנית.
כך שמטרת העל היא לעזור לך לממש את זכותך המולדת להתענג על כל מה שיש לחיים להציע לך וכל מה שיש לך להציע להם.
לזה אני קוראת לזה "אורח חיים שמח". כי הוא מאפשר לך ליצור שמחה בתוכך ומסביבך. אני מתרגל אורח חיים משמח משנת 1977 ומשתפת אחרים בסודות שמאפשרים לי לעשות משנת 1988.
תכל'ס מה השימוש בכלים הרב חושיים מאפשר להשיג:
- לצאת ממבוך החיים
- להכניס את השמחה לשגרה
- לנהל אורח חיים של צמיחה ושמחה מתמדת, גדלה והולכת ביומיום
- לעשות את זה בדרך היייחודית שלך.
- לצאת מקשיים, תקיעויות ומשברים בכל תחומי החיים (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות, מודעות וכד) ברמה הפיסית, מנטלית, רגשית, נפשית ורוחנית ולחזור לתפקוד אופטימלי. זאת, באמצעות שחרור כאבים, הרגלים שליליים, אמונות מעקבות וטראומות בכל תחומי החיים
- לחקור ולגלות את הרצון והיכולת האמיתיים שלך באופן מלא (בכל התחומים).
- להפוך את הרצון והיכולת האמיתיים שלך מחלומות למציאות.
- להכניס להרמוניה את כל תחומי החיים שלך מבלי להזניח אף אחד למען האחר.
- לצמוח ולהתקדם בקצב ובדרך הייחודית שלך (מתוך חיבור וקשב מדויק לעצמך ו..לאחרים במקביל).
- ליצור שינויים מהותיים בכל רגע במהלך היומיום שלך בחופשיות, עצמאות וביטחון.
- להגיע לתוצאות שחשוב לך להשיג מתוך מ"הטובה העליונה" (מה שמשרת אותך ואת האחרים בו זמנית, במקום זה על חשבון זה).
- להתמודד עם המציאות בעונג – מתוך קלילות, נינוחות והנאה וללא סבל, מאמץ והקרבה (ללא קשר לסיבות והנסיבות בתוכך ומסביבך).
- לשמור על מיקוד, נחישות והתמדה בדרך שלך למרות אתגרי החיים…
- לתעל קשיים כגון הצפות (רגשות, מחשבות, תחושות וכד'), ממגבלה לקרש קפיצה קדימה באופן פרקטי, פשוט וקסום
- לרקום תקשורת ויחסים בריאה ומאוזנת עם המעגלים השונים סביבך (בבית, בעבודה, חברים, ברחוב וכד')של קבלה ונתינה הדדית כדי לחוות שפע ללא הגבלה
- לדעת לשם מה היגעת לחיים האלה וחלוק עם העולם את המתנות בהם בורכת בצורה מתוך זרימה טבעית מבפנים החוצה, כדי לחיות מתוך משמעות סיפוק, שפע ואהבה.
איך זה עובד?
הכלים רב חושיים מאפשרים לפתח ולטפח את היכולות הרב חושיות (על חושיות וחושיות), שטמונות בך מבטן ומלידה ובאמצעותם להתחבר ולהקשיב לעצמך ולאחרים בצורה שלמה, מקיפה ומדוייקת, כאן ועכשיו – בכל נושא, בכל מצב ובכל מקום.
למה זה לטוב? כדי לחבר בין "רוח" ל"חומר" (גוף ונשמה)
הכלים הרב חושיים מאפשרים לך להתחבר ולהקשיב לעצמך בצורה שלמה, מקיפה ומדויקת. זאת, על ידי היכרות עם הנשמה הייחודית שהנך וזיהוי הרצון האמיתי שלה בכל נושא. ו…תרגום
הרצון אמיתי של הנשמה שהנך משאיפה באוויר לתוצאה על הקרקע, באמצעות יצירת תקשורת
מצויינת בין הנשמה לגוף, כך שהגוף מבין מה הנשמה רוצה ומבצע את זה בנינוחות, קלילות
והנאה.
למה זה חשוב? כי החיים הם לא בעיה שצריך לפתור אלא חלום שאפשר לממש!
(זה אחד מעקרונות שיטת פלא צ'רי שפיתחתי – כל הזכויות שמורות).
הסיבה שהמין האנושי עדיין לא הצליח לתת מענה לבעיות האישיות והקולקטיביות שלו בתחומי
החיים השונים (כלכלה, חינוך, בריאות, אקולגיה, ביטחון, חינוך וכדומה), היא שיותר מידי אנשים
מנסים לפתור בעיות במקום להגשים חלומות.
אך כפי שכולנו יודעים, אחרי שנפתור את הבעיה הבאה תצוץ עוד בעיה וזה אין סופי. ממש בור
ללא תחתית, ששם אותנו במאבק סיזיפי למען חיים טובים יותר שמתרחקים מאיתנו ככל שאנו
מנסים להשקיע ביצירתם. זה גורם לחלום על שמחה ואושר להיות לא ריאלי.
לעומת זאת, אנחנו יודעים שכשאנחנו מדליקים את האור בחדר החושך נעלם מעצמו! זה אומר
שככל שיותר אנשים בארץ ובעולם יהיו שמחים, השמחה הזאת תדליק אור בחיינו האישיים
ובחיים סביבנו.
זה אולי נשמע פשטני. אך האמת היא נכון שזה פשוט. וכידוע – מה שלא יהיה פשוט, פשוט לא
יהיה. עובדה – יותר מידי אנשים מנסים להציל את המצב בארץ ובעולם ואנחנו עדיין לא רואים את
האור בקצה המנהרה.
אם נמאס לך לעבוד קשה בשביל לחוות רגעי שמחה שנעלמים ברגע ומחזירים אותך שוב ושוב לאותה שגרה אפורה,
אני מזמינה אותך להכיר אפשרות אחרת שאותה יצרתי כאחד מעקרונות הייסוד של פלא צ'רי: החיים הם לא בעיה שצריך לפתור, אלא חלום שאפשר לממש.
ניסיוני האישי לימד אותי, שהתמקדות בחלום (הרצון והצורך האמיתי שלנו שבאמת משמח אותנו) גורם לאור שבנו להידלק והאור הזה ממוסס את החושך (הבעיות – הקשיים, בחסימות והתקיעויות).
להיות "גורו" שלך עצמך
המטרה שלי היא לא להיות ה"גורו" שלך ולתת לך מהאור שלי, אלא לעזור לך להיות ה"גורו" של עצמך ולהדליק את האור שלך ובתחומך ולהקרין אותך סביבך במעגלים הקרובים לך ובמעגלי ההשפעה שלך.
זאת אומרת שהשליחות שלי היא ללמד אותך למצוא תשובות משמחות לשאלות שמעסיקות אותך בכל התחומים ומענה לכאבים, קשיים ובעיות שלך, מתוך דיוק החיבור הקשב לעצמך.
חשוב לי להדגיש – אני לא מגדת עתידות, אלא עוזרת לאנשים ליצור את החיים שלהם בעצמם. לכן, בתהליך שאני עושה איתך אני לא שמתמשת בכלים הרב חושיים כדי לומר לך מה לעשות או לתת לך כוחות, אלא כדי למצוא את הדרך המדויקת שלי לעזור לך למצוא הדרך המדויקת שלך.
באמצעות הכלים המדהימים הללו אני יכולה לראות את כל היופי, קסם ועצמה שלך, לצד הקושי, כאב והתקיעות.
הראייה הרב חושית הזאת מאפשרת לי להעניק לך יחס אישי, שמותאם אליך ככפפה ליד, בין אם זה באופן פרטני ובין אם זה בקבוצה.
העזרה שאפשר לקבל ממני
אני מעניקה ליווי אישי וקבוצתי בסטודיו ואונליין, שכולל אבחון, ייעוץ, טיפול ואימון באמצעות קריאת הילה והילינג רב חושיים ומנחה קורסים וסדנאות בארץ והעולם.
בניגוד למקובל לחשוב, באמצעות כלים קסומים אלה אני לא מנבאה את העתיד שלך או אומרת לך מה נכון וטוב לך לעשות,
אלא חוקרת ומגלה מהי השליחות שלי עבורך ובאיזה אופן עלי למלא אותה בתוך "הטובה העליונה" (מה מביא ברכה לך, לי ולבריאה כולה בו זמנית).
איך זה עובד
התהליך עצמו (בין אם הוא אישי או קבוצתי, בסטודיו או און ליין) נעשה באווירה של "מגרש משחקים" חווייתית, קלילה ורב חושית.
ההנחייה שלי מבוססת על שילוב אומניות פיסיות (חושיות / גשמיות) ומטאפיסיות (על חושיות / רוחניות), מבית "שיטת פלא צ'רי", אותן אני מתאימה אליך, לפי הרצון והצורך שלך ומתוך דיאלוג איתך. למשל:
- אומנות המדיטציה הרב חושית
- אומנות התקשורת והיחסים הרב חושיים
- אומנות התנועה הרב חושית
- אומנות המגע הרב חושי
- אומנות המוסיקה רב חושית (מילה, קול וצליל)
- אומנות הצבע רב חושי (רישום, ציור, פיסול וכד')
למי אני עוזרת?
אני עוזרת לאנשים שהם "נשמות עתיקות". כלומר, רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש. בשורות הבאות תוכלו לברר האם אתם אכן כאלה ולגלות את הדרך הייחודית שבה, אתם יכולים להפוך את השמחה מרגעים לאורח חיים.
ואת הדרך הייחודית שלכם לחקור, לגלות ולממש את מה שבאמת משמח אתכם לתת ולקלב בכל תחומי החיים (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות ועוד), כי הדרך היחידה שתעבוד עבורכם היא הדרך הייחודית שלכם.
נשמות עתיקות הם מטפלים (הילרים) בנשמתם
נשמות עתיקות הן למעשה "הילרים בנשמתם". כלומר, אנשים שאוהבים לתת, לתרום ולעורר שינוי וצמיחה. ניתן למצוא אותם במגוון עיסוקים: מטפלים, מורים, אומנים, אנשי רוח ותרבות, אקדמאים, ספורטאים, חוקרים, פוליטיקאים, בעלי עסקים, כלכלנים, אנשי ביטחון ועוד.
המטרה שלי היא לעזור לאנשים שהם נשמות עתיקות להפוך מאנשים שמעניקים בעיקר לזולת, לאנשים שמעניקים לעצמם ולזולת בו זמנית, וממלאים את שליחותם בעולם מבלי להתרוקן…
לסגור את הפער בין הרצוי למצוי כ"נשמה עתיקה"
עבודתי אתך כנשמה עתיקה מתמקדת בסגירת הפער בין הרצוי למצוי בחיים שלך, ויצירת התאמה בין מי שהנך באמת לבין הערכה העצמית שלך בפועל.
בהתעוררות מהתרדמת ו/או מהשכחה בה היית לזיהוי השליחות שלך לחיים. כלומר, להבנת משמעות החיים שלך והסיבה שהגיעת לגלגול הזה. כי זה המצפן הפנימי לשמחה בחיים.
אם גילית את השליחות שלך לחיים אך אינך חווה שמחה על בסיס יומי כנראה שהשליחות שגילית איננה מספיק מדויקת.
אנשים שהם נשמות עתיקות הם המנהיגים הענווים של המין האנושי ושליחותי המקצועית היא ללמדם אותם לתת ולקבל את מנת חלקכם בעולם, בענווה, נדיבות ושמחה, ובאופן שישרת את הטובה העליונה – שלהם ושל הבריאה כולה בו זמנית. כלומר, לא רק לתת, אלא גם לקבל, על מנת שיסופקו צורכיהם ורצונותיהם ויתגשמו חלומתכם האמיתיים בכל תחומי החיים בו זמנית.
לתת ולקבל באופן בריא, כי הסנדלר לא חייב ללכת יחף
אם אתם "נשמה עתיקה", אתם "מטפלים בנשמה. את האיכות הזאת בכם אתם מביאים לידי בכל דבר, תחום ועניין בו תגעו ולא רק בטיפול אחד לאחד בקליניקה.
למשל, במפגש עם אנשים, בקריירה שלכם כאנשי עסקים, אומנים או מדענים וכד'. לכל אלה אתם ניגשים ממקום אכפתי, רגיש ושוחר חופש, במטרה לתרום, לקדם ולעשות טוב בעולם.
כי כ"מטפלים בנשמה" התברכתם בכישורים, כישרונות, ידע ויכולות אדירות, שאותם קל לכם לרתום לצורך הענקה וסיוע לאחרים.
אך פעמים רבות קשה לכם להעניק ולסייע לעצמכם ו/או לקבל מאחרים. זאת, מכיוון שמטפלים בנשמה נוטים לסבול מסינדרום "הסנדלר הולך יחף". הדבר בא לידי ביטוי במגוון צורות. ביניהן:
• פער תמוה בין הרצוי למצוי – תחושת תסכול הנובעת מהפער המוזר בין הרצוי למצוי בחייהם, לאור ההבנה שבתוכם מצויים כל הידע, היכולות והמשאבים הדרושים כדי לחולל את השינוי הרצוי. למרות שהם מצוידים היטב בכל הדרוש כדי להשיג את מבוקשם זה לא תמיד מתקיים בפועל. כך קורה פעמים רבות שמטפלים בנשמה משגשגים באחד מהתחומים וסובלים באחרים כגון: הצלחה בקריירה אך חוסר מימוש של זוגיות וכד'.
• חוסר יציבות – מטפלים בנשמה נוטים לסבול מחוסר יציבות באחד או יותר מהתחומים הבאים: במצב הרוח וברמת ההתלהבות והמחויבות לדרכם, בבריאות הפיסית, ברמת האנרגיה, במצב הכלכלי ועוד. מטפלים בנשמתם נוטים להיות קוטביים – יום אחד הם חדורי התלהבות, מוטיבציה ומוכנות לעשות וליצור וביום אחר זה מתרסק ונעלם כלא היה, והם עלולים לחוות חוסר ביטחון, ביטול עצמי, ייאוש ואפסיות.
• חוסר התמדה – מטפלים בנשמה נוטים לחוות חוסר התמדה בדרכם בעקבות ספק עצמי, אובדן אמונה בעצמם, בבני בריתם ובבורא עולם. חוסר ההתמדה נובע מחוסר מרחב פנימי מקורקע, יציב ומציאותי.
• הערכה לקויה – מטפלים בנשמה נוטים לחוות הערכה עצמית נמוכה מידי ביחס לגודלם האמתי כנשמה והערכה לא מדויקת של הזולת, הסביבה, מצבים והזדמנויות. הם ניחנו ביכולת מופלאה לראות את האור והטוב באחרים, לחמול אותם ולסלוח להם, אך ביכולת מצומצמת להיות טובים ומתוקים באופן זה כלפי עצמם.
• פיזור וחוסר מיקוד – צחוק הגורל הוא שלמטפלים בנשמה יש עולם פנימי עשיר, רויי ברגשות, מחשבות, רעיונות, רצונות וכד'. אך פעמים רבות הם לא מבינים את זה או בטעות רואים בעושר הפנימי הזה הצפה מטרידה, חיסרון ולא מתנה ויתרון. זאת, מכיוון שהם לא יודעים איך להפוך את העושר הפנימי שלהם לאורח חיים שמשפיע מטובו גם עליהם. אחד האתגרים שלהם בנושא הוא לפתח כושר החלטה, בחירה ומיקוד גדולים מהממוצע, בהתאם.
לעומתם, אנשים שאינם מטפלים בנשמה, הם בעלי יכולות מצומצמות יותר ולכן הם עומדים בפני מבחר אפשרויות מצומצם יותר. זאת הסיבה שכביכול קל להם יותר להחליט, לבחור ולהתמקד. אחת הטעויות הנפוצות שעושים מטפלים בנשמה, כאשר הם מבקשים להתמקד היא שהם פונים למטפלים מוגבלים מהם ביכולותיהם במקום למטפלים בנשמה שניחנו ביכולות רב חושיות מפותחות משלהם.
זאת גם אחת הסיבות שמטפלים בנשמה יכולים לפנות לכל הטיפולים, המטפלים והשיטות שקיימות, להיעזר בהם באופן חלקי, אך עדין להישאר תקועים.
הסיבה השנייה לכך היא שפעם שהם מצאו מטפל בנשמתו בעל ניסיון ויכולות רבות מהם, הם עלולים לחוש פחד להיות תלויים בו או חשש שהוא אנושי מידי ולפרוש באמצע תהליך במקום להתמיד בו.
• בדידות – מטפלים בנשמה נוטים להאמין שהם יסתדרו יפה לבד ושהם אינם זקוקים לעזרה, כי הרי הם כל כך כישרוניים ומסוגלים, אך האמת היא שאחד התיקונים הגדולים שלהם הוא דווקא בדיוק ההיפך – להעז להודות בעובדה שהם אמנם ניצוץ אלוהי בגוף אדם, אבל לא האלוהים בעצמו, שהם יצורים חברתיים ושעל מנת לצמוח הם חייבים לדעת לקבל תמיכה, עידוד ועזרה מאחרים ולא להתמודד עם הכל לבדם.
עצם הבחירה של מטפלים בנשמה להיות בעצמם מטופלים, מאובחנים, נועצים, מתאמנים ותלמידים כשלעצמה מהווה 90% מהדרך שלהם להחלמה מסינדרום הסנדלר הולך יחף. במילים אחרות – למטפלים בנשמה חשוב להיות בזוגיות ובקהילה וחשוב להם לקבל ליווי אישי וקבוצתי בקהילות.
השליחות שלי כלפי אנשים שהם "נשמות עתיקות"
השליחות שלי היא לעזור לכמה שיותר "נשמות עתיקות", ברחבי הארץ והעולם להתעורר, להתחזק ולהיות שותפים במעשה הבריאה, ללא הבדל של גזע, מין, דת, לאום, יכולות, משאבים וכדומה.
זאת, כדי שיצליחו לצאת מאחורי הקלעים של המין האנושי, לצעוד אל קדמת הבמה ולהוביל את עצמם ובתחומם לחיים של שמחה וצמיחה מתמדת לכל – ברמה האישית והקולקטיבית.
בימים טרופים אלה, בהם אנו מתמודדים עם כל כך הרבה אתגרים אישיים וקולקטיבים בעולם, בכל כך הרבה חזיתות, הסיכוי היחיד שלנו להגיע לשינוי מהותי הוא מתוך שמחה.
כי שמחה מהווה תדר גבוהה שבו ניתן להפוך חלומות למציאות, מעל ומעבר לכל דמיון. מעבר לכך, תכל'ס, ברמה הכי פרקטית שיש – שמחה היא הדבר היחידי שמעיר אותנו בבוקר ומוציא אותנו מהמיטה בהתלהבות גדלה והולכת להתמודד עם כל דבר שניראה בלתי אפשרי וחסר סיכוי.
כך שעיסוק בהרחבת השמחה בתוכינו ומסביבנו לא מהווה מותרות, אלא קרש קפיצה הכרחי לקיום ולהישרדות שלנו ולשינוי המצב האישי והקולקטיבי בכל נושא.
השימוש בכלים הרב חושיים נועד לעזור לך כ"נשמה עתיקה" להפוך את הרגישויות שלך מחולשות לעוצמות, לתעל את האכפתיות שלך קללה לברכה ולהמיר את החופש שלך מתכונה שמקשה להשתתף במעשה הבריאה לתכונה המייצרת משמעת פנימית.
להיות בצמיחה ושמחה מתמדת, גדלה והולכת
היקום נמצא בצמיחה מתמדת, גדלה והולכת וכך גם אנחנו, כחלק מהיקום. כאשר אנחנו מתמסרים לצמיחה המתמדת הזאת על בסיס יומיומי, ברמה האישית והקולקטיבית, אנו חווים שמחה גדלה והולכת בכל התחומים, בתוכנו ומסביבנו.
אך כשאנחנו רודפים כמו משוגעים אחרי ההישג הבא שלנו, מתוך אמונה שכשנצליח לאחוז בו חזק ולא ניתן לו לזוז נחווה אושר, האושר מתרחק מאתנו.
זאת, מכיוון שבמקום להיות בצמיחה מתמדת, אנו חונקים את אנרגיית החיים והפכים אותנו במו ידינו לסטטית, קפואה ומקובעת.
לכן, ההפסקות בצמיחה הן אלה שמסבות לנו כאב, גורמות לבעיות ויוצרות תקיעויות. לעומת זאת, כשאנו בצמיחה מתמדת "הכל טוב", גם כשאנו מתמודדים עם אתגרים.
כך שמעבר לתוצאות שאעזור לך להשיג, המטרה שלי היא להעניק לך דבר עוד יותר גדול מזה שאותו באת לקבל ממני.
זאת מתנה יקרה מפז, שתישאר שלך לעד – כלים פרקטיים פשוטים, קסומים ויעלים, שהשימוש בהם על בסיס יומי יאפשר לך להיות להיות בצמיחה ושמחה מתמדת, גדלה והולכת.
זה לא אומר שלעולם לא תהיה לך חוויה של קושי, תקיעות וסבל, אלא שיהיו לך הידע והכלים המתקדמים והיעילים ביותר על הפלנטה (החושים שלך) לצאת מקושי במקסימום קלות, מהירות ויעילות ולשוב לחוות שמחה וצמיחה מתמדת.
כאמור, הכלים הרב חושיים יאפשרו לך לחקור, לגלות ולממש את עצמך כאן ועשיו – בכל נושא, בכל מצב ובכל מקום, מתוך חיבור וקשב מדויק לעצמך ולאחרים במקביל.
וכל זה, בדרכך הייחודית ומתוך עונד – בנינוחות, קלילות והנאה.
מזמינה אותך ללחוץ על הסרטון הבא, כדי לקבל הצצה לתהליך שעברו איתי אנשים שהם "נשמות עתיקות":
השירותים שאני מעניקה
- ליווי אישי ו/או עסקי (אחד על אחד בטלפון) – הדרכה מדויקת, מקיפה ומעמיקה, באמצעות קריאת הילה והילינג רב חושיים (על חושיים וחושיים), הכולל אבחון, ייעוץ, טיפול ואימון.
- הנחיית קבוצות – עקרונות, מודלים וכלים רב חושיים (על חושיים וחושיים) של שיטת פלא צ'רי שפיתחתי לצורך שימוש עצמאי ולעזרה לזולת. זאת, במסגרת קורסים וסדנאות, הרצאות, כנסים, סמנרים וימי עיון בארץ ובעולם.
תחומי הליווי האישי והנחייה הקבוצתית
- התפתחות אישית: לאנשים שרוצים עזרה ביצירת שינויים מהותיים בתחום הפרנסה, תקשורת, מערכות יחסים, בריאות, מודעות וכד'.
- צמיחה מקצועית: לאנשים שרוצים לגלות ולממש את שליחותתם המקצועית ולקבל תגמול הולם (משמעות, סיפוק והנאה וכסף) – מיועד לשכירים ולעסקים קטנים, בינוניים וגדולים.
- הכשרה מקצועית: לאנשים שרוצים ללמוד את שיטת פלא צ'רי ולעשות בה שימוש בהתאמה לשליחות שלהם.
איפה אני נמצאת ואיך מגיעים אלי
א. הנחיה קבוצתית
- מסלול פיסי – בסטודיו בזכרון יעקב + תוכן דיגיטלי (להאזנה מהמחשב והטלפון הסלולארי שלך) + מענה יומי בפורום תלמידים סגור.
- מסלול אינטרנטי – תכניות בשדור חי באינטרנט (להאזנה מהמחשב והטלפון הסלולארי שלך) + מענה יומי בפורום סגור תלמידים בפייסבוק.
- מסלול דיגיטלי – תכניות אודיו, (להאזנה מהמחשב והטלפון הסלולארי שלך) + מענה יומי בפורום סגור תלמידים בפייסבוק.
ב. ליווי אישי
בשיחה טלפונית + תכניות דיגיטליות (להאזנה מהמחשב והטלפון הסלולארי שלך) + מענה יומי בפורום סגור תלמידים בפייסבוק.
איך היגעת לזה – החזיון והחזון
החיזיון
למסע הרוחני שלי בשנת 1977, בהיותי בת 12 בעקבות חזיון שחוויתי. הוא היווה מענה למגוון אתגרים שאיתם התמודדתי עד אז מבחינה בריאותית, רגשית, חברתית ומנטלית. במהלך החיזיון הבנתי מה גרם לי להרגיש תקועה וחסרת סיכוי להצליח בנושאים שהעסיקו אותי אז, כמו למשל לימודים, חברים, ספורט, בריאות וכדומה, מה עלי לשנות מכאן ואילך ואיך.
התובנות העלו אותי על דרך של חקר, גילוי, פיתוח ויצירה של מה שהפך להיות הרבות הימים "שיטת פלא צ'רי" וגילו לי לשם מה היגעתי לכאן. כלומר, מהי השליחות שלי לחיים, בכל התחומים – אישי, רוחני ומקצועי.
בעקבות גל של מתעניינים בשינויים שערכתי בחיי ובקשות מאנשים רבים שפנו אלי כדי שאעזור להם לעשות שינוי גם בחייהם מצאתי את עצמי פותחת קליניקה 1988 בהיותי בת 22 שבה הענקתי אבחון, ייעוץ, טיפול ואימון. מאוחר יותר, בשנת 1992 התחלתי להנחות קבוצות. את הידע, העקרונות, המודלים והכלים שאני מפתחת במשך השנים אני מכנה היום "שיטת פלא צ'רי".
התלמידים שלי הם אנשים שרוצים לחיות חיים מלאי משמעות, סיפוק ושמחת חיים ולעשות את זה בנינוחות, קלות והנאה ומתוך חיבור וקשב מדויק לעצמם ואחרים.
החזון
החזון שלי להרחיב את השפע בעולם בכך שאני עוזרת לאנשים לתת ולקבל את מה שהם באמת רוצים ויכולים בחופשיות, התלהבות וביטחון. התפקיד שלי הוא להעיר את הורי המין האנושי – הנשמות העתיקות לקחת מנהיגות על עצמם ולהוביל בתחום בכל תחומי החברה: חינוך, כלכלה, בריאות, עסקים, אומנות, פוליטיקה, מדע, אקדמיה, ביטחון, רוחניות, דת וכד'.
המשימה שלי היא לקרוא להם לצעוד אל לקדמת הבמה של האנושות לסייע להם לצאת לאור במלוא הדרם, למענם ולמען הבריאה כולה. מטרתי היא לעזור לך לחוות יחסי גומלין בריאים ומאוזנים בין נתינה וקבלה המתקיימים באופן טבעי, זורם ושוטף, כדי לאפשר לך חוות שפע האישי וקולקטיבי מתוך הטובה העליונה – שלך ושל הבריאה כולה.
להקשיב לחושים שלך
השיעורים הפרטיים והקבוצתיים שאני מנחה עוסקים בגילוי, הריפוי ומימוש עצמי, באמצעות תהליכי אבחון, ייעוץ, טיפול ואימון רב חושי (על חושי וחושים).
ההדרכה נערכת באמצעות קריאת הילות והילינג רב חושיים (על חושיים וחושיים). כלים אלו מסייעים לאדם לצור חיבור, שלום ושיתוף פעלה בין חלקיו השונים (גוף, נשמה וכד'), בין האדם לכל תחומי חייו (אישי, רוחני ומקצועי) ובין האדם לשאר יושבי תבל, הבריאה והבורא.
מטרת התהליך היא לעורר הכרה, הערכה ואישור – של עצמכם וזולתכם. מצב תודעתי זה מאפשר להם לחיות בשלום, שלמות ושיתוף פעולה (במקום מאבק ומלחמה) עם עצמם והעולם.
תכני השיעורים איתי לא מבוססים על תורות, תיאוריות, פילוסופיות או מסורות. אלא נובעים מהחיים עצמם – שלי, של תלמידי ושל הסביבה בה אני חיה – כדור הארץ והיקום ומההתבוננות שלי בכל אלה מהעיניים הרוחניות שלי, באמצעות קריאת הילות והילינג רב חושיים.
קריאת ההילות וההילינג הרב חושיים (על חושיים וחושיים) – פרי חזיון שחוויתי
קריאת ההילות וההילינג הרב חושיים (על חושיים וחושיים) הם פרי מחקר ופיתוח רב שנים שערכתי (ועדין עורכת) בנושא, המבוסס על מידע איליו נחשפתי במהלך חזיון שחוויתי ב- 1977, בהיותי בת 12 ואשר אני חוקרת ומפתחת מאז.
נולדתי ב- 1965, במושב כפר קיש שבגליל התחתון. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי ילדה רגישה, מופנמת וסקרנית וחוויתי את העולם באופן רב חושי (על חושי וחושי), תוך כדי שאני מודעת לא רק לחיים המתגלים דרך חמשת החושים, אלא גם לחיים שמעבר להם – לעולם העל חושי. הייתי מודעת לאנרגיות – חשתי, ראיתי וקראתי אותם, הייתי ערה לנשמה בכל דבר ביקום – בחי, בצומח ובדומם, ניהלתי מערכות יחסים עמוקות ותקשורת חופשית עם מלאכים ופיות, צמחים, בעלי חיים אבנים, וכדומה, וכמובן עם אלוהים.
לצד האור הרב שנחשפתי איליו בעולם הייתי ערה מאוד לחושך שבו – לכאב , לסבל ולקושי. חוויתי את העולם באופן רב עצמה כאשר כאבו היה כאבי ושמחתו היית שמחתי. דאגתי. דאגתי לעתיד המין האנושי שנראה היה במצוקה גדולה. אחד הדברים שהכאיבו לי במיוחד היה הפער שקיים בחייהם של אנשים – בין המצוי לרצוי, בין האמת הפנימית לחיצונית ובין הכוונה שבלב, המילה והמעשה והעסיקה אותי השאלה – איך סוגרים את הפער הזה וחיים מתוך יושרה פנימית ולפי צו הנשמה ורחשי הלב.
את הליווי הראשון באמצעות קריאת ההילות והילינג ערכתי ב1970, בהיותי בת 5. זה קרה בסלון של בית הוריי לאישה שבאה להתייעץ עם אבא שלי, אלימלך שפי ז"ל. הוא היה איש קסום – חכם, תכליתי ועניו, שהיווה מוקד עליה לרגל לאנשים מכל רחבי הארץ, אשר הגיעו איליו כדי לקבל ממנו ייעוץ והכוונה, ולא בגלל השכלתו (כי הוא בקושי סיים תיכון אם בכלל?!), אלא בגלל אופיו. נהגתי להסתובב אתו כמו שוליית הקוסם.
האישה הראשונה שליוויתי הגיעה באותו יום להתייעץ עם אבא, אך הוא הצביע לעברי וביקש ממני ש "אדבר" אתה. "תגידי לה מה שאת רואה" היה ההנחיה היחידה שקבלתי ממנו בנדון. שנינו לא ידענו אז שקוראים לזה "קריאת הילות והילינג".
למרות שאבא נהג לשתף אותי בייעוץ שערך ולשאול לדעתי, באותם ימים, מלבדו ומלבד אימא לא הכרתי מבוגרים שדברו על נושאים הללו וגם לא היו ילדים שאיתם יכולתי לשתף בשאלותיי, חוויותיי ובתפיסתי את החיים.
כשהבטתי בעיני המביטים בי לא אחת ראיתי שהם רואים בי מוזרה ותימהונית, דבר שלא עורר בי חשק רב להתרועע איתם, במיוחד מאחר שזכיתי לגינוי, לעג וחרם מהם, לא פעם. כך מצאתי את עצמי בודדה, כאשר את רוב זמני ביליתי עם קומץ חברים מצומצם ביותר בגילי.
מרבית חבריי היו אנשים מבוגרים ממני בהרבה ועם יצורים מעולמות אחרים (מלאכים, פיות, בעלי חיים, צמחים וכדומה). בנוסף, כל ניסיון שלי להתאים את עצמי לסטנדרטים המקובלים כדי לזכות בחברים נחל כישלון, עד כדי כך שהתחלתי להאמין שאני "לא מוצלחת" – לא בלימודים ולא בחברה. הדבר הסב לי סבל רב ולימים השפיע לרעה על מצבי הרגשי והבריאותי.
אני מזמינה אותך לקבל ממני ליווי אישי ו/או קבוצתי ולהשתתף בקורסים ובסדנאות שאני מנחה. הנה הפרטים.
אני מעניקה ליווי אישי ועסקי ליחידים ולקבוצות ברחבי בישראל ובחו"ל ומנחה קורסים וסדנאות בשלושה מסלולים:
- מסלול להתפתחות אישית – הגשמת חלומות בתחום הפרנסה, תקשורת, מערכות יחסים, בריאות וכד'
- מסלול לצמיחה עסקית – הגשמת חלומות לבעלי עסקים (קטנים, בינוניים וגדולים), לאנשים שרוצים להקים עסקים ואנשים שרוצים לגלות ולממש את שליחותם המקצועית.
- מסלול להכשרה מקצועית – לאנשים שרוצים ללמוד את שיטת פלא צ'רי ולפתח עסק עצמאי לבד או בשיתוף פעולה איתי.
הליווי נערך באמצעות שיטת פלא צ'רי, עקרונות, מודלים וכלים שהיא מציעה.
אני מזמינה אותך להשתתף במיזמים קהילתיים, שאני מובילה:
מיזם "לזכור ולצמוח"- (משנת 2003) – טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה שמטרתו לעבור מתודעת לזכור ולא לשכוח לתודעת לזכור ולצמוח.מיזם "שלום בלב" (משנת 2003) – טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל וקורבנות האלימות שמטרתו היא להרחיב את השלום בתוכנו וסביבנו כיחידים וכחברה.
מיזם "פלנטרי הילינג" (משנת 1991) – מעורבות בעולם תוך נתינה וקבלת של מנת חלקינו בו בענווה במסגרת מיזם זה נערכים מפגשי קריאת הילות והילינג פלנטריים לנושאים בוערים על סדר היום הארצי והעולמי כגון אסונות, משברים ודילמות ממלחמת לבנון, שחרורו של גלעד שליט, השריפה הנוראה ביערות הכרמל, ריפוי אימא אדמה, ועד למחאה הכלל עולמית למען צדק חברתי.
להיות אנושיים ואלוהיים בו זמנית – בנימה אישית
נשואה מ1991 לאלישע וולפין, המשמש כרב (קונסרבטיבי) נדיר בחכמתו, ואימא של ליהונתן המופלא. מגדלת באהבה מגוון בעלי חיים (חתולים, אוגרים, תוכים וכד').
גרה בחיק הטבע ומחלקת את חיי בהרמוניה בין הענקה לעצמי דרך השקעה בצמיחה רוחנית, בבריאות ובתחביבים שלי לבין טיפוח בית, משפחה וזוגיות, גידול בני המדהים, חברים ותחביבים, לצד מעורבות חברתית וטיפוח קריירה מרתקת, אהובה ומספקת.
מרגישה ברת זכות להיות בחיים, לצמוח דרך האתגרים שבדרך, לשתף ולהשתתף עם שאר בריאות את מלאכת הבריאה.
החזון שלי לחיים הוא להיות ניצוץ אלוהי תם וטהור בגוף פיסי אנושי. אין לי שאיפות להיות "גורו" – מוארת, מושלמת ויותר מאחרים, אלא בדיוק ההפך – אני שואפת לקבל את אנושיותי בשמחה, התלהבות והוכרת תודה ולהתייחס אליה בחמלה, קלילות ושעשוע.
זה מה שיש לי להציע לכם – ללמוד להיות אנושיים ואלוהיים בו זמנית. כי זה אנושי להיות אלוהי ואלוהי להיות אנושי.
17 תגובות לפוסט “אודות”
בקיאות כותבים ב- א' ולא ב- ע'
נהדר, מקסים. אני כבר לא כל-כך זוכרת איך "הגעתי" אלייך, אבל זה גם לא משנה.
העיקר שהגעתי. נהנית לקרוא את שאת כותבת וללמוד.
תודה רבה!
רונית שלום אני מרגישה שאני צריכה עזרה, ולכן אני פונה אלייך מאוד התרגשתי לקרוא אודותייך איך התפתחת מאז היותך ילדה רגישה ומיוחדת ועד היום שאת בוגרת וצועדת בדרך המקסימה שבחרת לך אני מעוניינת שהפנייה אלייך תהיה אישית ולא פתוחה לכולם לכן ברצוני לדעת איך אפשר לפנות אלייך בדרך אישית תודה לך מראש ויום נפלא נעמה. אשמח לדבר איתך בטלפון .
הי נעמה,
תודה על פנייתך אלי.
אשמח לעזור לך.
לשם כך בבקשה עשי את שני הצעדים הבאים:
א. עייני בהסבר הנרחב על הליווי האישי שאני מעניקה באמצעות קריאת הילות והילינג,
הוא יענה לשאלותייך בנושא. הינה הלינק: http://www.the3i.co.il/?page_id=1732
ב. בתום העיון שלך בהסבר ועל מנת לתאם לך מועד פגישה איתי בבקשה סמסי לי ל3892046 – 052 ואשוב אלייך בהקדם האפשרי
תודה ויום נעים
רונית
רונית בקר טוב,
השעה היא לפנות בקר,כרגיל ההשקמה שלי היא לפני שהתרנגולות קוראות לנו.הבקר הזה אחרי שפניתי אליך אתמול , בsms ;והשארתי לך הודעה ,
חזרת אלי ושוחחנו ארוכות ,היה לי הרבה חומר למחשבה,
התעוררתי כרגיל מוקדם ,אבל לא כהרגלי,אחרי השקמה אני
מעביר ציחצוח ושטיפה, התישבתי לעין בבלוג שלך ולקרא בו, ולמרות שחשבתי שאני מכיר אותך די גילתי המון דברים מענינים וחדשים לי. אני
מודה שעשית לי משהו לחיזוק, למרות שאני אדם מאמין ומשתדל למצוות,ובבקר אחריהתארגנות אני קורא פרק תהילים, ואת התיקון הכללי.והנכת תפילן,הבקר פניתי ישר לבלוג שלך.
תודה ,תודה,חיבוקים,ונשיקות הרבה אהבה.
ממני יעקב לינדנפלד-שפי
רונית בקר טוב,
השעה היא לפנות בקר,כרגיל ההשקמה שלי היא לפני שהתרנגולות קוראות לנו.הבקר הזה אחרי שפניתי אליך אתמול , בsms ;והשארתי לך הודעה ,
חזרת אלי ושוחחנו ארוכות ,היה לי הרבה חומר למחשבה,
התעוררתי כרגיל מוקדם ,אבל לא כהרגלי,אחרי השקמה אני
מעביר ציחצוח ושטיפה, התישבתי לעין בבלוג שלך ולקרא בו, ולמרות שחשבתי שאני מכיר אותך די גילתי המון דברים מענינים וחדשים לי. אני
מודה שעשית לי משהו לחיזוק, למרות שאני אדם מאמין ומשתדל למצוות,ובבקר אחריהתארגנות אני קורא פרק תהילים, ואת התיקון הכללי.והנכת תפילן,הבקר פניתי ישר לבלוג שלך.
תודה ,תודה,חיבוקים,ונשיקות הרבה אהבה.
ממני יעקב לינדנפלד-שפי
יעקב, דודי היקר והאהוב,
"אין נביא בעירו" נכון רק כאשר תושבי העיר מסרבים לראות בו נביא, המביא להם מכל טוב – לפי שליחותו.
הנביא תמיד נמצא שם, עבור בני עירו, עד שהם מכירים בו כנביא.
אתה הרי יודע, שאחיך (אבא שלי, אלימלך שפי ז"ל) היה נביא בעירו – בדרכו שלו,
ואני, ממשיכת דרכו, נביאה בדרכי שלי.
אני מודה לך על כך שאתה רואה אותי
מכיר ומוקיר אותי על מי שהינני
נביאה בעירך
חשוב לי שתדע שאני תמיד כאן אתך ובשבילך,
כשתרצה.
מחבקת אותך בדמעות של התרגשות
ומאחלת לך שבת שלום
זכיתי
באהבה
רונית
היי רונית, ערב טוב.
לאחר לבטים רבים ולאחר ימים רבים שאני קוראת אותך ושומעת אותך, ומתחברת כמעט לכול מילה,כוונה, משמעות וכו.
עם כול הקושי שלי להודות בפנייך ובעיקר בפני עצמי (דימוי עצמי,חוסר ביטחון), אני משוכנעת שאני נשמה עתיקה ואם היה לי ספק המאמר האחרון נעץ את המסמר האחרון.
אז ברור לי שמשהו חסר לי,בתוכי, או אולי טרם מצאתי, ואני חייבת לציין שכבר שנים רבות בחיים אלו אני בחיפוש , לומדת דברים, מטמיעה,מנסה ,צומחת גדלה,ועדיין משהו חסר….
אז מדגדג לי מאוד ליצור איתך קשר אישי ואפילו לנסות ייעוץ/לימוד, ואז אני מגלה לצערי שאני מרגישה שכבר אין לי כוחות מנטליים ,פיזיים, כלכליים ,שוב ושוב לבוא לייעוץ ללמוד וכול היוצא מכך.
מעבר לנאמר קודם, לא איבדתי את האמונה בבורא עולם, לא איבדתי את הידיעה ,לא איבדתי את הרצון, ועל מנת להרגיע את עצמי אני תמיד אומרת , "אם מחר אמות וזה מה שהשגתי הספקתי אז דיינו ,משום שגם השגים אלו לעומת נקודת ההתחלה שלי מדהימים.
יחד עם זה בחלום שלי בחזון שלי אני כבר אמורה להיות במקום אחר ואז שוב מוצאת את עצמי עדיין מחפשת עדיין לומדת ואני כבר מותשת.
אני יודעת שאין דבר כזה סוף ללימוד ולהתפתחות אבל עדיין משהו חסר לי….והמשהו הזה מציק לי ,מדיר שינה, ומערבב את הבטן והכי כואב מה זה המשהו הזה?…?..
והאמת לא ממש ברור לי לאן מוביל מה שכתבתי לך, ולמה כתבתי לך? רק חשבתי אולי כנשמה עתיקה שמצאה את מקומה לנשמה עתיקה אחרת שקצת הלכה לאיבוד!!!!!!!!!
שלום רות,
הצעד הראשון ביצאה מהתקיעות שאת חווה
היא להבין את העקרון הבא:
נשמות צעירות כובשות ידע (שהובא על ידי העתיקות), משתמשות בו וממחזרות אותו.
לעומתן, נשמות עתיקות מייבאות ידע, חוקרות ומפתחות אותו, משתמשות בו, חולקות אותו עם העולם (זו עם זו ועם צעירות מהן),
מניחות לו וממשיכות לייבא ידע רלוונטי ועדכי נוסף,
וכך הלאה והלאה והלאה, ללא הפסקה,
כל ימי חייהן.
אחרת הן עוזרות את מעגל השפע והזרימה
ו… נתקעות.
אני אומרת שלום לנשמה העתיקה שהינך,
ומתבוננת בשאלה שלך באמצעות קריאת הילות
ורואה שנתקעת מכיוון שבטעות נהגת כנשמה צעירה ולא כעתיקה.
בשלב מסויים הפסקת לייבא ידע והתחלת למחזר.
לכן, אני מזמינה אותך ללמוד להתנהל כנשמה עתיקה
כלומר, ללמוד לייבא, לחקור, לפתח והשתמש בידע שלך בזמן הווה
ולחלוק אותו בחופשיות עם העולם.
עוד על כך בשיעור הפתוח שערכתי לאחרונה בנושא.
הינה הקישור: http://www.the3ischool.com/dreams-2013-edition-the-movie
בבקשה כתבי לי בתחתית הסרט מה דעתך עליו
תודה והאזנה נעימה
רונית
היי רונית
במסגרת ההתבלבלות שלי פיתאום אני מגלה שהקורס התחיל ואני מאוד מאוד מעוניינת להצטרף, אני מקווה שעדיין יש אופציה כזו.
וזה מחבר אותי לסרט, בקלות יכולת לדבר עלי בסרט בגוף ראשון כולל שמי משום שאני מרגישה ורואה שזה אחד לאחד מה שקורה לי, ולכן אני מעונינת לעשות לזה סוף, ולקחת שליטה על האנרגיה שלי, על חיי, על ייעודי.
מקווה שתאפשרי לי לעזור לעצמי ולהצטרף.
מחכה לתשובתך.
כולכם ילדי האור
רק אור ואהבה
בלב ובנשמה
שלום רב,
יום השואה והגבורה מעלה רגשות והרהורים קשים על האדם.
בדרך כלל, מדברים, מספרים ומשדרים על הסבל בגטאות, על ההשמדה במחנות ההשמדה, על הרג אנשים וילדים ביריות, ברעב ובתליות.
גם על פרטיזנים.
על קורבנות ועל גיבורים.
יש לא מעטים, שלא היו במחנות השמדה, גם לא בגטאות, גם לא בפרטיזנים.
הם ברחו, בזמן.
חלק מהם, למרות הבריחה, סבלו מאוד.
סבלם היה תוצאה ישירה ועקיפה לגייסות היטלר.
הם לא היו גיבורי קרב, סתם אנשים פשוטים
שרצו רק לחיות כבני אדם.
משפחתי היא אחת מאלה.
בקובץ המצורף אני מעלה את הסיפור שלהם.
גם לזכר כל אלה שלא "זכו" לאזכרות לסבלם.
בתקווה שאולי האנושות תלמד משהו מכך…
מוטי
><
אנשים פשוטים שרצו לחיות או צוריק גאייעט אקוזע / מוטי לקסמן, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשע"ג.
"צוריק גאייעט אקוזע", לאחור הולכת עז, באידיש.
איני יודע מי מכם ראה עז ממשית ולא רק בצלחת.
בכל אופן, בילדותי ראיתי גם רעיתי עזים וגדיים ואף פעם לא נתקלתי בעז, לא בגדי גם לא בתיש שהולכים או מקפצים אחר הזנב ולא אחר הראש…
ובכל זאת, אמי אמרה לי יותר מפעם אחת, "צוריק גאייעט אקוזע"!
אני מניח שגם היא לא סברה, שתנועת העזים היא אחר הזנב.
אבל, חובה עלי לדייק, "צוריק גאייעט אקוזע", היה רק חלקה הראשון של האמירה של אמי.
האמירה הזו, בוטאה לא במטרה לחולל שינוי בתנועות בראשית, אלא כדי להבליט את החלק השני של האמירה, "בן אדם הולך קדימה".
אמי חזרה גם הדגישה בעיקר את החלק השני.
מה עורר אותה לאמץ ביטוי לשוני זה?
הכל התחיל בעשור הראשון של המאה העשרים.
אמי שיינדל
הייתה בת לכורך ספרים, אבי שמואל היה סטעפער, מעבד עורות של בעלי חיים לתפירה ולתיקון נעליים, לעטיפות ספרים ועוד.
שניהם נולדו וגדלו בשתי עיירות קטנות בדרום פולין, אבא Wojslawice ואמא Grabowiec.
עיירות בדרום מזרח פולין בערך 200 ק"מ דרומית לוורשה וללודג'
בין לובלין לבין חלם.
היו אלה עיירות כפריות קטנות, עיירות שתוארו על ידי שלום עליכם גם על ידי מנדלי מוכר ספרים.
כפרים חקלאיים, עם אנשים פשוטים.
לא היו שם גדולים בתורה, למרות העיר לובלין הקרובה על הישיבות שבה.
הם גם לא הפגינו שם חכמה מיוחדת למרות קרבתם לעיר החכמים, חלם.
למרות זאת, אמא שיינדעל הצטרפה לתנועת "פועלי ציון", תנועה ציונית סוציאליסטית.
אולי בהשפעת האח הצעיר, יאנקעל, שכבר עלה לפלשתינה והיה בין מקימי קיבוץ גבעת השלושה.
אמא שיינדעל, השתתפה בפעילות התנועה, גם בערב ריקודים.
האמא שלה, סבתי פערעל-דבורה, כעסה מאוד, ופעם משכה את אמי בשערותיה הביתה.
זה היה, כנראה, הקש ששבר את גב הגמל.
אמי החליטה לעזוב את העיירה ולעבור ללודז', העיר הגדולה, שם כבר גרה אחותה הבכורה פריידעל.
היא וחברה שלה, שכרו חדר קטן, ועבדו בתפירה.
פחות או יותר באותו זמן, עזב אבא שמואל, את אורח החיים הישן, גם את נוהגי ומצוות הדת.
גזז פאות, הסיר כובע, ואף התלבש כאיש מן היישוב.
הוא נסע ללודז', לבקר את אחותו הגדולה צ'רנע שם התקיימה מסיבה ברכת הדרך לאחיו עזריאל שנסע לפלשתינה.
באותה הזדמנות הציע קרוב של משפחת אבא, לשני הצעירים, שנטשו עיירות, להיפגש.
הם נפגשו, אבא שמואל הסטעפער ואמא שיינדעל התופרת.
האם הייתה זו אהבה ממבט ראשון?
אי אפשר לדעת.
הם נישאו, ולמדו לאהוב זה את זו וזו את זה עם השנים, אהבה אמיתית.
לא היה להם כסף להביא לחתונה גם את ההורים שלהם, אבל היה שמח, ולפי המסופר, הם והאורחים רקדו כל הלילה.
משפחה חדשה.
אמא שיינדעל המשיכה בעבודות תפירה, גוזרת על פי תמונות מג'ורנלים ותופרת.
אבא שמואל עבד בחנות לסיפוק עורות לנעליים.
אבא היה עובד מקצועי ומאוד מהימן.
הסנדלים והסוחרים החלו להכירו, עודדו אותו לפתוח חנות משלו.
כך הוא עשה.
חדר אחד היה חדר משפחה, השני היה חנות.
ויהי היום, סנדלר פולני קנה עורות שילם והלך.
אבא שמואל גילה מהר שהסנדלר שילם יותר מידי.
אבא לא היסס, לקח את תשלום היתר ורץ לחפש את הסנדלר.
הוא מצא אותו באחד הרחובות.
הסנדלר הופתע, "שילמתי לך מעט מידי?"
"להיפך, שילמת יותר מידי, הנה ההפרש", ענה אבא שמואל.
הסנדלר לא האמין למשמע אוזניו.
אבל, ללא פייסבוק, גם ללא טויטר, המעשה התפרסם מהר בין הסנדלרים, גם בין צרכני העור.
ידעו, שמואל לקסמן הוא סוחר ישר והגון.
המסחר בחנות גבר, הפדיון עלה.
אבא רצה ילדים.
נולד הבן הבכור, פנחס שמו, על שם הסב, האבא של אמא שיינדעל.
פנחס נולד במשקל של 3.55 ק"ג, עם פלומה של שיער בלונדיני. עיניים כחולות פקוחות לרווחה אל העולם החדש שפתאום נתגלה, לאחר היציאה מחשכת הרחם. וגם חיוך מתוק מלוא השפתיים.
שלוש נשים פנקו אותו, שתי אחיות של אמא שיינדעל ואחות של אבא שמואל.
פנחס לא רצה לאכול, סחבו אותו בידיים. חיפשו לו בננה, הוא מקבל בננה, פרי נדיר.
אכן, פנחס היה מפונק, אבל התפתח יפה.
בינתיים הפדיון בחנות העורות עלה.
מישהו ייעץ למכור חומרים לתיקון נעליים בסביבה של פולנים.
כך עשו.
ברח' ז'בושה פתחו חנות.
סוחרים גדולים האמינו באבא.
פנחס הבכור גדל והתפתח יפה.
אבא שמואל אהב מאוד לטייל עם הבן הבכור, פנחס, ברחובות לודג'.
שנתיים חלפו מהר, ובטנה של אמא שיינדעל התחילה שוב מתכדרת.
בבוא הזמן, היא ילדה במזל-טוב בן נוסף, הערשעלע, גם על ראשו נראתה פלומה של שיער בלונדיני רך.
הוא נקרא, הערשעלע, על שם הסבא של אמא שיינדעל.
בין שני האחים התפתחה אהבה רגישה, למרות השוני באופים. בעוד שפנחעס היה מאוד מפונק, הרי הערשעלע התפתח כילד נעים שאין לו דרישות מיוחדות, אבל הוא היה מלא שמחת-חיים.
בניגוד למקובל, דווקא האח הצעיר השפיע על הבוגר יותר, והם התפתחו לשני ילדים מקסימים.
כעת שני ילדים חמודים, נפלאים.
גדלו, התפתחו ואהבו זה את זה.
נראה שהחיים מביאים רק טוב.
לאחר חג פסח אחד, אמר אבא שמואל: "שיינדעלע שלי, יש לי רעיון, כעת לאחר שחג הפסח עבר כדת וכדין, אני מציע שתסעי לשבוע הבראה ונופש. מגיע לך לנוח קצת".
אמא שיינדעלע הופתעה, זה לא היה דבר כל-כך שגרתי לנסוע לבית הבראה.
"תודה שמואל, אני אנוח בבית, וחוץ מזה מי ידאג לך ולילדים?"
"שיינדעלע, שבוע אני לא אתמוטט. חוץ מזה אחיותיך ואחותי בין כך וכך מטפלות בבנים שלנו. ואני וודאי שלא ארעב. והעיקר, את באמת צריכה לנוח לאחר חג הפסח" השיב באופן נחרץ אבא שמואל.
ואכן, שיינדעלע יצאה להבראה ולנופש לאחר חג הפסח.
היא הספיקה לנפוש רק פעם אחת.
אכן, החיים יפים, הכל, כמו שאומרים, הכל טוב.
מה עוד אפשר לבקש?
צעיר וצעירה, אנשים פשוטים, לא גיבורים, עוזבים עיירות קטנות, מגיעים לעיר הגדולה.
שם נפגשים, נישאים ובעבודת ידיים מקימים בית חם, עם שני ילדים מקסימים.
גם כלכלית המצב נראה טוב, אבא שמואל ואמא שיינדעל הצליחו אפילו לחסוך דולרים.
נראה שהחיים מביאים רק טוב.
רק טוב, מביאים החיים?
מחוגי שעון ההיסטוריה לא חדלו לנוע ולתקתק.
1 בספטמבר 1939.
גייסות היטלר פולשים לפולין.
לא היה זמן רב לשיקול דעת.
ברחוב, התרוצצו אנשים, חבילות בידי חלקם, מזוודות בידי אחרים. רצו לרכבת, גם לעגלות.
הכל היה לוט בערפל, דבר לא היה ברור, רק "צריך לברוח, צריך לברוח מהר".
"קודם-כל הילדים. נשלח את אחותי עם הילדים, הם ייסעו ברכבת מהר לעיירה שלי, לעיירה Wojslawice,שם זה אולי בטוח יותר. ובהמשך נראה", אמר אבא שמואל.
אמא שיינדעל הייתה המומה.
השעון תקתק במהירות רבה.
הילדים הוערו מוקדם, קצת בכו, אבל הולבשו. אכלו משהו. אחותו של אבא שמואל, דודה פולה, התארגנה מהר וארזה גם מזוודה.
אבא שמואל יצא, מצא עדיין עגלון עם עגלה, "בוא הנה, קח אותם מיד לרכבת, הנה קבל יפה" אבא שמואל תחב לידו שני שטרות של כסף.
הילדים היו מבולבלים, בכו אבל לא הייתה להם ברירה.
דודה פולה, שני הילדים והמזוודה היו בעגלה, העגלה נסעה לכוון הרכבת.
אבא שמואל ואמא שיינדעל נותרו עדיין בלודג'.
המצב היה קשה מסוכן, הגרמנים התקדמו מהר בפולין, ובכל מקום החלו "לצוד" יהודים.
"שמואל, תברח גם אתה. הם פוגעים קודם כל בגברים, אני אתארגן ואבוא אחריך" אמרה אמא שיינדעל, למרות שלא היה ברור לה כלל מה זה "אתארגן".
אבא שמואל לא התווכח, לא ניסה להתעכב, כעבור מספר שעות, לקח את המזוודה, שם על גופו שטרות של כסף גם דולרים ויצא בערב. כבר היה קשה למצוא עגלה זמינה. הוא הלך, רץ לרכבת ברגל.
כעת לא היה זמן לחשוב.
הוא נסע.
נמלט.
אמא שיינדעל, נשארה זמן קצר בלודג' לבד.
אולי להציל משהו מהרכוש.
לא הצליחה להציל הרבה, ויצאה בכיוון ל Wojslawice למצוא את שני הילדים.
באור ראשון עם מזוודה לא גדולה, עם שטרות אחדים של כסף, היא מצאה עגלה שהסיעה אותה לרכבת.
עמדו שם אנשים רבים, יהודים, כמעט כולם.
כשהרכבת הגיעה, היא נדחקה והצליחה להיכנס.
שעות הנסיעה עברו מהר. היא הגיעה לתחנה הקרובה לעיירה Wojslawice.
ירדה.
כאשר היא הגיעה ל Wojslawice הם כבר לא היו שם, דודה פולה והילדים המשיכו מזרחה.
שאלה פה, שאלה שם, ענו לה, "כולם רצים, כולם בורחים מזרחה אל הרוסים באיזור הרי אורל".
איך? בכל דרך, ברגל, בעגלה, ברכבת, לעיתים גם במשאית.
זה היה מסע מטורף, ללא הפסקה.
היא בודדה בתוך ערב רב של יהודים שבורחים, מזרחה אל הסובייטים.
לאיזור בהרי אורל.
הסובייטים קבלו את הפליטים היהודיים, חלקם הגדול רוכז במעין מחנה מעבר.
הסובייטים נתנו גם מעט אוכל ומים.
אמא שיינדעל הגיעה למחנה המעבר, הייתה שם המולה רבה. גברים נשים וילדים עם מזוודות, תיקים ושמיכות קשורות.
פני כולם הביעו חרדה.
את בני משפחתה היא לא ראתה, בינתיים.
אמא שיינדעל, לא נחה. היא התחילה לשאול, לברר, לחקור.
שלחו אותה ימינה, שלחו אותה שמאלה הפנו אותה קדימה, גם אחורה.
היא הפסיקה לשאול.
אמא שיינדעל התחילה ללכת בכוחות אחרונים, גוררת רגליים מותשות, ללא כוון אבל עם מטרה ברורה, היא תמצא.
לב אם אינו מוליך שולל.
הרגליים הלכו על-פי הלב.
בסוף, באפיסת כוחות מוחלטת, לא ברור איך, כמעט במקרה, היא הגיעה ונפלה לידיו של אבא שמואל.
היא ישנה כמעט 24 שעות.
לאבא שמואל היה ברור, מעתה הם ינועו רק יחד, כולם יחד.
הילדים לא משו מאמא שיינדעל, הם ממש שמרו עליה ונרדמו כשראשיהם על בטנה.
כעת, אפשר היה לעצור מעט. הסובייטים דאגו למעט אוכל גם למים לשתייה.
אבל, כעבור ימים אחדים הודיעו הרוסים שהם מעבירים את כולם עוד יותר מזרחה, גם כאן מתחיל להיות מסוכן.
זו לא הייתה שאלה, גם לא בקשה, זו הייתה הוראה.
הגיעו משאיות גדולות וכבדות. הפליטים, יחד עם המזוודות והחבילות הועלו והתחילו לנסוע.
לאן?
בעיקר מזרחה, חלק גדול מהפליטים הועבר לאיזור אוזבקיסטאן, ופוזר בין קולחוזים שונים.
כך הגיעו גם אמא שיינדעל ואבא שמואל לקולחוז.
גם שלוש אחיות של אמא שיינדעל הגיעו לשם. שתי אחיות של אבא שמואל היו בקולחוז שכן.
התחילו חיים חדשים?
קמטים החלו להופיע בפניה של אמא שיינדעל.
האוזבקים בקולחוז לא ייצאו מכליהם, לקראת ה"ז'ידים" החדשים. אבל גם הם צייתו לפקודה.
כך החל, אולי,
מחזור חיים חדש.
הכסף שהביאו החל להצטמצם. אבא שמואל חיפש ולבסוף מצא עבודה אצל אחד האיכרים האוזבקים, בשדה הכותנה שלו.
לא היה קל, אבל לא היה, בשלב זה, מקור אחר להכנסה.
אמא שיינדעל, התאמצה להציע שרותי תפירה. היא בעיקר תקנה, בחוט ובמחט, גרביים וקרעים בבגדים. מעט פנו אליה.
אבא שמואל המשיך לעבוד קשה בשדה הכותנה של הקוזקים. קיווה מאוד לבנות הכל מחדש.
והיו סימנים להתחלה חדשה.
פנחעס התחיל ללמוד בכיתה א, בבית ספר שהיה בעיר קגן, הסמוכה לקולחוז.
הערשאלע היה בבית.
הייתה הרגשה שבקולחוז נראה מתחילים להתבסס מעט, רק מעט.
האם, מעבר לאופק, האור יזרח שוב?
בינתיים אור לא זרח על העולם, גם לא על הקולחוז.
השנה 1940, המלחמה הארורה נמשכת. אמנם בקולחוז לא שמעו הדי קרב, אבל ידעו וגם הרגישו שהם עדיין במצב של שאלה, לא של ביסוס.
והאור לא זרח.
ואז.
יום אחד חזר פנחעס עם חום מבית הספר. הוא קדח.
הפעלטשער אבחן שזו דיזנטריה קשה וצריך להעביר אותו מהר לבית חולים בעיר קגן.
הילד הועבר לשם.
אבא שמואל לא מש ממנו, אבל תוך יומיים עלתה נשמת פנחס הקטן השמימה.
אבא שמואל רעד. צוות בית החולים הוציא אותו, הם אמרו שהם מטפלים בקבורה.
לא היה לו כוח להגיב.
הקבר היה קבר אחים.
אבא שמואל חזר לקולחוז, מותש.
כולם בכו, מאוד בכו, גם הערשאלע.
חג חנוכה הגיע.
שמחה רבה לא הייתה, גם חומו של הערשאלע התחיל לנסוק מעלה.
הוא ביקש, בקול רפה: "תדליקו הרבה נרות, שיהיה אור. הרבה נרות… ה-ר-ב-ה נ-ר-ו-ת…"
הנרות דלקו, הערשאלע כבר לא ראה אותם, למרות שעיניו נותרו פקוחות, פקוחות ללא ניע…
לא היו צעקות.
למרות הנרות הכל היה חשוך.
בהיוודע מותו של הערשאלע הגיעו מיד אח אחות מבית החולים: "זה מסוכן, הדיזנטריה עלולה להתפשט יותר".
עטפו את הגופה בסדין קטן.
אבא שמואל ואמא שיינדעל היו חדלי כוח לחלוטין, נפשותיהם לא יכלו לבטא משהו.
נגמר.
שער זקנו של אבא שמואל צמח פרא, גם מחלפות ראשו הלכו וגדלו והסתבכו זה בזה.
ראשו היה עטור שער מכל כוון…
שקַט, שתק.
מי יודע, אולי כמו אהרון ששני בניו נָדָב וַאֲבִיהוּא שנאכלו על ידי "אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'", "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"
וַיִּדֹּם שמואל
"שמואל שלי, יקר שלי נצליח להמשיך?" שאלה אמא שיינדעל באחד הערבים.
אבא שמואל, שבלודג' היה מלא מרץ, פעילות ותקווה השיב: "מה אני יכול להגיד? אני לא יודע."
"אבל, תמיד ידעת, תמיד פעלת והצלחת, והצלחנו…"
"תמיד? זה היה כנראה בעולם אחר. עכשיו אני לא יודע"
"אין לנו תקווה, שמואל שלי?"
אבא שמואל לא ענה. עיניו הביעו צער, כאב, אולי גם ייאוש.
ובכל זאת תקווה חדשה עולה, בטנה של אמא שיינדעל התחילה שוב להתעגל.
הגיע הזמן ואני, מאטעלע פרצתי לעולם.
באמא שיינדעל נבטה אמונה שיש תקווה.
הלידה הייתה בבית החולים בקגן.
אבל, כיון שלא היה מקום ולא כוח אדם, שמו אותי בתוך תיבה קטנה על אדן החלון של בית-ספר סמוך.
אבל ברית מילה קיימו.
זה כבר היה בקולחוז.
את הברית ערך שוחט, לא היה מוהל בסביבה. כיבוד לא היה, גם לא מוזמנים. רק ציון שייכות כואב לעם היהודי.
ינקתי, ינקתי וינקתי, התפתחתי יפה.
אבא שמואל המשיך לעבוד אבל הסתובב ונע כאילו הוא צל.
הוא דאג מאוד לאמא שיינדעל ולי מאטעלע.
לא היה הרבה אוכל, ואני ינקתי וינקתי.
אבא שמואל הבין שאמא שיינדעל צריכה לאכול טוב, גם אוכל בריא, אוכל מזין.
הוא דאג שלא יחסר לה, ולי, מאטעלע הקט יונק, ובוחן את העולם בעיני הגדולות.
מרוב טרדה אמא שיינדעל לא שמה לב, אבל פתאום היא נזכרה: "שמואל, אני כבר ימים רבים לא רואה אותך אוכל. אתה אוכל משהו?"
"משהו"
"מתי? איפה?"
"בעבודה בשדה הכותנה, הזרעים של הכותנה, הם מלאים שמן"
אמא שיינדעל כמעט נפלה מהכסא: "מה השתגעת? אתה לא יודע שיש בזה רעל?"
"נו, את רואה, אצלי הכל בסדר. אני אוכל, עובד, ועובד טוב"
"שמואל יקר שלי, אתה תרעיל את עצמך, תפסיק"
"להרעיל? מסוכן? על מה את מדברת? יש בזה הרבה שומן. אמרתי לך, אני בסדר. העיקר שיהיה לך חלב בריא לבן הקטן."
והתינוק גדל.
"תסתכל, איזה ילד יפה יש לנו, איזה חיוך יש לו, תראה את העיניים הגדולות שלו" אמרה אמא שיינדעל.
אבא שמואל בהה באויר: "נכון, ילד יפה, אני רואה" ולעצמו מילמל: "אני רואה גם אותם, גם להם יש עיניים גדולות. עיניים יפות".
אבא שמואל כמעט ולא נגע בי "אני פוחד לפגוע בו. הרסתי מספיק".
אבא שמואל המשיך להיות ניזון מגרגרי הכותנה.
הוא המשיך לעבוד בשדה הכותנה.
שישה חודשים מלאו לי.
ואז אבא שמואל התחיל לחוש כאבי תופת בבטן, החום עלה במהירות, הוא בער. מיד הועבר לבית החולים המוכר לו כל כך.
הוא שכב שם.
כעבור ימים אחדים, נשמתו עלתה השמימה.
אמא שיינדעל נשארה לבד בעולם, לבד עם תינוק בן חצי שנה.
עכשיו הכל רק בידיה.
היא לא תיכנע, היא לא תתכופף.
היא נעמדה זקופה מול העולם.
עלה בה הכוח, פעמה בה האמונה החזקה, צוריק גאייעט אקוזע.
וכך בציפורניה התחילה אמא לגרד מהעולם שיירים של מציאות, גידלה אותי והמשיכה לצעוד אתי.
כתבה פסיכואנליטיקאית,
"החיים הם זרם אינסופי, וכל אדם נעגן בזרם שאליו הוא משתייך. אין הוא יכול להינתק, לא מאבות אבותיו, לא ממי שהולידו אותו ואף לא מצאצאיו שיבטיחו את המשכיותו. […] משמעו לחוש את נוכחותם של הוריך, של סבֶיך, ולחוש שגופך עצמך חי בגופם של ילדיך".
מאמע שיינדעל, טאטע שמואל, פנחס הערשעלע, אנשים רגילים, פשוטים לא גיבורים, רציתם רק לחיות יחד.
אתם חיים יחד, בנשמתי, בגופי, ברוחי יומיום.
גם אני מאמין, בכל לבי, צוריק גאייעט אקוזע.
מוטי יקרה,
תודה על השיתוף
ועל התזכורת על הסבל
שראוי להעיר אותנו
לחמלה גדולה
תודה
רונית
רונית בוקר טוב,
"אני מכירה אותך" כבר שנים אנחנו חברות בקפה. ונעלמת לי מהשטח. למרות שלא התעמקתי בדברים שכתבת רציתי אבל נרתעתי כנראה לא הייתי מוכנה לשמוע את הבשורה.
היום משום מה החלטתי להיכנס לקפה, לדף שלך ומצאתי את עקבותייך לאתר. והתחלתי לקרוא. המאמר על הנשמות העתיקות ריתק אותי ואז עברתי לכאן למאמר על אודותייך שאת חלקו אני מכירה מהקפה.
במהלך הקריאה עלו דמעות בעיני אך לא נזלו עכשיו שאני כותבת לך הן מתחילות לצאת החוצה. התיאור שלך על הנשמות העתיקות זה כאילו קראתי על עצמי ושאלתי מאיפה היא מכירה אותי כך? ההתרגשות התגברה עם קריאת כל שורה במאמר. הדברים התאימו לי כמו כפפה זה לא שמצאתי דבר אחד או שניים שתואמים אלא התאמה מלאה אחד לאחד.
אז קודם כל אני רוצה להודות לך על עצם קיומך ועל הפתיחות והנכונות לחלוק את הדברים עם העולם.
כנראה שהייתי צריכה לעבור תהליך עם עצמי על-מנת להיפתח ולקבל אותך ואת תורתך. בשנתיים האחרונות אני עוברת תהליך ריפוי פיזי, רגשי ורוחני. עדיין לא סיימתי אותו, אינני יודעת אם יש לו סוף בכלל. ככל שאני מתפתחת ומתקדמת אני מוצאת עוד כלים ללמוד, עוד חוויות לעבור, עוד קורסים ללמוד. אני דהומה מהתהליך, שמחה, מרוגשת ושלמה איתו. כנראה שעכשיו אני מוכנה לשלב הבא של ההתפתחות שלי בריפוי ואלוהים שלח אותי אלייך או ההפך. נרשמתי לשלושת המתנות שאת מחלקת כך שעוד נדבר. כולי תקווה שגם ניפגש פיזית בהמשך.
שתהא לך שנה טובה,
שתגשימי את משאלותיך
אורית
אורית יקרה,
שמחה לשמוע על התהליך שאת עוברת
אשר לו אני קוראת: חיים בצמיחה מתמדת
ואשר לו יש סוף רק כאשר אנחנו מחליטים להפסיק לצמוח…
כולם קיימים אבל לא כולם חיים
ואת בחרת לחיות
וזה אמיץ,
מרגש
ומעורר פלאה
מבחינתי.
מאחלת לך שנה נפלאה
של צמיחה מענגת
ולהתראות בקרוב
באהבה
רונית
רונית יקרה. שמי סיגל. על אודותייך שמעתי דרך אלפי סלע, שביקשה שאצטרף לקבוצה שלך בפייסבוק. צחקתי ועניתי שהיא צריכה לדעת שאני לא חברה בשום קבוצות או מועדונים. אף פעם… הסיבה לבקשתה נבעה מכך שחשבה שאוהב את התכנים. ומכיון שהיא מאד מוקירה אותך. והפנייה אלי- מתוך זה שגם אני, למרות שיותר חדשה בתחום, מטפלת בעזרת אנרגיות. אתמול בשיחת טלפון ארוכה, הזכירה את שם בעלך שלמד עם נדב בקיבוץ. אלישע. ואז חשתי צורך גדול ליצור קשר… הסיבה לכל היא שאלישע הנביא הוא ה guide שלי. כבר מעל לשנה. סיפור ארוך. אבל אני, שאהבתי את סיפורי התנ״ך אבל אף פעם לא הייתי מהמאמינות, היום משוכנעת שהתכנים אמיתיים. הגעתי לרייקי בדרך חתחתים. פעמיים, עד גיל 49 נגעתי במוות. בפעם השנייה כבר לא הייתי. אבל אני בכל זאת, בדרך נס, כאן. בנוסף לזה, אצלינו כנראה ״העסק״ הזה עובר בירושה, כי אבי וסבתי גם עסקו בזה. לעת צורך. אני חיה בניו יורק, אבל אם אי פעם יצא לך להגיע, או לי, אשמח אם נוכל להיפגש. המשך דרך מוצלחת לך ולמשפחתך והרבה בריאות!
סיגל יקרה,
תודה שכתבת לי,
מדבריך נשמע שמצאת לך מורה (אלישע הנביא…)
ולכן את לא ממש זקוקה לעזרתי המקצועית כרגע.
אך אם וכאשר זה יהיה רלוונטי,
את יודעת איפה למצוא אותי…
אמסור ד"ש.
שבוע טוב