להיראות, לראות ולהראות – סיפור אמיתי וטיפ
"אני מפחד ממך, כי את רואה אותי!.." כך זורק לעברי אחד המשתתפים בהרצאה שנתתי בארה"ב לפני למעלה מ 20 שנה. אני משיבה לו בשאלה: "לא מפחיד אותך שאדם זר לך לחלוטין (אני), כן רואה אותך, אך חלק מהאנשים שאתה מכיר כבר שנים (משפחה, חברים, קולגות ובעלי מקצוע למניהם) לא בהכרח רואים אותך?!" עד כמה אנו באמת רואים את עצמינו? עד כמה אנו באמת רואים את האחר? עד כמה אחרים באמת רואים אותנו? עד כמה אנו מרגישים חופשיים להראות את מי שאנחנו באמת?! ולמה הנושא של לראות (את עצמינו והאחר), להראות את עצמינו לעולם ולתת לעולם לראות אותנו הוא כזה "סיפור"?! לפניכם סיפור אמיתי מחיים וטיפ בנושא.
חונכנו להתייחס אל עצמינו ולאחרים רק באמצעות חמשת החושים הפיסיים (ראייה, שמיעה, מגע, טעם וריח) ולהתעלם קליל מהחושים המטאפיסיים (כגון ראייה על חושית, אינטואיצייה, טלפטיה, חישת אנרגיה וכד'). כתוצאה מכך הורגלנו לשכוח כי האדם שעומד מולנו הוא בעצם ניצוץ אלוהי בגוף פיסי – אנושי ולא רק בשר ודם.
כך קורה שרבים רגילים להתייחס אל עצמם וזה לזה כגוף בלבד. התוצאות: במקרה של יחסי האדם עם עצמו – רבים שכחו מי הם באמת. במקרה של יחסים עם אחרים – נוצר מפגש בין שני גושי בשר מדברים זה לזה, ולא בין שתי נשמות המשוחחות זו עם זו!
במצב מתקדם יותר, אנשים רגישים מתייחסים לאדם אחר זולתם כגוף שיש לו נשמה. אבל גם זה בעייתי מכיוון שהאמת היא ש"אנו לא גוף שיש לו נשמה, אלא נשמה שיש לה גוף" (דיפאק צ'ופרה). כלומר, הגוף איננו סוחב אחריו את הנשמה (כפי שגוררים כלב ברצועה), אלא הנשמה היא שמנווטת את הגוף (כפי שטייס מכוון מטוס). לפיכך, יש להתייחס אל הנשמה בצורה הבאה: "הנשמה שאני" ו"הנשמה שהנך" ולא "הנשמה שלי" או "הנשמה שלך".
זאת הסיבה שאני מקפידה להפנות את התייחסותי לדבריי הבחור בהרצאה כלפי הנשמה שהוא ולא אל השכל או הגוף שלו. בתגובה למהלך הזה שלי, ההילה שלו מתחילה לנצנץ באור צהוב זוהר, כמי שמוצא זהב מבלי שחיפש. הוא שואל בסקרנות לפשר המצב המגוחך שאני מציירת בפניו (שאנשים נוטים לא לראות זה את זה) ואני מסבירה:
…"אחד הצרכים האנושיים הבסיסיים של האדם (מעבר למים, אוכל, אוויר וכסות) זה… הכרה. כלומר, הצורך להיראות ברמה של נשמה על ידי הזולת"…אני ממשיכה ומסבירה שלא מדובר כאן בתלות באישור מבחוץ, אלא ביצירת יחסים חברתיים טבעיים של תמיכה אנושית בריאה (נטולת סימביוטיקה) זה בזה. הוא מאשר שאכן קיימת אצלו תחושה שהוא אמנם "רואה" את הזולת, אך פחות נראה על ידי הזולת. אני שואלת אותו מה המחיר שהוא משלם על כך שלא רואים אותו במידה לה הוא זקוק ומה היה קורה אילו כן היו רואים אותו יותר.
הוא משיב שזה היה גורם לו למצוא בתוכו את הכוח לממש את עצמו ברצף וללא צורך לעצור מעת לעת בכדי לבחון מחדש האם מה שברצונו להשיג הוא אכן בר מימוש. לטענתו, אילו זה היה קורה, הרי שברגעים של היסוס הוא היה מצליח לשוב לדרכו בקלות ובמהירות רבה יותר ולא להטיל בה ספק או לוותר עליה. אני מתפעלת מדברי הבחור ומוצאת את עצמי נותנת לו טיפ בנושא של לראות, להיראות ולהראות, שאותו ברצוני לחלוק אתך בשורות הבאות.
לראות, להיראות ולהראות
הצורך בהכרה (שיראו אותנו) מתגלה עוד בילדותנו בדמות אמירות שאנו מפנים למבוגרים ולילדים סביבנו כגון: …"תראו אותי" (תראו אותי מטפס/ת, מצייר/ת, קופץ/ת….) ילד שלא רואים אותו ינסה לפצות על החסך הזה בתהליך התבגרותו, כאשר ימשיך לעשות הכל כדי שיראו אותו. צורך זה מלווה אותנו לאורך כל החיים ולכן, אנו משקיעים רבות (במודע ולא במודע) לא רק בהשרדות, אלא גם כדי בהשגת הכרה. כלומר, שיראו את הנשמה שהננו, מעבר לבשר ודם שלנו.
הכמיהה שיראו אותנו, היא למעשה בקשה שיכירו במי שאנחנו באמת – ניצוץ אלוהי נדיר (שאין ולא יהיה כמוהו עוד) בגוף פיסי אנושי. זאת בקשה שיתמכו במימוש הרצון האמיתי של הנשמה האלוהית שהננו ובכמיהתנו לתת לה ביטוי גשמי בכל אחד מתחומי חיינו. זאת בקשה שיזהו את הצורך שלנו בקבלת עזרה מהזולת, למרות שאנו חכמים ומוכשרים ושיעניקו לנו בצורה מדויקת את מה שאנו רוצים ולא את מה שנדמה לאחרים שאנו צריכים.
זאת בקשה שיקבלו בחמלה את האתגרים שלנו בדרך למימוש הרצון האמיתי ולא ישפטו אותנו על הרגישות, השבריריות, הכאב והקושי שלנו, אלא שיוקירו את כוונותינו הטובות לברוא עולם חיובי בתוכנו ומסביבנו ויפרגנו ליכולת שלנו להיות ה"גורו" של עצמינו למרות שלעיתים אנו חווים אתגרים בדרך.
למה אנשים שהם "נשמות עתיקות" (רגישים, אכפתיים ושוחרי חופש) נוטים לוותר על הכרה ואיך אפשר לשנות זאת?
לאנשים שהם "נשמות עתיקות" יש נטייה לוותר על הזכות בהכרה, מכיוון שהן מפרשים בצורה מוטעית את אחד מהתפקידם החשובים שלהם – לשמש כהורים של המין האנושי. כך, בדומה להורים רבים, הם בטעות מפנים את הבמה לילדיהם (הנשמות הצעירות) במקום למצוא בה את מקומם הייחודי. רבים מהם לא פסעו לקדמת הבמה בתחומם, כי הם עדיין לא גילו את החזון שלהם לחיים או שהם מתקשים ללכת בעקבותיו מכיוון שהם לא מטפחים את היכולת לראות, להראות ולהיראות.
לראיה (שלנו את עצמנו ואת הזולת) יש המון עוצמה. כשמסתכלים באופן רב חושי (על חושי וחושי) על דבר שלילי הוא נחלש ונעלם וכשמסתכלים על דבר חיובי הוא גדל ומתעצם. אך למרות שמבט אחד מזיז כל כך הרבה קירות, הכישור הזה עדיין לא נמצא בתוכנית הלימודים של מערכת החינוך.
…"בכל יום, אין ספור אנשים ברחבי העולם, מחפשים במודע או לא במודע שיראו אותם ועושים זאת מתוך צורך אנושי מולד, טבעי, בריא ועמוק. והנה, אני מופיעה בחייך ונותנת לך את אחד הדברים היקרים ביותר שאדם יכול אי פעם לקבל – שיראו אותו. אך במקום לקבל זאת בטבעיות אתה מפחד. אני רואה אותך. האם זה עדיין מפחיד אותך, או שאני אמשיך, אני שואלת את הבחור?!" הוא מחייך ברוגע ואנו נפרדים בחיבוק.
למרות שהשיחה הזאת נערכה לפני שנים רבות, אני זוכרת אותה בצלילות עד היום, כי היא הייתה לאחת מנקודות המפנה בחיי. עד אז חשבתי בטעות שתפקידי הוא "לראות" את ה"בעיות" של האדם במטרה "לתקן" אותם. אבל בעקבות אותה שיחה, הבנתי ששליחותי המקצועית היא הפוכה ב 180 מעלות: המשימה האמיתית שלי היא לראות את האור שבאדם ומתוך האור לעזור לו לשחרר את הנדרש (כגון "חסימות") בכדי לקחת את הצעד הבא בצמיחה שלו כנשמה חופשית בגוף פיסי – אנושי.
כלומר, שליחותי היא לראות את הנשמה שהוא, על היופי והייחודיות שלה, לעזור לו לזהות את הרצון האמיתי שהיא מבקשת לממש וללוות אותו בתהליך הפיכת רצון זה מחלום למציאות בעונג – בנינוחות, קלות והנאה.
עד אותה הרצאה שנתתי בארה"ב הבנתי את הגישה החדשה הזאת רק ברמה העקרונית, אך בפועל, עמוק בתוכי דאגתי איך יפתרו הבעיות של הפונים אלי, אם אתמקד באור שהינם במקום בקשיים שלהם. כדי למצוא את התשובה החלטתי פשוט לתרגל את הגישה החדשה שגיליתי באמצעות הדיאלוג עם הבחור בהרצאה.
לשמחתי, הניסיון בשטח הוכיח לי פעם אחר פעם, שכשמתמקדים באור, החושך באמת נעלם וכי זאת לא סתם אמירה יפה, אלא טבע הדברים. התובנה הזאת, נגדה את כל עקרונות הטיפול שהיו מוכרים לי עד אז, כי הם התבססו על זיהוי מקור הבעיה (החושך) מהשורש והתמקדות במיגורה. בדרך החדשה שגיליתי לא מתעלמים מה"בעיות", אבל כשמתמקדים באור, הבעיות פשוט משתחררות. רעיון זה הפך לאחד העקרונות בשיטת העין השלישית, שפיתחתי:
"החיים הם לא בעיה שצריך לפתור, אלא חלום שאפשר להגשים"
אני חוזרת מארה"ב וזמן קצר לאחר מכן מגיע אלי גל של פניות מאנשים מרחבי הארץ ומחו"ל, שטוענים כי בגלל המרחק הם מתקשים להגיע אלי פיסית ומבקשים ממני ליווי עזרה מרחוק (באמצעות הבטלפון). בהתחלה אני מרימה גבה, אבל אחר כך חוקרת את המסר שהבורא מנסה להעביר לי בעניין. אני מגלה כי עלי לא רק לראות אנשים, אלא לראותם ללא מגבלה של זמן ומקום – בין אם הם עומדים לידי, או נפגשים איתי באמצעות הטלפון.
אני נותנת צ'אנס לעניין ומבינה שבגלל שבטלפון אין לי אפשרות "לנחש" לפי המראה של האדם, אני חייבת לראות אותו באמת. כלומר, בשלמותו, על כל מרכיביו – את הנשמה שהינו ואת כל חייו באמצעות התבוננות בהילה בלבד! מלחיץ אבל תכלס' – מגניב!!!
מלחיץ – כי מה אם לא אראה כלום?! אבל אני רואה חבל על הזמן, תודה לאל. ככל שאני צוברת ניסיון, אני יותר ויותר מתאהבת בדרך הבלתי אמצעית להתחבר עם אנשים, שאת חלקם אולי לעולם לא אפגוש פיסית!
אך מה שהכי חשוב זאת לא התחושה שלי, אלא התוצאות של האנשים שאני מלווה – הן מדברות בעד עצמן: הם זוכים לגלות ולממש את הנשמה שהינם, לתת לה ביטוי גשמי בכל תחומי חייהם (כגון קריירה, יחסים, בריאות, מודעות וכד') וכך לערוך שינויים מהותיים, בדרך פשוטה ומהנה בנוחיות ביתם ולא רק באותה איכות של פגישות פיסיות, אלא אפילו יותר!
לאחר שנים של התנסות מוצלחת ביותר אני מבינה ששליחותי המקצועית היא לראות מה קורה כאן על הפלנטה ברמה הגלובלית והפרטנית וללמד אנשים לעשות דבר דומה – לפתוח את העיניים, כדי לחקור, לגלות ולממש את הרצון האמיתי של הנשמה שהינם, לעשות זאת בדרכם הייחודית ולהכשיר בעלי מקצוע בשיטת העין השלישית שפתחתי לשם כך.
אמנם חששתי שליווי אישי בטלפון יעורר בי תחושת ריחוק מאנשים, אבל מתוך 27 שנות עבודתי בתחום, השימוש בפורמט זה כבר מאז 1998 מקנה לי חוויה של חיבור מעמיק ומרגש לאנשים ולעולם.
טיפ
בפעם הבאה שאתם רוצים לתייחס אל עצמכם ולאחרים, חשבו על עצמכם ועליהם כנשמה שיש לה גוף ולא כגוף שיש לו נשמה וכוונו את השיחה אל הנשמה שאתם ואל הנשמה שהנכם. לא צריך לעשות שום דבר מיוחד כדי שזה יקרה. כלומר, אין צורך לדמיין דבר, אין צורך לשלוח "אור ואהבה" או להרגיש דבר מסויים, אלא רק לבחור להתייחס לנשמה שהם, מעבר להיכל המקודש בו היא אמורה לשכון – הגוף הפיסי.
תרגיל – במהלך שיחה שלכם עם עצמכם נסו להתייחס אל עצמכם פעם כנשמה שיש לה גוף ופעם כגוף שיש לו נשמה:
א. הבחינו בהבדלים בין שת האפשרויות הללו וציינו אותם לעצמכם ואשמח שתשתפו אותי כאן למטה בתגובה במה שהבחנתם.
ב. שימו לב עם מי הייתם רוצים "לחמם" או "לשפר" יחסים ושנו את הגישה שלכם עליהם. זכרו – הם נשמה שיש לה גוף ולא גוף שיש לו נשמה.
הצעד הבא שלך – לראות את דרך!
אם יש לך עניין לגלות ולממש את הניצוץ האלוהי שהנך ולתת לו ביטוי גשמי בכל תחומי חייך (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות וכד'), אני שמחה לבשר לך שבקרוב יתפנו מספר מקומות בתכנית הליווי בהנחייתי "לראות את דרך". התכנית מהווה מרחב מקודש, פרקטי ווענוג שבו אני עוזרת לקבוצת אנשים נבחר לגלות את החזון שלהם לחיים, כניצוץ אלוהי בגוף פיסי אנושי ולהבין איך לתרגם אותו מחלום למציאות גשמית בכל תחומי חייהם. השינוי שמשתתפי התכנית עושים במהלך התכנית קורה באמצעות חשיפתם לשיטת העין השלישית שפיתחתי המעניקה להם כלים רב חושיים (על חושיים וחושיים) לחקר, גילוי ומימוש הרצון האמיתי של הנשמה שהנם.
התכנית לא מתאימה לכל אחד והמקומות בה מוגבלים. על מנת להתקבל לתכנית יש לקבל ייעוץ באמצעות קריאת הילה מהיועצת הראשית של שיטת העין השלישית.
הזמנה לייעוץ חינמי באמצעות קריאת הילה!
שוויו הכספי של ייעוץ ייחודי זה מסתכם במאות שקלים. אך החלטתי לתת אותו במתנה לאנשים שמעוניינים לעשות שינוי מהותי בחייהם ורוצים לברר האם אוכל לעזור להם בנדון באמצעות תכנית הליווי שבהנחייתי – "לראות את דרכך". מטרות הייעוץ הן לעזור לך זהות את האור הייחודי שהנך, לגלות יחד איתך מהו הרצון האמיתי שלך בקשר לשינוי שברצונך לחולל, מהי דרכך הייחודית להפכו מחלום למציאות בעונג – בקלות, נינוחות והנאה, האם אוכל לעזור לך באמצעות תכנית הליווי שבהנחייתי ומהו הצעד הבא שלך בנושא. אם נמצא במהלך מפגש הייעוץ שיש בינינו התאמה נשמח לקבל אותך לתכנית הליווי , אך אם נמצא ששיטה או מורה אחר/ת יתאימו לך יותר אתן לך המלצה מדויקת.
חשוב: הייעוץ החינמי נועד אך ורק לאנשים שיש להם עניין להכיר את התכנית הליווי האישי שבהנחייתי, במטרה לברר האם היא מתאימה להם ומתוך כוונה להשתתף בה במידה והתשובה לשאלה זאת היא חיובית. רציניים: לפרטים והרשמה לייעוץ – בבקשה היכנסו לקישור הבא, קראו בעיון את דף המידע בנושא, הירשמו בו, מלאו את שאלון ההתאמה שיופיע מיד לאחר הרשמתכם ונשמח לשוב אליכם בהקדם.
תודה שהגעת עד לכאן,
אשמח לשמוע ממך מה הפקת ממאמר זה, בתגובה כאן למטה.
ולהתראות בגוף ובנשמה.
באהבה,
רונית
רונית שפי וולפין, מורה רוחנית,
מפתחת שיטת העין השלישית – כלים רב חושיים (על חושיים וחושיים
למימוש עצמי מלא לנשמות עתיקות בכל תחומי החיים (פרנסה, קריירה, יחסים, בריאות, מודעות וכד')
אבחון,ייעוץ, טיפול ואימון | קליניקה וקורסים לצמיחה אישית והכשרה מקצועית.