במשך שנים נהגתי לערוך בסלון ביתי טקסים פרטים משלי בימי הזיכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל. הייתי נצמדת לטלוויזיה ומתמכרת לים הדמעות, שזלגו מעיניי לנוכח תכניות המתעדות את האובדן, הכאב והאסון. צפיתי במרקע כמו מכורה לסם. הכאבתי לעצמי מבחירה והמשכתי לצרוך תכנית אחר תכנית, ללא הפסקה. עמוק בתוכי ברור היה לי שאני לא מתעללת כך בעצמי … המשך לקרוא לזכור ולצמוח – להיות חלק מהתקווה